והארץ רעשה.
והיא רעשה כי הרמטכ"ל העז למכור מניות כמה שעות לאחר שהחלה הלחימה בצפון. בעיני הסיפור הזה יצא קצת מפרופורציות. הרמטכ"ל הוא קפיטליסט מסריח בדיוק כמו כל אזרח אחר במדינה הזו (טוב, לפחות כמו רוב אזרחי המדינה). כאשר הוא חשש שהמניות שלו עומדות לאבד את ערכן הוא מכר. זה אולי לא הדבר הכי סימפטי לחשוב עליו כאשר אתה חושב על ראש המטה הכללי אבל ביום שבו קובע היועץ המשפטי לממשלה כי יש להעמיד לדין את רמון ואת הנגבי ונודע כי קובי אלכסנדר עשוי למצוא את עצמו יושב 20 שנה בכלא (ועוד לא הזכרתי את הנשיא קצב, את שמעון פרס ומתן וילנאי, יחיאל חזן, נעמי בלומנטל, עמרי שרון – אלוהים כמה שאנחנו טובלים בשחיתות), אז באמת שהמעשה של הרמטכ"ל לא נשמע לי כמו הדבר הכי פלילי בסביבה. נכון, זה די מעצבן אבל יש מישהו שמופתע?
בחייכם, תסתכלו סביבכם. מדינה אולטרה-קפיטליסטית שמזניחה את העורף, שמתעללת בחלשים, שמזלזלת בזקנים, שדורסת את העניים, במדינה שכזו למה שהרמטכ"ל לא יינצל הזדמנות לעשות כמה ג'ובות? מה כולם פוערים עיניים?
בכלופן, למקרא המאמר של אריאנה מלמד אני לומד כי העם כועס. לא בגלל שאריאנה כועסת והיא מייצגת את העם. לא. בגלל שספרתי את מספר סימני הקריאה שהופיעו ב-258 התגובות הראשונות למאמר. המדד אומר: 260 סימני קריאה (פלוס מינוס עשר, שרפו לי העיניים באיזשהו שלב).
מה שאומר שבממוצע כל מגיב סיים את התגובה שלו בסימן קריאה. אפשר להסיק מכך כמה מסקנות:
1. הרמטכ"ל מעצבן ת'מגיבים.
2. אריאנה מעצבנת ת'מגיבים.
3. המגיבים עצבניים.
4. הצירוף Shift+1 הוא צירוף פופולרי במיוחד בקרב מגיבי למהנט וזה לגמרי במקרה.
אני מציע את מדד סימני הקריאה כמדד רשמי לבדיקת מצב רוחו של העם. בסך הכל זו אבולוציה הגיונית: בהתחלה לא היו טוקבקים. אחר כך היו טוקבקים אבל הם היו אני ראשון!!!!!!1. אחר כך היו טוקבקים והם היו מעניינים. אחר כך היו טוקבקים והם היו ממוסחרים. עכשיו יש טוקבקים אבל למי יש כוח לקרוא אותם; מספיק לקרוא את סימני הקריאה. לא ככה?
כתיבת תגובה