שביזות יום א'

הפוסט הבא נשלח על ידי גלית לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות (טוב, בסדר, למען האמת היא העבירה לי אותו במסנג'ר). אני מודה שבהתחלה לא ממש התלהבתי במיוחד מכל האג'נדה הפמיניסטית הזאת שהוא כולל (לא מספיק שיש לנו כאן את מוסיף?), אבל אז הבנתי שאם אני אהיה זה שיעלה את הטקסט לאוויר, לפחות טכנית זה יראה כאילו פרסמתי פוסט, ומיד הסכמתי.

אז הנה, קבלו אותה:

"תרבות יום א'" הוא מנהג שתמיד היה חביב בעיני וזאת למרות שמעולם לא לקחתי בו חלק פעיל. כיוון שכך, הייתי מסתפקת במחזה של חבורת חיילים קרביים מתעפצים מתחת לגשר בין עזריאלי לקרייה בימי ראשון בבוקר, ומחפשת במבט את ההוא שמנסה להבין איך בדיוק ממלאים כל אותם חיילים את חובתם למדינה, על ידי כך שהם מסתובבים בקניון (תרבות יום א' לג'ובניקים פשוט לא הייתה מקנה את אותו אפקט, מסיבות מובנות). ובכן, לא עוד.

השבועון "במחנה" מפרסם בגיליונו האחרון שבקרוב יוחלף האירוע החינוכי ב"מיזם חדש" – "אירוע ייחודי המיועד לחיילות צה"ל בלבד". למעלה מעשור עבר מאז שצה"ל התחיל לצמצם את היחידות הנפרדות (לא בלי דחיפה של בג"צ, כמקובל במחוזותינו), והנה, בלי שמץ של בושה, מזכירים בחיל החינוך* לחיילת העברייה את מקומה הראוי – את יכולה להיות טייסת קרב או מדריכת חי"ר, לעמוד במחסומים או לטפל בפצועים כל עוד את זוכרת מה חשוב באמת – להיות מטופחת ולהתאפר איפור בסיסי. צבעי הסוואה לא נחשבים הפעם.

"לוח הזמנים של יום הכיף, כפי שנקבע על-ידי המארגנים, נשי במיוחד: בראשית התכנסות וכיבוד קל. לאחר מכן יתקיימו הרצאות על אודות היגיינה נשית מפי אחות מוסמכת, על טיפוח העור ואיפור בסיסי מפי מדריכה בחברת איפור מובילה ולבסוף הרצאה על אופנה וסטיילינג מפי מעצבת הבית של חברת אופנה מוכרת".

בנוסף יצפו הבנות בסרט קולנוע ויקבלו מתנות שוות. איך אני יודעת שמדובר במתנות שוות? ככה כתבו בעיתון הצבאי**. בחיי.

"ערכת טיפוח וסט איפור, ערכת היגיינה אישית (הכוללת גם תחבושות וטמפונים), סט תחתוני חוטיני, שובר קנייה בסך 60 שקל לרכישת חצאית או מכנסיים, מגזין 'גו' ושרוך לטלפון הסלולרי".

מנהל מועדון "יותר" המצוטט בכתבה מציין שהבנים המקנאים יכולים להירגע – תוכנית דומה מתגבשת גם למענם. כיוון שכך, אני מניחה שניתן לצפות שהם יצפו בסרט אקשן מיליטריסטי ויזכו להרצאה על תיקון מכוניות והדרך הנכונה להתגלח בלי חתכים.

למען הסר ספק, אני לא חושבת שתרבות יום א' צריכה להיות "נשית במיוחד", "גברית במיוחד" או קשורה בדרך כלשהי למינם של החיילים – יש מספיק נושאים שצריכים להטריד חיילים וחיילות ככאלו. אבל אם כבר מישהו בקודקודיה (זה יהיה אפילו עצוב יותר אם מדובר בקודקודית) הגיע למסקנה שהשאלה המגדרית בכל זאת רלוונטית, הייתי מצפה שהנושאים שיעלו שם יהיו רלוונטיים לאוכלוסיית היעד. למשל, כל מיני דברים קטנים ומטופשים כמו שוויון בתוך היחידה, דרכים להתמודד עם הטרדות מיניות של מפקדים או תקרת הזכוכית העומדת בפני אלו ששוקלות קריירה צבאית.

בתחילת שירותי הצבאי הסבירה לנו המ"מית ש"מטרת הטירונות להפוך אתכן מנערות – לחיילות!"***. סימון דה בובאר, כמה שנים לפניה, כתבה שאשה לא נולדת אשה אלא נעשית כזו. לצה"ל, בניגוד לדעת קרן המ"מית, לא ממש אכפת כנראה עד כמה האזרחיות הצעירות נעשות חיילות. הרבה יותר חשוב לעשות אותן נשים.

(וזה בלי להגיד אף מילה על הפרטת החינוך לערכים בצה"ל, החדירה הבוטה של גורמים מסחריים לתוכו וניצול קהל שבוי שלא זוכה להגנת אמנת ז'נבה, שהוא ממש חלומו של כל מפרסם).

——————————————
*אני מניחה שמדובר בחיל חינוך, הכתבה לא מציינת מי אחראי להחלטה האומללה.
** ניר ניומן, אין לי שום דבר נגדך ואני בטוחה שהיית שמח מאד שלא לכתוב את הטקסטים האלה. אני מניחה ככה, כי (גילוי נאות?) אני עצמי שירתי ביחידה לפני אי אילו שנים. מעניין אם גם אותי קח"ר יסלק משירות מילואים ביחידה (אחרי שמישהו יזכר שרשמית אני מוצבת שם), או שכבחורה יוותרו לי, כל עוד אזכור להיות מטופחת אם וכאשר תגיע המעטפה החומה.
*** הציטוט חופשי, כמובן. כמו כולם גם אני הדחקתי חלקים נבחרים מהטירונות.

15 מחשבות על “שביזות יום א'

  1. אתה רמאי. וגלית צודקת ב100%. עצוב שזה מה שחושבים בצה"ל שהבנות צריכות ללמוד. יענו איך לא הכניסו קורס על הכנת קפה?!

  2. אה-הא! בדיוק מה שאני צריכה לקרוא פחות משבוע לפני יום הגיוס שלי.
    ואני אומרת "לא במשמרת שלי זה לא יקרה!" בזאת אני מכריזה כי ברגע שיחליטו לממש את האיומים האלה (ערכת איפור?@! חוטיני!@?! על מה לעזאזל הם חשבו?!) אני אקח את החוק לידיי ואראה להן מי פה האישה. וכל זה רק כדי להראות שצדקה הבחורה (שתסלח לי שאת שמה אני לא זוכרת כעת, השעה מאוחרת) שהתשחררה מהצבא לאחר דין ודברים ארוכים, ע"ב היותה פמיניסטית. (כמובן שאני לא אשתחרר מהצבא, צעד זה יהרוס את כל התדמית הכבשתית שהו כה טרחתי לבנות לעצמי) אני טובה בלמחות. אני אמחה. ואם זה לא יעזור, אני אמחה עוד קצת. עד שימאס להם.
    בכל מקרה, נלוז מצד הרמאי, אבל הנושא חשוב.

  3. רבאק, לא ידעתי שאי אפשר לעשות רשימה מספרית בתגובה בגלוב… ננסה שוב:

    גלית, עד כמה שאני מסכים איתך בקשר לטימטום שבדבר, בואי ונסתכל על הכל מנקודת ראות החיילים/ות:
    1. החיילים והחיילות ישנים בין כה וכה בתרבות יום א‘, אז מה זה משנה? 🙂
    2. בחורה תעדיף לקבל:

    "ערכת טיפוח וסט איפור, ערכת היגיינה אישית (הכוללת גם תחבושות וטמפונים), סט תחתוני חוטיני, שובר קנייה בסך 60 שקל לרכישת חצאית או מכנסיים, מגזין ’גו‘ ושרוך לטלפון הסלולרי"

    במקום כלום (ואפילו לא תרבות, ראי סיבה 1), שזה מה שהיא תקבל במתכונת הקלאסית של תרבות יום א‘.

    אגב, פשטידה חמודה, לא מובנת לי מהי ”תדמית כבשתית“.

    (יובל, אשמח אם תוכל למחוק את התגובה הקודמת)

  4. עומר, ממתי השיקול בצבא הוא "מה החייל/ת רוצה"?*
    לתת לחיילת דברים הקשורים לאיפור, בגדים ומגזין רכילות, נותן לה מעבר לכמה פריטים עם לוגו של חברה מסחרית עליהם. זה מעביר מסר שבעיני הוא נורא ואיום בנוגע למקומה כאשה, אזרחית וצרכנית בחברה.
    זה כמו שתחלק לחיילים סיגריות ותגיד "מה, אבל חילים יעדיפו לקבל סיגריות מכלום!". אז מה? סיגריות זה לא בריא, ואף שאין פסול מוסרי בעישון לכשלעצמו, אנחנו בטח לא רוצים לעודד את זה, נכון? (סיגריות כמשל, כמובן. אתה יכול להכניס שם כל פריט בעייתי כראות עינייך). מה אכפת לי שהחייל רוצה לעשן?

    יותר מזה? התפיסה לפיה כל החיילות ישמחו לקבל חוטיני, איפור, טמפונים וכאלה הופכת את החיילת לכזו שכל הוויתה נובעת מהיותה אישה. מהכרותי עם כמה חיילות אני יכולה לספר לך שחלקן לא מתאפרות, מתעניינות בפוליטיקה, ספרות, ספורט, מוזיקה או כל דבר אחר, ממש כמו אנשים אמיתיים. תגיד, "נו, אז שיזרקו הצידה את האיפור ולא ישתמשו בו". אבל זו, כאמור, לא הייתה הנקודה שהעלתה לי את לחץ הדם.

    *זה לא לגמרי מדוייק, ובמפתיע יש לא מעט מקומות שבהם כן מתחשבים בשאלה מה החייל/ת רוצה, אבל לא זו הנקודה.

  5. אני מסכימה עם דרומי. אין כמו בחורים מסוקסים בחוטיני.
    ו"תדמית כבשתית"=חלק מתרבות העדר. ובאמת היה לי קשה, תנסה אתה לדבר על כוכב נולד כל היום.

  6. גלית, אני מסכים שמבחינת המערכת זה נראה רע ואפילו אמרתי שהסכמתי עם זה 🙂
    סיגריות לא יחלקו פשוט כי זה לא בריא בשביל החיילים.

    הצבא עובד לפי המכנה המשותף הנמוך ביותר ונכון שאחוז קטן מהנשים באמת לא מתעניינות בדברים הנ"ל, אבל רובן כן. אי אפשר לרצות את כולם כל הזמן.
    הצעד הזה אמנם פופוליסטי ותו לא, אבל את יכולה להתנחם בזה שהוא לא יהיה כל פעם שיהיה תרבות יום א' והחיילים ימשיכו ללכת להצגות ומוזיאונים.

    פשטידה, תנחומי הכנים איתך. לשמחתי, העדר שלי לא מדבר על דברים נלוזים כאלה.

  7. טוב, כנראה שזו הנקודה בה אנחנו חלוקים – הצבא הוא לא גוף מסחרי ולכן אין שום סיבה שהוא יפנה למכנה המשותף הנמוך ביותר. מה יקרה אם הוא יציג משהו ברמה גבוהה יותר? החיילות יגידו שהן לא רוצות ללכת? הן שם, בפקודה.

    גם להגיד לאשה צעירה שהתחומים שאמורים לעניין אותה הם איפור, רכילות ושופינג זה לא בריא. בכלל לא בריא.

    אם כבר, אז שתהיה אמת בפרסום. אם הם רוצים שישנו את זה ל"בידור יום א'". לא שזה מה שישמח אותי (כאילו שלמישהו אכפת) אבל לפחות יהיה ברור שאיפור ושופינג (ובאמת שאני די חובבת את הדברים הנ"ל) הם לא תרבות ולא מהווים ערכים שהצבא אמור לנסות לקדם.

    לא, זה לא מנחם אותי בשום דרך שהיא.

  8. קצת מזכיר לי חוכמה אחרת של הצבא:

    בחור שאני מכיר קבל על כך שבנות מקבלות תוספת למשכורתן הצבאית תחת סעיף "דמי הגיינה" והוא לא.

    הצבא שלח לו את המכתב הבא. אין תגובה צבאית יותר מזו.

    http://tinyurl.com/268kqa

  9. באשר למשפט האחרון: אחד האירועים המזעזעים ביותר שחוויתי ביום גיוסי (דבר מזעזע בפני עצמו), היה כאשר בין קצין המיון לאפסנאות, כולי בשוק, עצר אותי אדם לבוש בחליפה, והפנה אותי להמשך שרשרת החיול – מקום שהתברר כעמדת מכירה של אורנג'. כמובן שעד שכבר הייתי בפנים לא היה שום רמז לכך שאני קורבן לפעילות פרסומית עויינת.

  10. עומר.
    זה בכלל לא משנה אם אחוז גדול או קטן של הנשים כן או לא מתעניינות באיפור וברכילות. מה שמשנה זה ש:
    א. דוד צה"ל אומר לחיילות שלו שהדבר הכי חשוב באישיותן, בתפקידן הצבאי והיותן אזרחיות במדינה ישראל זה איך שהן נראות ומריחות (כי מבין כל הדברים האפשריים בעולם זו ההדרכה שהצבא בחר להשקיע בה לא מעט כסף)
    ב. דוד צה"ל אומר לחיילים ולחיילות שלו שהחיילות שלו הן חפצים, שנמצאים שם להנאת המשתמש (כי אחרת למה כל כך חשוב ללמד אותן להתאפר ולספק להן חוטיני וחצאית?)
    ג. דוד צה"ל אומר לחיילים ולחיילות שלו שאיפור ורכילות הם חלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית ולא רק שהם חלק בלתי נפרד, הם חשובים יותר מהצגות, ממוזאונים ומהרצאות בנושאי אקטואליה.

    פעם, מזמן*, כשאני הייתי בצבא הסבירו לי שצה"ל לקח על עצמו משימות חינוכיות. שהוא רואה בעצמו סמן דרך לחברה הישראלית.

    אז אמרו.

    * ממש מזמן.התגייסתי השבוע לפני 10 שנים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: