באמת. רק האמת. באמת!

בימים האחרונים כל הזמן קופצת לי לעיניים מילה אחת: "באמת". נראה כאילו העיתונות בישראל התאהבה במילה הזו והיא תוקעת אותה בכותרת בכל הזדמנות. הדבר בולט במיוחד בעיתון "הארץ" ובטוש (בעיקר אצל מירב ארלוזורוב) שדוחפים את המילה "באמת" לכותרת בכל הזדמנות. הנה כמה דוגמאות מהחודשיים האחרונים:

מה צה"ל באמת עושה למילואימניקים, למה הם מתכוונים באמת?, האם הסכם הפנסיה באמת שווה משהו?, כמה קשה באמת עובד מורה בישראל, האם הגולשים באמת מעדיפים תוכן פיראטי על תוכן שנוצר על ידי גולשים?, האם אנחנו באמת רוצים רפואה אמריקאית?, האם באמת חזרנו לימי הבועה? האם למהגרים יש באמת סיבה לפחד מסרקוזי?, לכמה מהסטודנטים באמת חשוב לשבות?, מה באמת מסכן את הדמוקרטיה?

יש משהו מאוד מפתה בז'אנר ה"באמת". הוא קורץ לקורא ואומר לו: "כידוע לך העולם מלא בספינים מכוערים. אנחנו כאן בשביל לעשות לך סדר בראש. כל מה שקראת עד עכשיו הוא לא באמת. אנחנו נספר לך את האמת באמת. נחשוף בפניך את האמת שמאחורי ה'באמת' של האחרים שהיא לא באמת האמת אלא האמת בכאילו, שהיא למעשה אמת חלקית. רוצה לדעת באמת מה האמת? רק אצלנו. באמת!".

כשמתחילים להסתכל על העולם במונחי "באמת" מגלים שזו באמת (אהממ) תופעה. בלמהנט, לדוגמה, שואלים: "מה אוהדי הפועל באמת חושבים על ההנהלה?" בגלובס תוהים: "האם מדינת ישראל באמת צריכה 6 ערוצי ספורט – או שחלקם יאלצו להיסגר?" וגם "כמה באמת עולה דיור מוגן?", ב-One דורשים: "אז מה באמת עושים הבועטים בפנדלים?" וגם "למה באמת מנויי HOT לא ראו את המשחק בחיפה?" ב-Bizportal בודקים: "סחורות: איך באמת משקיעים בפלטינה?" בנרג' תמהים: "האם הביטוח באמת בטוח?" וב-Omedia חוקרים: "מי באמת רצח חיילים מצריים בששת-הימים?".

הבעיה היא שהתחושה שמתקבלת היא בדיוק הפוכה; שאין המדובר ב"אמת" אלא רק ב"עוד אמת". אמצעי התקשורת, שמשתתפים במשחקי השקר הקטנים של העולם הפוליטי-עסקי, מנסים בכל כוחם לחתור תחת אותה מגמה שהם שותפים לה. מכיוון שהאמצעי היחיד שעומד לרשותם הוא האמצעי הרטורי, נשטפת העיתונות הישראלית, כמו גם אתרי החדשות, בהבטחות לחשוף באמת את מאחורי הקלעים והתחייבויות להציג מה הם באמת האינטרסים של השחקנים השונים.

משכנע? לא באמת.

17 מחשבות על “באמת. רק האמת. באמת!

  1. האמת היא שבאמת היא אחותו הקטנה של תאמין לי.
    ותאמין לי, לי זה עולה יותר. באמת התורה.

  2. האם יכול להיות שככל שיש יותר מקורות מידע זמינים נהיה דווקא יותר קשה לדעת את האמת?
    [למשל בויכוח בין יוסי לוי למירב ארלוזורוב הנזכר לעיל]
    ומהי בכלל האמת? מה שמדורג גבוה בגוגל?

  3. אני עובדת כמתאמת אמיתות בכתב עת 'האמת'.
    דברייך, יובל, הם באמת נכונים.

  4. omeran(5) את האמת שגנבתי לי את התגובה.
    ישר שקראתי את הכותרת חשבתי על התגובה "נוו באמת".

    לא באמת, סתם…
    כן באמת.

  5. מה שיותר מעצבן הוא ז'אנר "כל מה שצריך לדעת על…." אשר רווח במיוחד בתוכניות הבוקר השטותיות למיניהן עם אסרולוג/נומרולוג/גרפולוג ובעיתונות. בכל המקרים אלו כתבות שטחיות להחריד.

    שלא לדבר על גלריות ה"מומחים" למיניהן, שוב: אסטרולוג/נומרולוג/גרפולוג וקוראי משקאות למיניהם.

  6. זה מזכיר לי את ה"אקצ'ואלי" שהודים דוחפים כל מילה שלישית. כשנתקלתי בו בהתחלה חשבתי: למה כל דבר אצלם חייב להיות כל כך מסובך, רב פנים ומורכב, עד שכשואלים שאלה פשוטה נענים בתשובה שבאה אחרי התשובה הפשוטה, כלומר, קופצים ישר ל"בעצם". שזה סוג של "באמת". אחר כך התרגלתי לזה וכבר הפנמתי שלכל שאלה פשוטה יש תשובה פשוטה אבל, יותר מעניין, חמש שאלות מורכבות יותר שאותה תשובה מעלה. כמה משלמים ארנונה על כל מטר רבוע ברמת -גן? אה… תלוי. בהשוואה לאן. כי ברמת גן מכלילים מרפסות בחישוב ובתל אביב – לא. אז איך יודעים? אה! מי שואל? איפה הוא גר? לאיזה צורך השאלה? לאיזו שנה התכוון? וכן הלאה.

    התופעה כשלעצמה לא בהכרח ראויה לגינוי. המילה "בעצם" יכולה להיות סימן מוסכם כזה שאומר:"האלו! יש כאן איזו מורכבות! שימו לב". שזה טוב! לא היינו רוצים שהעיתונים מהם אנחנו ניזונים ישטחו לנו מורכבויות רק בשביל להתיישר עם הקורא הממוצע, נכון? כל עוד השימוש הוא מושכל ולא פופוליסטי(איי וויש), בעיני זה סבבה לגמרי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: