הירנוט שלח טקסט לקטגוריית כתב אורח. הנה הוא לפניכם:
אני סטודנט ואני מסכים למטרות השביתה.
להערכתי, השיטה שבה מנוהלת השביתה מבחינה טקטית היא מוטעית. כדי שהטקטיקה תהיה יעילה, כדאי שהנזק לקובעי ההחלטות יהיה מקסימלי ולמגזר השובת – מינימלי.
כפי שהיא כיום, הנזק לסטודנטים הוא מקסימלי: השביתה פוגעת בלימודי הסטודנטים כאשר מיום ליום עולה הסיכוי לביטול הסמסטר, ועולה הלחץ על ועד הסטודנטים להתפשר. בנוסף, לחלק גדול מציבור הסטודנטים מתחיל להימאס המצב. זאת כאשר לא ברור מהו הנזק הנגרם מהשביתה למקבלי ההחלטות. במצב הנוכחי לממשלה יש בעיות הרבה יותר משמעותיות מהסטודנטים, והדבר מתבטא בכלי התקשורת: למאבק הסטודנטים אין סיכוי להתחרות על כותרות עם ועדת וינוגרד וההשלכות שלה.
לדעתי צריך לבצע התארגנות יעילה יותר, ולבטל את הגורמים שיוצרים את השחיקה במאבק הנוכחי. כשאין איום לביטול הסמסטר, וכל הסטודנטים מרוכזים באוניברסיטאות – הרבה יותר קל לנייד אותם לביצוע פעולות מחאה מהסוג שמגיע לכותרות העיתונים וגורם נזק תדמיתי משמעותי לקובעי ההחלטות.
במקום שביתה רציפה, אני מציע שביתה שמורכבת משביתות בזק, כלומר: להודיע על חזרה ללימודים – כאשר מודיעים בצורה ברורה כי המאבק *לא* מסתיים, הוא רק מתחיל. במהלך הימים, השבועות או אף החודשים הבאים ניתן לצור השבתות נקודתיות, בשעות מסוימות. לדוגמה: ביום רביעי בשעות 12:00 – 16:00. בשעה זו הסטודנטים יהיו מרוכזים במוסדות הלימוד ויוכלו למחות בכל האמצעים שיש להם. בצורה זו, הסטודנטים ילמדו ללא איום סיום הסמסטר ויוכלו לגרום לאותו נזק תדמיתי שהם גורמים למקבלי ההחלטות. צורת מאבק זו תייצר מצב שבו, למעשה, לא יהיה ניתן לאיים על הסטודנטים בביטול הסמסטר ויהיה מספיק חמצן לבצע מאבק שלא תלוי בארגונים אחרים.
כתיבת תגובה