אני די שונא אנשים בדיאטה מה שאומר שאני די שונא את עצמי. כן כן, היו"ר מתכווץ בהדרגה. ללא קשר, אני שונא אנשים בדיאטה. שנאתי אותם כשהיייתי שמן ואני שונא אותם עכשיו כשאני, המממ, עדיין שמן.
אני שונא אנשים בדיאטה קודם כל כי פתאום כל העולם שלהם מתכווץ לקלוריות. זה משמין, זה מרזה, זה סיבים, זה ירקות, זה לא טוב לעיכול, זה מזרז מטבוליזם – כל העולם קלוריה אחת גדולה. חוץ מזה, אנשים בדיאטה הופכים פתאום מומחים להשמנה. "אתה יודע, אתה ממש חייב להרזות" הוא משפט שגור בקרב מי שהוריד הרגע 200 גרם ממשקלו, או "שתדע לך שצ'יפס זה לפחות 7,000 קלוריות". יאללה, לכו חפשו.
לי לדוגמה יש סטיה חדשה. אני מסתובב באוניברסיטה ומסתכל על כרסים של גברים אחרים ואומר לעצמי "שלי יותר קטן, שלי יותר גדול, שלי יותר קטן, שלי יותר גדול" (הכרס, כן?). פתאום אוכל הופך לדבר הכי חשוב בחיים אולי מכיוון שאנשים בדיאטה הם אנשים שמסתובבים בתחושת ברעב מתמיד.
אבל, הבלונדינית הסודית ככל הנראה הצילה אותי מעצמי. מכיוון שהיא יודעת שאני מומחה גדול לרמב"ם, היא שלחה לי את ההודעה הבאה:
האמת, שחשבתי לעשות דיאטה בשיטת משה רבנו: כלומר להניף את המטה שלי (יש לי מטה) ולזעוק "הורד 10 קילוגרם!" ולהכות בכרס.
כתיבת תגובה