TIME ממשיך במסורת שהתחילה ברשימת האתרים המגניבים ביותר (בה לא נכלל הגלוב), המשיכה בבחירה תמוהה באיש השנה ("אתה!") ומסתיימת (יש לקוות) ברשימה היומרנית הבאה: 100 האנשים המשפיעים ביותר.
מדובר ברשימה מקיפה, הכוללת אנשי מדע, מנהיגים, יוצרים ומדינאים. הבעייתיות מתגלה כשלרשימה מצטרפים אומנים ובדרנים. מסתבר שלאונרדו דקפריו, ג'סטין טימברלייק ובוראט משפיעים לא פחות מהאפיפיור, בין לאדן או קונדוליסה רייס. לא שיש לי משהו אישי נגד האומנים שנכללים ברשימה, אבל נראה שהקטגוריה עצמה מיותרת לחלוטין; יש הבדל בין ליהנות מצפייה בקליפ של בוראט להכרזה כי הוא אחד ממאה האנשים המשפיעים ביותר.
ייתכן שנסיון ליצור רשימה רצינית, היה גורר ירידה בתפוצת העיתון. אחרי הכל, איש השנה הוא you, ואתה מכיר את רוזי אודונל ולא איזה חוקר אלמוני ששוקד על פתרון בעיות זניחות לקיום האנושי. יש מי שיטען שעצם קיומה של רשימה כזו הוא מיותר, וכי היא שטחית, דלילה ומותאמת לקורא המעלעל. ייתכן וזה נכון, אבל מה שעניין אותי מעבר לכך היתה העדרו של בוש מרשימת המשפיעים. ציפי לבני, אגב, דווקא נמצאת ברשימה.
אין ספק שדעת הקהל לא תומכת בבוש. הוא מצטייר כטיפש, אבוד, מבולבל ומתאים לתפקיד בערך כמו מנת סביח. אין ספק שחלק מכך נובע מהדרך בה הוא מוצג – מספיק לראות את דמותו ב-SNL או לשמוע את הביקורת המוטחת בו בתוכניות כמו הדיילי שואו, כדי להבין שיוצרי "ארץ נהדרת" היו מאוד עדינים עם פרץ ואולמרט. ייתכן כמובן שמדובר בבחירה מושכלת, מעין הצבעת אי אמון במנהיג העולם החופשי. אולי זו הצהרה חשובה – למרות שלכאורה מתבקש לכלול אותו ברשימת המשפיעים, מעמדו האמיתי נשחק וזניח; הוא נשיא ארה"ב, אבל משפיע פחות מבראד פיט. מצער, אבל אני סבורה שזה לא העניין.
כמו שג'וני כבר ציין, אנשים בולעים בכפית את כל מה שמוגש להם, כל עוד זה מספיק משכנע או, בשעת הדחק, משעשע. השורה התחתונה, אם חייבים כזו, היא שכשעוסקים במשקפות מכוסות או בקריאת ספר הפוך, שוכחים מהסוגיות האמיתיות על הפרק. או שאני צריכה להפסיק לקרוא את הטיים.
כתיבת תגובה