באופן כללי אני סולד מעיתונאים שמתעללים ביח"צנים. זו חוכמה קטנה וגועל נפש. מצד שני אני לא סובל את היח"צנים שהדבר המרכזי שהם יודעים לעשות הוא להתבכיין על הרמה הנמוכה של העיתונאים. אבל הנה משרד יחסי ציבור שאין לי שום בעיה להלבין את פניו ברבים. המדובר במשרד "ביט תקשורת" שמגדיר את עצמו כ"משרד בוטיק חכם, ממזרי ומהיר המתמחה בתקשורת שיווקית לתקציבים קטנים ובינוניים". בוטיק. בסדר.
אתמול העלה הבוטיק את הפוסט הבא (אני מצטט אותו כאן במלואו):
אם הארץ זה עיתון לאנשים חושבים אז דה מרקר הוא עיתון לבטלנים. מי יכול להגדיש מזמנו כדי לקרוא את אורך הכתבות שהעיתון מקדיש לכל נושא? אינפורמציה כלכלית עיסקית שאפשר להעביר בשורה אחת הדה מרקר משתרע על עמוד שלם. מעטים מאנשי העסקים שלמענם יוצא לאור הדה מרקר יכולים מבחינת הזמן שעומד לרשותם לקרוא ולהתרשם מהמסר שהעיתון מבקש להעביר . זו טעות לחשוב שכתבה כלכלית צריכה להיות בנויה כמו מאמר של פובליציסט . זמנו של איש העסקים קצר הוא מחפש נתונים מספריים ואת התכלית של האינפומציה שיכולה אולי לעזור לו או נחוצה לו לניהול עסקיו. העיתון מחמציץ את ההזדמנות שניתנת לו וגם אם הוא משתבח בתוספת קוראים אין זה לזמן ארוך. במקום עיתון מקבלים כל יום ספר וספרים מנחים בדרך כלל על הכוננית.
ההחמצה של העיתון היא גדולה. מרבית השטח מוקדש לאותה קבוצת אנשי עסקים מפורסמים שאותם אנחנו רואים מדי יום באותם המקומות ובדרך כלל כשהעיתון משחזר את השגיהם ומעשיהם באותם הענייינים. ישראל מבורחת במאות אלפי יזמים המייצרים אינפורמציה רבת עניין אלא שלא נותר בדה מרקר מקום עבורם את מרבית השטח כאמור תופסים אותם האנשים. ההספד הוא כולו של העיתון, מי שלא כותבים עליו, מי שמתעלמים ממנו לא קורא את העיתון ולא יהיה לו מנוי לדה מרקר. במקום להתמקד בעשרים איש תתמקדו ב200 אלף איש. אלה יהפכו להיות קוראים ומנויים על העיתון ותפוצתו תוכפל ותשולש.
על הפוסט הזה הגבתי כך:
שתי הערות ברשותכם:
1. יש לי לא מעט ביקורת על הדה-מרקר אבל אורך הכתבות היא לא אחת מהן. אתם מקדשים את השטחיות לטובת העומק, מעדיפים קצר (ושטחי) על פני ארוך, מעדיפים גרף על פני ניתוח. העובדה שמספר המנויים של הדה-מרקר נמצא בעלייה מגלה שאתם נמצאים במיעוט – וטוב שכך.
2. האם אתם לא חושבים שמין הראוי שאנשים שעוסקים בתקשורת יקדישו עוד דקה להגהה לפני שהם מפרסמים טקסט? (“להגדיש“ במקום ”להקדיש“, ”מחמציץ“ במקום ”מחמיץ“, ”מנחים“ במקום ”מניחים“, ”מבורחת“ במקום ”מבורכת“, ”ההספד“ במקום ”ההפסד“). אולי הדה-מרקר כותבים ארוך, אבל רוב הזמן, הם כותבים ללא שגיאות. לא ברור לי מי ירצה לשכור את שירותיו של ארגון שעיקר עיסוקו תקשורת ושאינו מסוגל לכתוב את הטקסטים שלו עצמו ללא שגיאות.
הסיבה שאני מצטט גם את הפוסט וגם את התגובה היא ששניהם לא מופיעים שם היום: את טעויות הכתיב הם תיקנו ואת התגובה הם פסלו. הסיבה ששמרתי גם את הפוסט וגם את התגובה (מה שמעולם לא עשיתי) היא שהיה לי ברור שזה בדיוק מה שהם יעשו.
כן, מכם אנחנו נלמד על הרמה הנמוכה של העיתונים. בבקשה, הטיפו לנו מוסר. מכם נלמד ונשכיל.
* גם שוקי כתב על המשרד המוכשר.
כתיבת תגובה