בימים האחרונים כל הזמן קופצת לי לעיניים מילה אחת: "באמת". נראה כאילו העיתונות בישראל התאהבה במילה הזו והיא תוקעת אותה בכותרת בכל הזדמנות. הדבר בולט במיוחד בעיתון "הארץ" ובטוש (בעיקר אצל מירב ארלוזורוב) שדוחפים את המילה "באמת" לכותרת בכל הזדמנות. הנה כמה דוגמאות מהחודשיים האחרונים:
מה צה"ל באמת עושה למילואימניקים, למה הם מתכוונים באמת?, האם הסכם הפנסיה באמת שווה משהו?, כמה קשה באמת עובד מורה בישראל, האם הגולשים באמת מעדיפים תוכן פיראטי על תוכן שנוצר על ידי גולשים?, האם אנחנו באמת רוצים רפואה אמריקאית?, האם באמת חזרנו לימי הבועה? האם למהגרים יש באמת סיבה לפחד מסרקוזי?, לכמה מהסטודנטים באמת חשוב לשבות?, מה באמת מסכן את הדמוקרטיה?
יש משהו מאוד מפתה בז'אנר ה"באמת". הוא קורץ לקורא ואומר לו: "כידוע לך העולם מלא בספינים מכוערים. אנחנו כאן בשביל לעשות לך סדר בראש. כל מה שקראת עד עכשיו הוא לא באמת. אנחנו נספר לך את האמת באמת. נחשוף בפניך את האמת שמאחורי ה'באמת' של האחרים שהיא לא באמת האמת אלא האמת בכאילו, שהיא למעשה אמת חלקית. רוצה לדעת באמת מה האמת? רק אצלנו. באמת!".
כשמתחילים להסתכל על העולם במונחי "באמת" מגלים שזו באמת (אהממ) תופעה. בלמהנט, לדוגמה, שואלים: "מה אוהדי הפועל באמת חושבים על ההנהלה?" בגלובס תוהים: "האם מדינת ישראל באמת צריכה 6 ערוצי ספורט – או שחלקם יאלצו להיסגר?" וגם "כמה באמת עולה דיור מוגן?", ב-One דורשים: "אז מה באמת עושים הבועטים בפנדלים?" וגם "למה באמת מנויי HOT לא ראו את המשחק בחיפה?" ב-Bizportal בודקים: "סחורות: איך באמת משקיעים בפלטינה?" בנרג' תמהים: "האם הביטוח באמת בטוח?" וב-Omedia חוקרים: "מי באמת רצח חיילים מצריים בששת-הימים?".
הבעיה היא שהתחושה שמתקבלת היא בדיוק הפוכה; שאין המדובר ב"אמת" אלא רק ב"עוד אמת". אמצעי התקשורת, שמשתתפים במשחקי השקר הקטנים של העולם הפוליטי-עסקי, מנסים בכל כוחם לחתור תחת אותה מגמה שהם שותפים לה. מכיוון שהאמצעי היחיד שעומד לרשותם הוא האמצעי הרטורי, נשטפת העיתונות הישראלית, כמו גם אתרי החדשות, בהבטחות לחשוף באמת את מאחורי הקלעים והתחייבויות להציג מה הם באמת האינטרסים של השחקנים השונים.
משכנע? לא באמת.
כתיבת תגובה