קפה דה-מרקר: ביקורת תרבותית

שגיא חמץ כתב לפני כמה ימים:

חרדת כתיבה מהסוג שהיא (כרמל ויסמן) מתארת עברה לאחרונה גם על יובל דרור בעל הבלוג הפופולארי הגלוב, ולפתע מכל כיוון נשמעים הדי המה אנחנו עושים כאן בכלל. יש לדעתי קשר בין הצלחת הקפה והתבססות ז'אנר הבלוגים בקרב קהל רחב יותר לבין התחושה הלא נוחה אצל כמה מראשוני ומובילי התחום.

ולווט ניסתה להגן עליי וטענה שמדובר בלאות זמנית. האמת היא שהסיבה המרכזית לפוסט ההוא היתה קשורה לקפה.

"קפה דה-מרקר" נפתח בסערה. למרות שתחילה נדרשת לקבל הזמנה, תוך זמן קצר היה ברור שמי שרק רוצה להיות שם, ישיג הזמנה. כעת, הוא פתוח לכל. כמו צביקה בשור, אותו בשור שהתנבא כי הקפה עומד להיות להיט משהו בן-זונה ועכשיו בוכה שסגרו לו את החשבון, גם אני תקעתי בפרופיל שלי איור, גם לי שלח עורך הקפה, אדם שוב, אימייל נוזף. בניגוד לצביקה, משכתי בכתפיים, הורדתי את האיור והסתפקתי בתמונה האפורה והאנמית של הקפה; באמת מזיז לי.

מאז כמעט ולא חזרתי לשם ולמעט פוסט אחד (שניתן לקרוא בו את סימני המצוקה) לא התבטאתי לגבי הקפה. אחרים עשו את זה. אתמול ראיתי שגם דנה רוטשילד מ"העיר" כתבה על הקפה במיאוס מופגן תוך שהיא מכנה את התופעה בשם "גרפומניה-דפרסיה".

אתחיל בהערה קטנה. יש משהו בממשק שלהם שמוציא את החשק לחיות – ויותר נכון לקרוא. החוסר המוחלט בפרסונליזציה (כן, אפשר להחליף את הרקע ואת גודל הפונט. יופי) מייצר ערימה של בלוגים שנראים כאילו יצאו ממפעל יצור של בלטות אקרמן; יש אפורות ויש אדמדמות אבל בסוף, כולן בלטות של אקרמן.

אשתדל לא להיות פוץ (למרות שיש שיטענו שזה קשה לי, ואולי בצדק), אבל הקפה הזה הוא דבר מדכא שלא מהעולם הזה. כמות הברברת החלולה שמיוצרת בו היא בלתי נתפסת. מסתבר שכאשר אתה אוסף במקום אחד אנשי שיווק, סמנכ"לי מכירות, קופירייטרים, תקציבאים, עורכי דין, יח"צנים, עיתונאים ואנשים שרוצים לעבוד אצל נוחי דנקנר, אתה מקבל אוסף בלתי סביר של (מצטער-שאין-לי-מילה-אחרת) ברברת שברובה נחותה מבחינת העניין, הסגנון או התוכן ושמובילה לקקפוניה מחרישת אוזניים של אנשים שכותבים אותו הדבר, אומרים אותו הדבר, מתבטאים אותו הדבר ורוצים את אותו הדבר: כסף או לחילופין קשרים וכסף.

כולם נורא מגניבים, נורא צינים (אך אופנתיים) ונורא מודעים לשווי השוק שלהם. כולם משווים כמה כוכבים יש להם, כמה חברים יש להם וכמה החברים שלהם שווים יותר מאלו שנכנסו לקרוא את הבלוג שלהם והם עדיין לא חברים שלהם למרות שאם הם יבקשו יפה הם יהיו חברים שלהם כי הרי כולנו מנסים להראות עד כמה אנחנו מנהלי פיתוח עסקי שרמנטיים מ-8200 ומנהלות קריאטיב בחברת אינטראקטיב.

העובדה שהדה-מרקר דוחף את הטקסטים של הקפה גם לאתר הטוש, הופכת את משימת ההתחמקות מהם לקשה במיוחד. אחרי כמה ימים של קריאה, התחלתי לשאול את עצמי האם גם אני שייך למברברים? אולי כולנו פה מברברים כמו האנשים מהקפה, מייצרים טקסטים סתמיים שכל מטרתם היא לומר "היי, אני פה! היי, אני פה! היי, אני פה!" (אם למישהו יש רעיון למילה שתייצג את ז'אנר הכתיבה הזה, אודה לו).

אז כן, שגיא צודק כאשר הוא טוען שהקפה הוא חתיכת הצלחה מטורפת. אני בטוח שהמספרים של הטוש בעלייה וש"גלובס" אוכלים את הלב על שלא בנו משהו דומה במקום פלטפטורמת הבלוגים המגוחכת שלהם. אבל כמי שמביט מן החוץ על הקליקה ההולכת וגדלה של אנשים שמספרים על התקציב האחרון בו זכו (מיתוג מחדש של גינות סחרוב), תוך עיון בניתוח טכני במניית "טבע", הקפה, ובעיקר מה שהוא מייצג, מעיק עליי.

אין בכל זה לומר שאין לאנשים האלו זכות ביטוי. כמובן שיש להם. השאלה היא איזה ביטוי נוצר שם. אם בישרא יש ריכוז פאקצות, לרשימות הגיעו "האינטלקטואלים", לגלובס "המשעממים" ולבלוגלי "המסקרנים" (לשושנה תובנה מעניינת בעניין), לקפה הגיעו "פאקצות – הדור הבא" שמשתמשים בבלוג כמנוף להכרה ברנז'אית, ליצירת נוכחות מקוונת (הם שמעו שזה חשוב) ושעם קצת מזל תשדרג את המשכורת ואם לא, אולי תוביל לפגישת עבודה ב"ברסרי".

46 מחשבות על “קפה דה-מרקר: ביקורת תרבותית

  1. יובל אני חושב שהיית צריך להפריד את זה בצורה ברורה יותר. אין שום בעיה עם אתר בלוגים של אנשי קריאטיב ומנהלי פיתוח עסקי. הבעיה היא שמתברר שלמרות כמות האנשים הנורא מוצלחים בדה מרקר, הם פשוט משעממים רצח.
    הטעות של דה מרקר שדוחף את הקפה שלו בכל מקום כולל בכתבות בעיתון ובאתר היא הבעיה. זה מקלקל להם את העיתון שגם ככה הוא מאוד גבולי מבחינת האיכות שלו בימים מסוימים. הרי רואי שחורות כמוני כבר מנחשים שיגיע היום שבעל בלוג "פופולרי" בקפה יגיע לעיתון, ויצליח להיות יותר משמים ולא מעניין אפילו לעומת כמה עיתונאים ירודים שלהם.
    אפשר ליצור אתר רשת חברתית מאוד מוצלח ואפשר ליצור עיתון מאוד מוצלח, בדה מרקר בינתיים לא הבינו איך אפשר לעשות את זה ביחד.

  2. אני חושבת שאפשר לכנות את ז'אנר הכתיבה הזה "כתיבת שופוני".
    מצד שני, האם יש איזשהו ז'אנר כתיבה שהמניע שלו – בסופו של דבר, עמוק בפנים, במקום שלא מדברים עליו בקול – אינו 'היי אני פה'?

  3. אני מסכימה עם אורית, ותוהה בקול רם: אולי הבעיה איננה ה"שופוני", אלא איזשהו מחסור במודעות עצמית מהסוג הביקורתי? או שיש שם סגנון כתיבה שולט אופנתי, שפשוט לא עושה לך את זה? (טוב, גם לי לא).

    אגב, זו רק אני שלא מצאה איך לעשות טראקבק לבלוג בקפה?

  4. מאזינה, אני חושב שהקפה מבטא יותר מסגנון. הוא מבטא תפיסת עולם שאני פשוט לא מצליח להתחבר אליה. אולי, כמו ששושנה כתבה, I simply don't get it.

  5. יכול להיות. אני מצליחה להבין את הקסם שברשתות החברתיות (אפילו שזה מאוד מעייף ומתישהו כל מה שרוצים זה לסגור את כל הדלתות והחלונות ורק להתכרבל מתחת לשמיכה), אבל אני מסכימה עם מה שכתבה שושנה – שהוא אולי התובנה הכי חשובה בפוסט שלה: להצמיח רשת חברתית "אינסטנט" זה לא עובד. רשת חברתית מוצלחת ניבנית לאיטה. אי אפשר לזרז את זה. הפלטפורמה יכולה לעזור או להפריע, אבל היא לא עושה את העבודה במקום האנשים.

    בשלב הזה מוקדם מדי לדעתי לקבוע האם זו הצלחה או כישלון. צריך להמתין בסבלנות.

  6. ואז נשאלת השאלה, if we don't get it, למה אנחנו ממשיכים להתעסק עם זה ולא פשוט עוברים הלאה?
    למה משהו ש-we don't get ובכל זאת מצליח (כנראה) מעורר בנו כזו אי-נוחות?

  7. שושנה – כי זו תופעה חשובה, שמזיזה להרבה מאוד אנשים, מניעה אותם לפעולה, מייצרת הרבה מאוד מלל ותגובות ומשפיעה גם על התנהלות הדה-מרקר. ולכן חשוב, לנסות לפחות, להבין אותה.

  8. אצלי זה מעורר אי-נוחות כי המסר השיווקי השחוק של "אם אתה לא כאן, אתה לא קיים" הופך איכשהו בדה-מרקר מהבטחה שנועדה לפתות אותך לצטרף, לאיום כוחני מרומז. לאוזן שלי לפחות.
    ומכיוון שמספיק אנשים שאני מעריכה פתחו שם דף, הצרצר הפנימי שלי מתחיל לתהות אולי באמת תכף יהיה להם הכח לממש את מה שהם מאיימים.
    ומכיוון שכך, את מחשבות ה"כדאי לי?" שתמיד מלוות הצטרפות לקהילה, החליפו עכשיו תהיות "אני חייבת?". וחייבת מעורר אצלי קודם כל אי-נוחות.

  9. אני לא מבין את את השימוש הזה במילה "בוכה", ואת ההתעליינות הזו שלך, כמי שיודע למשוך בכתפיו ולוותר, בניגוד לנודניק הבכיין. הרי לך זה לא מזיז, ולא נכנסת לאתר מאז. לי הזיז, אני נכנסתי לקפה עוד הרבה פעמים, מצאתי במקום הזה הרבה עניין (יש לי פטיש לקהילות צעירות). אז אכפת לי, ואני לא מושך בכתפיים.

    ואגב, כיוון שרוב האנשים הם או מושכי כתפיים או סתם צייתנים, הקפה ימשיך להגשים את התחזית המוקדמת שלי, ויהיה להיט.

    ואגב אגב, זה מצחיק לשמוע את נציגי הבלוגספירה בוכים על פטפטנות וחוסר רלוונטיות של רוב התוכן. זו הבלוגספירה. זה העניין של כולם יכולים לדבר, וכל אחד יימצא רק את מה שמעניין אותו. מה, בגלל היומרה ה"איכותית" של הקפה זו מפסיקה להיות בלוגספירה?

  10. יש לי ביקורת על הקפה, ולא מעט. מצד שני, אני מכורה לו.
    אני לא מכירה רשת חברתית דומה בעברית, מבחינת איכות המשתתפים. ואני דווקא חושבת שיש שם לא מעט אנשים מעניינים שכותבים בלוגים טובים, ושהמקום כבר מספיק גדול כדי שתוכל להתחכך רק במי שאתה חפץ להתחכך בו (קרי – לא חייבים לקרוא את פוסטי השופוני של פרסומאים או את ניתוחי השוק המשעממים של הסוחרים). יש שם גם אנשי תוכן, ולמרות כיעורה ונוקשותה של הפלטפורמה, חלקם בהחלט מספק חומר טוב. אם אתה רוצה, אני יכולה לצרף לינקים.

  11. אנחנו, הפאקצות של ישרא, היינו מאוד רוצות לפתוח בלוג בקפה. אבל אנחנו חוששות שדה עלול לפגוע במיתוג הפאקאצי שלנו. ואת זה אנחנו לא מוכנות לסכן.

    בעיקרון, לא כל כך אכפת לנו שכל מיני עבדים שמשרדי פרסום קעקעו את ראשי התיבות שלהם על עורפם יזכו לקצת פתחון פה מדומה.

    לא הצלחנו לקרוא בקפה. נראה לנו כמו בוץ. ודווקא ניסינו.

    שלכם,
    בברכת הצבע הורוד שולתתת!!!!1,
    פאקאצות העל של הישרא המושי מושלם

  12. אחרי חופשה של יותר משבוע בניתוק מוחלט מהרשת (אפילו לא חשבתי לבדוק את המייל והרסס, אושר עילאי) חזרתי. אחרי עלעול בבלוגים הרגילים ובשאר הרסס נזכרתי לפתע בקפה.

    למרות שהקפה עדיין לא ממש חדר לרשימת הנקראים הרגילה שלי עניין אותי מה התחדש שם. בגלל עבודתי בדה מרקר הייתי שם מההתחלה, אספתי חברים והתחברתי לנעשה. פה ושם מצאתי אנשים מעניינים והרגשתי יותר "קהילה" מבהרבה מקומות אחרים. בכל זאת התקשיתי למצוא טקסטים טובים באופן עקבי. גם בבלוגוספירה זה קורה לי ואני ממשיך לקרוא פעמים רבות בגלל חיבור רגשי שנוצר גם כשהתוכן בינוני (במקרים מסוימים אני אפילו מכיר את האנשים, מה שמחזק את החיבור).

    מה שאני מנסה לומר הוא שקשה למצוא תוכן איכותי באמת שיצדיק את עצמו ללא יצירת קהילה סביבו. כך קרה בגלוב ובבלוגים אחרים וכך גם בטוש. יובל, אתה מעיד על עצמך כמשתתף בלתי פעיל בקפה-טוש ולכן תכנים רבים בו נראה לך כברברת, וזה טבעי והגיוני. גם אני מרגיש כך פעמים רבות.

    בדבר אחד אני דווקא לא מסכים, בדרך כלל עורכי אתר דה מרקר מציפים לעמוד הראשי תוכן שהוא טוב ומעניין גם לקבוצה רחבה יותר של קוראים שיהנו גם בלי להבין את ההקשר החברתי. בנוסף, קוראי האתר מתחנכים אט אט ומתחילים להבין את הפורמט הבלוגים על יתרונותיו וחסרונותיו. יחד עם זאת הפלטפורמה החדשה משרתת כמובן את מטרות הארגון ומגדילה את כמות הדפים הנצפים, החשיפה וההזדהות. הנקודה השלילית היחידה שיכלה להיות היא ירידה ברמה של התכנים האורגנים של העתיון, מה שלפי דעתי לא קרה.

    למרות שהטוש-קפה טוב קודם כל לדה מרקר הוא טוב מאוד לכל עולם האינטרנט הישראלי.

    נ.ב.
    זו ש: אשמח לכמה לינקים טובים.

  13. ליאור – מה שבעצם אתה אומר הוא שכאשר אתה חלק מקהילייה הפגמים שקיימים בה פחות ברורים לך כי אתה מעורב בה רגשית. למרות זה הגיוני, זה לא מבטל את הביקורת שיש לאנשים שאינם חלק מהקהילייה. בעיניי, זה אפילו מחזק אותה.

    ולגבי הדה-מרקר, גם זה עניין של השקפת עולם. כאשר אני מגיע לאתר של העיתון אני רוצה לקרוא את הטקסטים של הכתבים. העירוב המוחלט הזה שהוא חלק מאידיאולוגיה שאומרת "כבר אי אפשר להפריד בין תוכן גולשים לתוכן עיתונאים" בינתיים לא משכנע אותי.

  14. אנשים קצרי רוח ורעים כולנו. הקפה לא קיים מספיק זמן. LinkedIn ו-OpenBC (כיום Xing) שינו את צורת עבודתם ומדיניותם מספר פעמים, והם אינם טירונים.

    נכון, כולנו היינו פה קודם, פרסמנו תוכן כשהאינטרנט עבר דרך יוני דואר ומחשבים עבדו על פחם. נראה לנו מגוחך ששמגגים (ראיה לגילי המופלג), שעד אתמול חשבו ש-URL זה איזשהו הר, כותבים בלוגים וועושים נטוורקינג. מרגיז אותנו גם שאלו שיצרו את הכלי אינם מתיחסים בכבוד הראוי אלינו, זקני וחכמי השבט.

    אינני יודע אם הקפה ילך בדרכו של חבר'ה או Xing. מוקדם לומר. הדה-מרקר בדרך כלל מפגר בכ18- חודשים אחרי הטכנולוגיה, כך שימים יגידו.

    בנתיים הבה נשב ביציע ונלעג להם.

  15. בקצב הדברים הנוכחי, יתרחשו שלושה תהליכים:

    1. דה מארקר ירוקן ויעקוף את וואלה! כפורטל שמספק חדשות.

    2. וואלה יהפוך לפורטל צהבהב ורדוד ש-90 אחוז ממנו בידור מכוון לנוער.

    3. ביזפורטל ואתרים שמספקים חדשות כלכלה נטו יעקפו את דה מארקר בתחום הזה.

  16. אני אמביוולנטית. למרות שאני מכורה לקפה כמו זו ש. אני חשה אי נוחות מנוכחותי הגבוהה שם, כמו ג'ילטי פלז'ר. האמת שהבהרת לי קצת מה מפריע לי שם, אבל זה לא לגמרי נכון ואני מסכימה עם זו ש. שיש שם כמה כותבים מעניינים, והם בהחלט מנצחים בפיצ'רים המגניבים, כמו ביקרו אותי ועוד. אבל, כן, יש הרבה ברברת כמו בכל הבלוגספירה, ואני מסכימה עם ההערה העוקצנית של צביקה בעניין. בתחרות הלא קיימת באמת בין רשימות לקפה, רשימות הוא הקפוצ'ו שאני באמת אוהבת.

  17. בדיוק סיימתי עכשיו סיבוב בקפה, ואני תוהה כמה זמן יקח עד שארוחת הצהריים תתחיל לעלות לי למעלה.

    שימו לב לדבר הבא, שחייב להיקרא יחד עם הדבר הבא.

    תגיות מומלצות: בכיינות/לקקנות/גרפומניה/תוכן שיווקי/הקפה ירד מהפסים/בעעעע/תחרות העובד המצטיין של ידיעות חוזרת ובגדול!

    מה שהרג אותי סופית היו התמונות. לחיצת היד, ההצבעה על הלוגו. באווירה היחסית אינטליגנטית של הקפה, נדמה לי שהתמונות יוצרות יותר נזק, מתועלת, לכל אחד מהמותגים שבתמונה, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת

  18. אם הייתי יכולה להגיב בקפה הייתי אומרת לגולדן שרהט זה לא יישוב. זו עיר, ואפילו די גדולה.
    אבל בדואים, אתם יודעים. לא יכול להיות שרהט גדולה יותר מקריית גת, דימונה, ערד (בטח שערד!) ובאופן כללי – העיר השנייה בגודלה בנגב והסביבה.
    אז אני מגיבה פה, לשם ההשכלה הכללית והבכלל.

  19. צביקה, שאני אבין, אתה מציג את עצמך כאדם "שאכפת לו" ולכן יצאת למאבק למען הזכות לשים תמונה שכוללת אנימציה?

    זאת בדיחה מתוחכמת שאני לא מבין?

  20. אחד המגיבים אצל צביקה סיכם בצורה מופלאה את הבעיתיות עליה אנחנו מדברים כאן, אם כי נדמה לי שלא לגמרי בכוונה (ההדגשה שלי):

    "הם הרימו שם פרויקט מרשים ביותר בקפה והוא מצליח כי הוא אמין ורציני ולא נותן לוירטואליות לפרוח. אני בקפה כי יש אנשים אמיתיים ואיורים הם פתח להתחכמויות."

  21. העלמה עפרונית –
    אם הייתי יכול להגיב בפליקר הייתי אומר לך שממש נהנתי מהתמונות שלך, במיוחד אלו של הנגב שמצליחות לתפוס את הדברים שאתה רואה בדרך מפה לשם ואומר לעצמך "איזה יופי פה".

    אבל אני לא, אז אני מגיב פה.

  22. ממה אתה מתבאס? מהתובנה שיש ברברת? היא הגיעה אליך בזכות קפהדהמארקר?
    אתה מתבאס כי אתה מזהה את עצמך עם הברברת?

    זוהי המהות של הבלוגוספירה, של רשתות חברתיות. לאפשר לאנשים לעשות שופוני, להתבטא, להתנטוורק. גם לאנשים משעממים כמו סמנכ"לי שיווק ותקציבאיות מותר.

    אין צורך להתעצב.
    בסופו של דבר, בטוחני שתצליח לברור מהברברת את אלו שמעניינים אותך ואולי אפילו את עצמך.

    ואני משוכנע כי אתה והפוסט הזה לא מונעים מאיזה תחושה חשוכה שהמון מבוער של אנשים פחות מיוחדים וחלוציים פושטים על הרשת ותופסים עוד מהמקום שלנו.

  23. מוזר. הטוקבקים במקום הזה הם בדיוק הסיבה שאני בקפה – גרפומן לקקן תחת שכמוני, בור (אגב, אין לי עמוד משלי ב"פליקר". כמה לא מגניב מצדי – ובעצם, הקדמתי לזהות את סוף הטרנד, הרבה לפני שזה הפך לטרנד בכלל) וגזען שלא מבדיל בין "ישוב" ל"עיר" – טוב, שונא ערבים ועויין מיעוטים – לאורך השנים! – ידוע שכמותי (ואגב, עפרונית יקרה, גם "תל-אביב" היא ישוב, ברמת ההגדרה הלשונית ובהיתר השימוש בעברית – אז מה, גזענות חלה על שימוש לשוני כזה בהקשר של ת"א, אתמה?).

    הקפה, לזכותו נאמר, הוא מקום בו אנשים, כשיש להם משהו מגעיל לומר לך, אומרים זאת בפנים גלויות ובשם גלוי. כל היתר, בוקי סרוקי ומשחקי מאורות שהם בדיוק הסיבה שהקפה (לפחות כרגע) משגשג (ואפילו בקרב חלק מהמגיבים בבלוג הזה, כמדומני): כי הוא כנראה הצליח לשם את האצבע על משהו שטורד את מנוחתם של לא מעטים מהמסתובבים ברשת בישראל – התחושה כי יש איזו קהילונת שלתחושתה המציאה את האינטרנט ושמסתכלת על כל העולם הגדול שמסביב בבוז ובתיעוב מתנשא וגם התחושה כי מסך האנונימיות הזה, שכל-כך הרבה אנשים מסתתרים מאחוריו ברשת, יותר מאשר מייצר תועלות, מייצר תסכול, ניכור ואי נחת ומועקה אצל רבים-רבים מדי.

    אבל מבטיח לא לשוב ולהטריד את מנוחתכם, עפרונית ושאר חברים, אלך לי אצל הזרזיר הקפיטליסט המטונף, הבור, הסוחר בתוכן שיווקי בצורה בוטה, המעורר תחושת "בעעעעע" אצל כולם. ככה זה עם גרפומנים – מרוב שעות מסך, נפגע להם חוש הראייה.

    אם הייתם שואלים לדעתי, אגב, בכל נושא ועניין בו אני מתבטא או מוציא את פעולותיי אל הרבים, מבטיח שהייתם זוכים לתשובה מפורטת ממפורטת. לא קטע של נימוס, גם לא קטע של "בעעעע" קיטשי, אלא פשוט, אתם יודעים, עניין של כבוד בין אדם לחברו, שלאחרונה נהיה ממש באג'נדה שלי, תתפלאו לשמוע. ו, כן, גם בדווים נכנסים לקטגוריה הזאת של "אדם" ושל "חברו". אבל מכיוון שיותר קל להגג מרחוק על אנשים, לסמן באצבע (יודע, יודע, פעם התפרנסתי מזה – אבל לתדהמתי עצמי: הצלחתי להיגמל מהעניין) ולהגיד: "זה דרעק, זה מושחת וזה מותג בהתרסקות (אם אתם יודעים למה אני מתכוון)", אז אני ממש לא בקטע של להקשות פה על מישהו את החיים.

    המשך ערב נעים וכו'.

    סלאמאת. ביי.

    הגרפומניה קוראת לי.

  24. שי, השתמשת בהרבה מאוד מילים כדי להגיד שהיתרון הגדול בקפה הוא היעדר האנונימיות והעובדה שכולם מזוהים (ובתמונה, כן?).

    בסדר.
    רק חבל שלגופו של פוסט לא התייחסת.

  25. רגע רגע, אני אמרתי משהו על גרפומניה או ליקוקי תחת שזכיתי לתגובה ההו-כה-ארוכה-ועויינת הזו? אני מלנקקת לעמוד שלי בפליקר כי היום אני יותר מצלמת מאשר כותבת. אם זה אומר שאני לא מזהה טרנדים, ובכן, זה לא ממש מזיז לי. מעולם לא הייתי בחורה אופנתית במיוחד.
    ואז קראתי שוב את התגובה ההיא שלי, זו שהקפיצה אותך כל כך – המילה גזענות, או כל הטיה שלה, למען האמת, לא הופיעה שם.
    אבל קצת על רהט, ובאר שבע, והנגב ובכלל, אם כבר החלטנו לפתוח את הנושא (ליותר מאשר התגובה הקצרה והלא-אישית-בעליל-ההיא): במסגרת עבודת דוקטורט של אשה יקרה לי מאד יצא לי לשאול כל מיני אנשים "תגידו, מהי העיר הגדולה ביותר בנגב אחרי באר שבע?" ואף אחד, אבל אף אחד לא ציין את רהט, עיר של עשרות אלפי אנשים. אני לא חושבת שגזענות היא המקור לכך. זו התרבות הישראלית האתנוצנטרית שלא רואה מה קורה סביבה אם זה לא יהודי. אני מדברת על החברים הכי טובים שלי, אנשים שגרים באזור, לא שמות אנונימים באינטרנט, שאני עוד אפשר להאשים ברוע, גזענות או בורות ולחזור להתמוגג מעצמנו.
    ככה שהמקור לתגובה ההיא, מר גולדמן שאת כתיבתו אני בד"כ מחבבת עד מאד, לא היה האשמה כלשהי כלפיך, אלא מסעון-צלב-זערורי שאני נוטה לצאת אליו לעתים במסגרת תכנית "החזר את הנגב למודעות", ותו לא.
    ואתה מבין, אף אחד לא יתייחס לתל אביב בתור יישוב, כמו שאף אחד לא יקרא לעומר עיר, גם אם מבחינה לשונית הראשון נכון והשני לא. אבל לקרוא לרהט "עיירה", זה כן. לא, לא אתה. אני יודעת. רק שימשת כקולב. אם מסיבה כלשהי זה פגע בך או שראית בכך שמץ של תקיפה אישית, אני מתנצלת.

    ומילה אחרונה על תיגבובים, מילים מגעילות ופנים גלויות – אני מסתובבת עם הכובע של העלמה עפרונית כבר מספיק שנים ברשת הישראלית, כדי שאני אראה בה יותר מאשר ניק-ניים. מבחינתי זו לא זהות וירטואליות, (ולא רק בגלל העובדה שזו כתובת המייל שלי והעמוד תמונות שלי, שמופיעות מאחוריה, בדיוק כמו בעולם האמיתי) כי את מה שיש לי להגיד ברשת אני בדרך כלל אומרת דרכה. מבחינתי מדובר בשם גלוי לא פחות מאשר אם הייתי חותמת "גלית". בדיוק כמו ש"ביבי" הוא לא פחות נתניהו ובוגי לא פחות הוא עצמו אפילו שבתעודת הזהות שלו בטח כתוב משה.

    אין לי שום דבר נגד קפה דמרקר (פרט לעובדה שהפונטים שם בדרך כלל פשוט קטנים מדי) ובטח שאין לי שום דבר נגדך. בניגוד למה שהצלחת לקרוא מדברי (ואלהים יודעת מה עשיתי שזכיתי לשטיפה כזו) אני לא שייכת ל"קהילה" ובטח שלא מסתכלת על העולם בבוז. איך אני יכולה? הוא כל כך גדול ואני עדיין כל כך קטנה.

    המשך ערב נעים, ובכלל.

  26. לא, עפרונית יקרה, את לא אמרת משהו על גרפומניה. את התייחסת (לפחות רמזת) על לב לא טהור, גס ונבער, שהתייחס לרהט בדרך של זילות. וחבר אחר למגיבים, "עוזי הבת", התייחס לגרפומניה בלה-בלה-בלה. עשיתי מיקס מהתגובות. מצחיק – אני קורא טוקבקים אצלי בבלוג ומגיב לכולם, אחד-אחד, כמו חורני. ואילו פה, מוזר, אתם לא קוראים אפילו איש את דברי רעהו. מה הטעם לאזכר רפרנס, אם אתה היחיד שקראת אותו?

    לא משנה.

    ומקבל את הערתך לגבי "עפרונית" כניק-ניים. מקבל. ומתנצל אם נפגעת.

    לא חוזר בי, מן הסתם מן הטיעון לעניין האנונימיות ברשת – מחלה מבחילה במיוחד שמצמחת תופעות אנושיות מגעילות ומהווה קרקע לפורענויות שונות ומשונות לחגוג באין מפריע. אבל חוזר בי מהטון בתגובה, במידה והיה בו כדי לפגוע במישהו כאן. אין לי ריב ומדון עם איש פה. מה לי? מה לכם? אחרי הכל, אני אורח. ומוטב שאשמור על נימוסיי.

    ויובל, לעניין הפוסט, דווקא היה נדמה לי שהתייחסתי בתגובה, גם אם לא במישרין. אבל לא משנה, הנה טייק 2: הקיצר, הקפה הוא רשת חברתית גלויה וזה דבר טוב (בעיניי). הטיעון עבר, כן?

    והברברת, בבלגת או ווטאבר נקרא לה, הם פועל יוצא של מערכת שמציפה אל הפרונט תוכן-תוכן-תוכן ומתמרצת ומדרבנת את יצרני התוכן בבולטות ובכוכבים ומכאן נראה לעתים שזו הפעילות היחידה שכולם עושים בקפה: מייצרים תוכן. ובכמויות. אדירות.

    וכן, כשיס מאסה, יש תחושה של עומס ושל יתר ושל קבס לפעמים. אבל בסופו של יום, אם נוקטים בשיטת איתור התכנים הסלקטיבית, ומחפשים כותבים שנהנים לקרוא את דבריהם – או להתייחס לתוכן אחר שלהם – אז אפשר לשרוד גם במרחב כאוטי שכזה. אחרי הכל, יש שם באמת כמה כותבים לא רעים בכלל בכלל.

    יום טוב.

  27. לא התכוונתי לרמוז על "לב לא טהור, גס ונבער". כאמור, היית רק קולב עליו תליתי אמירה כללית. רציתי להגיב כך אצל בקפה, אבל אי אפשר להגיב שם ללא רישום. סה טו.

  28. יפה. הכל חזר על מקומו בשלום. ורק יובל נעלם ועוזי אינו, כלא היה. כאמור – ושוב, לא אליך ולא אל יובל – טוקבקים אנונימיים הם הכי לא. הכי הסיבה שהקפה, על כל מגרעותיו (ויש לא מעט) הוא כרגע הזירה הכי אנושית ברשת בישראל.

  29. גולדן, אתה צודק לגבי אנושיות הקפה – יש שם בדיוק את אותה פעילות משוקצת, מגעילה, מכוערת ומביישת שיש בכל פלטפורמת אינטרנט שבה כל אחד יכול לשבת מאחורי מקלדת ולכתוב. יש גזענות, השמצות, הטרדות, קליקות, עליהום, בהמיות, גסות רוח, רהבתנות, גאוותנות וטמטום בדיוק באותה כמות שיש בישראבלוג או במייספייס. יש גם דברים טובים, אבל לא יותר או פחות מבמקומות אחרים. בקפה יש כל מה שיש באינטרנט האלמונית הבזויה שלך, כי אנשים הם אנשים גם מאחורי אייקון של חיפושית הרים בורמזית, והטבע האנושי יוצא לאור (או במקרה הזה לחושך) – לא משנה כמה תכריח אותו להזדהות בשמו.

    וזה עוד בלי להגיד מילה על המייל הפנימי ומה שרוחש שם.

    אז בואו לא נעמיד פנים שהצלחנו לנצח את המערכת. היא אותו דבר בכל מקום.

  30. רויטל – מוכרח להודות, שבימים האחרונים למדתי לקבל יותר ויותר את נקודת ההשקפה הזאת. אכן, ארץ ככל הארצות. ובלי קשר לקפה או לכל מקום אחר, האנונימיות ברשת זה דרעק.

  31. גולדן, אני לא יודעת מה בדיוק עבר עליך שם, אבל אתה לא היחיד שחילץ לאחור – כל אחד מסיבותיו הוא.

    לי זה בעיקר הזכיר כמה טוב לי בפלטפורמות אחרות, וגרם לי להגביל את הפעילות בקפה למקצועית-אינטרנטית נטו, רק בשביל הנוכחות העסקית *באמת*. את הכיף שלי אני אשמור למקומות אחרים, נעימים וידידותיים יותר למשתמש – גם אם לא במובן הטכני, לפחות במובן האנושי.

    ולגבי האנונימיות – אני יכולה להראות לך הרבה יוזרים אנונימיים שמתנהגים פי אלף יותר יפה ואנושי מכל היוזרים המזוהים ביחד.

  32. א. לא הייתי יכול להסכים יותר עם ידידי ורעי יובל דרור 🙂
    ב.האתר בעל ממשק מהיר אך חסר בו מלא יכולות לערוך מידע וזה מייאש.
    ג.אודות הפרסומים – אני מצטער שאישרתי לכל האנשים שביקשו ממני חברות לקבל מהם פרסומים שלהם – כל יום יש לי גיבוב של זבל בתא – כמה זמן כבר אתם חושבים שיש לי לקרוא את כל הבלה בלה שלכם כל יום ? – רק לי יש עבודה ?
    ד.מאז שפתחתי את העמוד שלי אני נכנס לאתר פעם בשלושה שבועות ורק מוחק פרסומים – ואפילו בכדי למחוק בלוג שלי אודות שירות חינם או מקצועי שאני מעניק אני צריך לפנות לראשי האתר כי זה פשוט לא מופיע בשום מקום ואני מוצא את עצמי שואל למה זה כל כך מורכב למחוק משהו.. ?
    ה.מזל שכולכם פה לשלוח לי כל הזמן אוצרות תבונה ותובנות שלכם – אולי תפסיקו ?
    אולי לשם שינויי באמת אקבל פוסטים שימושיים כמו מאמיר גל ?
    אולי תתבגרו ותרשמו לג'יי דייט אם כל כך רציתם בן/בת זוג ? – למה שלא תשקיעו 49 ש"ח ותסגרו עניין ? – כל הזמן שרמנטיים וחושניות למיניהם שולחים לי כאבי ראש…

    בקיצור – יובל מתי נוסעים לאשרם לנגן איזה סט מעניין בייחד ? נמאסתם !!!!!!!!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *