המון זמן שלא יצא לי לבקר בבלוג של יובל דרור. איש מצחיק בדרך כלל, אבל המקום האחרון בעולם בו הייתי הולך לחפש ביקורת תוכנה (קיניינית או חופשית), למרות שהבלוג נוגע בטכנולוגיה לפעמים, ואף על פי שחוש ההומור מחפה על הבורות (הדי אופיינית לכתבי המחשבים אצלנו למרבה הצער). הפוסט של אבירם דייג את הדבר הזה, שהוא לא סקירה "מקצועית" של דרור אלא, כנראה, הגיג בלוגי טיפוסי. המסקנות של דרור (שפירסם את הבלוג בהכנה לסקירה ב-PC Magazine הישראלי, מסתבר) הן…
(מתוך: פוסט משמים על לינוקס)
אני מת על הטהרנים המקצועיים, אלו שאין להם בעיה להעביר ביקורת על כל העולם ואחותו תוך כדי התנשאות דלוחה על הדרך ("הבורות הדי אופייני לכתבי המחשבים אצלנו, למרבה הצער"), אלו ששומעים "לינוקס" ומיד באים ללמד את הילידים המפגרים לקח.
הם כל כך עסוקים בהתבשמות עצמאית שהם מתקשים לקרוא את שתי השורות הראשונות של הפוסט, מתקשים לקרוא שמדובר בפוסט אורח, מתקשים לקרוא (אבל מומחים בכתיבה). כן אורי שרף, ממך יקבלו כתבי הטכנולוגיה ביקורת, ממי שמזיין טקסט של מישהו אחר, לא בודק מי כתב אותו, אבל רץ לספר לחבר'ה.
כתיבת תגובה