זכרון חמוץ

לפעמים זה תופס אותי – פלאשבק, שמחזיר אותי עשרים שנה אחורה.

את הדרך לבית הספר בעיר ילדותי הקטנה והמעושנת, הייתי עושה בין מכוניות חונות, אבני שפה מתנדנדות וזגוגיות חלונות הראווה הצהובות שסורגים חלודים סגרו עליהן. הייתי חולפת ליד קבוצת זקנות כפופות ששבו מהמכולת ונמנעת מלהסתכל עליהן כדי שלא תחייכנה אליי בשיניהן החסרות שהפחידו אותי. קצת לפני מעבר החציה, היתה חומה די גבוהה, שהיום ודאי היתה מגיעה עד מותניי, שהילדים בשכונה סיפרו שכאשר בנו אותה, ציפו את הקצה העליון שלה בזכוכיות כתושות, כדי שלא נטפס עליה ונפריע לשכנים. בכל זאת הייתי מתקרבת ועומדת על קצות האצבעות, רק כדי לראות האם החתולה השחורה שוב המליטה, ואז הייתי ממשיכה.

בצמוד לחומה גדלו חמציצים. המבוגרים אמרו שאסור לקטוף אותם, כי הכלבים המשוטטים משתינים עליהם, אבל יום אחד, בחזרה מהלימודים, לא יכולתי להתאפק. התכופפתי וקטפתי. טמנתי בפה את הפיתוי.
וזה היה מגעיל.

אתמול, בסופרמרקט, אחרי עשרים שנה, פלאשבק. הוצאתי את הסלולרי. קליק.

נו באמת, מה הלאה – חוביזה באריזת פצפצים?

46 מחשבות על “זכרון חמוץ

  1. באוף טופיק מטורף – האם כדאי להעלות פוסט “עיטור אין לי חיים ואני גאה בזה – הדור הבא” שבו אשאל מי מבין המבקרים בגלוב לא סתם נמצא בבית ביום שישי בערב אלא הוא נמצא בבית ביום שישי בערב כי הוא חושש שאם הוא ייצא הוא יחמיץ את ההזדמנות לזכות בעיטור?
    כי אם יש כזה אחד הוא יזכה בעיטור – “אין לי חיים טורבו”!

  2. יובל – האם אני יכול לקבל עיטור כבוד על זה שאני נשאר בבית ביום שישי (שככל הנראה זה מה שיקרה) כדי לסיים שיעורי בית בפונקציות מרוכבות?

  3. קוראים לזה “עוד מקצוע מיותר בסמסטר קיץ”.
    באמת לא מבין למה יש לי את המקצוע הזה בתואר בכלל (BSc מדעי המחשב).

    וכנראה שהיום אני לא אהיה חסר חיים בסופו של דבר. אפשר לדחות את זה לשבוע הבא? 🙂

  4. תמר: אצלי בשכונה הם היו טעימים… ונדירים (יותר מדי ילדים)

    ואם היו מבקשים ממני לארוז את הילדות שלי בפצפצים,
    הייתי מוכרת “בוסים” נקיים מעלים בשביל הטיארה.
    (אני בספק אם מישהו כאן יבין בכלל על מה אני מדברת)

    יובל: אני יוצאת עכשיו, מבקשת לדעת מתי עולה הפוסט, כדי לחזור בזמן ולדפוק שעון.

    🙂

  5. שימוש במידע פנימי אסור על פי סעיף 187ג לתקנון הקונצרן.

    (אני אשלח לך מייל לפני שיעלה. ואלבש טוקסידו שחור עם ורד בדש הבגד. וסיגר. וכובע. ונעלי קרוקס).

  6. תמר, אני חושב שלא הבנת. בקרוקס יש חורים. החורים הם כדי שהשתן לא ימלא את הרגליים כשמטיילים בשדה חמציצים (גידול לשיווק, כמובן).

  7. כרגיל, אני אלך לי לענייני הערב… מעולם לא הרגשתי כ”כ מלאת חיים כמו מאז שהתחילו פה התחרויות האלו…

  8. יו, עד שסופסוף אני יכולה להשתתף בתחרות במקום להטריד את מוחי ההלום במציאת תירוץ סביר (פחות או יותר) בשבת בבוקר. ברור שכן. (אתה מעלה אותה בשעתיים הקרובות, כן? פשוט קבעתי משהו לערב…)

  9. האמת שזה לא מיועד לצרכי נוסטלגיה, זה פשוט משמש להכנת כל מיני מאכלים – בעיקר מאכלים גרוזיניים, בהם מרק חמציצים.

    (נו מה, לא הייתם בננוצ’קה?)

  10. התחלת פוסט על חייך לפני 20 שנה, למה המשכת עם חמצוצים (וואי, היו לי כאלו מתחת לבית! המון..) בתוך קופסא?

    הם רוצים לנשום, אגב, איפה החנות וכמה עולה? הם טעימים כמו האלה של פעם? 🙂

  11. מכל ההצעות חיבבתי במיוחד את זילזל – באמת מילה שנותרה יתומה מאז המלחמה וליבי יוצא אליה.
    אבל אני צריך לעיין שוב בהצעות.

  12. מי שישוווק פיניונסים{מישהו כאן מכיר?זה הדבר הזה שצריכים לשבור כמו פיסטוק סגור חבל על הזמן ,ממש טעים}יהיה גאון ויעשה ים כסף…
    במחשבה שנייה אולי כבר עושים את זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: