בכל מקום אפשר למצוא אותם – אלה שילמדו אתכם להיות חזקים ומוכשרים, להרוויח המון כסף ולקבל קידום בעבודה, להצליח בזוגיות ולהיות אסרטיביים וסוחפים; המאמנים האישיים. בכמה שיחות, מקסימום איזו סדנת אימון קצרה או סדרת מפגשים מלווה בחיזוקים ובתמיכה – הם יכולים לעשות הכל – להוביל, לכוון, לנווט ולהפוך את כולנו לטובים, מוצלחים ומאושרים. פעם קראו לזה "טיפול", היום קוראים לזה "קואוצ'ינג".
מכיוון שאני סולדת מכל הוקוס פוקוס יומרני, אני נרתעת גם מהקונספט שעומד מאחורי המאמנים האישיים, ומהערימה ההולכת ותופחת של מפגשי קואוצ'ינג, שהם חלק מסדנת קואוצ'ינג, שיכולה להוביל לקורס קואוצ'ינג, שילמד גם אתכם לעסוק בקואוצ'ינג, ולהעביר סדנאות קואוצ'ינג וכן הלאה. הכל בשם ההעצמה האישית והמקודשת, והאמונה שכל אחד, אם רק ינתנו לו הכלים, יכול להיות כל מה שירצה, להשיג כל דבר ולהיות מאושר רק אם יתחבר לאני הפנימי שלו וישלם 1,500 שקל לסדנה הנפלאה של הקואוצ'ר העולה.
אני לא שוללת את האפשרות שמפגשים מסוג כזה או אחר עם מטפל בשיטת "אתה יכול לעשות הכל אם רק תאמין, כן, גם להיות עשיר, חכם ויפה" יובילו להצלחה מסוימת, ולו בשל השאיפה של חלק מהאנשים להשתכנע, אבל כשאני נתקלת בטקסטים רדודים שמכילים כמות עצומה כל כך של סיסמאות ניו אייג' נבובות, אני לא מצליחה להתאפק.
"אבטלה, מיתון, בן בצבא, קידום בעבודה שמתעכב, חיכוכים עם בן הזוג. הסיבות להרגיש מדוכדכת עלולות שלא להיגמר לעולם. מה עושים? משנים את הגישה. כן, כן, מה שיבדיל בין יום טוב ליום רע הוא לא יותר מאשר הגישה שלך! […] ראי בשינוי דווקא את ההזדמנות שלך. כל שינוי טומן בחובו איומים והזדמנויות כאחת. קדמי בברכה את השינוי, ונסי לראות בו הזדמנות לקדם ולממש את הצרכים והרצונות שלך […] צרי 'אני חדש'. אין הכוונה שתיפרדי בידידות מ'האני' שלך. כדי להתקדם, להתמודד עם שינויים, לבחון זוויות ראייה חדשות, לחוות מצבים חדשים – המציאי את עצמך מחדש. כי אם תעשי תמיד את מה שכבר עשית, תגיעי תמיד רק לאן שכבר הגעת […] אל תהססי לחלום. קחי פסק זמן משגרת היומיום, שרייני זמן איכות לחלומות, וכפי שאמר וולט דיסני: "אם אתה יכול לחלום על זה, אתה יכול לעשות את זה".
אין כמו ציטוטים של דיסני, כדי לגרום לי להמציא את עצמי מחדש, וזאת עוד לפני שציטטתי את החלקים שקשורים בחשיבותו של החיוך ולמה חשוב להקפיד על שימוש במילים "חיוביות המשדרות פתיחות, חיבה, אהבה, חמימות וקרבה".
הקואוצ'ינג מרגיז אותי מפני שהגישה שעומדת מאחוריו גורסת כי אנחנו המרכז והכל תלוי רק בנו. היא מרגיזה מכיוון שאנחנו לא המרכז, אנחנו משפיעים ומושפעים. אנחנו יכולים לחייך מול אסונות ככל שנרצה, והם עדיין יתרחשו. אנחנו יכולים להאמין בעצמנו ולשפשף עיניים בתמהון כשאחרים יבחרו שלא להאמין בנו. אנחנו יכולים להתעלם מהמציאות, לחבק את האני הפנימי-החדש שלנו, ולעשות קואוצ'ינג ופילינג רגשי-נפשי-אישי ככל שנרצה. זה לא יהפוך אותנו למוצלחים יותר, חכמים יותר או מאושרים יותר. הקואוצ'ינג הוא עוד טיפול שניתן בידי מטפלים (יופמיזם ל"לא טרחו ללמוד פסיכולוגיה") שנועד לחזק את המאמינים בכוחו של הניו-אייג'. אחרי הכל, לחבק את האני הפנימי זה כמו לחבק עצים, רק קצת פחות דוקר.
כתיבת תגובה