בניגוד לתעמולה של חברות המוזיקה והסרטים, הנזק הכספי הגדול בא לא משיתוף קבצים באינטרנט, אלא ממרכזי הפיראטיות הגדולים בדרום-מזרח אסיה, שם מייצרים מליוני תקליטורים ו-DVD מזויפים ומוכרים אותם בפרוטות. דוקא שיתוף הקבצים פוגע בפיראטים האלה; כי למה לקנות מזויף בשני דולר כשאפשר להוריד? עובדה זו יכולה לשמש את תעשיית המוזיקה והסרטים להילחם בפיראטים האמיתיים. ג'ון דבוראק מציע תוכנית בת 7 שלבים למלחמה:
- שלב ראשון: יש לתת לשיתוף הקבצים להשתולל חופשי. בלי תביעות ובלי איומים. זו תהיה גם דרך טובה לראות מה המספר האמיתי של משתפים.
- שלב שני: תתרחש פגיעה חמורה בעסקי הפיראטים. ממילא שולי הרווח שלהם זעומים: באינדונזיה, DVD מזויף באיכות טובה עולה $2, וזה כולל יצור (לא צריבה, שהיא יקרה יותר), עטיפה, הברחה למדינת היעד, רווח למפיצים ולפעמים שוחד. כמה הם כבר מרויחים ליחידה? סנטים לכל היותר; העסק כדאי רק אם הכמויות עצומות. כשהכמויות יצטמצמו, הזייפנים יעברו לעסקים אחרים.
- שלב שלישי: כעת הפיראטים הופכים שוליים, אבל שיתוף הקבצים משגשג. זה זמן טוב להעריך מה היקף התופעה ומה הנזק שהיא באמת גורמת. אם בשלב זה רואים עליה במכירות (כמו שהיה בתקופת נאפסטר, אגב, ואל תתנו לספין לבלבל אתכם) – מצוין: אפשר לסיים את התוכנית כאן. אם תהיה ירידה במכירות, ותעשיית הסרטים תבחין גם בהשפעה כזו, לפחות יש הוכחה ששיתוף קבצים פוגע בעסקים. עד עכשיו אין שום הוכחה כזו, וכל ההתבכיינות עד היום היא בלון אויר חם.
דבוראק מעריך ששיתוף קבצים דוקא תורם לעסקי המוזיקה, כי אנשים רבים אוהבים להחזיק דיסק מקורי ביד, והשיתוף עוזר להם לגלות מוזיקה חדשה ולנסות אותה. פעם, תחנות רדיו סיפקו את השירות הזה, אבל מה שקורה בארץ קורה גם בעולם, ורוב התחנות משדרות רשימה קצרה וסגורה של שירים משעממים החוזרים על עצמם. אבל לצורך העניין, נניח שיש נתונים שמראים כי השיתוף פוגע בעסקים. - שלב רביעי: סביר להניח שכוחות השוק יגרמו למערכת שיתוף אחת או שתיים להיות המובילות. ממתינים ורואים איפה מתרכזים המשתמשים.
- שלב חמישי: משתלטים על המערכות. אפשר להצדיק את זה בטענה שזה עתיד הביזנס. הערת עורך: כאן טמונה הבעיה העיקרית של התוכנית הזו, פרטים בהמשך.
- שלב שישי: מצמצמים ומאחדים את המערכות עד שיש אתר אחד מרכזי שכולם משתמשים בו. רושמים פטנטים על כל מה שאפשר במערכת הקיימת.
- שלב שביעי: כאן אפשר לבחור מספר אפשרויות. אפשר להפוך את המערכת המרכזית הזו לאתר בתשלום, וזו האפשרות הטובה ביותר. כשיש הרבה לקוחות אפשר למכור את המוצר במחיר נמוך, אפילו יותר מהמחיר ב-iTunes או eMusic כיום. אפשר פשוט לסגור את האתר ולהנחית מכה קשה על השיתוף, אבל סביר להניח שמערכות חדשות יצוצו די מהר. אפשר לזהם את הרשת בעותקים פגומים של השירים ולהפוך אותה לבלתי רלוונטית, כמו קאזה בשעתה. ואפשר ליצור רשימה מפורטת של משתמשים ולשלוח להם מכתבי איום.
תכנית כזו תחזיר את חברות התקליטים לשליטה, ותוציא אותן מהפינה הפאתטית בה הן נמצאות כיום. אבל הבעיה העיקרית נמצאת בשלב החמישי: כיום, אין את מי לקנות. BitTorrent היא לא בדיוק רשת-שיתוף, ומחולקת לאלפי trackers שכל אחד מהם נפרד לחלוטין מהשאר. eMule כולה קוד פתוח, כל אדם יכול לפתוח שרת, ולמעשה אפילו בהם אין צורך בשביל שהרשת תתקיים. לכן, אם בימי נאפסטר וקאזה עוד היה אפשר להשתלט על רשתות השיתוף, כיום הן הפכו מבוזרות כמעט לגמרי, וחברות המדיה איחרו את הרכבת.
כתיבת תגובה