לא ברור לי מה קורה כאן. תופעת הטוקבקים רחוקה מלהיות תופעה חדשה. לא קרה שום דבר חדש בשבועות האחרונים שמצדיק את המתקפה האדירה של אמצעי התקשורת על הסוגייה. אני מניח שזה קשור להצעת החוק הסתמית, שמטרתה היחידה היא כותרות בעיתונים, של ישראל חסון.
בשל ההצעה, אנשי תקשורת כמו רזי ברקאי מנהלים בשבוע האחרון קמפיין הזוי כנגד הטוקבקיסטים (ברקאי מעלה אותם לשידור ואז קורא להם "פחדנים" כי הם לא משאירים שם, כתובת, מספר טלפון ודגימת DNA לפני שהם מגיבים). תוצאה אחרת היא שכתבי הטכנולוגיה נמצאים תחת מתקפת ראיונות בלתי פוסקת. הנה דרור פויר לדוגמה:
אתמול בבוקר התקשר אלי איזה תחקירן מהתוכנית של מרב מיכאלי בהוט. אני אוהב את מרב, באמת, אבל לא היה לי מושג שיש לה תוכנית שם. הוא רצה לדבר אתי על טוקבקים ועל הצעת החוק המטומטמת של מה שמו מישראל ביתנו.
האמת שקצת מתחיל להימאס לי שמתקשרים אלי לדבר על טוקבקים. רק השבוע התקשרו אלי מסופשבוע של מעריב, משתי תוכניות רדיו, מתוכנית טלוויזיה אחת חוץ מזו, מאיזה סרט שעכשיו עושים על הטוקבקיסטים, ועוד משהו. לחלקם עניתי (סרט וסופשבוע), לשאר סירבתי.
כמו פויר, וכמו רבים אחרים, גם אני קיבלתי טלפון מהעוזר של חסון כדי שאגיע לכנסת ולהשתתף במופע הליצנות שהוא מעלה שם. גם אני, כמו אחרים, קיבלתי טלפון מהתוכנית "פוליטיקה" בערוץ 1 לבוא ולהשתתף במצעד הצעקות. אינסוף כתבות ומלל. מתוכנית אחת לא התחמקתי וגם לא רציתי להתחמק – "תיק תקשורת".
ישבתי בה לצד רוגל אלפר, מסוג האנשים שאני שמח לקרוא להם קולגה, כותב מחונן, אינטיליגנטי ורהוט. באייטם נוהל דיון קצר על התופעה, על גבולות חופש הביטוי ועל האמנה של רוגל.
בתוצאה תוכלו לצפות בעצמכם (היום ב-17:30 בערוץ 2 ובשבת ב-12:00).
ללא קשר, ובדיוק כמו פויר, הנושא הזה יצא לי מכל החורים. באמת.
עדכון: הנה הקטע מתיק תקשורת.
כתיבת תגובה