1. קבלו טקסט שמופיע בעיתון העסקים של המדינה:
חברת אל על הטיסה את הטניסאית הישראלית שחר פאר לארה"ב, שם תייצג את ישראל בתחרויות בינלאומיות. הטיסה של פאר יצאה ביום רביעי בלילה, ואת הזמן עד לטיסה העבירה פאר בטרקלין העסקים של אל על ותפסה קצת זולה בכורסת מסז'. אגב, על אותה הטיסה של פאר לניוארק היה גם יו"ר אל על איזי בורוביץ, שאיחל לה הצלחה בטורניר בארה"ב.
כבר כתבתי בעבר על המדור המשוקץ הזה של "גלובס", מחלקת עסקים, בו מופיע הטקסט הזה, ואני חוזר ומפציר: זו לא עיתונות, זו אשפה. לא חראם?
2. מודעת דרושים:
אם זו מודעות דרושים של "גלובס" שמופיעה ב"גלובס", מדוע אי אפשר שכתובת הדואר האלקטרוני תהיה של "גלובס"? זה אולי נשמע קטנוני (ואולי זה באמת קטנוני) אבל אותי זה משגע לשמוע את התוכניות ברשת ב' שבהן המנחים אומרים (לדוגמה) "שלחו לנו דואר אלקטרוני לכתובת 'הכל דיבורים @ ג'ימייל.קום'". למה? קול ישראל לא יכול לדאוג לתיבת דואר אלקטרוני לתוכנית? ו"גלובס" לא יכול לדאוג לתיבת דואר אלקטרוני ל"גלובס"?
3. ואם אנחנו כבר בענייני קטנוניות (ודואר אלקטרוני):
כל מי שעבד בעיתון יודע שהדבר הכי בעייתי בעת המרת הקובץ מקובץ של בני אדם לקובץ של עיתונים הוא המעבר בין עברית לאנגלית, בין ימין לשמאל. דווקא מכיוון שכולם מודעים לזה, זה מפתיע ומרגיז שטעויות שכאלו עדיין משתחלות לעיתון. לזכותו של "גלובס" יש לומר שזו מחלה שקיימת בכל העיתונים והיא יכולה לשגע פילים (כלומר את הפילים שחתומים על הכתבות).
עדכון: עכשיו קראתי את אותו הקומוניקט מסעיף א' במדור "שליחות כלכלית" של "ידיעות אחרונות". הניסוח של "ידיעות" מלמד שיש דרכים שונות להתייחס לאשפה:
כולם רוצים חלק בהצלחה של שחר פאר. בשבוע שעבר המריאה הטניסאית לארצות הברית וכשבאל-על שמעו שהיא על הטיסה השמחה היתה רבה. דבר ראשון, נתנו לה להיכנס לנוח בטרקלין העסקים. דבר שני, דאגו לתמונה שלה עם היו"ר איזי בורוביץ', שבמקרה היה על אותה הטיסה. שחר פאר נכנסת לביזנס – וגם טסה במחלקה הזו.
כתיבת תגובה