הגלוב שמח לארח את נויף שנמצא במקום שבו כולנו (כך נראה לי) היינו שמחים להיות. הנה מה שהוא שלח לנו לקטגוריית "כתב אורח":
השבוע קבלתי בדואר מעטפה שבתוכה הוצפן כרטיס יומי חינמי למערכת התחבורה הציבורית במלבורן (רכבות, חשמליות ואוטובוסים). הכרטיס נשלח מקונקס, החברה הפרטית שמפעילה את הרכבת, כפיצוי בגין איחורים וליקויים בשירות. בכל חודש מפרסמת קונקס בכל התחנות הרכבת את עמידתה בשני קריטריונים שנקבעו בזכיון:
- לפחות 98% מהנסיעות המתוכננות נסעו בפועל.
- לפחות 92% מהנסיעות עמדו בזמנים עד חריגה של 5 דקות.
מכיוון שבמרץ מספר הנסיעות שעמדו בזמנים הגיע "רק" ל-90.5%, זכאי ציבור הנוסעים לפיצוי. כל מי שרכש כרטיס נסיעה חודשי עבור מרץ, יכול לקבל כרטיס נסיעה יומי בחינם. ביננו, זה לא פיצוי מי יודע מה. הייתי מעדיף אולי שובר למסאג', הזמנה לאיזו מסעדה טובה, גם למרוח את שר התחבורה בזפת ונוצות היה יכול להיות מספק יותר, אבל נחזור לעיקרון: קריטריונים ברורים ושאפתניים, פרסום תוצאות חודשיות באופן ציבורי רחב היקף, ובהתאם פרמיות או קנסות, הן לקופה הציבורית והן ישירות לנוסעים. קונקס, שמפעילה גם אוטובוסים בישראל, נקנסה בשלוש השנים בהן היא פועלת במלבורן ביותר מ-60 מיליון דולר אוסטרלי (יותר מ-50 מיליון דולר אמריקאי).
ובישראל? ע"פ מדגם של עמותת "על הרציף" בשנת 2006, רק 25% מהרכבות מגיעות באיחור של עד 3 דקות, רובן המכריע מאחר בין 4 דקות לבין 20 דקות, ו-6% מהרכבות מאחר ביותר מ-30 דקות. רכבת ישראל, לעומת זאת, טוענת שבמחצית הראשונה של 2006 הגיעה הרכבת לרמת דיוק של 90%. "רמת דיוק"?!? מי אמר קריטריונים ברורים ולא קיבל?
ע"פ פקודת הרכבות (שהרי אנחנו עדיין חיים תחת חוקים מנדטורים) אם הרכבת איחרה ביותר מחצי שעה, אתה זכאי לכרטיס זהה חינם. זה אולי מתאים למקרים חריגים, אבל די מגוחך כשאיחורים הם עניין שבשגרה. רק לאחרונה פסק בית המשפט פיצויים בסך 2,000 ש"ח לנוסע שרכש חופשי חודשי בשל איחורים חוזרים ונישנים בקו בו נסע.
גם במלבורן רחוקה מערכת הרכבות מלהיות מושלמת. צפיפות מוגזמת בשעות השיא, בעיות בטיחות שנתגלו לאחרונה ונושאים נוספים העלו ספקות לגבי הארכת הזכיון של קונקס, ותהיות האם יש להחזיר את הפעלת הרכבת לידיים ציבוריות. אבל איכשהו פה יש לי הרגשה שקיים מנגנון שמאפשר שקיפות ציבורית ומתן דין וחשבון על תפעול הרכבת.
בישראל אפשר לתת הרבה תירוצים, חלקם טובים, לבעיות ברכבת ישראל. תקציבים שהגיעו באיחור של שנים, תשתיות בעייתיות, ביקוש גובר שמקדים את ההיצע. אבל למרות דיווחים על תוספת של קרונות או שינויים בלוחות הזמנים ומבחר הצעות לשיפור, נדמה לי שאחת הבעיות המרכזיות היא שהרכבת עדיין רואה בציבור הנוסעים מין מטרד שיש לסלקו ולא לקוח שיש לספקו, או לפחות לתת לו דיווח כן על מצבה. לא מפורסמות סטטיסטיקות ברורות על הנסיעות, נוהל הפיצויים לא באמת ידוע, ועדיין מנסים לשכנע את הנהלת הרכבת שחוק חופש המידע חל עליה.
אבל כל זה בעיות ותיקות, ומה עם הבעיה העתידית של הרכבת הקלה בתל אביב? חיפשתי בכל האינטרנט את המכרז המדובר, אבל לא מצאתי. בארץ הייתי פונה ישירות לעיריית תל אביב, אבל מחו"ל זה קצת יותר מסובך איתם. מהם הקריטריונים להצלחה או כשלון שנקבעו ל-MTS החברה הזוכה במכרז? אלו תגמולים היא תזכה לקבל ואלו קנסות יופעלו עליה? האם נזכה לקבל ממנה דין וחשבון אמיתי באופן שוטף מבלי שנצטרך לפנות לערכאות משפטיות?
כתיבת תגובה