הוק, אוויר חם ורשתות עסקיות

עורו אחים, עורו. רשת חברתית-עסקית חדשה הגיעה לשכונה כי הרי אין מספיק רשתות חברתיות בעולם.

אין ספק שקפה הטוש רחוק מלהיות מושלם ובחלק מהמקרים הוא מרגיז ממש. משום כך, אין שום סיבה שרשת חברתית-עסקית חדשה תתפתח בישראל. הבעיה היא שמי שאחראי על מיצוב hook לא החליט מה הוא רוצה יותר: רשת עסקית רצינית, או אוויר חם מתובל ב-2.0 עבש.

ב-hook הגיעו למסקנה שהדבר הכי חם היום ברשת זה סקנד לייף. כבר כתבנו על האידיוטיזם במחשבה הזו כאשר נטוויז’ן הודיעה בפעמונים וצלצולים שהנה היא פותחת נציגות בסקנד לייף (מישהו שמע על זה משהו מאז? מישהו ביקר שם? כמובן שלא). להוק זה לא מפריע. מכיוון שסקנד לייף זה הדבר המגניב הזה שקורה באינטרנט, החליטו בחברה להשיק את הרשת החדשה במסיבה! בפאב וירטואלי! בסקנד לייף! שבה המבקרים ירקדו לצלילי dj! ויקבלו חולצה עם לוגו! וירטואלית!!

מסיבה!

כנראה שזה פשוט לא מזיז לחברות האלו שעל פי נתוני לינדן, יש בסקנד לייף כ-533 מבקרים ישראלים פעילים. אז נניח שיש יותר מ-533 מבקרים ישראלים פעילים. נניח שיש 1,500 מבקרים שכאלו. נו אז? אתם רוצים להשיק רשת עסקית או אתר לילדים? אתם משקיעים בקהילייה העסקית או בחובבי העולמות המקוונים? האם כמקימי רשת עסקית לא שמעתם על המונח “מיקוד עסקי”?

עוד לא יצא לי לבדוק את הוק לעומק (ליאור וגל עשו את זה) אבל אם אני איש עסקים שחושב היכן לפתוח פרופיל, בקפה או בהוק, אני בבעיה; זו נבלה וזו נבלה לא פחות.

13 מחשבות על “הוק, אוויר חם ורשתות עסקיות

  1. לגבי ס”ל וילדים: זה לא לילדים. פחות מ-3 אחוזים ממשתמשי סקנד לייף הם מתחת לגיל 18 (חברי ה-teen grid), והגיל הממוצע הוא 31, נכון לינואר האחרון. יש שם קהילת מפתחים ענפה, שעושה דברים מרתקים ויצירתיים בפוטושופ וב-LSL, שפת התכנות הפנימית. אני עדיין מאמינה שסקנד לייף מיועדת לחובבי טכנולוגיה בלבד – אלו האנשים ששורדים שם לאורך זמן, למרות עקומת הלמידה התלולה.

    הבעיה היא שמעט הישראלים בסקנד לייף הם באמת ברובם יושבי teen grid, ואני חושבת שזה קצת באשמתי אפילו – הטור השבועי שלי על סקנד לייף התפרסם בנענע, פורטל שמושך קבוצות גיל כאלו. השאר מפוזרים ולא מאוחדים סביב הקונספט המטופש של זהות לאומית. יש בס”ל שני מפתחים ישראלים מוכרים ומפורסמים שאני יכולה לחשוב עליהם, והן לא מזוהים עם ישראל בכלל.

    אני יכולה להבין למה HOOK תרצה להשיק שירות כזה בסקנד לייף – גם מיקרוסופט, IBM וסיסקו עושות שם אירועים למפתחים, אבל לא מכאן. בהתחשב בעובדה ש-HOOK בכלל לא יפעל בסקנד לייף באופן שוטף, אלא רק יערוך שם את מסיבת ההשקה, זה באמת מיותר.

  2. אדר, שאני אבין – אמרת את השמות מיקרוסופט, יבמ, סיסקו והוק ביחד? לא, כי אני חושב שגם אני יצרן תוכן כמו הניו-יורק טיימס, סן-פרנסיסקו כרוניקל וקבוצת המדיה של רופרט מרדוק.

  3. אני גם יכול להבין למה הוק עשתה מסיבת השקה בס”ל – מאותה סיבה שנטוויז’ן קנתה שם מגרש חול – כדי להוציא על זה הודעה לעיתונות וכדי להראות טרנדיים ועכשויים – כי לפתוח סתם אתר ב-www זה כל כך 97.

  4. הכי חשוב – להרוג, אפשר שם בסקונד לייף הזה שלכם?

    כי עם כל הכבוד לעולמות פתוחים לגורדון גקו, עוד מימי פקמן משחק טוב נמדד באיכות הפראגים.

    רבאק אפילו בסימס, AKA משחק לבנות, אפשר לענות מישהו למוות באכזריות שגם במרתפי האינקוויזיציה לא חשבו עליה

    משחק? פחחחח

  5. עודד – להרוג אפשר. יש מועדון קרב קבוצתי כמו בסרט, אזור שבו נינג’ות מתאמנות, אזורי מלחמה שבהם מותר להשתמש בכלי נשק כבדים יותר וכדומה. קל להגיד פחחח לפני שמבינים.

  6. נו טוף,

    אולי נבדוק את העניין הזה

    אבל להבא אני מבקש לא להפריע למציאות שלי עם עובדות. עמלתי קשה מאוד לייצר אותה. ככה לבאס לבנאדם ת’פחחח, זה יפה זה?

    דרך אגב, תראי את הפוסט החדש של יובל, god of war, זה משחק.

  7. עודד: אני לא אוהבת משחקים מהסוג שחברות גדולות ועשירות כותבות את העלילה שלהם, מייצרות את הנופים הסינתטיים סביבי ומצוות עליי להרוג, להרוג ולהרוג, וכל זה בלי מיליגרם אחד של אידיאולוגיה או מחשבה. סתם מזריקים לך אדרנלין. איך איך אומרים, “just because you feel good, doesn’t make it right”.

    בכתבה שעשיתי לרגל יום השואה דיברתי עם העורך המוכשר של גיימר.קו.יל, אילן גלר, והוא היה הראשון להודות שתעשיית המשחקים מציעה כיום רק עומק מחשבתי אפסי, ועד שזה לא ישתנה לא יתייחסו לגיימינג יותר ברצינות אלא כאל תחביב של טינאייג’רים.

    בכל אופן, אם אתה רוצים לינקים למקומות שיש בהם משחקים כאלו בתוך סקנד לייף (לפחות מדובר בכאלו שבני אדם אמיתיים כתבו ולא חברות), שלח מייל ל-JaneLame@gmail.com.

  8. אדר,

    כל אחד זקוק לג’אנק שלו. הג’אנק שלי מסתכם ב”משחקים מהסוג שחברות גדולות ועשירות כותבות את העלילה שלהם, מייצרות את הנופים הסינתטיים סביבי ומצוות עליי להרוג, להרוג ולהרוג” (כל מילה בסלע, אבל כאמור, זה המקדונלדס שלי)

    הייתי מנסה למכור לך את החתרנות בכך שבמשחקים כמו באטלפילד 2 ברגע אחד את חייל אמריקאי ובאחר מורד מוסלמי. אבל, זה מסתכם בזה שיש חבורה של קופיפים, רובם בני טיפש עשרה ומטה, שמנסים להרוג אחד את השני בלי שום קשר לאידיאולוגיה, צבע דת ומין (רחמנא לצלן שקולה של אשה יישמע בשרת). והערונת, גם במשחקים כאלה אפשר לשלב עומק מחשבתי. אבל זה בד”כ לא קורה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: