15 מחשבות על ““הארץ” – הפרודיה

  1. אם לאילנה דיין היו יומרות לבנות את ‘עובדה’ כמותג אמין לתוכנית תחקירים היא לא אמורה להשתתף בפארסה כזו, במיוחד לאור שורה של תחקירים כושלים שמסתיימים בתביעות דיבה ובקצין שזוכה למרות שהיא כבר האשימה אותו לפני המשפט.

  2. קמתי וגו’, קראתי את תפוזו, ורציתי להתאבד.
    מילא ימני, כמה מטובי ידידיי ימניים,
    אבל למה כזה ניג’ס? למה נודניק? למה כל כך צפוי וחוזר על עצמו בתגובות הפטישיות שלו?
    למה כזה חוש הומור מחורבן ועוד מגוייס לחרירית הצרה בה תפוזו צופה בעולם?
    נשבעתי לא לצחוק על מוגבלים, זה גם בתנ”ך,
    עצוב אצל תפוזו בתוך הראש. עצוב, חשוך, קודר, חוזר על עצמו, ומשעמם.
    עצה אישית, תפוזו, אם חשבת שמרירות היא תכונה נחשקת בעיני נשים,
    אז באמת שלא. באמת-באמת.
    ורק זה למה אתה לבד תמיד. זה לא שאתה מושך רגל ומגמגם.

  3. תפוזון – התחקירים שלה עד כה היו כולם spot on. במיוחד במקרה של ר’. ר’ עדיין לא הצליח להסביר למה, בעצם, הוא אמר ברשת הקשר שהוא ביצע וידוא הריגה באמין אל המס, וגם לא למה, מיד לאחר התקרית, הוא הורה “לירות בכל מי שמתקרב, גם אם הוא בן שלוש”. נראה שיש לך אמון במערכת הצדק הצבאית. הגיע הזמן להגמל מזה.

  4. אין לי חברים ימניים.
    החיים קצרים, וחבל על הבריאות.
    הם את העונש שלהם כבר קיבלו.

  5. יש לי הרבה יותר אמון במערכת השיפוט הצבאית מאשר בתוכנית שמתחפשת לתוכנית תחקירים, ומנפחת סיפורים עם מסדרונות קרטון וזרקורים על תמונות של קצב או בישול תמלילים מקלטות.
    העובדות הן שאילנה דיין בישלה את העדויות להציג מה שהיה נראה לה כ”סיפור עיתונאי חשוב” ורק כאשר ר’ זוכה היא טענה שהסיפור הוצג בלי קשר למשפט, כאשר כל מי שראה את התחקיר קיבל על הצלחת פסק דין שיפוטי.
    כנ”ל בסיפור קצב – הגברת טענה, בהתייחסות לתביעה שהגיש נגדה סרן ר’, שהיא “לא מתייחסת לנושאים שנמצאים בהליכים משפטיים” (ynet) – מעניין, אז מה פתאום בער לה לעשות תחקיר מכובס על קצב? ולנפח איזה גילויים
    מרעישים כדי לעבור את ה30 אחוז רייטינג?
    אילנה דיין עיתונאית טובה, אבל התחקירנים שלה על רוברטו, קצב וסרן ר’ הם רק דוגמאות לניפוח ופמפום סיפורים
    עבור רייטינג. ביותר ממקרה אחד היא רצה לתקשורת לספר שמנסים למנוע ממנה לשדר כאשר נעשתה פניה לגיטימית
    לראות את התחקיר ולהגיב. ישר מרוח בעיתון “עורכי דין של כך וכך מנסים למנוע שידור”. יש גבול כמה מניפולציות אפשר לעשות עבור רייטינג, בין אם זה מניפולציה של ספינולוגים מטעם הפוליטיקאים ובין אם זה ספינולוגיה מטעם עיתונאים.

  6. לא היה שום בישול קלטת בפרשת רצח אימן אל המס, והתחקיר לא אירע במהלך המשפט, אלא *הוביל* למשפט – בדיוק כמו בפרשת האחים פריניאן, בה התחקיר של דיין הוביל להקמת ועדת זיילר, למרות שוועדה פנימית של המשטרה זיכתה את נצ”מ לוי, שגם הוא איים בתביעת דיבה.

    וזה שמישהו הגיש תביעת דיבה, עוד לא אומר שהוא גם יזכה בה. לדעתי, ר’ הולך לחטוף על הראש – יקרה לו מה שקרה לאריאל שרון מול בנזימן: בית משפט יקבע שהוא שקרן וכנראה גם רוצח. רצוי לזכור שצה”ל לא שפט אותו על רצח, או על וידוא הרגיגה, אלא על שימוש לא נאות בנשק – למעשה, על התעללות בגופה. בבית משפט אמיתי, הוא יצטרך לתת הסברים רציניים יותר ולהסביר מדוע אמר מה שאמר. וכמובן, ברגע שדברים עוברים למישור המשפטי, העיתונאי זז הצידה ונותן לעורך דין לדבר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: