ספרות זולה

חברת “גלוב טי ג’י ע’ גרונית”, המתמחה בסקרי דעת קהל, ערכה סקר לקראת חג הפסח. מתוך הסקר עולה ש-23.4% מגולשי הגלוב יקנו או יקבלו לפחות ספר אחד בארוחת הסדר. השאר יקבלו תוי שי, ואזה בלי פתק החלפה באריזה מאולתרת או קערת הגשה מהודרת. גם סטימצקי מודעת לכך כמובן, והיא מתכוונת להשקיע בקורא הישראלי, או, כפי שניסחו את העניין בנרג’ – למכור תרבות.

באופן אישי, אינני מחבבת במיוחד את סטימצקי. מדובר ברשת שנמצאת בכל מקום בערך, נטולת גוון אישי, המקדשת את הפופולרי והנמכר. יש ספר שמכר טוב? בואו נעמיס את חלון הראווה בעשרים שלושים יחידות, כדי שהוא יימכר עוד יותר טוב! ואז נתקע עליו שלט קטן וסולידי, שמכריז כי זהו רב מכר, ואז עוד ועוד אנשים יקנו אותו, והוא ייכנס לרשימות רבי המכר, ועוד אנשים יבואו לקנות אותו. הגיוני, לא? זה גם מאוד הגיוני שיש בחנות רק ספרים חדשים ונמכרים. חנות זו חנות, ופריטים מהעונה שעברה לא צריכים לתפוס מקום יקר, כי השכירות גבוהה והמדפים דחוסים בשלושים יחידות של רם אורן.

בסטימצקי מוכרים תרבות סטייל גלגל”צ. כמובן שניתן לרכוש שם ספרי איכות, אבל אין להכחיש שמדובר ברשת בעלת מאפיינים של רשת, כזו שדוחפת לכיוון אחד – למכור לך את מה שכבר מכרו לאחרים. מקדונלדס של עם הספר. מיינסטרים עם סימניה.

אני נחרדת מהשטחת התרבות – רק מה שנמכר זמין, כל השאר ראוי לגריסה. מדף אחד לספרות מקור, שניים לספרי בישול ושלושה לקלטות לילדים. לדפדף? בעמידה ומהר, חפוז בכריכה קשה, שהמוכרת לא תראה. גם המחירים הם דבר שאי אפשר להתעלם ממנו – וכשספר עולה 90 שקלים, אתה מוצא את עצמך ליד ערימת רב המכר התורן, תוהה אולי שווה ללכת על בטוח. זו, עושה רושם, האג’נדה של סטימצקי. את הספרים שלי, ככל הנראה, אמשיך לרכוש במקומות נטולי פלייליסט.

25 מחשבות על “ספרות זולה

  1. ברוכה הבאה לשבט הנחרדים. אני באופן אישי נכנס לסטימצקי כשצריך לקנות מתנה כלאחר יד. בשבילי זו חנות פופ רק עם ספרים.

  2. סטוימצקי אולי מנסה להתמתג כעממית, אבל המחירים שלה כיכר המדינה.
    מזכיר קצת את קפולסקי (מ43 סניפים ל-17 למרות שלל מיתוגיישן ועיצובי פנים)

    לא בא לי לאכול קפולסקי, ולא שווה לי לקנות סטימצקי.

  3. עם כל הכבוד, אני לקוח מרוצה של סטימצקי. בשבילי הם אלטרנטיבה זולה לאמאזון.
    רק מה שאני לא מוצא שם (וזה אמנם לא נדיר) אני קונה אונליין.

    מצד שני, ממש לא מעניין אותי מה הם מוכרים, אלא מה שאני רוצה לקנות. כשאני קונה ספרים, אני מגיע עם אג’נדה. 🙂

  4. סטמצקי זה בס”ה סופרמרקט שמוכר מוצרי נון-פוד.
    אין לזה שום קשר לתרבות ולהערכתי הם גם לא מתיימרים בכיוון.

    השיטה של ציפוי חלונות ראווה בחמישים עותקים של אותו ספר שהוחלט
    לקד”מו כרב מכר, זה דבר שסטמצקי לא מנדב בחינם, אלא גובה עבור
    “מאמצי השיווק” האלה הון עתק מהוצאות הספרים שמוכנות לשלם.

    קחי שתי חלופות הרבה יותר מעניינות מסטמצקי:
    תולעת
    איתמר

  5. מה את רוצה מסטימצקי? נראה לך שזה הגיוני שהם יחזיקו את כל הספרים? אין מה לעשות במלאי אפשר להחזיק כמות מוגבלת של ספרים ולא יחזיקו במלאי ספרים שלא נמכרים כי הם פשוט יעמדו במחסן וזהו… אין להם מקום בלתי מוגבל והם צריכים את המקום הזה בשביל הספרים שכן נמכרים.

    אם את רוצה ספר שלא נמצא במחסן כי אין הרבה אנשים שקונים אותו לרוב את יכולה להזמין אותו…

    גם חנות ספרים היא עסק… אין מה לעשות אם לא היו מנהלים את סטימצקי כמו עסק הוא לא היה קיים…

    לגבי המחירי… טוב כאן אני מסכים איתך, המחירים של ספרים הם פשוט לא לעניין, מה הפלא שאנשים כבר לא קונים ספרים? אי אפשר לקנות הרבה ספרים במחירים האלה, מזל שלפחות יש סיפריות…

  6. התולעת אמנם נחמדה, אבל יקרה מאוד. לזכותם של סטימצקי יאמר שבאופן יחסי המחירים שלהם סבירים והשירות מצויין (כולל להזמין במיוחד ספרים שלא נמצאים, למשל ספר של איזה יו”ר אחד שאתם אולי מכירים). אני מצאתי את פתרון הקסם בסניף של זכיין חובב ספרים, שמצד אחד לא מחזיק בחנות שלו שום ספר שהוא לא קרא בעצמו וגם מבטיח שאם הספר לא ימצא חן בעיני הוא יחליף (לא ניסית אף פעם, אבל התרגשתי מאוד מההצעה) ומצד שני המבצעים של סטימצקי….

  7. סטימצקי זה סביר לקניון השכונתי כי אף חנות ספרים אחרת לא תשרוד שם, אבל חנות ספרים אמיתית חייבת להיות גדולה בהרבה, עם ספרים משומשים (לא רק, אבל גם), מוכרים בעלי ידע מקיף (שכולל גם מתי לא להפריע) וכורסאות לשבת ולדפדף בנחת, אם אפשר אז עם קפה.
    שמועה אומרת שאפילו יש אחת או שתים ראויות בארץ, מישהו מכיר ?

  8. חנות עם היצע נאה של משומשים וחדשים נמצאת ברמת אביב ונקראת בוק-שוק (למיטב זיכרוני).
    בקשר לסטימצקי:
    להבדיל מגלגל”צ, רשימת רבי המכר בארץ מורכבת לא פעם מספרי איכות, או לפחות מספרים שאינם היו מקוטלגים בארץ אחרת ישר כספרי כריכה רכה. להשמיץ את הספרים שנמצאים ברשימת רבי המכר כי הם נמצאים ברשימת רבי המכר זה לא הכי רציני ומדויק. לדוגמא: כשספרים של עוז, יהושע, סאראמאגו ועוד רבים נמכרים כאן כמו לחמניות, קצת קשה להשמיץ את הרשימה.
    לטעמי, יש בטענתך גם מעט פטרוניות: אתם חנות ספרים- שווקו איכות! לא. הם חנות ספרים, והם משווקים ספרים. אם את רוצה לבוא בטענות, חפשי יותר בכיוון הוצאות הספרים שמחפשות את רבי המכר הבאים, ומתפתתות לספרי הנוסחה.
    לדעתי סטימצקי היא הרע במיעוטו, ולגבי המחירים, דווקא בשוק הספרים אפשר לחוש למרות מיעוט הרשתות, בתחרות מחירים כלשהי בדמות המבצעים הכמעט חודשיים שהרשתות עורכות (כמו שכתבת, ספרים לפי משקל).
    תרבות הרשתות כבר מזמן חדרה עמוק לחברה שלנו, והוצאות ספרים מתחרות אחת נגד השניה מי תצליח להציב ספר בחלון הראווה של סטימצקי. המשווקים יודעים שכדי למכור יותר צריך לגרום לנו לחפש את המוכר ו”האהוב”, וזה מופיע בדמות אחידות בחנויות ובמוצרים. האויב שאת יוצאת נגדו גדול הרבה יותר מסטימצקי. את יכולה להתחיל ב”ארומה”-“קפה ג’ו”- “קופי בין”- “קפה הלל”- רשתות שונות שנראות זהות.

  9. אני יודע שיש כאן כמה שיתמרמרו על ההודעה שלי, אבל אם את מחפשת ספרי מדע בדיוני, פנטזיה, קומיקס או ספרי לימוד. אז לגבי השניים הראשונים, את יכולה למצוא הכל באימיול, ולגבי השניים האחרים, יש גם מבחר יפה שלהם (קומיקסים גם טוב לחפש בביטורנט).

    לגבי מי שאומר שלא נעים לקרוא ממסך מחשב, יש דבר נחמד כזה שנקרא לפטופ, אחלה דבר בשביל לקרוא ספרים (גם מבחינת המסך וגם מבחינת ה…נייד)

    לגבי מי שיש לו בעיה עם הפרת זכויות היוצרים, שאלה קשה, אני מסכים שכדאי לתמוך באומנים אהובים ולקנות מדי פעם קומיקס או ספר. אני בכל מקרה, כבר לא אקנה דיסקים של חברות מסויימות, ולו רק כי נמאס לי לקרוא דברים כאלו
    http://yro.slashdot.org/article.pl?sid=07/03/24/2220222

  10. למרות ההתנגדות הרבה שנרשמת כאן בתגובות, אני נוטה להסכים איתך, לפני זמן מה קיבלתי תלושים לסטימצקי ממקום העבודה שלי, בסניף השלישי שביקרתי בו הצלחתי למצוא שני ספרים שהיו מקובלים עלי במחיר הפעוט של 170 ש”ח. התלוש הנותר ע”ס 10 שקלים נשאר אצלי בארנק כבר למעלה מחצי שנה.

    לעומת זאת, ביקור ב”ספרייה של צומת ספרים” בדיזינגוף סנטר, הוא פשוט תענוג לעין. מגוון עצום של ספרים, עיתונים ומגזינים, פינות ישיבה לקריאה (יש אפילו פופים), רק חבל שהם לא מקבלים תלושים של סטימצקי 🙂

    *למסירה: תלוש על סך 10 ש”ח לרשת חנויות סטימצקי.

  11. נו, אז למה שלא תכריזי על הפוסט הזה כ*ה*מקום לפרסם המלצות על חנויות ספרים?

    ברירת המחדל שלי כרגע היא צומת ספרים, כי כמעט תמיד יש להם איזה מבצע של שלושה במחיר של שניים או משהו שכזה שהופך את המחיר למשהו כמעט שפוי. זה אמנם עצוב שאני צריך לבחור את הספרים שלי לפי אם הם משתתפים במבצע או לא, אבל זה מה יש.

  12. מה שמפריע לי בסטימצקי זה יותר מה שאין בה. לשם השוואה, גם על בריטניה השתלטה רשת ספרים, הלא היא waterstones (כמובן שיש בה עוד רשתות ויש אינספור חנויות עצמאיות). אבל ב-waterstones, למרות המסחריות, אפשר להשיג מבחר אדיר של ספרים. אני בוחנת את זה בעיקר דרך ספרים אקדמיים שאני יכולה להשיג שם, אם לא על המדף ממש אז בהזמנה מהירה. כולל ספרים שגם חנויות אחרות לא מחזיקות.

  13. ישראל בראשות סטיצמקי ובחסות החגים היהודים עדיין מוכרת המון ספרים יחסית לגודל האוכלוסיה. ואכן , סיפרי איכות נמכרים כלחמניות (timbuck2) אך אני בספק גדול הם הם בכלל נקראים. זה שמוכרים הרבה ספרים לא אומר שקוראים הרבה ספרים . לראיה , כמות האנשים הקוראים ברכבת או באוטובוס היא זעומה (אם אתם רואים מישהו כזה , סיכוי גבוהה שהוא קורא ברוסית) יחסית למדינות שאינן נמנות על עם הספר.
    א.ב. יהושוע החדש הוא שישית ספלים שנותנים מתנה ושעומדת על המדף ברוב המיקרים

  14. סטימצקי, בסך הכל, הם לא כאלה גרועים. גם גלגל”צ לא. זאתומרת, הם כן, אבל כשמתחשבים בתפקיד שלהם במציאות הארצישראלית, אז זה מובן. צריך להגיד תודה שיש חנות ספרים שמצליחה לשווק ספרות לעם, אפילו אם זה בעיקר רם אורן וזבלונואים נוספים. בדרך כלל הקוראים ה”רציניים”, שבשבילם ספר זה יותר מדרך להעביר טיסות, ידעו איפה למצוא את הספרים שלהם, עם או בלי סטימצקי.

    רק מה, טעות בטקסט המקורי של תמר: הספרים שנמצאים בחלונות הראווה של סטימצקי לא שם בגלל שהם רבי מכר. הם שם כי המו”לים משלמים לסטימצקי *הרבה* כסף בשביל שיהיו שם. אני מאמין שאם נערוך מגבית ונשלם לסטימצקי כמה אלפיות (או עשרות אלפיות, אני לא מעורה במחירון”, הם יסכימו לשים שם גם את הספר הכי זניח.

  15. קזבובו, רק המחשבה על לקרוא באוטובוס או ברכבת גורמת לי בחילה. יש לך ראיה מוצלחת יותר?

  16. ואני שחשבתי שלא יכול להיות שום דבר גרוע יותר מקריאת ספר באוטובוס.
    ולענין המלצות על חנויות ספרים: בדיזינגוף יש (או אולי היתה) חנות ספרים משומשים שתפקדה גם כספריה, לבחירת הקורא המרוצה. (רוצה את הספר אצלך בבית? יופי. קראת ולא בא לך עליו יותר? קחי אחר בעלות של כ5 או 10 ש”ח לספר) הבעלים שלה היה נחמד מאוד ובנותיו התיכוניסטיות, שעבדו לפעמים בחנות היו מקסימות אף יותר. לא הייתי שם כמה שנים טובות (לדעתי מאז שעברתי דירה) אז אני לא יודעת אם החנות עוד קיימת, אבל אם כן, אני ממליצה בחום ואהבה.

    וגם על סניף הסטימצקי המופלא שהזכרתי קודם. שנמצא בויצמן פינת רוטשילד בכפר סבא.

  17. ועוד אחד קטן: עד כמה שאני אוהבת לקלל את צומת ספרים, על מוכריה הבורים וספריה הנשקלים, בשני הסניפים בסנטר יש מגוון נאה של ספרים שאינם מהפליליסט של הדקות האחרונות ומוכרים שממש קראו חלק נכבד מהם.

  18. טימבוקטו (9), דווקא רשתות הקפה — לדוגמא — אינן רוח בלהות המהלכת על פני ישראל אלא שחקן בעל יתרון וחשיבות. מילת המפתח היא אחידות, קרי הידיעה שהמוצר אותו אקנה יהיה זהה במידת האפשר, בכל סניף אליו אכנס. כך גם האווירה, לרוב. עצם הידיעה שהקפה של רשת X ערב לחכי בעוד שהקפה של רשת Y שרוף או מג’וייף, קובעת איזו רשת אבכר על פני בית קפה אלמוני ומאיזו רשת אתרחק כמו מאש; ע”ע South Park – Gnomes 2×17. בתחום הקפה אין הבדלים משמעותיים במחירים. כצרכנית קפה לא קטנה בעברי, אני רואה ברשתות הנ”ל ידיד ולא אויב.

    כך גם בעת ירידה לאקזיט 12 באוטוסטרדה אמריקאית אתה יכול לבחור בין דיינר לא מוכר, להכנס למקדונלדס המוכר ג’אנק — אך זבל בעל איכות ידועה מראש — בו קטן הסיכוי לחטוף הרעלת קיבה, או לג’ק אין ד’ה בוקס באיזור סיאטל בשנת 93′ בו תקווה שלא תזכה בזיהום קוליפורמי עם ארוחת הילדים.

    הגורם לקניה מרובה אינה האחידות כשלעצמה אלא טיב האחידות. זבל אחיד == לקוחה אחת פחות בכל הסניפים; מחירים אחידים גבוהים מכפי יכולתי == לקוחה אחת פחות בכל הסניפים; בית קפה בו רוב הסיכויים שאשתה קפה טוב מאוד במחיר ידוע מראש, כשמתחשק לי קפאין == לקוחה אחת יותר.

  19. הבחירה שלי – צומת ספרים בגן שמואל. אולם ענק – מבחר מרשים – מחירים ומבצעים מרשימים עוד יותר ואם נופלים על המשמרת הנכונה – מוכרים שמבינים עניין. (בשפיים אני קונה פחות אבל התרשמתי שהמצב שם דומה) ומעבר לזה. סטימצקי בפריפריה זה בדרך כלל פונקציה של הזכין. אני יכול להמליץ על עפולה ויקנעם. אמנם סניפים קטנים (על זה מפצה העובדה שהם ישיגו כל מה שתבקש ויש ברשת) אבל יקבלו תלושי מתנה ויתנו תלושי החלפה של סטימצקי (עדיין הסיבה העיקרית להכנס לסטימצקי, מה לעשות?) ובעלי מנטליות של חנות שכונתית. והאנשים הם אנשי ספרים אמיתיים. את ההמלצות של המוכרת בעפולה אני זוכר במיוחד לטובה.

  20. מועדון קריאה מאפשר קריאה בחינם של קטעים מתוך ספרים. לא צריך לעמוד בחנות, להידחק ולהזיע. אפשר לשבת בבית מול המחשב (אפשר גם עם כוס קפה ביד) ולקרוא קטעים מתוך ספר הנשלחים בדואר אלקטרוני. לא קוראים את כל הספר, אלא כ- 30 עמודים ראשון. בכל יום א’ עד ה’ מקבלים קטע קריאה שאני מעריך שניתן לקרוא אותו בכ- 5 דקות.
    ההרשמה למועדן קריאה היא חינם!
    במועדון קריאה שני מועדונים: רומן מקור ו- רומן תרגום.
    כיף לקרוא ספר אבל עוד יותר כיף לקרוא עם חברים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: