ט' באב הוא היום בו, על פי המסורת, נחרבו בתי המקדש הראשון והשני. זהו גם הזמן בו התקשורת עוסקת, על פי המסורת, בנושאים חברתיים, בחשבון נפש, בקרע בין חילונים לדתיים ובחוסן הלאומי הישראלי. רבים הם הקוראים לחשבון נפש ביום הזה, ואני קראתי כמה מן המאמרים המתפרסמים בעניין. אתם לא, ובתור עונש תקראו את הפוסט הזה.
ראשון הוא הרב יובל שרלו, שלרוב מפרסם מאמרים מתונים למדי. לא היום. במאמרו הוא טוען שהחורבן אינו מסיבות צבאיות חיצוניות, אלא סיבות פנימיות (וזוהי, כידוע, עמדת חז"ל): בית המקדש הראשון חרב בגלל עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים; ואילו השני חרב בגלל שנאת חינם. מכאן הוא ממשיך ואומר כי "חורבן מתרחש בשעה שקורסת החברה מבפנים, ותוצאות קריסה זו הן המדיניות המוטעית וההליכה כעיוורים אחר המציאות הנתונה." כיצד מתגברים על בעיות אלה? הרב מנסה לומר שדרוש חשבון נפש, ושיש "להחזיר את ט' באב לסדר היום", אבל לא מצליח להימנע מהאשמת הדמוקרטיה הישראלית:
לא תועיל כל מערכת חוקית דמוקרטית אזרחית לבנות דבר מה יציב, שלמענו אנשים יסכימו למסור את נפשם ולהתמסר לענייני ציבור, אם לא תהיה מהות עקרונית המלכדת את הציבור להיות אחד.
דמוקרטיה, רבותי החילונים, אין בה הבטחה ליציבות המדינה. אנשים לא יהיו מוכנים להתגייס לצבא ולהילחם לטובת דמוקרטיה עלובה וזכויות אזרח מסריחות. אבל מהו העיקרון אליו אנו צריכים לשאוף?
ברית אותה אנו כורתים – ברית של זהות יהודית שאינה הולכת אחר אלוהים זרים, ברית של חיי משפחה מועצמים, ברית של הימנעות קטגורית משפיכות דמים ומזלזול בחיי אדם ובכבודו
אני מסכים עם כל מילה, אלא שלא בטוח שכב' הרב ואני מפרשים את המשפט באותה דרך. האם הזהות היהודית נקבעת על ידי הרבנים? הפוליטיקאים של המפד"ל? המפלגות החרדיות, אולי? חיי המשפחה – האם להומואים ולסביות יש זכות לחיי משפחה מועצמים? האם כבוד האדם שאתה מדבר עליו, רלוונטי גם לפלסטינים? לעובדים הזרים? לפליטים מדארפור שנתונים לחסדי הסטודנטים מבאר-שבע, ולא ראיתי ארגוני עזרה יהודיים ששים לעזרתם? הרב ממליץ לכם על חשבון נפש, אבל לא עושה רושם שהמלצתו מכוונת לאיש חוץ מלחילונים.
מאמר נוסף הוא של איציק סודרי (לשעבר דובר ש"ס) ואסף פרץ (מנכ"ל איגודי הבמאים והתסריטאים) – שניהם מתהדרים בתואר "יועץ תקשורת". גם כאן, הפלא ופלא, מי שצריך לעשות חשבון נפש הוא הציבור החילוני (ובאופן מרומז יותר: אשכנזים). החילונים, כך כותבי המאמר, קל להם לשבת ולדבר על שלום, כי בתי הקפה והפאבים סגורים. אבל הדיבורים ריקים, כי כשסטר פקיד ממשרד המשפטים (ועוד אשכנזי, רחמנא ליצלן. אבל דווקא לא חילוני בכלל. טוב, הם לא ישבו לבדוק עובדות או משהו כזה) לחבר כנסת חרדי, התגייס כל הציבור החילוני להגנתו, וכך גם שר המשפטים, ובכלל לא גינו את האלימות. את מי מעניין הביטוי הבזוי בו השתמש חבר הכנסת הבזוי? אז מה אם הוא אמר לבן של ניצולי שואה שהוא יותר גרוע מהגרמנים?
לסיכום המאמר היפה הזה, נאמרים דברי טעם של ממש:
לכם אחיי החרדים … אם חפצים בצדק הנכם – עשו זאת בעצמכם. לכן, בפעם הבאה שמחטיפים לכם – החטיפו בחזרה, ובפעם הבאה שמגדפים אתכם – גדפו בחזרה.
זה בסדר, זה לא אתם מגבירים את שנאת החינם בעם. זה החילונים, זה האשכנזים, זה הסמולנים. צום קל לכם. ואני – מצידי שאלוהים יזכיר לי את השניצל והפסטה ביום הדין. איכשהו נראה לי שהמאמרים האלו יותר חמורים בעיניו.
כתיבת תגובה