חברים, אני שמח לראות אתכם פה, בועידת ישראל לאנשים עשירים. רציתי לדבר אתכם על דבר שכואב לי, ואני לא מדבר על הצרבת שיש לי מאז שאכלתי במוזס. אני מתכוון למצב הקשה בו אנו מצויים, למרות שחשוב להזכיר שהמצב הכלכלי מעולם לא היה טוב כל כך, שיש לנו רזרבות במטבע חוץ, ושיש צמיחה מדהימה במשק. המצב הקשה – ואני אומר שהוא קשה למרות הכלכלה המופלאה אותה דחפתי והובלתי גם בימי המלחמה שנקלעתי אליה שלא באשמתי בכלל – מצוי אצל אלה שמחזיקים בידם את עתידנו (פאוזה מלאת חשיבות); ילדינו.
ילדינו רואים כיצד אנחנו מובילים את ישראל להגשמה ושגשוג כלכלי, אך באותו זמן מבחינים בפערים החברתיים שנוצרו בגלל הקצאת משאבים וכל מיני מילים גבוהות שאתם וודאי תשמחו לשמוע. ילדינו שעדיין אין להם מחשב-לכל-ילד מבחינים בנס שקוראים לו כלכלה ישראלית מצליחה, ועדיין – אין להם כסף לקנות ספרי לימוד, אין להם מורים טובים, אין להם סיכוי אמיתי להשכלה. זה כמובן לא בגללי, זה בגלל הנסיבות בעלות הלב האטום, שבטח לא תורמות אפילו שקל לרווחתם, בניגוד אליי, שמצליח לשקם את המשק הישראלי מהריסות בעשר אצבעות.
ילדינו, וזה לא ספין שאמור לגרום לכם לשכוח מהמצב האמיתי במדינה, זקוקים לנו, צריכים אותנו, וחשוב לומר שלא משנה מה היה בעבר, ומה לא נתנו להם, ואיך הזנחנו אותם הזנחה פושעת, ואיך נזכרים מעט מדי ומאוחר מדי ובטח לא נעשה כלום כי זה סתם דיבורים כמו חול ויש מה לאכול במבואה, אתם מוזמנים להתכבד, השקיעו פה בועידה. ההשקעה בילדים זה לא זבנג וגמרנו, זה לוקח זמן, המון זמן, עוד קדנציה לפחות, ואם לא תבחרו בי, אז זה על מצפונכם. תודה ובתאבון.
(דברים שלא נאמרו בועידת ישראל לעסקים)
כתיבת תגובה