אחת, שתיים, אחת שתיים. זה עובד? איי, איי? עובד? יופי.
גבירותיי ורבותיי, ערב טוב ומבורך. ביקשתי לכנס את מסיבת העיתונאים כדי למסור הצהרה קצרה. אבקש את סבלנותכם עד לתום הקראת ההצהרה.
לפני כעשרה חודשים, החלטתי בהחלטה חסרת תקדים (עליה אני מתחרט עד היום) לצרף כותבים נוספים לגלוב. ראשון המצטרפים היה מוסיף. כאשר צירפתי אותו לא היה לי מושג מיהו. למעשה, רק כשבועיים לאחר שהוא צורף ככותב בגלוב, נפגשנו וגם זה היה במקרה. מאז, למדתי להכיר אותו, לחבב אותו, להתעצבן עליו, לאהוב אותו ובעיקר לתכנן כיצד אני מפטר אותו.
בינתיים, עד אשר תמצא הדרך לגלגל את הגופה שלו לאיזו תעלה מבלי שאף אחד ישים לב, מוסיף הוא חלק מהמשפחה. משום כך, אני גאה ומתרגש לבשר לכולכם שמוסיף, אח שלנו, תאום נפש, אישיות סוציאליסטית טהורה, פסיכופט גבולי ומתכנת פהפ – מתחתן!
בסוף השבוע האחרון ירד מוסיף על ברכיו, מירר בבכי ובאופן כללי התחנן בפני זוגתו שתסכים לגאול אותו מרווקותו. בת הזוג, המוכרת בשם ע' (היא עובדת בשב"כ בתור מ' למרות שבהתחלה היתה ד' אבל היא קודמה לאחר ש-ג' יצאה לחופשת ל'), החליטה להענות לבקשתו. גם היא עוד תתחרט על זה.
כשמוסיף סיפר לנו ההתרגשות היתה גדולה ותמר, כהרגלה, התייפחה. תחילה, ביקש מוסיף שלא לפרסם ברבים את עובדת היותו חתן בהתהוות. הסברתי לו שאין מצב. הוא התעקש. גם אני התעקשתי. הוא התעקש עוד יותר. הגעתי אליו הביתה. הסוגיה נפתרה.
חתונה, יודע זאת כל מי שעבר את האירוע, היא חתיכת ציון דרך בחייו של אדם. מכיוון שבמקרה הזה האדם הוא חבר של כולנו, הרי שמדובר בציון דרך גם בחייה של הקהיליה הקטנה שנאספה כאן.
אח שלי, הרבה מזל טוב לך ולזוגתך. מי יתן ולא יהיו לכם חתולים.
אוהבים אותך הרבה.
כתיבת תגובה