בצעירותי, שהיתה די מזמן, נודע לי שלכל אחד צריך להיות אוסף. כולם בכיתה שלי אספו משהו, לא משנה מה: מפיות של בתי קפה, מכתביות עם הולי הובי, מדבקות, פקקים של בקבוקי בירה, חתימות של צביקה פיק, עטיפות מסטיק – כל דבר שאפשר להשיג בזול, רצוי בחינם. הורי, שהבחינו בפוטנציאל התרבותי, העבירו אליי מיד אוסף בולים, חלקם מעוטר בחותמת השירות הבולאי. לצערם הרב, סירבתי להתלהב מהתחביב שנכפה עליי. מאז היו ניסיונות שלי לאסוף – סיכות עם כיתוב משעשע, נעלי אול-סטאר, יהלומים, כסף מזומן – כולם כשלו במהירות.
מדי פעם מתפרסמות כתבות על אספנים, כאלה שעוסקים באיסוף שעוני יוקרה, ספרים עתיקים או יצירות אמנות, ואפילו מרוויחים מהעניין. חוכמה גדולה. נראה אותם מצליחים למכור בסותביס את אוסף הזקנים הזה.
(דרך איזיטעוןמחדש)
כתיבת תגובה