תחרות "האמנתי כשהייתי ילד/ה"

נתקלתי באתר המקסים הזה בו אנשים מתוודים על דברים שבהם האמינו כאשר היו ילדים. חלק מהוידויים הורסים.

אחד מספר שאחותו, כאשר היתה ילדה, האמינה שליצנים נולדים ככה (עם האף האדום וכל זה), אחר מספר שהוא חשב שאנשים שבבית הקברות מתו מכיוון שהמצבה (שעל הקבר שלהם) נפלה להם על הראש. מישהו מספר שהוא חשב שבגלל שהם שני אחים במשפחה יש לאמא שלו זוג ציצים ומכיוון שלשכן שלו יש שלושה אחים במשפחה, לאמא של השכן יש 3 ציצים. גאוני.

בקיצור, אתם יודעים מה קורה עכשיו. תחרות!

המשתתף בעל הסיפור "האמנתי כשהייתי ילד" (אמיתי, כן?) הטוב ביותר יזכה בספר "עמי ותמי" במהדורה מיוחדת.

66 מחשבות על “תחרות "האמנתי כשהייתי ילד/ה"

  1. יש לי המון, אבל כדי לא לפדח את עצמי, הנה אחד עדין:
    כשהייתי ילדה, האמנתי שאם אוכל מלפפונים בערב, אהיה חולה.
    זה הגיוני! זה בטח לא בריא לאכול דברים ירוקים לפני השינה!

  2. באתר הזה יש מישהו שמספר שהוא אכל רק את ה-M&M הירוק כיוון שהוא חשב שהם אלו שאחראים להפוך אותך לחרמן. שאני אכיר ביניכם?

  3. כשהייתי קטן וקיבלנו סובארו חדשה אוטומטית האמנתי שזה באמת הרכב הכי טוב בעולם.

  4. כשאני הייתי קטנה, חשבתי שאת העיתונים ששמנו בפחי המיחזור הכתומים שולחים לחיילים (הגיבורים) כדי שיהיה להם מה לקרוא וזה בגלל שעל הפחים היה רשום נייר אספת לחייל עזרת (זה די הגיוני בתור ילדה….)

  5. כשהייתי בכיתה א חשבתי שאת צמד המילים "כל הכבוד" כותבים "קולה כבוד".
    קולה זה דבר טעים, לא? לכן משבחים אדם בברכה המדהימה הזאת.

  6. האמנתי שניתן יהיה לייצר מכונית שתטען מכוח תנועתה.

    בגיל 11 קראתי על חוק שימור האנרגיה והתאכזבתי מאוד…

  7. דוד שלי, עורך דין במקצועו, סיפר לי כשהייתי ממש קטן שאסור ששירים יארכו יותר מ-10 דקות, על פי חוק, כששאלתי אותו למה כל השירים שיש הם בסביבות 3 דקות. זה גם מאוד הטריד אותי, כי להורים שלי היה דיסק של ג'נסיס עם שיר שארך יותר מ-13 דקות.

  8. אני האמנתי שצמחים גדלים כשמשמיעים להם מוזיקה (קראתי את זה איפשהו), והייתי משמיעה להם מוזיקה ומסתכלת חזק-חזק לתפוס את רגע הגדילה. בד"כ הם היו מרביצים קפיצת גדילה בפזמון.

  9. אוקיי, עוד אחד.

    כשהייתי בת 6, התארחתי ללילה אצל קרובי משפחה שלא היו להם ילדים. כשביקשתי מצעים מצוירים, למראה המיטה הלבנה שחיכתה לי, נעניתי ב"מצעים לבנים עושים חלומות טובים". מובן שכששבתי הביתה הייתי אומללה לגלות שיש רק מצעים מצוירים. בכיתי נורא.

  10. כשהייתי קטנה חשבתי ש"איבוד" זה באמת מקום שאפשר ללכת אליו, ואף פינטזתי רבות על היום בו אלך לאיבוד ואמצא את כל הדברים שנעלמו לי.

  11. כשאימא שלי הייתה קטנה היא לא הבינה מה יש לאנשים ממסך – הרי הוא נסע.
    מה הפלא שהיא הפכה להיות מורה ולא פגשה את מס הכנסה שוב לעולם.

    אני באופן אישי האמנתי בברגן, האיש היחיד בשכונה ג' שהיה לו וידאו בבית.
    האם זו הסיבה שבבגרותי נעשיתי מתרגם כתוביות?

    מטריד.

  12. כשהייתי קטן, אחת מהחבורה סיפרה שמי שאוכל תמיד את המדבקה הקטנה של הלחם, ידע הרבה שפות, כמו בן דוד שלה שיודע הרבה שפות, ואוכל את המדבקה הקטנה של הלחם. לוגיקה פשוטה. כולנו האמנו לה, ומיד רצנו לבצע.

  13. כשאחותי זרקה את הקלטת של נילס הולגרסון שהייתי רואה בלופ בתואנת שווא של "הקלטת התקלקלה" (ורק לפני שנים ספורות גיליתי את זה, וממש כעסתי עליה), לקחתי קלטת אחרת, רשמתי עליה בטוש "נילס הולגרסון", והכנסתי לוידאו בציפייה להמשיך לצפות בתוכנית.

    אחר כך הסבירו לי שיש עוד כמה שלבים בהקלטת תוכנית על קלטת, מעבר לכתיבת השם.

  14. אבל בתכלס – המכנה המשותף של כולנו זה שכשהיינו קטנים האמנו שהשוטר-צעצוע אמיתי
    ולכן פתחנו פה ואכלנו מהכפית המעופפת.

  15. האמנתי לאבא שלי שאם אמשיך למצוץ את השיער בפה (אתם יודעים,היה לי שיער ארוך ושיחקתי עם הקצוות שלו בפה) יהיה לי כדור של שערות בבטן ואני לא אוכל לאכול או לנשום כי זה ימלא לי את כל הבטן עד שאני אהיה חולה.
    אבא שלי כנראה חשב שאני חתולה:)

  16. עומר (11), אלוהים אדירים, כשהיית ממש קטן היו דיסקים?

    ואני כשהיית קטן האמנתי ששום דבר לא באמת קיים כשאני לא שם. אפילו סבא וסבתא שגרו בבני ברק. רק כשהיינו יוצאים לדרך לכיוונם הם, וכל מה שהיינו רואים בדרך, מתחיל להתקיים.

  17. שאם אראה הרבה טלוויזיה העיניים יהפכו לי להיות מרובעות. הכוונה בהרבה באותם ימים שאת צריכה רצופה של טלאפלא, קיקשתא, ושלוש ארבע חמש וחצי, כולל השקופיות בדרך.
    זה היה נחשב הרבה . שעה וחצי. איך היו משתיקים ילדים בשנות השבעים?

  18. כשהייתי קטן חשבתי שבפסח שמים כוס בשביל "אליהו ענבים", כי היה על הכוס ציור של ענבים וזה נשמע דומה מספיק.

  19. האמנתי שהחתול הקטן שהבאתי הביתה באמת נסע לבלות בקיבוץ. ושהציפור שהתנגשה בשמשת המכונית הנוסעת רק ישנה. כנ"ל לגבי הדורבן על הכביש.

    בכלל, היו המון חיות שבחרו לישון באמצע הכביש כשהייתי ילדה.

    ודוד שלי שיכנע אותי בשני דברים: שהוא קוסם שיכול לכלוא ילדים קטנים בתוך בקבוק, ושמספר המילים שאפשר להגיד בחיים הוא מוגבל, ואם אדבר הרבה לא יישארו לי מילים כשאהיה גדולה. שתקתי הרבה בתקופה ההיא 🙂

  20. כשהייתי קטן חשבתי שפתח-תקווה קיימת. אני עדיין חושב ככה, אבל היום אני יודע שאסור לי לומר את זה.

    אגב, מישהו יכול לאשר את קיומה של "מודיעין"? אמורה להיות מתוכננת כזו עם אבנים ירושלמיות ואנשי הי-טק. זה נכון?

  21. אני הייתי משוכנעת ש"עיקרן תחילה" הוא שם של קריין חדשות, ואף פעם לא הבנתי למה כרמית גיא (או מי שזה לא היה) לא נותנ/ת לו אף פעם לדבר.

  22. 25 אני מאמין בזה עד עכשיו
    אחריי הכל כל מי שפגשתי וכל מה שראיתי עד עכשיו זה סך הכל רק תפוארה לחיים שלי
    וכשהייתי יותר צעיר ורק התחלתי להתנסות בחומרים משני תודעה הייתי בסרט שאין שום הוכחה שאני בעצם לא היצור היחיד בעולם שיש לו תודעה וכל השאר זה הזיות שלי מהבדידות והשעמום

    וכשרק התחיל להופיע הADSL בארץ האמנתי שכל מי שיש לו צלחת לווין מעל הבית יש לו אינטרנט מהיר

    וכשהייתי ממש ממש קטן היתה פעם שהייתי ממש חולה ואמא שלי כל הזמן ישבה ליידי ודאגה לי וטיפלה בי אז כשאמרתי לה ללכת ממני לפני שהיא תידבק היא אמרה לי שהורים לא יכולים להידבק מהילדים שלהם
    ואשכרע אכלתי סרט שבגלל שהילד היה פעם חלק מהאמא והם חלקו אותה מערכת חיסונית אז הנוגדנים שהילד מייצר בשביל עצמו כשהוא חולה מגינים על האמא יותר טוב
    ואז אכלתי סרט על זה שאבא שלי ידבק
    ואז אכלתי סרט שזה לא הגיוני כי אם להורים יש מערכת חיסונית דומה לשל הילדים שלהם אז הם רגישים פחות או יותר לאותם המחלות
    ונכנסתי לתסביכים שחבל על הזמן

    וכשקראתי את מוצא המינים בערך בגיל 7-8 אכלתי סרט שככל שאצבעות הרגליים של בן אדם קצרות יותר ככה הוא יותר מפותח
    כי התפתחנו מהקופים שלהם יש אצבעות רגליים מאוד ארוכות בשביל לעזור להם בטיפוס על עצים
    ובגלל שהאדם לא מטפס על עצים היכולת הזאת נעלמת לו אם ההתפתחות שלו
    (בקיצור עשיתי את הטעות של כל הבריאטנים ששוללים אבולוציה במחשבה שאבולוצייה זה דבר מכוון ולא רנדומלי לחלוטין)

    והדבר הכי הזוי שהאמנתי בו פעם זה שקמוניזם אשכרע יכול להצליח

  23. דודים שלי גרים ברמות (רמת הגולן) כשהייתי ילד אמרו לי שיש תנינים מאחורי הביית שלהם – התכוונו לחמת גדר, אני הסתובבתי שעות לחפש את התנינים.

    חוץ מזה במשך שנים האמנתי שהסיפור המשפחתי על הפעם ש"שקענו בכינרת" מרמז על אוטו בתוך המיים ולא על הגרסא היותר רגילה ומשעממת.

  24. חוץ מזה חשבתי ששמו של סאיב עריקאת הוא "סאי בריקאת" ושאנחנו בעצם קרובי משפחה רחוקים.

  25. אההה וכמובן פעם חשבתי שאני לא אצתרך להתגייס כי עד שאני אגדל יהיה שלום
    זה היה בתקופת רבין(כמה שטעיתי… כמה שטעיתי…)

  26. בגיל הגן אכלתי חול
    בגיל הגן אכלתי תפוז- ובלעתי את הגרעין
    בגיל הגן שתיתי מים

    ואז הייתי מחכה שמשילוב של אדמה גרעין ומים יצמח לי בבטן עץ תפוזים

  27. שקיים עולם הפוך. עולם שהוא בדיוק כמו זה שאנחנו ויש בו אנשים שהם אנחנו. אבל כשכאן
    יום, שם לילה והכי חשוב כשאנחנו עצובים הם שמחים, כשאנחנו בודדים הם מוקפים אהבה –
    וידעתי שזו אמת. שיש כוכב הפוך. ואני קיימת פעמיים כמו שאני מרגישה.
    עצובה כאן ושמחה שם. פעמיים אני. הילדה ההיא על הכוכב היא גם אני.
    וזכרתי שזה יתחלף פעם ואז אני אהיה שמחה והיא, האני ההפוכה תקח את העצב והבדידות.
    אמן סלע.

  28. עד כיתה ב' בערך, הייתי בטוחה שלומדים שנה ואח"כ יש חופש גדול של שנה.
    כנראה משהו עם תפיסת הזמן בתור ילד.
    כנודע לי שזה לא ככה, הייתי בדיכאון עד סוף התיכון.

  29. אוי נזכרתי- הייתי בטוח שחיילים שמגיעים לומדיעין נמצאים כולם בבניין ענק במודיעין ושומעים כל הזמן לסורק רדיו בתדרים בערבית!

    ד"א, שי, קראת את מוצא המינים בגיל 7 אבל אתה לא מפסק? או שאתה דיסלקט?

  30. כשהייתי ילד, האמנתי שמאחורי מגרש המשחקים שליד הבית שלי, יש דרך קיצור לתל אביב, ושאנחנו לא משתמשים בה כשנוסעים לבקר את סבתא רק בגלל שאי אפשר לסוע בה באוטו (ובגלל זה נסיעה לתל אביב לוקחת שעה וחצי).

    ואני זוכר ויכוחים תיאולוגיים מעמיקים בגן, על האם אדוני הוא חבר של אלוהים או אחיו.

  31. ובתחרות 'האמנתי כשהייתי גדול/ה', (41), 'אמן סלע'. על משקל 'אליהו ענבים'?

  32. יש לי זכרון מגיל 5 בערך.
    זה קרה במפגש הראשון שלי עם העיתון "ידיעות אחרונות"
    שמשום מה הבנתי את שמו באופן יותר מדי מילולי ולתומי
    חשבתי ש"ידיעות אחרונות" פירושו שלא יהיו יותר ידיעות בכלל.

    היינו אצל רופאת שיניים של אמא שלי, וכשהיא נכנסה לטיפול
    נשארתי בחדר המתנה כשאחת הפציינטיות, שכנה מהרחוב,
    הופקדה לשמור עלי. האשה הזאת החזיקה ביד עיתון שלא הכרתי
    עם אותיות (לוגו) בצבע אדום, (אצלנו בבית נהגו לקרוא עיתון אחר
    בגודל שטיח שכולו באותיות שחורות). שאלתי את האשה מה
    כתוב פה באותיות האדומות והיא אמרה ידיעות אחרונות.
    שאלתי אותה מה זה ידיעות, והיא אמרה שזה חדשות. ואז
    שאלתי בתמיהה אם יותר לא יהיו ידיעות? והיא ענתה שכן יהיו
    אז התעקשתי ושאלתי אז למה קוראים לזה ידיעות אחרונות
    כי אחרונות זה משהו שאחריו אין יותר "חדשות אחרים"

  33. הייתי משוכנעת, ולא מעט זמן, שלמלכת אנגליה קוראים עליזה. עליזה השנייה.
    או בעברית – עליזה ב'.
    זה לא לגמרי מופרך, היה ג'ורג' החמישי ולואי הארבע עשרה.

  34. חשבתי שאמא שלי הכי חכמה בעולם מפני הייתי משחק איתה מישחק שבו הייתי יושב מולה, פותח ערך באינציקלופדיה והיא היתה צריכה לספר לי כל מה שהיא יודעת לגביו. כמובן שתמיד היא הייתה יודעת כל מה שהיה כתוב באינציקלופדיה. מאד התרשמתי ממנה באותה תקופה (כיתה ג' או ד').
    מה שלא ידעתי שהיא פשוט קראה את מה שהיה כתוב הפוך….

  35. רועי, יענו 50, אתה גנבת לי את השם. עוד עלולים לחשוב שאתה הכשרון המבטיח של הגלוב, וכשבארומה ישמעו שבן חסותם אוכל בארקפה[הם יראו אותך ויחשבו שזה אני] כולם יירדו מעסקאות החסויות שלהם ואני אשאר מחוסר כל.

  36. כל שנה בליל הסדר אבא היה שותה את הכוס של אליהו ואז ההורים היו הולכים לישון ומשאירים את הבלאגן למחר. ותמיד כשקמתי הייתי רואה שהכל נשאר כמו אתמול כשסיימנו ורק הכוס של אליהו ריקה. אז הייתי בטוחה שהוא באמת בא ושתה אותה.

  37. שאם אני אעשה פיפי בבריכה יהיה סביבי עיגול כחול,
    שאם אני אעשה פרצופים אז יתפס לי הפרצוף על אחד מהם וישאר ככה (כשגדלתי הבנתי שזה די נכון…. יש אנשים שלאורך השנים מתקבעת להם הבעה בלי להרגיש).

  38. אמא שלי וסבתא עדיין מורחות מרגרינה על כל דבר – לא משנה כמה אני מסביר להם שחומצות טראנס לא קשורות למסיבות טראנס.

  39. צפריר, לול. ועכשיו תגלה לנו בבקשה מה סבתא שלך חושבת על מסיבות טראנס.

  40. ברק (25) – אבא שלי היה נוסע הרבה ליפן לנסיעות עסקים ובגלל זה היינו Early Adopters של טכנולוגיות מסוימות. להורים שלי היו דיסקים משהו כמו 5 שנים לפני שזה בכלל הגיע לארץ.

    גלית (49) – לול!

  41. כן אני דיסלקט
    אין לי מושג מה זה הסימנים המעצבנים העלו
    אני לא משתמש בהם כשאני קורא
    ולא משתמש בהם כשאני כותב

    ובכלל אני שונא אותם לך תדא איזה מהם (,.) צריך להזין באדרס-באר…
    והכי מעצבן כשהזנתה לא נכון ואז אתה לא זוכר מה הזנת לא נכון ומזין שוב

  42. שמעתי פעם שיש דבר כזה, לידת עכוז, והייתי בטוח ש… נו, אתם יודעים. שהתינוק יוצא מ…שמה.

  43. כשהייתי בגן חובה הגיע קוסם ומכר לנו סיפור שהמקל קסמים שלו זה בכלל המקל שעושה קליק-קליק באוטו של אבא כשהוא פונה ימינה. במשך שנה נדנדתי לאבא שלי שיוציא לי את המקל של האיתות, ובאמת לא הבנתי – זה לא הרבה יותר שימושי בתור מקל קסמים ?

    מביך יותר, רק בגיל מאוחר יחסית הכתה בי ההבנה שכבר אין לי שום סיכוי להפוך לגיבור-על כמו ספיידרמן או הענק הירוק. תמיד ידעתי שאין לי כוחות על, אבל הייתה לי תחושה שמתישהו זה יגיע, הרי כל הגיבורים היו פעם ילדים רגילים (טוב, חוץ מסופרמן אבל למה להיות קטנוניים).

  44. למרות שעדיין מחכה לפרס של "תחרות השכן המעצבן",
    וכבר קשה לי להאמין שאקבל משהו..
    כשהייתי קטן חשבתי שאת כוס היין בפסח משאירים ל"אליהו ענבים",
    רק בגיל 12 הבנתי שמדובר ב"אליהו הנביא".

  45. כשהייתי קטנה האמנתי שבכל פעם שאהיה ילדה טובה תגיע ג'ירפה לביקור בחלום שלי, תירכן לעברי ותגיד לי: "היית ילדה טובה".
    זה היה מאוד מפחיד, אבל שווה!

  46. יניב, זה שאתה ממורמר בגלל שלא קיבלת את הפרס שהובטח לך (אני לא יודע מי אחראי על זה, נראה לי שמוסיף), לא אומר שאתה צריך לגנוב אמונות ממספר 29.

  47. וואלה, ג'וני.. לא שמתי לב שעוד מישהו חשב כך –
    כשהייתי קטן – נהגתי לקרוא את כל התגובות, לפני שאני מגיב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: