(זהירות, פוסט ארוך)
שלשום כתבתי שלא אכתוב את דעתי על טיעוניו של ד"ר אשר עידן, אבל זה הופך קשה מיום ליום. וכך הוא כותב היום על פורום פנימי של המשטרה בו כותבים השוטרים את תחושותיהם.
למה רק פורום טקסטואלי משעמם? למה לא פורום פורימי וירטואלי כמו Second Life? אולי כל המועמדים למפכ"לות יוצגו ב-Second Life בתחפושת של אוואטר, וכל השוטרים ידרגו אותם ב-Digg? למה שמעל כל שער של תחנת משטרה לא יהיה Pagerank של גוגל כפי שמוצאים בכל דף באינטרנט? כך תיווצר מציאות מוגברת (Augmented Reality) ומשטרה מתוגברת.
גם שלשום, בכנס איגוד האינטרנט, העלה עידן את אותה ההצעה ממש: "אולי נעשה Digg למפכ"ל הבא, אולי ככה נדרג שרים, שופטים ושאר אנשי ציבור. נעלה ונוריד אותם ב-Digg".
אני אנסה להתייחס ברצינות תהומית (אולי מיותרת) לסאבטקסט של עידן ושכמותו. בטקסט שציטטתי קודם לכן טוען עידן כי:
הכנסת כלי מדיה חברתית כמו בלוגים, ויקי, סקונד לייף ו-Digg, למערכות המשפט והממשל, תביא לשינוי רדיקלי ולהפחתה משמעותית בשחיתות.
זהו דטרמיניזם טכנולוגי קלאסי בשילוב עם אוטופיזם שאין קיצוני ממנו: הטכנולוגיה טוב והיא תפתור את כל בעיותינו. ברשותכם, אצטט חלקים מהרצאה שנשאתי לפני כשנה וחצי. הכותרת שלה היתה "הטכנולוגיה כישועה".
… גם בהיסטוריה היותר קרובה אלינו לא חסרות דוגמאות להצהרות ותנועות של אנשים שהאמינו שהטכנולוגיה תפתור את כל בעיותיהם גם אם מדובר בבעיות קשות במיוחד. מריט רו סמית' מספר באחד ממאמריו על טנץ' קוקס שכיהן במשרד האוצר האמריקאי בסוף המאה ה-18. קוקס האמין כי הדרך לעצמאות אמריקאית עוברת דרך ביסוס כלכלה עצמאית וכדי להגיע אל היעד הזה תלה קוקס את כל יהבו על שיטת המפעלים והמיכון שהשתלטו באותה התקופה על אירופה.
ב-1787 הוא אמר לקהל מאזינים שייצור בשיטת המפעלים מייצג "את האמצעים לישועה הפוליטית שלנו. הייצור הזה ישפר את החקלאות שלנו, יוביל אותנו בשבילי המידות הטובות ויחזיר אלינו את היכולת התעשייתית…"
סמית' כותב שבאותה התקופה סופרים ואמנים הביטו בהשתאות על פלאי הטכנולוגיה שייצגה עבור רבים את הפיתרון לצרותיו הקיומיות של האדם. משום כך בספרות ובאומנות של אותה התקופה ניתן למצוא סימבולים כמו הרכבת, המנוע וספינת הקיטור שמייצגים את הכוח, העוצמה והדמיון הטכנולוגי שאמור להביא מזור לאדם ולצרותיו. בציור השמן המפורסם של ג'ון גאסט משנת 1872, "American Progress", נראית אישה המרחפת מעל פני הקרקע. סמית' מצטט את דבריו של ג'ורג' קרופט שסיפק פרשנות לציור.
וכך הוא כתב:
"בציור מופיעה אישה יפיפייה ומקסימה הצפה באוויר כאשר פניה פונות למערב וכשעל מצחה "כוכב האימפריה"… היא עזבה את הערים של המזרח והיא פונה אל המערב. בידה הימנית היא מחזיקה ספר המייצג את החינוך ומהווה עדות לנאורות הלאומית שלנו בעוד שבידה השמאלית היא מחזיקה ומותחת את כבלי הטלגרף שמאירים באינטליגנציה את האדמה… בורחים מהקדמה הם האינדיאנים, הבאפלו, סוסי הפרא ודובים אשר נסים מערבה, הו כל כך מערבה. האינדיאנים מסיטים את פניהם המיואשות מכיוון השמש בשעה שהם נמלטים מהחיזיון המדהים שלפניהם. "כוכב האימפריה" הוא יותר מדי בשבילם". כך, בבת אחת, הפכה אלת החירות לאלת התעשייה, כלומר לאלת המכונה, כלומר לאלת הקידמה, כלומר לאלת הטכנולוגיה.
החבר ג'וזף סטלין פצח בראשית שנות ה-30' של המאה ה-20 בטירוף הסכרים שלו. עבור סטלין היכולת לשלוט בטבע, לשלוט על זרימת המים היא זו שסימלה יותר מכל דבר אחר את החברה החדשה שנבנתה ברוסיה הקומוניסטית. סטלין השתמש, ולא בפעם הראשונה, ביכולת הטכנולוגית כאמצעי לשינוי חברתי. אבל לא רק סכרים אמורים ליצור שינוי חברתי-פוליטי; גם הרדיו. בשנת 1922 התפרסם במגזין Radio Broadcast מאמר בו נכתב: "בעולם של רדיו, הממשלה תהפוך לייצור חי ומוחשי עבור האזרחים. הנבחרים לא יוכלו עוד להתחמק מאחריות כלפי מי שבחר אותם".
במאה ה-20 הטכנולוגיה מוצגת כסקסית, חכמה, מעודדת חופש בחירה, היא פתוחה, היא צעירה, היא מזמינה. אין פלא לכן שכיום יותר ויותר אנשים מרגישים שבעיותיהם יפתרו אם רק יהיה להם אייפוד, אם רק יהיה להם מחשב כף יד, אם רק יוכלו להניח את ידם על צג שטוח, אם רק יוכלו להתחבר לאינטרנט.
אבל לפני האינטרנט, תנו לי רגע לקחת אתכם לאמצע המאה ה-19, לרגע שבו סיירוס פילד הצליח להניח על קרקעית האוקיינוס כבל טלגרף שחיבר את ארה"ב עם בריטניה. כאשר הגיע לבוסטון הדיווח שהנחת הכבל הושלמה, מאה תותחים ירו לכבוד המאורע ופעמוני העיר צלצלו בשמחה במשך שעה. בניו-יורק, יצאו המונים לרחובות למצעד לפידים מרהיב שגרם בטעות לשריפת בניין העירייה.
דבורה ספאר מספרת בספרה "Ruling the Waves" על ועידת הטלגרף של 1865 שהיתה מלאה באוטופיה טכנולוגית מרשימה. עבור הנוכחים, הטלגרף היא כלי שעומד לשנות את אופי העולם מהקצה אל הקצה. אחד הנוכחים באותה ועידה אמר: "הו, איזו עוצמה ואיזה תפקיד יש לטלגרף בציוויליזציה של העולם! הוא יקשור אותנו ואת כל אומות העולם בכבל נמרץ. זה בלתי מתקבל על הדעת שהדעות הקדומות והעוינויות בכלל יתקיימו כאשר לרשותנו עומד מכשיר שכזה שנוצר כדי שכל האומות יוכלו להחליף ביניהן מחשבות". אדם אחר אמר: "הטלגרף יהיה מערכת העצבים של החיים הבינלאומיים, הוא ישדר מידע, הוא יסיר את הסיבות לאי הבנות הוא יקדם את השלום וההרמוניה בעולם".
יתכן שבשלב הזה אני צריך להפסיק כיוון שנראה לי שהמסר שרציתי להעביר עבר. ובכל זאת אומר אותו באופן ברור. בעידן של טלגרף פרצה מלחמת העולם הראשונה ובעידן של רדיו פרצה מלחמת העולם השניה. בעידן של אינטרנט הכל כך דמוקרטית, הכל כך מבטיחה, הכל כך מזמינה דיאלוג ושיחה, עדיין מתפוצצים מחבלים ברחובות נתניה.
לקראת יום השואה התקשרו אליי ושאלו אותי "האם בעידן של אינטרנט היתה יכולה להתקיים שואה?". השאלה הדהימה אותי. המחשבה שהאינטרנט, חזקה ומקיפה ככל שתהיה, היתה מסוגלת לעצור את הטירוף הנאצי היא בעיני מחשבה ריקה. האם האינטרנט עוצרת את הזוועות באפריקה? האם האינטרנט מקדמת דמוקרטיה בצפון קוריאה? האם האינטרנט מקדמת ממשל יציב ברשות הפלסטינאית?
טוב, וודאי תאמרו שהאינטרנט אינה קיימת באפריקה או בצפון קוריאה או ברשות הפלסטינאית ואם היתה קיימת הכל היה נראה אחרת. זו בדיוק המחשבה עליה אני חולק. המחשבה שטכנולוגיה אחת מסוגלת להביא סדר, חוק, יציבות, ישועה, מסוגלת להביא שלום.
כתיבת תגובה