עיתונאים לא רק כותבים הרבה מאוד טקסט, הם גם קוראים הרבה טקסט. משום כך, קורה לא פעם שמשפט שקראת בכתבה זו או אחרת ושנדלקת על הניסוח שלו מהדהד בראשך ולעתים משתחל לתוך הטקסט שלך – אפילו בלי כוונה. השאלה היכן עובר הגבול בין השראה להעתקה.
אל האימייל הסגול עם הנקודות הצהובות נשלחה סריקה של שני קטעי טקסט. האחד מה-Financial Times הבריטי והשני של אלי ציפורי, פרשן כלכלי ב"גלובס" שכותב טור אישי/פרשני בשם "גילוי נאות". שני הטקסטים פורסמו ב-1 במארס השנה. כידוע, ה-FT (של"גלובס" יש זכויות תרגום עליו) מתפרסם בבוקר בעוד ש"גלובס" מתפרסם בערב. משום כך, אני יוצא מנקודת הנחה שהטקסט שהתפרסם קודם הוא זה של ה-FT ולאחריו פורסם הטקסט של ציפורי.
הנה הטקסט המלא של ה-FT (הסריקה באיכות נמוכה לצערי).
הנה הטקסט המלא של ציפורי.
חתכתי את הקטעים הרלוונטים למטרות השוואה. שכל אחד יגיע למסקנה שלו.
אני מקווה שמדובר בטעות.
קטע מספר 1 – הפתיחה:
קטע מספר 2 – השאלה:
קטע מספר 3 – המשקיעים יסמיקו:
קטע מספר 4 – מינוף אדיר החבוי במערכת:
קטע מספר 5 – המסקנה:
כתיבת תגובה