פרויקט הטוקבקים של הטוש

טושבוע מוקדש השבוע לפרויקט מיוחד על הנושא הזה שאף אחד לא שמע עליו, שלא נכתב עליו מאות פעמים, שלא נדון בעשרות פורומים, פאנלים ומאמרים – נו זה. טוקבקים.

ומה בפרויקט? טקסט די בנאלי של ולווט על יחסי האהבה-שנאה של בלוגר וטוקבקיסט, סקירת רוחב של ליאור הנרד על התופעה כולל הציטוטים ההכרחיים של רוביק רוזנטל, יעקב הכט, אלי הכהן ואזכור מתבקש של אירועי טוקבק יוצאי דופן (התגובות לדודו טופז, הסלידה מנטשה מוזגוביה, ניתוח משפטי של ארנון בן-יאיר על מעמד הטוקבק בספר החוקים הישראלי (אין לו מעמד), מאמר פרשני של אליחי וידל שהשורה התחתונה שלו היא “אין מה לעשות נגד הטוקבקיסטים – כדאי ללמוד לחיות איתם”, סקירה שיווקית של איילה צורף שמספרת (בפעם האלף – כמו השאר) שחברות עסקיות שמות לב לטוקבקים ואם יש צורך שוכרות את שירותיהן של חברות שמגיבות לטוקבקים, סקירה צרכנית של נופר סיני שמספרת על הצרכנים שכבר לא מתייעצים עם חברים איזה מוצר לרכוש אלא קוראים טוקבקים (נראה לי קלוש במיוחד), סקירה תקשורתית של רוני קורן-דינר שהצליחה לחלץ מגדעון לוי את מחשבותיו על הטוקבקיסטים שמנאצים אותו על בסיס קבוע וגם לשמוע את דעתו של רענן שקד על העניין, ולסיום טקסט מעניין של הדר חורש ששואל “מי צריך את מזהמי אתרים”.

שעשעה אותי במיוחד הטענה של רויטל סלומון מהטוש עצמו שטענה (כמרואיינת) כי “כ-10% מהתגובות (בטוש) לא מאושרות. הסיבות העיקריות לפסילת טוקבקים הן קללות וניבולי פה, הוצאת דיבה או תוכן פרסומי”. כל מי שניסה להגיב בטוש יודע שזהו אחד האתרים שהכי פחות חובבים דברי ביקורת על הטקסטים שמופיעים בו. אני מדבר על “דברי ביקורת” לא קללות וניבולי פה, הוצאת דיבה או תוכן פרסומי. זו משימה (כמעט) בלתי אפשרית. ההגנה שמקבלים הבוסים הגדולים של האתר היא קרובה לאבסולוטית.

יש לברך על פרויקטים בתקשורת הכתובה ובטוש בפרט (שבדרך כלל מרים יופי של פרויקטים). הם מספקים מאמץ מרוכז בניסיון לפלח נושא מסוים, להעלות אותו על סדר היום ולהציג אותו מכמה זוויות בעת ובעונה אחת (משפטית, צרכנית, שיווקית, תקשורתית וכן הלאה). הבעיה היא שהנושא של הטוקבקים כל כך, אבל כל-כך חבוט, שיש צורך בפינצטה כדי לדלות איזו בדל תובנה מקורית.

אז מה המסקנה? שהפרויקט נועד לאלו שאינם יודעים מהו טוקבק ועד כמה הוא נפוץ ושאינם מכירים את הסוגייה. בסדר, אבל האם זה הקהל של קוראי הטוש?

23 מחשבות על “פרויקט הטוקבקים של הטוש

  1. דנה – עבדתי 3 שנים במוסף הכלכלה של “הארץ” שהטוש קבר והחליף אותו (פלוס שנה וחצי ככתב מדע בחדשות). יש לי שם עדיין חברים רבים, חלקם אפילו מוזכרים בשמותיהם כאן למעלה. אז? זה משנה משהו? אם מטרת הכתיבה שלי היא להתחנף לחברים שלי אז מה עשיתי?

  2. אמ..למה זה צריך לשנות משהו?

    מטרת הכתיבה שלך היא ידועה לך (ואולי ציינת אותנ גם בתיאור הגלוב).

    אם אתה עוזב לטוש, אתה מפרק את הגלוב..ושאתה מפרק את הגלוב אתה מפרק את החבר’ה, אז תישאר כאן בבקשה יו”ר.

    ויפה שעה אחת קודם 🙂

  3. יובל, לכן זה משעשע (במובן החיובי של השעשוע) ואולי שכחתי להוסיף נושך.
    דרך אגב, לא מזמן הגלוב הקדים את הטוש (אמירה מתלקקת שלא תמחק) https://www.popup.co.il/?p=1619 למרות שהדיון שם לא המריא (עלול להמחק).

    אני חושבת שיש שלוש אפשרויות, עם דגש על ישימות (איך מדגישים פה?), או שלא מאפשרים תגובות, או שמאפשרים תגובות, או דרך הביניים תגובות מצונזרות.

    כנראה שניסיון המחוקק להתערב יצמיח פתרונות טכנולוגים עוקפים, וממילא לא יהיה אכיף.

  4. היי יובל. תודה על ההתייחסות. אתה באמת חושב שכל הטוקבקיסטים מכירים היטב את הצדדים החברתיים המשפטיים המסחריים והתקשורתיים של התופעה, ולא ימצאו עניין בכתבות והמאמרים שלנו? איני חושב שהפרוייקט נועד רק למי שאינם מכירים את הנושא. הדר

  5. היי חורש,

    אני חושב שמי שבאמת מתעניין בתופעה מכיר את הזוויות שטיפלתם בהן.

    בשנים האחרונות נכתבו אינסוף (אבל באמת אינסוף) כתבות על כל הצדדים שטיפלתם בהם. יום שישי היום ואין לי כל כך כוח להתחיל ולדוג קישורים אבל אם תקליד טוקבקים בגוגל תמצא עשרות כתבות שעסקו בהיסטוריה של התופעה (ע”ע הכתבה של ליאור הנר), על ההיבט המשפטי (ע”ע הכתבה של ארנון בן יאיר) ואם אני זוכר נכון איילה צורף עצמה כתבה על חדירת הגופים המסחריים לטוקבקים וכן הלאה.

    אינני טוען שהפרויקט מיותר. ממש לא. הטוקבקים הם תופעה מרתקת. אני חושב שהטיפול היה מזוויות שטופלו בעבר בכלי תקשורת רבים (החל מחדשות ערוץ 2 וכלה בנענע). כל מי שנגע בטוקבקים בשנים האחרונות עסק בסוגייה המשפטית (חופש ביטוי / אנונימיות / דיבה וכן הלאה), כל מי שעסק בטוקבקים בשנים האחרונות עסק ציטט את יעקב הכט, ציטט את רוביק רוזנטל (אגב, זה בכלל משעשע – האיש בדק מדגם בלתי מייצג של כמה עשרות טוקבקים, נשא הרצאה בעניין והפך למומחה לטוקבקים) ועוד.

    אני חושב שהטענה שאנשים משתמשים בטוקבקים ככלי שיעזור להם להחליט איזה מסך לרכוש היא איזוטרית במקרה הטוב ומאולצת במקרה הרע, אני חושב שהטקסט של דבורית היה מתבקש מעצם היותה ולווט אבל הוא חלש ועמוס קלישאות.

    שוב, אינני טוען שהפרויקט מיותר אבל כאשר מטפלים בנושא כל כך חבוט (אני עצמי הופעתי בלא פחות מ-6 פאנלים שעסקו בטוקבקים בשנים האחרונות – אני בטוח שאליחי השתתף בלא פחות) צריך לנסות לחשוב מחוץ לקופסה. הטקסטים שלך, של אליחי ושל רוני היו כאלה. השאר, פחות וחבל.

  6. הי, אסדיר את נשימתי שכן פעם ראשונה שאני מגיבה למגיבים.
    לא יכולתי שלא להתייחס לאמירה של יובל שהטענה שצרכנים משתמשים בטוקבקים ככלי שיעזור להם איזה מסך לרכוש היא איזוטרית וכו’. אין הכוונה שאדם קורא טוקבק אקראי ולפיו מבצע החלטת קנייה. מה שניסיתי להעביר בטקסט (אולי לא בהצלחה) הוא את הלך הרוח של “לוח המודעות העירוני הוירטואלי” שמאפשר לצרכנים לסקור מגוון גדול של חוות דעת על המוצר או השירות בו הם חפצים, ולשכלל עם אינפורמציה שליקטו ממקורות אחרים.

  7. היי נופר,

    איזה יופי שבאת.
    אני חושב ש”הלך הרוח” הלך קצת לאיבוד בכתבה ותחת זאת מושמעת טענה הרבה יותר חזקה. הבעיה אגב מתחילה בכותרת: “יד ראשונה באחריות מטוקבקיסט”. נו, באמת.

    גם הפסקה הראשונה מושכת לכיוון בעייתי:

    רוצים לדעת אם חבילת התקשורת שחברה פלונית מפרסמת באגרסיוויות אכן משתלמת? עם מי תתייעצו? עם הפרסומאית ג.יפית שתגיד לכם בחיוך מאוזן לאוזן “זה כדאי”? “אנשים מקלידים את שם המוצר שבו הם מתעניינים בגוגל, ובודקים את הכתבות והטוקבקים שהיו עליו”, אומר אבי מוטולה, מנכ”ל רשת חנויות האלקטרוניקה ביג בוקס

    הכל נכון, אבי מוטולה (אחחח, ר’ קטנה אחת בתוך השם והוא היה קונצרן בינלאומי), אבל היית צריך להפסיק אחרי המילה “כתבות”. כן, אנשים מקלידים את שם המוצר, הם מתעניינים בגוגל, הם קוראים כתבות ואפילו קוראים טוקבקים אבל האם הטוקבק הוא הגורם המכריע בהחלטת הקנייה? האם אפילו הוא גורם תורם? זה פשוט נשמע לי כמו משהו שמייצג 0.0045% מהגולשים. אגב, יש להבדיל בין טוקבק בלמהנט לבין טוקבק באתרים שכל התמחותם הוא ביקורות של גולשים. אבל הרי לא על זה כתבת.

    ואת יודעת מה, עכשיו כאשר אני קורא את מה שכתבת פה וקורא שוב את הכתבה, אני מבין הרבה יותר טוב מה ניסית לעשות בה. למה לכל הרוחות לא כתבת את מה שאת כותבת כאן בכתבה עצמה?! 🙂 אולי זה פשוט היה מתוחכם מדי עבורי.

  8. פינגבק: הפנקס הפתוח ~
  9. הי יובל,
    אתה יודע מה, אני לוקחת לתשומת ליבי. אולי יכולתי להסביר את עצמי יותר פשוט ויותר טוב.
    (לפעמים דיאלוג – אפילו קצר – עם מישהו שאשכרה מתעמק במה שאתה כותב יכול ממש לעזור…
    🙂

  10. היי נופר – אחלה 🙂

    ועכשיו אחרי שגמרתי ללכלך אני יכול להתוודות שאני מאוד אוהב את הכתבות שלך.
    חורש לא צריך שאני אחמיא לו. הוא יודע שאני חולה על התחת שלו (בייחוד כשהוא מפסיד לי בטניס). 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: