על הצביעות ועל בר רפאלי

הצביעות התקשורתית שרוחשת לאחרונה סביב “תופעת הידוענים המשתמטים” אינה יודעת גבולות. צביעות איננה תופעה שלילית בהכרח, עד שהיא חוצה את גבול הטעם הטוב. וכיצד אנו יודעים שנחצה גבול הטעם הטוב? ובכן, כאשר מצמידים לשורת התרחשויות שאין שום קשר ביניהן את המילה “תופעה” ומיחסים לאותה “תופעה” כוח שאין לה בכדי להסביר בעיה/ות שהגורמ/ים האחראי/ם לה/ן מסרב/ים לקחת על עצמו/ם את האחריות הזאת, או לחילופין אינו/ם ברור/ים דיו/ים, או אז אנו יודעים שנחצה גבול הטעם הטוב. התקשורת שבקלות ממליכה מלכים ובאותה קלות דורסת אותם עד דק, החליטה שהידוענים הם הם שפוגעים בצה”ל הגיבור והחזק. בדיוק אותם ידוענים שפכים נבחרים  מחייהם, שאיפותיהם, תקוותיהם, צבע תחתוני המזל שלהם והמקומות בהם נצפו לאחרונה כשהם לא במיטבם, ממלאים דפים על גבי דפים בעיתונים היומיים ושעות מסך יקרות, הפכו לאחרונה לאיום הקיומי על שלומו של עמישראלחי. עמישראלחי הוא חיה נדירה ורגישה מאוד שאחד התחביבים המלהיבים ביותר שלה הוא התאמת פתרונות שטחיים לבעיות עמוקות ומורכבות.

ובכן, צה”ל הגיבור החליט ככל הנראה לאמץ את האיוולת הזאת אל לבו המשופצר למהדרין. זה התחיל במולי שפירא שהחליט לבטל את השתתפותו של אביב גפן בתכנית ציפורי לילה על אף שידוע היטב לו ולכולם שאדון גפן קיבל פטור מסיבות רפואיות, והגיע לאבסורד הבא. ע”פ גל”צ און-ליין, צה”ל ביטל את ההשתתפותו של לידר וע”פ Ynet, עברי הוא שביטל את ההופעה לאחר שהתבקש להצהיר כי הוא “אוהב את צה”ל (הגיבור) ומכבד את ערכיו” וגו’. 

לתקשורת אני יכולה לסלוח כפי שסולחים לאדם בינוני על בינוניותו המולדת. לצה”ל (הגיבור) שלקודקודיו חלק נכבד בפרסה האחרונה המכונה אצלנו “מלחמת לבנון השניה”, שדובריו נושאים בעול הפרסה המתמשכת הקרויה בפינו “המלחמה על דעת הקהל העולמית”. ושאת הפיונים הקטנים המפקידים עצמם בידיו – בין שבשירות חובה ובין שבמילואים, בין שבקרבי ובין שמאחורי מכתבות ודלפקים – אני מכבדת עד אין קץ, לצה”ל אני לא סולחת. 

והיכן הם כל אותם שחקני כדורגל/כדורסל/כדוראמו למיניהם ששוחרו משירות בשל…? מין הסתם נלחמים מלחמות חשובות אחרות. והיכן הם כל אותם שחקני-אמונה ששוחררו משירות בשל…? הם צועדים בצבאות אחרים, טרנסצנדנטליים יותר. והיכן הם כל אותם שחקני-לאום ומיוסרי-מצפון ונעלי-מחשבה ששוחררו משירות בשל…? ובכן, הם לא ‘מחזיקים כותרות’. הם לא מושכים…המממ….תשומת לב כמו בר רפאלי. אחחחח בר רפאלי. תנו לנו עוד בר רפאלי. ורצוי בביקיני לוהט.

71 מחשבות על “על הצביעות ועל בר רפאלי

  1. זהו בדיוק. יש כאלה שמה שעושה להם את זה, זה דווקא לראות את בר רפאלי נושפת לתוך קנה מעשן, שערה פרוע, וסומק קל של מאמץ מעטר את לחייה. אחחח… על זה הם לא מוכנים לוותר.
    פוסט מצויין, ילדתנו.

  2. מספר מסוים של ספורטאים בשנה מתגייסים לצה”ל על תקן “ספורטאי מצטיין”. שזה בדר”כ אומר שנותנים להם לצאת לכל התחרויות/משחקים פעילויות שחשובות להם למקצוע, ובדר”כ עושים תפקיד כמו אחראי חדר כושר באיזה בסיס.
    אולי באמת צריך להוסיף בצה”ל תפקידים כמו “סלבריטאי מצטיין” על אותו עיקרון.

  3. אחי, שאילו היה בחיים היה היום בן 30, נהרג בפעולה בלבנון בגיל 20. הוא היה פסנתרן מחונן, ולדעת חלק מהמומחים שבחנו אותו כנראה אחד המוצלחים בדורו. הוא השתתף בקונצרטים עם תזמורות בעלות סדר גודל בינלאומי עוד לפני שמלאו לו 18 וזכה לביקורות מחמיאות בארה,ב, בקנדה, בגרמניה, בבריטניה וביפן.

    ולמרות זאת, הוא לא בחר לומר שהכישרון שלו מקנה לו זכות לשלוח אחרים להסתכן במקומו. והוא לא הודיע לכולם שהצבא על הזין שלו. והוא גם לא קרא לכל בני המחזור שלו, בראיונות מתוקשרים היטב ובפרובוקציה מתוכננות לעילא, שישלחו את הצבא לכל הרוחות כי הם יותר חשובים.

    אולי יש לכך קשר לעובדה שבילדותנו, כשגרנו בצפון הארץ, חוסלה חוליית מחבלים על ידי סיור של גולני, במרחק של פחות משלוש מאות מטרים מהפעוטון שבו שהינו אז. אני מניחה שאותם חיילים שהשתתפו באותו סיור היו הפראיירים של זמנם, אלה שאין להם יחסי ציבור וחסידים שוטים כפי שיש לבר רפאלי, ג’קו אייזנברג, אדיר אוחיון שואר מוצלחים ומוכשרים למיניהם. אולי אז חדרו למוחו ההכרה המכל-כך מושמצת שהחובה להגן על המדינה הזו, מעצבנת כל שתהיה, אינה רק נחלת פשוטי העם שלא נולדו עם כישרון מוסיקלי, ספורטיבי או אחר.

  4. לירון- אני לא מנסה לומר כאן שגיוס לצבא הוא טוב, והשתמטות מכל סיבה שלא תהיה היא רע. אני גם לא טוענת את ההיפך. אני טוענת שלתלות תהליך מורכב כמו מה שעובר על החברה בישראל בעשור האחרון בידוענים למיניהם ובבחירה המוסרית/תועלתנית שעשו בינם לבין עצמם היא איוולת. ואיוולת גדולה יותר היא להאמין שבני נוער באשר הם תולים החלטות חשובות בחייהם בידוענים ובמעשיהם. הנוער ברובו לא מטומטם עד כדי כך, אף על פי שללא ספק מדינה זו עשתה ועושה כל אשר לאל ידה בכדי להפוך אותו לכזה.

  5. זו בפירוש אינה איוולת. אותו נוער שאת מדברת עליו רואה שמוותרים למקושרים והוא רוצה גם. למה רק שהזמרים המוכשרים יקבלו פטור? למה שרק הבנות היפות והמצולמות יוכלו להתחתן פיקטיבית מבלי שהצבא יצייץ? אם הם יכולים, גם אנחנו יכולים. ואת, לצערי, וכמותך רבים מאוד בעיתונות וברשת ובתחומי התרבות והרוח נותנים לזה גב.

    ג’קו אייזנברג, למשל, הודיע שאם לא מגייסים אותו ללהקה צבאית הוא לא יעשה צבא. לא מסוגל להחזיק נשק. הוא יכול להופיע, להרוויח, לעשן ולזיין, אבל רובה הוא לא יחזיק, הגיבור. כוכב נולד הפך אותו לגיבור לאומי. אנשים טובים כמותך מאמינים באמת ובתמים שאין מה לרדת עליו כי הכול בסדר וכי מה רוצים ממנו בכלל ובסך הכול הוא עשה בחירה אישית. אז זהו, שלא. המודל ההפוך הוא של סער פיין, פעם כוכב טלוויזיה וקולנוע שלא היסס להתגייס ליחידה קרבית. ואם את רוצה דוגמה קטנה יותר אבל מוכשרת לא פחות אז תסתכלי על שחר פאר. היא מוכשרת כמו שדה, מגיעה להישגים, מרוויחה המון ובכל זאת לא טוענת שהצבא הוא לא בשבילה.

    אבל התחושה היא שמכיוון שהרוח היא כל כך אנטי-מיליטריסטית, כל ניקוב נוסף של משהו שקשור בצבא מוצדק. אז אני לא חושבת כך. המדינה לא צריכה להיות מחולקת לאזרחים שחלה עליהם חובת שירות ולאזרחים שנפטרים ממנה כי נוח להם. אני רוצה לראות מה תחשבי על זה כשטובי חבריך יפלו בקרב וחברים אחרים שלך יצהלו ויחגגו על שהצליחו לשטות בקב”ן או להתחתן בנישואי נוחות כדי לברוח מזה.

  6. באופן כללי אני נוטה יותר לצד של לירון, למרות שאני מסכים שלראות בסלבריטאים כמחוללי התופעה היא מעט הגזמה. הסלבריטאים חיים בתוך אווירה כללית של השתמטות ומשתלבים בה, הם לא מובילים אותה. קל להתלבש עליהם כיוון שהם בפרונט הציבורי אך לדעתי מי שמחליט לא להתגייס לא עושה את זה “בגלל ג’קו”. הוא עושה את זה כי הוא לא רוצה להתגייס לצה”ל.
    having said that, אני חושב שהמכתב שעברי לידר נדרש לחתום עליו הוא מכתב פשיסטי, בולשוויקי ומקרטיסטי (ים בתגיות אבל לדעתי כולן מדויקות).
    נתתי ארבע שנים מחיי לצה”ל ועדיין אני לא חושב שהייתי חותם על מכתב לפיו אני “אוהב את צה”ל”. אני בהחלט אוהב ומעריך את כל מי שמשרת בצבא ודואג לשמור על חיי אבל על צה”ל כארגון (על שלל בעיותיו הארגוניות) יש לי הרבה ביקורת. האם כל מי שמעביר ביקורת על צה”ל הוא בהכרח אויב העם? האם מי שרוצה להופיע בפני חיילים צריך לחתום על מכתב שבו הוא מתחייב לאהבת הצבא? מה הלאה – יופיעו אמנים רק אם ברזומה שלהם שיר שבו הם מהללים את גולני?

  7. ספורטאים הם תמיד מטרה קלה 🙁 איכשהו תמיד מצליחים להתעלם מהעובדה שספורטאי שלא שירת בצבא לא יכול להשתתף בנבחרות ישראל.

    (ןזה לא קשור לעובדה שלצבא יש עודף אנשים וזה סתם מטופש להתעקש שכולםםםםם ישרתו, לא חשוב עד כמה הם לא רוצים בכך)

  8. לירון- עם כל הכבוד והצער על אחיך, את אומרת דברים שהם לא נכונים, שלא לומר שטויות. תופעת ההשתמטות כמו שאת מתארת אותה וכמו שהיא מוצגת ע”י התקשורת המרכזית והצבא פשוט אינה קיימת. זו פיקציה. כמות האנשים שמצליחים להשתחרר מסיבות שקריות או בלתי מוצדקות היא אפסית.
    ובכלל, למה את רוצה שהאנשים האלו יתגייסו? מה לדעתך בר רפאלי או ג’קו אייזנברג היו עושים בשירות שלהם? איך התפקיד הפקידותי וחסר התועלת לחלוטין שהם היו מבצעים מסתדר עם התפיסה שלך של “החובה להגן”? אם כבר, מה שאת עושה ומה שהצבא והתקשורת עושים זה זילות לשמו של ערכים כמו חובה, שירות, התנדבות והקרבה. לשים את שחר פאר או אגם רודברג או כל ידוען אחר ש”שירת” באותו משפט עם ערכים כאלה זה עלבון. עבורי, לפחות.
    הנושא האמיתי כאן הוא למעשה נקמה. פשוט מאוד. נקמה חמומת מוח ואבסורדית. הציבור הישראלי רוצה לנקום באנשים שלא משרתים, לא משנה כמה מוצדקת הסיבה למה הם לא התגייסו. ולעזאזל ההגיון.

  9. AP – אתה אומר שלירון אומרת דברים שאינם נכונים אבל אתה מעלה טענה (כמות האנשים שמצליחים להשתחרר מסיבות שקריות או בלתי מוצדקות היא אפסית) אשר נראית לי מבוססת יותר על תחושת בטן מאשר על נתוני אמת.
    אינני טוען שאתה טועה – אני טוען שאתה לא יכול להוכיח שאתה צודק.

  10. לא צריך להיות סלבריטי בכדי להשתמט מצה”ל. אתה יכול להיות יורם, עני, גיק, מכוער, טיפש, עצלן, או סתם איש רגיל וחסר כל ייחוד ועדיין תוכל ובקלות להשתמט מצה”ל. כל כך קל שרבים מאוד עושים זאת בתואנות שונות. וזאת הסיבה שלהצביע על סלבריטאים ולהטיל עליהם סנקציות היא איוולת. כ-ו-ל-ם יכולים לעשות את זה אם הם ממש רוצים. הרבה מאוד מאוד אכן עושים זאת. ההבדל הוא שלסלבריטאים יש אפשרות לומר את זה בפריים טיים. סה טו. עכשיו, אפשר לבחור לשנוא או לאהוב אותם בשל דעתם זו אבל להוקיע אותם כ”נציגים” או “כגורמים” או כ”מעודדים”? מה לנו כי נלין על אנשים שהחברה נותנת להם לגיטימציה לא לבזבז את שנותיהם היפות בחאקי, ואז כשלפתע נוצרת בעיה- מצביעים עליהם בראש חוצות כי הם שם. כמו ההרים. זו איננה תופעה המונהגת בידי ידוענים. זו קונספציה. זו”הקונספציה” שהלכה לאיבוד בדו”ח וינוגרד. ושורשיה עמוקים מדי בכדי לתלות אותה על גבם של סלבריטאים. ושוב- הנוער ממש, אבל ממש לא טיפש. לעברי לידר ואביב גפן, אגב, כולם מחאו כפיים שנסעו צפונה בזמן המלחמה לעודד ולשיר למפונים. אני תוהה מדוע אז לא ביקש צה”ל להחתים אותם על מכתב כזה. בר רפאלי כיכבה לצידו של בוז’י בזמנו על תקן הסוסו של סמי. ממש גלויה הולמארקית. וכולם היו מאוד מרוצים. ומחבקים. הזיכרון הקולקטיבי כל כך קצר שזה מחריד.

  11. בתור אחד שהצבא קבע לו את העתיד ל7 שנים הקרובות, אני בהחלט יכול להבין את כל מי שלא רוצה לשרת. חצי מהחברים שלי התגייסו ועכשיו קורעים להם תתחת, החצי השני נשארים איתי לעתודה טכנולוגית שזה אומר עוד שנתיים בצפר ואז חמש שנים לא לראות אור יום אם אני בוחר באפשרות המעבדתית וחמש שנים של לא לראות בית אם אני בוחר באפשרות הקרבית.

    אני רואה חבר שלי שאמר לקב”ן שהוא דולפין ועכשיו הוא מטייל באירופה, באוקטובר הוא הולך לאוניברסיטה. כשאני אצא מהמערכת הוא יהיה עם תואר שני כבר ואני עם תואר הנדסאי שזה משהו כמו חצי מהנדס, ואם אני אחליט לחתום עוד כמה זמן אני אהיה מהנדס. ואני בהחלט חושב שמבין שנינו הוא עשה את הבחיה הנכונה.

    אני מתגייס כי אכפת לי מהמדינה ואני רוצה לתרום וגם כי המסלול מעניין ומאתגר אותי, ואני אראה שם דברים וטכנולוגיות שאני בחיים לא אפגוש באזרחות, אבל אני חושב שבאזרחות הייתי יכול להתקדם יותר מהר ולהגיע יותר רחוק. כבר היום אני עובד בתור מתכנת, ואם הייתי מתחיל ללמוד באונ’ הייתי יכול להמשיך לעבוד ולהתקדם בחיים במקום להמשיך לבוא לבצפר שנתיים (זה נחשב כאילו מכללה, אבל המסגרת היא כמו של בצפר… זה באותו בניין ועם אותם מורים של הבצפר הישן שלי, פשוט לומדים רק אלקטרוניקה ולא כפופים לחוקים של הבצפר כמו תלבושת אחידה, מנות וכאלה).

    עכשיו אני מסתכל על מה שבר רפאלי עשתה, ואומר רבאק, מה היא הייתה תורמת בצבא? היא הייתה מזכירה של איזה קצין שהיה מטריד אותה מינית במקרה הרע ומכינה קפה במשך שנתיים במקרה הטוב, על חשבון הקריירה שלה.

    אז אני לא מרגיש פראייר שאני מתגייס, אני מתגייס כי אני רוצה. אבל תעזבו את כל מי שלא רוצה, במילא יש עודף כח אדם בצה”ל ומרבית הנוער עדיין רוצה להתגייס ולתרום.

  12. MrM (ואחרים) – אני לא יודע איך לומר לך (ולכם) אבל בנות עושות בצבא עוד כמה תפקידים חוץ מלעשות קפה ולהיות מוטרדות מינית. הניסיון לצמצם את *כל* החוויה הצבאית הנשית לתיאור הזה עושה עוול לאלו שזו לא החוויה שלהן.

  13. עם כל הכבוד לבר רפאלי, לא נראה לי שהיא מוכשרת להרבה יותר מזה.

    אני מכיר הרבה בנות שעושות תפקידים חשובים ומועילים, וכל הבנות האלה זה בחורות שרוצות להתגייס ודאגו שהן יגיעו לעשות תפקיד שהוא לא להכין קפה.

    בחורה שלא רוצה להתגייס ומגיעה לבקום בלי שום מיונים ושום כלום תכין קפה. בדוק.

  14. בוודאי שאני יכול. לא שאני צריך, כי כשאתה מאשים מישהו ברמאות והונאה -וזו המשמעות של המילה השתמטות- חובת ההוכחה מוטלת עליך.
    יודע מה? אני אחכה לראות אם יוסי גורביץ או מקס הזועם יכנסו לדיון. אם לא, אני אתן כמה לינקים.

  15. AP, זה לא בית משפט. חובת ההוכחה אינה מוטלת על צד אחד או אחר. אם אתה טוען שכמות האנשים שמצליחים להשתחרר מסיבות שקריות או בלתי מוצדקות היא אפסית, הייתי שמח לראות גיבוי כלשהו לטענה הזו. אם התשובה שלך היא “אני לא חייב”, אז אולי פרוצדורלית אתה צודק אבל מהותית אתה לא משכנע.

  16. כמו שאמרתי אני כן יכול, אבל כרגע אני מחכה לחכמים ממני. ואני באמת לא משפטן, אבל אני בהחלט חושב שלהאשים אנשים בהונאה זה דבר חמור שצריך להוכיח. ההוכחה שלי, אגב, היא הפטור החתום שהם מקבלים מהצבא.

  17. שמע, AP, אתה לא יכול להתעלם מזה שיש הרבה אנשים שמשתמטים. זו באמת תופעה, אבל היא לא חמורה ולא מסוכנת כמו שמנסים להציג אותה הפוליטיקאים שיוצרים היסטריה בנסיון למשוך מהם אש (והספין עבד: כמעט שבוע אחרי שברק זרק שתי מילים כל מה שדיברו עליו היה “השתמטות” והבלון הזה עדיין לא ירד מהכותרות.

  18. עד כמה שחשוב שיהיה לנו צבא יש דרכים אחרות לטפל בזה ולא על גבי התקשורת, כמו אולי לעשות משהו בנידון ?
    אני אומר את זה כי יש לי חברים עם פרופיל 97 שנדחו מהצבא למרות מוטיבציה גבוה ומיכוון שההתיחסות בתקשורת לנושא ההשתמטות גורם נזק לאנשים כמוני שלא יכולים להתגיס בגלל פרופיל 21 רפואי וניסיתי להתנדב וצהל עדיין לא היה מעוניין והותקפתי בגלל זה מילולית בצורה מאוד חריפה וזה בגלל האמירות בתקשורת שפשוט מוחקות לאנשים כל קוו מחשבה הגיוני.

  19. והכי עצוב – כשייגמר הכל, ורק מי שעושה צבא יוכל לעבוד המדינה הזו, אז גם מי שעשה צבא יוחרם. כאילו, יופי שעשית צבא – אבל לא היית קרבי. אתה לא יכול להופיע כי לא היית קרבי, אתה לא יכול לעבוד בסופר כי לא היית קרבי ואתה בטח לא יכול לקבל רשיון נהיגה כי כולה היית נהג בוס שלוש שנים…

  20. אבל הכי עצוב זה השימוש במונח “הכי עצוב”. יש תרגום למה המונח הזה אמור להביע?. כלומר האם ההשתמטות משירות צבאי יותר עצובה ממות של 100000 אנשים בטסונאמי באינדונזיה? מעשרות אלפים חסרי קורת גג אחרי הוריקן בארצות הברית? מאלפי נשים שנאנסו בדרפור? ממות של אדם קרוב?

    סליחה על העוף.

  21. לא רק שאני מתעלם מזה, אני גם לא מקבל את עצם השימוש במילה הזו. “השתמטות” היא מילה שמייצגת עוול. זו מילה שהצבא משתמש בה בשביל להסיר מעליו כל אחריות לנושא, להפיל את מלוא האשמה על אותם אנשים שהוא בעצמו לא מעוניין בהם ולהטיל בהם קלון.
    האנשים שמקבלים פטור משירות לא עשו שום דבר לא בסדר. הם לא מתאימים לשירות צבאי, ולכן הצבא משחרר אותם. לקרוא להם “משתמטים” זה חוסר צדק וחוסר הגינות.
    אתם באמת חושבים שיש כאן בעיה? שיש כאן תופעה חברתית? בסדר גמור. אבל כל טענה שיש לכם צריכה להיות מופנית רק למקום אחד.

  22. המילה “השתמטות” היא שיחדש שנועד לעשות דמוניזציה גורפת למי שלא משרת.

    אם קראת את התגובות שלי שקדמו לתגובה הזאת אתה יכול לראות שממש אין לי בעיה עם אנשים שבוחרים לא לשרת, ואני יכול להבטיח לך שאני נגד כל אפליה על בסיס שירות צבאי.

    כל מה שאמרתי שאתה לא יכול להתעלם מזה שיש אנשים שכן משקרים על מנת לקבל פטור משירות צבאי (שוב, אין לי בעיה שהם עושים את זה, ואני חושב שגם לא צריך להיטפל אליהם, שכל אחד יעשה מה שהוא חושב), זו אכן “תופעה”, אני לא חושב שהיא מזיקה ואני לא חושב שהיא גדולה כמו שניפחו אותה בזמן האחרון, אבל זו תופעה. כך שאתה לא יכול להתעלם מזה.

    (ואין לי כח לחזור על כל התגובות שלי שוב… תעלה למעלה תקרא אותן)

  23. AP – מה אפסי? נניח שזה באמת 5 אחוזים של אנשים שבאמת בחרו לא לשרת (לפי מה שנכתב אצל מקס הזועם). זה אומר שמתוך 20 אנשים, אחד משתמט. זה אומר שמתוך אותם 20 אנשים, אחד יכול לעשות עכשיו עם החיים שלו מה שהוא רוצה בזמן שכל השאר צריכים לעשות משהו שלא הם החליטו לעשות, במשך שלוש שנים (או שנתיים, כן)… שנים שניתן לנצל לרכישת השכלה ועבודה ואלוהים יודע מה עוד.
    זה מאוד משנה. במשך השנים האלה אנשים שמים את החיים שלהם בהמתנה, בזמן שאותו אחד יכול לעשות מה. שהוא. רוצה. רגש נקמה? ועוד איך. אני אפילו לא אסתיר את זה. אבל יש פה גם עניין של הוגנות, של זה שאנשים יכולים, הרבה פעמים, להרוויח מההשתמטות. אם הם מרוויחים ממנה, אין סיבה להתגייס. ואם אין סיבה להתגייס, אז לא יעשו את זה. ואז מה? נסגור את צה”ל?
    בין כל ה”תופעות” שממליכה התקשורת, שכוללות “אלפי אנשים” (כלומר, עשיריות אחוז) זו כבר ממש מתקרבת להיות ממש תופעה.
    אגב, גם מה שמקס הזועם עשה זה (סוג של) מניפולציה על הנתונים, או לפחות התעלמות מאיך שהסטטיסטיקה צריכה להיות מיוצגת – צריך להסתכל על אחוז המשתמטים מתוך אלה שבכלל נחשבים לצורך גיוס, כלומר, אחרי שמורידים חרדים ואנשים בחו”ל וכו’ (וכן, החרדים מבחינתי זה מלחמה אחרת). אבל בכל מקרה זה יוסיף רק איזה אחוז בודד, אז נעזוב את זה.
    ועוד הערה אגבית – העובדה שאנשים יכולים להשתמט בקלות יחסית עושה את עמדת המיקוח של צה”ל בהצבה של אנשים לתפקידים הרבה יותר חלשה. אני לא בטוח שזה תמיד דבר כל כך רע, אבל יש לזה משמעות די בעייתית בהקשר של, למשל, כמות הלוחמים בצבא.

  24. ילדה – יש הבדל בין להשתין בבריכה ובין להשתין מהמקפצה. וזה בדיוק מה שעשו אביב גפן וג’קו “על החולות”.
    אני מקבל את זה שיש אנשים שלא יכולים להתגייס או מצאו לאקונה בחוק (ראה “בר רפאלי”) ע”מ לא לשרת בצבא, אבל מכאן ולהתפאר בכך ולהפוך את ההשתמטות לאידיולוגיה, המרחק רב.
    בכך, אני מסכים עם הרמטכ,ל שיש להחזיר את הבושה ללחיי המשתמטים.

    היה מעניין אם מישהו היה (יש קופץ באקדמיה? סוציולגיה?) עורך מחקר ובודק היכן שירתו בני האליטות (סגל א וכו’).

  25. מרק ק, האמת שהיו שם משהו כמו שתי פסקאות כתובות לפני שצנזרתי אותן. סתם עריכה דפוקה של התגובה.
    בכל אופן, כשמדברים על נושא מסויים (כמו כמות החסה בשטחים) ומישהו אומר שיש הכי הרבה בעזה – זה לא אומר שזה הכי הרבה בעולם (אלא רק בשטחים) וזה לא אומר שזו הכמות הכי גדולה בכל הזמנים (רק בהווה). הכל יחסי (אבל מה זה “הכל” בעצם?)

  26. אולי צריך להסתכל על הדברים מזווית אחרת: מי שכן משרת – יקבל יותר. כרגע, למרות התדמית, זה ממש לא המצב. לדוגמא: חוק שיוויון הזדמניות בעבודה מונע אפליה לטובת אלו שכן שירתו, כדי לא להפלות ערבים וחרדים. אולי צריך תיקון לחוק. דוגמא נוספת: הזכאות למשכנתא שמקבלים עבור השירות הצבאי הוא זניח לעומת מה שמקבלים עבור מספר גדול של אחים – תעשו את החשבון הדמוגרפי לבד.

    בשורה התחתונה, המדינה חייבת לפתוח את הארנק ולפצות את המשרתים בדרכים שונות (עד כדי תשלום משכורת אמיתית), כי אי אפשר לתקן את האפליה הבוטה בין אלו שמסכנים חיים ואלו שלא, אז צריך לפחות לסגור פערים.

  27. תוספת: משום מה, אין אף מילה על מילואים בוויכוח הזה. למה? כי אף אחד כבר לא עושה מילואים. ההשתמטות (או איך שתבחרו לקרוא לזה) ממילואים היא הרבה יותר גדולה ומהותית מאשר זו של הסדיר, בעוד שירות מילואים הוא קשה בהרבה מבחינת ההקרבה.

  28. לדעתי צריך לפתור בחקיקה ובהסכמה ציבורית רחבה על חלופות נאותות לשירות צבאי ( שירות לאומי / שירות אזרחי) לכל צעירי המדינה, כולל בני מיעוטים וכאלו שלא מתאימים לשרת בצבא.

    אז ניתן יהיה גם לקבוע שכר סביר לשירות סדיר ותמורה חברתית מתאימה לשירות בצבא מבלי להכתים את מי שלא שירת בצבא, אבל שירת את המדינה.

    אם מסכימים ש 1)הצבא לא צריך את כל בני ה18 במדינה 2) יש ביזבוז כוח אדם נוראי בצבא, במיוחד ביחידות לא קרביות 3) יש מחסור באחיות, מורים שאינם שחוקים ועם מוטיבציה ועוד משרות שבקלות יוכלו להיות מאויישים ע”י צעירים למשך 2-3 שנים 4) יש מקום לשפר את השירות הציבורי בתחומים רבים, וכוח אדם הוא מפתח קריטי לכך 5) שילוב צעירים מערביי ישראל במסגרת לאומית תחזק את הזיקה למדינה, תגביר את שילובם בכלכלת המשק ובשירות הציבורי וממילא תקטין פערים שנובעים מאי השירות בצבא 6) יש עוד, אבל העיקרון ברור

    אז מי שמונעים את התיקון של המצב המעוות הנוכחי הם גורמים אינטרסנטיים ופוליטיים וצבאיים, שמעוניינים להשאיר את המצב על כנו. מבחינתי משבר ההשתמטות הוא מתנה למערכת, שאולי תיאלץ להתמודד סופסוף עם העיוותים ולייצר תיקון אמיתי ולא קוסמטי למצב הנוכחי.

  29. נ’, עזוב אותך מ”מסכנים חיים”, קרבי זה שירות התנדבותי, מי שלא מתנדב לקרבי דופקים אותו באיזה משרד והוא לא מסכן את החיים שלו. לכן הטיעון הזה לא רלוונטי.

    לשלם משכורת אמיתית לחיילים זה לא מעשי, וזאת בדיוק הסיבה שיש גיוס חובה. אם היה לנו מספיק כסף ומספיק אנשים שיתגייסו מבחירה מלאה היה לנו צבא שכירים כמו של ארה”ב.

    מילואים זה בכלל עניין אחר. שירות מילואים אמור להיות לתמיכה בצבא בזמן מלחמה ולתרגילים תקופתיים בני כמה ימים.

    בשנים האחרונות כח המילואים של המדינה הפך לחלק מהצבא מפני שלצבא אין מספיק לוחמים בשביל שיהיו שוטרים בשטחים. כך גם דופקים את המילואימניקים, גם פוגעים במשק וגם מורידים מוטיבציה לשרת במילואים.

  30. ניצן- אני לא מתווכח עם רגשות, ואני משתדל מאוד שלא להאשים או לשפוט אנשים באיך שהם מרגישים. גם אני הייתי חייל, ואני יודע בדיוק כמה זה מתסכל לראות את בני גילך שלא התגייסו ממשיכים את חייהם כרגיל.
    אבל אסור שרגשות יובילו להתנהגות אבסורדית. וההתנהגות של התקשורת, הצבא, ואפילו של חלק מהמגיבים כאן היא אבסורדית. במקרה של הצבא היא לא פחות ממביכה. “להחזיר את הבושה”, עלק. הרי אתם שיחררתם אותם לפני רגע!
    מה בעצם הטענה שלך? שצריך לגייס את כולם, לא משנה מה? העיקר שאף אחד לא ימשיך להיות אזרח? אם מישהו נדפק, אז צריך לדפוק את כולם? זה לא סביר בעיני. לצבא יש קריטריונים לאי גיוס, וחלק מהאנשים מתאימים לקריטריונים האלה. זו עובדה, ולדעתי טוב שכך. לא כולם מתאימים לשירות צבאי. לנקום בהם היא לא התשובה.
    אבל אם אתה בכל זאת חושב שיש בעיה, השאלה היא איך אתה רוצה לפתור אותה. וגם למעשה נתת את התשובה- “אין סיבה להתגייס”. אני אתעלם כרגע מכל סוגיית גיוס החובה, ואצא מנקודת הנחה שכרגע זה ערך שהישראלים לא מוכנים לגעת בו. עדיין, לפי מה שאתה אומר, כנראה שצריך לתת לאנשים סיבה להתגייס. הפתרון הוא לא להעניש את מי שהצבא לא מעוניין בו, אלא למשוך את מי שהצבא כן רוצה- עוד כסף, הקלות מס, עזרה לסטודנטים, מענקי שחרור, מין אוראלי וכן הלאה. אני בטוח שאפשר למצוא דרכים אחרות מאשר “להכנס במשתמטים!”. זה לא פותר דבר.

  31. בכל מיני מקומות וגם בתגובות פה חוזרת ועולה הטענה כי:
    אנשים שלא עשו צבא “מרוויחים” שנתיים-שלוש מחייהם, לעומת אלו שמילאו את חובתם הלאומית.

    דומה שטיעון זה תופס חלק ניכר מן הבמה ולנוחותם של אילו היושבים בצמרות הגבוהות משכיח מהדיון הציבורי את הקשר שבין הצבא לשלטון, הקשר שבין הצבא לאליטה הכלכלית והפוליטית.
    המעבר הכמעט חלק של בעלי מקצועות מסוימים ואוחזי דרגים מסוימים מהעולם הצבאי לאזרחי. במילים אחרות, היתרונות הגלומים לאחדים מאלו ששירתו בצבא.

    [לעניות דעתי] בהינתן הקשר ההדוק בין הצבא לשלטון ולכלכלה, ניסיונותיו של צה”ל להכתיב את הטונים ב זירות נוספות, החל בתרבות (ע”ע עיברי לידר) והמשך בהשכלה גבוה (ע”ע בר אילן) מדאיג לא פחות, ואולי אפילו יותר משיעורי אלו שאינם מתגייסים.

  32. על מה כל הרעש? אנשים אידיאולוגיים הם משעממים ומדברים המון. החרדים לא פוטוגניים ואדישים למה שחושבים עליהם. לשחקני כדורגל יש את הפוטנציאל להיות יום אחד א-בינמני, ולכן הגנה שמימית מהבלי העולם הזה. ערבים הם כידוע גיס חמישי, ולא צריך לטחון אותם גם בצה”ל. כל מה שנשאר זה אנשים שעוברים מסך, שתלויים באהדת ההמון ושאין להם שום תירוץ מניח את הדעת להשתמטות, או במילים אחרות – מפורסמים.
    עכשיו, כמו שאין צורך לחוש רחמים על סלב שסובל מפפרצי, כך גם אין צורך ברחמים כלפי מי שנבנה על אהדת הציבור, כשהוא חוטף אש עקב סירובו לקבל את הנורמות של אותו ציבור.
    לשמוע את יונתן גפן מגן על מקומו של בנו בקונצנזוס (שם ליד הארומה) אחרי שזה השתמש בפרובוקציות זולות כל כך כדי להתפרסם, זה מביך.

    נקודה נוספת – על מה ולמה זוכה התקשורת למחילה האוטומטית? בינוניות מולדת היא תכונה נפוצה ופופולרית (כך למדתי בשיעור סטטיסטיקה), ואם היא מזכה גופים מסויימים בהנחות, סחבק לא פראייר, ומבקש להרחיב את המבצע לכל מי שראוי לו, כולל צה”ל הבינוני מלידה ומחדליו הטבעיים.

  33. כמה התקרצצויות קטנות לפני שאני אצרף את דעתי לדיון*:
    אביב גפן לא גוייס לצבא בגלל בעיה רפואית. הוא לא ניסה להתנדב, הוא חושב שפציפיזם זה גבר, שלום עכשיו ודור מזויין, אבל צהל לא היה מגייס אותו גם בלי הרעש, ככה זה כשיש לך פלטינות בגב…

    עברי לידר דווקא כן התגייס לצבא. הוא לא סיים את השירות שלו כי, כמו שצהל בעצמו יודע, יש אנשים שקורסים בדרך. עברי מעולם לא יצא נגד צהל או עודד השתמטות, בן זוגו לשעבר היה קצין קרבי ומאז שהוא התפרסם עברי מופיע עשרות פעמים בשנה בהתנדבות בפני חיילים ולמען מטרות נוספות. קשה לי להבין איך זה מסתדר עם פרזיטיות ופגיעה במדינה, אבל מילא.

    *כזו אני, יש לי קבעון לעובדות. (קראתי את הפוסט + התגובות רק עכשיו, השתדלתי מאוד לקרוא את כל התגובות לעומק, אבל יש מצב שפיספסתי כמה דברים, אני מתנצלת אם אני חוזרת על דברים שנכתבו כבר.)

  34. יום שלישי אני משתחרר על סעיף של התנהגות גרועה וחמורה
    וזאת בניגוד לרצוני
    למרות שתי ערעורים שכתבתי לראש מית”ב
    ולמרות תחנונית למפקד הבסיס שלי(אל”מ טייס)

    כשצה”ל משחרר חיילים בניגוד לרצונת במקום לעזור להם להתעקלם ולהשתלב במסגרת הצה”לית הוא מאבד את הזכות להתלונן על השתמטות

  35. בלי להקשיב יותר מדי לגלגלצ, ותתקנו אותי אם אני טועה, מאז אותו ראיון עם ג’קו, לא נראה שהוא חלק אנטגרלי מהפליי-ליסט של מישהו. יש לו דואט חצי יפה, וזהו. אז שוב, בהנחה שהטענה שלי נכונה דווקא נראה לי שהנוער שלנו אינטלגנטי מספיק לא רק לא לשמוע לג’קו, אלא גם לא לשמוע אותו בכלל.
    ובכלל, עד לפני שנתיים, צה”ל “סבל” מעודף כוח אדם, ושקלו לקצץ את זמן השרות וכמות האוגדות. באה מלחמת לבנון השניה וטפחה על פני האסטרטגים הגדולים (ברק למשל). אז קודם כל שצה”ל יחליט מה וכמה הוא צריך, אח”כ שהמדינה תחליט מה היא עושה עם חוק טל, ואז, שיפנו אלינו. עד אז, תנו לשמוע עברי לידר.

  36. דיונים בנושא השתמטות תמיד מעוררים בי רגשות קשים, כי מצד אחד – לא עשיתי צבא ואני מרגיש שמאשימים אותי במשהו, ואולי בצדק, למרות שלא השתמטתי אלא קיבלתי פטור “הוגן” על מחלות במעיים (לא מספיק קשות כדי למנוע ממני להתנדב, אבל איכשהו קיבלתי את הרושם שלא מאוד מעוניינים בי שם, אז עזבתי), מצד שני אני מרגיש שאין לי גם זכות להשתתף בדיון ולהגן על עצמי בדיוק בגלל שלא עשיתי צבא חסרים לי כלים משמעותיים מאוד כדי להשתתף בדיון כזה.
    מה שבכל זאת מטריד אותי מאוד ואני חייב לפרוק מהלב הוא שיש משהו מאוד מאוד מטריד בכך שכל הדיאלוג בנושא נסוב סביב רגשות אשם ונקמנות. אני קורא את ההודעות של לירון וכואב לי הלב על אחיה, באמת, וגם על כל חייל אחר שמת, אבל יש משהו כל כך קיצוני ואולי אפילו חולני בלצפות ממני ומאחרים להתגייס רק כי אנשים אחרים נדפקו, אם בצורה קיצונית כמו מוות או שסתם הם בזבזו שלוש שנים בלהגיש קפה או להסתדר ב-ח’ או מה שאתם לא עושים שם. אני גם רואה שמצד אחד לוחמים קרביים מתלוננים על חוסר הכבוד הנוראי שהם “זוכים” לו, ואני מסכים איתם, ומצד שני אני מסתכל על עצמי ורואה כמה חרא אני מרגיש וכמה אשם אני מרגיש על משהו שבכלל לא באשמתי, ורואה שג’ובניקים למיניהם גם אוכלים חרא דומה, אפילו שהם כן תורמים וגם נדפקים, אבל אם הם נדפקים פחות ומקריבים פחות אז זה לא שווה. ובסופו של דבר זה גורם לי להתנתק, אפילו אם היתה לי את האופציה להתגייס, כי אני לא רוצה להיות חלק ממערך כזה ששופט אנשים בצורה כל כך לא הגיונית, לא מעשית, אלא לפי רגשות ילדותיים וקטנוניים. הרי בסופו של דבר יש גיוס חובה, ככה שגם אם ג’קו רוזנברג יתגייס לקרבי, זה לא שהוא ימלא את מקומך וכשאתה תבוא להתגייס יגידו “לא צריך, אנחנו מלאים”, ותוכל ללכת הביתה.

  37. יובל – רצית נתונים לכך שתופעת ה”השתמטות” היא אפסית – תסתכל על הנתונים שמפרסם הצבא עצמו:

    (מהזיכרון, אז אולי לא מדויק): 26% מהבנים היהודים לא מתגיסים מתוכם 11% חרדים (לא “השתמטות”) 4% לא מגוייסים בגלל חוסר השכלה או עבר פלילי (השמטה לא “השתמטות”) 4% “שוהים בחו”ל – כלומר גרים לא בארץ 2% שחרור רפואי 5% אי התאמה על רקע נפשי

    כלומר אחוזים בודדים “משתמטים”

  38. רציתי להמשיך את ההודעה אבל היא נשלחה לי בטעות באמצע, אז בקיצור:

    אני חושב שזה מזעזע שניצן מתרעם מזה שאחד מכל 20 אנשים יוכל לעשות מה שהוא רוצה כשהם נדפקים ל3 שנים. הוא לא מתרעם מזה ש19 אנשים נדפקים, או שהאיש האחד הזה שלא מתגייס מונע מצה”ל להשלים מטרה כלשהי ומישהו אחר ייפגע בגללו או יצטרך לעבוד יותר. הוא מתעצבן כי מישהו אחד הצליח להתחמק ממנגנון שדופק את כולם באופן שיטתי. אני מבין את הרגש הזה ומזדהה איתו, אבל גם יודע שרגשות כאלה צריך להדחיק, או להשלים איתם. קנאה ונקמנות הם חלק מהחיים, חלק שפל ונמוך שצריך לשאוף להיפטר ממנו, לא להיות משועבדים לו.

  39. אריאל, אתה מתבלבל. זה לא שהצבא צריך אותנו, זה אנחנו צריכים את הצבא. בחברה מפולגת ומסוכסכת, יש איזו שהיא התרפקות על ה”מאחד הגדול”, געגוע לכור ההיתוך, למשהו שאין עליו וויכוח אחרי שכבר כל הפרות הקדושות שלנו הפכו לסטייק במנגל של יום העצמאות. הבעיה היא שלמרות הכל, הצבא הפך גם הוא לבר-וויכוח. המון מילים נשפכו על האינדיבדואליזם שפושה בנו, על החברה שאיבדה את תחושת הביחד והשליחות. אבל כשהמדינה שולחת את הצבא לעשות דברים שהם חלוקים פולטית (בין אם זה משימות שיטור בשטחים, או משימות עקירה בשטחים), אז הצבא הופך להיות גוף במחלוקת. להרבה אנשים נמאס להתווכח, אז הם עושים בשביל עצמם. יכול להיות שזה קצת מופרך, אבל המדינה די דחפה אותנו להחצנת אינדיבידואליזם. אני אומר “החצנה”, כי לדעתי לפחות זה לא נכון. הצבא נותן לכל אחד מאתנו את הבמה לזרוק זין. אבל בשקט בשקט, בלי שאף אחד ידע, כולנו מרימים את הטלפון בשבע בערב כשאחת העמותות מבקשת מאיתנו לתרום, תורמים. בלי לספר לאף אחד, אנחנו עומדים בתור לבדיקת מח עצם לאיזה ילד מסכן שמחכה להשתלה, וכולנו, כו-לנו, שומעים ביום הזכרון את כל השירים ברדיו, ובוכים בלב. הסולידריות קיימת, ברובה, רק אנחנו לא מעיזים להגיד את זה. עזוב אותך מצה”ל. כמו שאמרתי, צה”ל זו רק הבמה, לא הבעיה האמיתית. המדינה צריכה להחליט מה היא רוצה, ולאן היא הולכת. אם אפשר, לפחות לארבע שנים כל פעם.

  40. “מצבא העם לצבא הפריפריות” מאת ד”ר יגיל לוי. קריאה מאוד מומלצת, שמסבירה מדוע הצבא משתנה וקרוב היום בו יהפוך לצבא מקצועי, עקב תהליכים שעוברים על החברה הישראלית ובמפורש המעבר החד שלה בעשרים השנה האחרונות לכלכלת שוק.
    כן בושה, לא בושה, כן סלבריטאים, לא סלבריטאים, החברה השתנתה, הצבא ישתנה.

    ראיון עם ד”ר יגיל לוי

  41. שרוןמה, הטיעון שהזכרת שמי שלא עושה צבא בעצם “מרוויח” 2-3 שנים בעוד מי שכן עושה “מפסיד” אותן הוא אכן טיעון הזוי. הרי מי שכן עושה צבא צובר נסיון רב גם תוך כדי השירות ולפעמים משתחרר עם נסיון וידע רבים יותר מאשר זה שלא שירת (ועבד כמלצר או כמתקין מזגנים שלוש שנים – מבלי לפגוע במלצרים או מתקני המזגנים כמובן). נכון שאין הרבה טעם להוסיף בקו”ח החיים שלך ששירתת כנהג טנק, אבל יש גם משתחררים שיכולים לציין מקצועות שמי שלא עושה צבא לא יכול להתנסות בהם בכלל (שלא לדבר על מי ששירת כקצין בתפקיד פיקודי). למעשה עוד לפני כל הסיפור הנוכחי מי שלא עשה צבא בעצם היה בעמדה נחותה לעומת אלו שכן (למרות שלא תמיד אי השירות היה “באשמתו”). מעניין יהיה לראות איך פרס יצא מכל הסיפור הזה…
    אגב, יש רבים שלא עושים צבא מסיבות רפואיות, כך שהם בעצם “מפסידים” הרבה שנים, גם לפני וגם אחרי גיל השירות הצבאי, על כל מיני ניתוחים וטיפולים שדווקא אלו שכן עושים צבא לא צריכים לבצע. חוץ מזה, ממה שאני מכיר אישית, גם ככה יש יותר מדי “אבטלה סמויה” ובזבוז כספים משווע בצה”ל, כך שכמה שיהיו פחות אנשים מיותרים בצה”ל, צה”ל בעצם יהיה קצת יותר יעיל.
    [ג”נ – שירתתי ארבע שנים בסדיר ועדיין משרת מספר לא מבוטל של ימי מילואים בשנה. לא אוהב את הצבא ולא מכבד את ערכיו]

  42. העורך של מוסף השבת של ידיעות אחרונות עשה מעשה מעניין – הוא שם את המאמר על ההשתמטות מהצבא מיד לפני המאמר על הסמים בצבא. ככה הוא בעצם אמר – תרגיעו, לפני שנכנסים לפאניקה סביב נושא ההשתמטות מהשירות הצבאי, כדאי שהצבא יידע מה לעשות עם אלו שמתגייסים.

  43. אריאל ויסמן יקירי, לי אין חשק לשלם מסים רק כי אנשים אחרים שילמו.למה שאם הם נדפקו גם אני אדפק? זה חולני באותה מידה בדיוק. הרי אתה יודע ואני יודע שאף אחד לא עושה עם הכסף שלנו בדיוק מה שאנחנו רוצים. נו, אז מה? בשביל מה כדאי בכלל לשלם?

    אני גם מציעה שבפעם הבאה שאתה נוסע באוטוסטרדה כלשהי תיתן גז ותסיט את ההגה כך שיפגע בחתול או בכלב הראשון שעובר שם. למה לא? רק בגלל שאחרים משתדלים שלא לפגוע גם אני צריך להישמע לכללים האלה? למה מי בכלל יגיד לי מה לעשות?

    לפי ההיגיון הנפלא הזה בכלל אין טעם לעשות שום דבר טוב. ממילא אתה לא תמיד מרוויח מזה וממילא מי שעושה את ההיפך הגמור דווקא יכול להרוויח. אם אתה רוצה שיתגמלו אותך מיידית על מידה תרומית כלשהי שלך – אתה חי בפנטזיה. ולא פלא שעם עמדות כאלה הקולקטיב שלנו כמעט ושכח תרומה מהי.

    ובפעם הבאה שמי מבני משפחתך ייפגע חלילה בפיגוע טרור כזה או אחר, יהיה לך קצת קשה להאשים את הצבא בכך שלא הגן עליך. הרי אתה ושכמותך בכלל חושבים שהוא מיותר. שרק הדפוקים והמסכנים והבלתי-מוכשרים צריכים ללכת לשם. וזהו כדור השלג הבלתי נמנע: אתה שונא את כל מוסדות המדינה שאינם מסוגלים להעניק לך את מה שאתה רוצה מהם בדיוק, אתה מורד בהם, מקעקע אותם, מפורר אותם ולאחר מכן בא אליהם בטענות על שאינם מסוגלים להגן עליך. על הכבוד.

  44. עד מתי הדמגוגיה של “הם מגינים עליך אז תשב בשקט תימשך?” ספר לי לירון יקירי – מי מגן עלי יותר, משק הממטרות בקריה או שוטר כח הכיבוש בחברון? כי זה רובו של צה”ל הגוף שהכי סובל מעודף כח אדם במדינה הזו.

  45. סתם שאלה קטנונית לאור ברקת וכמה אחרים פה, שטענו כי לצה”ל יש עודף חיילים.
    אם יש כזה עודף כח אדם, למה קוראים לי כל שנה ל-3 שבועות מילואים?
    איפה כל אותם אנשים מיותרים שצה”ל לא צריך לגייס, כשאני צריך לשמור בכל מיני מקומות נידחים במקום ללמוד לבחינות/ללכת לעבודה/סתם לחיות את חיי?
    קטנוני. הזהרתי מראש.

  46. ירון – עודף כח האדם לא נמצא בקרבי והחילות הקרביים עסוקים רובם ככולם בכינון ארץ ישראל השלמה ולכן קוראים לך לשמור על מעלה גחליליות במקום לחיות. לא בר רפאלי הייתה מצילה אותך ממילואים.

  47. בוא נעשה תרגיל מחשבתי קטן.
    נגיד שכל מה שבר רפאלי יכולה לתרום לצבא הוא תפקיד פקידותי. נגיד גם שיש מי שכבר עושה תפקיד פקידותי דומה, נקרא לו חייל א’. נגיד שחייל א’ הוא לא עד כדי כך מוגבל, והוא מסוגל לעשות תפקיד קצת פחות פקידותי, לא משהו מטורף, נגיד תפקיד במודיעין שלא דורש יכולת שכלית יוצאת דופן. נגיד שאת תפקיד החייל במודיעין תופס כרגע חייל ב’, שהוא לא עד כדי כך מוגבל פיזית, ומסוגל, למשל, להיות שריונר. מה שאני הייתי בסדיר, ועדיין (באופן תאורטי, כשאני לא שומר במקומות נידחים) במילואים.
    אז כן, עם קצת משחק כיסאות, ועם הרבה יותר מחשבה מצד צה”ל בהקצאת משאבי אנוש, בר רפאלי היתה מצילה אותי ממילואים.
    ועכשיו ברצינות.
    אני לא חושב שהבעיה היא בסלבריטאים שלא מתגייסים. הבעיה היא שיש חוק שקובע שהשירות בצבא הוא חובה, בדיוק כמו שיש חוק שקובע שצריך לשלם מסים, ויש חוק שקובע שצריך לעצור באור אדום. אני מאמין שחברה מבוססת על כמה הסכמות יסודיות (חוקים), וברגע שאנשים מתחילים לחפש דרכים לעקוף את החוקים, כי הם לא לרוחם, מתחילה התפוררות החברה.
    אם זה טוב או רע, תחליטו בעצמכם.

  48. לירון, על כך שהצבא חיוני אין ויכוח. הויכוח הוא על חוסר היעילות המשוועת של גיוס ומיון כוח האדם. ואחרי שנחשפים לכמה סיפורי זוועה על יחס לא-אנושי לחיילים ולאנשים בכלל, ועושים חישוב מהיר של מידת תרומה אפשרית לעומת מידת הנזק שעלולה להיגרם, לא מעט אנשים מעדיפים להשתמש בדרכים הלגיטימיות שהצבא מאפשר להם כדי לוותר על שירות צבאי. אז אולי יש אנשים שמחשבים בשקלול הזה את הנזק הכלכלי להם עצמם, ובאמת שחבל לי עליהם אם זה הדבר שמכוון אותם בחיים. אבל מי שלוקח בחשבון את הנזק הכולל שיכול להיגרם לו ולמערכת כתוצאה מהצבתו בתפקיד לא מתאים ו/או בתנאים שהוא לא מסוגל להתמודד איתם, אני יכולה רק להיות גאה בו על כך שהצליח לתרום גם לעצמו וגם למערכת הצבאית, מה שעל עצמי אני ממש לא יכולה להגיד.

  49. שאלות כמו האם בכלל צריך להיות גיוס חובה, מי מתגייס ולמה, מי לא מתגייס ולמה הן שאלות חשובות שחשוב ונכון לשאול אותן. במיוחד עכשיו. תשובות כמו: ברור שצריך להתגייס לצבא ורק בגלל פרזיטים נצלנים כמו ג’קו* ועברי לידר** ילדים לא רוצים להתגייס היא סוג של טיפשות במקרה הטוב ורשעות מכוונת היטב במקרה הרע. כמובן שלא יתכן ש(חוסר)המוטבציה להתגייס קשור/ה באופן כלשהו למלחמה האחרונה, להתנחלויות ולפינויין, לשלום ושברו, לסוג האנשים שיושבים בכנסת***, למצבה של מערכת החינוך****, למצבם של ניצולי השואה, לעובדה שהמדינה היא המעסיק העבריין הגדול ביותר בארץ. מה פתאום, ילדים לא רוצים להתגייס כי עברי הוא אומו סמולן עוכר ישראל ואביב גפן מצייר את סמל השלום על החזה.

    *שאם כל הכבוד לו ולתהילת העולם השמורה לו, הוא בסה”כ ילד טיפש שרצה לראות את השם שלו בעיתון
    **שאם כל מקבלי ההחלטות במדינה יהיו פרזיטים נצלנים כמוהו מצבנו יהיה כל כך הרבה יותר טוב שאני אפילו לא יכולה להתחיל לתאר.
    ***המח של יחיאל חזן ובעלה של נעמי בלומנטל מוסרים ד”ש.
    ****נגיד העניין הזה עם לימודי הליבה. ואם בד”שים ובחינוך עסקינן, ד”ש גם לנתניהו.

  50. ובאמא שלי, הבא/ה שמעלה את עניין החיילות שעושות קפה, אני לוקחת מיובל את הIPשלו ושולחת הודעה אנונימית למשטרת ההתאבדויות. אינף.

  51. ירון, התשובה שלי עונה גם לך. ואם היית רואה כמה אנשים עוברים באדום ליד הבית שלי כל יום רק כי אין להם סבלנות לעמוד בצומת 10 דקות, בגלל מערכת רמזורים שתוכננה בצורה מטופשת, היית מבין שההתפוררות הזאת כבר התחילה. לדעתי היא התחילה עוד לפני קום המדינה, הרי בסך הכל אנחנו עם שרגיל להתקמבן תחת שלטון עוין. אבל גם בלי סטריאוטיפים והשערות סוציולוגיות אפשר להבין שאם מגיל אפס מלמדים אותך שאסור לך לצאת פראייר, בסוף זה נקלט.

  52. ירון – תיאורטית נ’ השריונר נמצא כבר עכשיו בשטחים את תפקידה המוגבל של בר רפאלי ממלאים כעת האותיות ו-מ ולפעמים גם ס-צ (הם עושים שבוע שבוע) כך שהיא לא הייתה מצילה אותך אלא רק יכולה לשפר להם את היציאות, שזה אולי מבורך אבל מילא.

    ואגבכל הדיון הזה הוא תוצאה של ספין שבחברה המיליטריסטית בארץ לא ממש קשה לו להסתובב – אחוז המשתמטים הוא מזערי – הוא לא תופעה. ראה נתוני הצבא בעצמו.

  53. אלה הנתונים שהתפרסמו מתחת לכותרות זועקות ההשתמטות – הצבא אכן לא גוף אמין אבל בדרך כלל לכיוון השני…

  54. לירון,
    מתי אני הזכרתי איזשהו תגמול על הפעולות שלי? אני מדבר על שיהיה להן ערך כלשהו, היגיון מאחוריהן, רציונל, מטרה, ולא להתגייס רק כדי שכולם יידפקו במידה שווה. אני גם לא מדבר בכלל על ה”אידיאולוגיה” שעומדת מאחורי המשתמטים, אלא רק תוהה על תוהה על כמות האנרגיה שציבור הלא-משתמטים משקיע בהם.
    העניין הוא כזה – ברור לכולם שהמשתמטים, כמה שאחוזם לא יהיה באוכלוסיה, הם לא הסיבה שמבצעים נכשלים, שחיילים נחטפים, שחיילים נהרגים. גם אם כל המשתמטים היו מתגייסים בכל זאת, זה לא היה משחרר חלק מהחיילים האחרים או מפחית את תקופת השירות שלהם. ולפי מה שהבנתי – בצה”ל, אם אין לך מוטיבציה, אתה תיפול בתפקיד חסר משמעות וחסר ערך, שזה בדיוק מה שיקרה למשתמטים שיגוייסו, וזה כבר פאק בצה”ל עצמו שלא יודע לנצל את כוח האדם שלו כמו שצריך, לא?
    מה שאני בעצם אומר זה שהמשתמטים לא משפיעים על אלה שלא משתמטים או על הצבא באף צורה, בעצם (למיטב הבנתי, ושמישהו יתקן אותי אם אני טועה), בעיקר כנראה כי עדיין לא מדובר בכמויות קריטיות מספיק, ואני די בספק שהכמות תגדל הרבה יותר בזמן הקרוב. לא נוצר פה מצב שאחד מצליח להתנער מהעול והעול הזה נופל על האחרים שצריכים למלא את תפקידו. העניין הוא שאלה שכן מתגייסים מרגישים ש”נדפקו”, ולכן הם רוצים שכולם יידפקו כמוהם כדי להרגיש יותר טוב עם המצב. זה רגש מובן ולגיטימי, אבל לא לעניין לפעול כלפיו.
    המצב זהה, בצורה כלשהי, למבחן בבית הספר, בו שני תלמידים ענו את אותה תשובה, אבל בגלל חוסר תשומת לב של המורה אצל אחד התשובה סומנה כשגוייה וירדו לו נקודות, והשני שענה תשובה זהה דווקא זכה בנקודות, והתלמיד שהפסיד נקודות ילך להתלונן למורה כדי לדפוק את השני גם, למרות שאין לו רווח מזה (בכוונה לא ציינתי אם התשובה שסימנו היתה שגוייה או נכונה).
    ברוב המקרים, אני לא חושב שהשתמטות היא בסדר, אבל אני בהחלט יכול להבין למה מי שעושה את זה יכול להרגיש שזה לא באמת משנה אם הוא יתגייס או לא, ושסביר להניח שהקורבן שהוא יקריב (לא את חייו, אלא שלוש שנים בעשיית מטלות חסרות משמעות) יהיה לחינם. אמנם היית יכולה להגיד שיש כאלה שביכולתם להתגייס לקרבי וכן לעשות שינוי רציני ולהשפיע, אבל באמת שקשה לי להתלונן על אלה שמסרבים להקריב את חייהם או להתגייס לתפקיד לוחמי בניקוד להשקפת עולמם (אם הם שמאלנים קיצוניים או אם הם פשוט עדינים מדי כדי להחזיק נשק). להקריב את חייך זה קורבן אצילי, ואני שמח מאוד מאוד שיש כאלה שמוכנים להקריב אותו בשבילי ומעריץ אותם על כך, אבל אני לא יכול לצפות מכולם לעשות את זה, ואני לא יכול לכעוס על אלה שמנסים להתחמק מזה. אין לי מושג איך זה נכנס באידיאולוגיה הכללית שלי לגבי איך העולם צריך לפעול, אבל מבחינה אישית ורגשית זה פשוט ככה.

    אז למה שבמקום שהחיילים יתלוננו שדופקים את רק אותם וחלק מצליחים להתחמק, הם ינסו לפעול להטבת התנאים שלהם, כך שלא ירגישו שנדפקו?

    “ובפעם הבאה שמי מבני משפחתך ייפגע חלילה בפיגוע טרור כזה או אחר, יהיה לך קצת קשה להאשים את הצבא בכך שלא הגן עליך. הרי אתה ושכמותך בכלל חושבים שהוא מיותר. שרק הדפוקים והמסכנים והבלתי-מוכשרים צריכים ללכת לשם. וזהו כדור השלג הבלתי נמנע: אתה שונא את כל מוסדות המדינה שאינם מסוגלים להעניק לך את מה שאתה רוצה מהם בדיוק, אתה מורד בהם, מקעקע אותם, מפורר אותם ולאחר מכן בא אליהם בטענות על שאינם מסוגלים להגן עליך. על הכבוד.”

    מתי לעזאזל אני אמרתי את כל זה? זו בדיוק הדמגוגיה הנמוכה שיכולה לעורר אצלי את אותם רגשות ומחשבות שכרגע אין אצלי ואת מאשימה אותי בהם. אני לא מאשים את הצבא בכלום (הפעם, באופן ספציפי לויכוח הזה). אני מאשים את המנטליות שמבוססת על איך לדפוק את כולם במידה שווה במקום על איך לדפוק אך ורק את אלה שצריכים וחייבים להידפק למען המטרה ואיך לתגמל אותם במידה הראויה שהם לא ירגישו שנדפקו. יש בי אינסוף של כבוד והערצה לכל מי שמשרת, לאלה שעושים שינוי ולאלה שלא עושים שינוי, לאלה שהולכים לקרבי ולג’ובניקים, לאלה שנפלו בקרוב, לאלה שרק נהיו נכי צה”ל, ולאלה שסתם בזבזו שלוש שנים על לשחק סוליטר. וכמו שאמרתי – הסיבה היחידה שלא התגייסתי היא מסיבות בריאותיות, לא ממניעים אידיאולוגיים כאלה או אחרים או כי אני עצלן ומפונק, והייתי מתנדב אם הייתי מקבל מהם איזשהו שמץ של רמז שמישהו יפיק ממני תועלת.
    כמו שציינתי כמה פעמים, הרבה מושג בעניינים האלה אין לי, ואני כותב בעיקר לפי אינטואיציה ומהמעט ששמעתי בתקשורת ומחברים, יכול להיות שבעיית המשתמטים היא בעצם הרבה יותר מהותית ממה שחשבתי, שאם הייתי מתנדב פתאום היו יכולים להוריד את זמן השירות לשנתיים במקום שלוש, שהמלחמה היתה מסתיימת מהר יותר, לא יודע. אבל איכשהו, כל פעם שהנושא עולה, ישר כולם מנסים לאיים עליי באגרסיביות פאסיבית שערבים יאכלו את ההורים שלי ומקללים אותי שאני פרזיט דורס חתולים, מה שגורם לי להרגיש ש,כמו שחשבתי, אין פה הרבה סיפור חוץ מהסיפור הרגיל של מישהו שמרגיש שהעולם דפק אותו והוא רוצה לקחת את כולם למטה איתו.

  55. אני לא מבין את הטענה שלא יתגייסו אנשים כי הם ירגישו פרייארים. היום, כמו שMRM כתב, מבחינה כלכלית עדיף לא לשרת מאשר לשרת. זה קל יותר. זה פשוט יותר.
    ובכל זאת, אין ספק שהרוב מתגייסים.
    אם לא היתה סיבה להתגייס הרוב לא היו מתגייסים נכון?
    למה אנשים מתגייסים? הם לא מתגייסים בגלל שאין להם ברירה – עובדה שיש כאלו שלא מתגייסים אפילו שהיו יכולים.

    אני מניח שהם בוחרים להתגייס מתוך פטריוטיות או אמונה שככה הם שומרים על אלו הקרובים אליהם. גם הלחץ החברתי מהווה סיבה טובה להתגייס.
    לכן אני טמא על כך. האם באמת מי שהתגייס יצא פרייאר? זאת טעות לחשוב על זה ככה לדעתי.
    עדיף שמי שמתגייס יתגייס מתוך בחירה ולא בגלל שאין לו ברירה או איזה חוק שמחייב אותו. לדעתי עדיף שאנשים יתגייסו בגלל שהם רוצים לעזור למדינה ולקרובים אליהם.
    אז נכון שהשינויים המבניים בחברה שלנו משפיעים על הרצון של הצעירים החדשים להתגייס. אבל מצד שני, אם באמת יש בעיה וצריך לדאוג שאחוז האנשים שבוחרים לא להתגייס יקטן, לדעתי פשוט צריך לחזק אצליהם את מה שגורם לאחרים לרצות להתגייס. הרצון לתרום לחברה. הרצון להגן על מי שחשוב לך.
    אלו ערכים שלדעתי דועכים אצלנו ואם באמת יש ירידה באחוז המתגייסים, הם הסיבה לכך.
    בקשר לאלו שלא רוצים לשרת מתוך אידיאולוגיה דעתי היא שהם יכולים לתרום בדרכים אחרות כמו שירות לאומי וכו’. אני לא חושב שהוגן לקרוא למישהו שמאמין באמת בפצפיזם “משתמט” בגלל שהוא לא שירת בצבא אם הוא תרם למדינה בדרך אחרת. בעצם משתמט זאת מילה דיי רעה באופן כללי.

  56. לAP ואריאל:
    כן, יש לי רגשות, אני מודה שאני לא בא לוויכוח ממקום טהור ונקי. ואני חושב שבמקרה הזה יש גם הרבה צדק בלהגיע מהמקום הזה. אבל נגיע לזה בשלבים.
    1. שיהיה ברור – כן, באופן עקרוני לדעתי או שכולם צריכים להתגייס או שיעשו את העניין וולונטרי. אם “צבא העם” לא יכול למלא את התפקיד הזה יותר, אז שלא ימלא. אם הוא יכול, אדרבא. אפשר למצוא משהו לכל אחד, וכבר הזכירו את נושא השירות הלאומי כל כך הרבה פעמים שאין צורך להסביר. ואם אפילו את המשהו המאוד אמורפי הזה אדם לא יכול לעשות, אז אני מוכן לדחוף את הרגשות שלי עמוק פנימה ולסובב את המפתח פעמיים.
    2. כפי שכבר אמרו, אין בעיה עם אלו שהצבא דחה על רקע בריאותי אמיתי וכו’. האחד מתוך 20 הזה הוא אדם שיכול היה להתגייס והתחמק מכך. ואיתו יש לי בעיה. תגיד שאני מפלה את כל 26 האחוזים? אבל הרי זה לא נכון ממש. את החרדים אני אפילו מממן; את החולים הלגיטימיים אני מממן, ואם לא, לדעתי אני בהחלט צריך (ואם הם מחלימים, אדרבא, שישלימו את שרותם). מי נשאר מאותם 26%? אותם אנשים שלא התגייסו על רקע השכלה או פלילי? את אלו שנפסלו על רקע פלילי או השכלתי, למרות כל המסלולים בצבא המציעים ניקוי התיק הפלילי תמורת שירות מלא והשלמת השכלה, כנראה שיהיה קשה להציל, ובכל מקרה אינם ממש בעלי יכולת להגיע לתחומי עיסוק המאפשרים לי להפלות אותם על רקע השירות או אי השירות. אז שוב, אני חש שהרגשות שלי מופנים לכיוון הנכון.
    3. אתם אומרים שאותם אנשים יבזבזו את זמנם – ובכן, לפתור את כל הבעיות של צה”ל אי אפשר בדיון אחד, ואני נוטה להסכים שאת רוב תפקודי הצבא אפשר להעביר לאנשי מקצוע (אחד המקומות היחידים שהייתי שמח לראות בהם הפרטה מסויימת, אם לומר את האמת). ועד אז, שיואילו לשאת גם הם בנטל. מי יודע, אולי הם בכל זאת יביאו תועלת. לא כל תפקיד ג’ובניקי הוא בזבוז זמן מוחלט.
    4. הטענה על הרווח לכאורה שמפיקים אנשים מסויימים מהצבא היא בעייתית – ראשית, רובה שמורה לתפקידים הדורשים חתימה על עוד שנים בצבא. שנית, מלבד קצונה, היא שמורה בעיקרה לתפקידים עורפיים (ולטייסים, אבל 7 שנות שירות מפצות את הצבא יפה). והרי אנחנו לא רוצים לעודד ניפוח של העורף, נכון?
    5. כן, מי שלא משרת כן משפיע עלי, ועל סיכויי ההצלחה שלי. שהרי בזמן שאני תיקנתי רכבים (לא באמת, אבל מספיק קרוב בשביל הנקודה), הוא יכול היה לעשות דברים שאני לא יכולתי – להוציא תואר, לצבור נסיון, לחתום על חוזה דוגמנות. כשאני יוצא מצה”ל אני בעמדת נחיתות ביחס אליו, ולו רק בגלל זה שיש לי הרבה פחות כסף ממנו, אפילו אם שילמו לו מינימום. ואם הוא החליט להזרק אצל ההורים שלו 3 שנים במקום, הוא עדיין בעדיפות עלי, כי עכשיו אני עדיין צריך להתמך על ידיהם עוד קצת זמן לפני שאני מוצא עבודה וכו’. ואם מישהו מצא עבודה דרך התפקיד שהיה לו בצבא? ובכן, שיבושם לו, ושוב אדחיק את רגשות הטינה שלי עמוק לבטן ואתמודד עם האולקוס עם קצת סודה.
    6. אגב, אם יש מקום אחד שבו היסטריית ההשתמטות גרמה למשהו טוב טוב זה שהצבא היום הוא מקום הרבה יותר מתחשב ונוח (לפחות איפה שאני שירתתי) ממה שהוא היה לפני מספר קטן יחסית של שנים. לא שחסרים מקרים של התעללות והטרדה ומה לא, אבל הם יותר נדירים ולתחושתי הופכים ליותר ויותר נדירים כל הזמן (אין נתונים, אנא תקנו אותי אם אני מטעה).
    7. אריאל, אף אחד לא אומר לך לדרוס חתולים. אנשים לוקחים עוד צעד קדימה עם גישה שלפחות נראה שאתה תומך בה. אנשים שמשתמטים (וכרגע אני מתכוון לאלה שלא מתגייסים מסיבות לא לגיטימיות) הרבה פעמים משתמשים בגישה הזו: הצבא לא מתאים לי, אני יכול לעשות דברים יותר טובים במקום אחר ובכלל מי הם שיגידו לי מה לעשות עם החיים שלי. וזו צביעות. וזה בדיוק מה שגורם לי לערב רגשות בעניין, ומה שגורם לאנשים אחרים להכניס את עניין הבושה – שאנשים אומרים את הדברים האלה ולא חושבים לרגע אחד שאולי זה לא נכון, שאולי צריך את צה”ל, שאולי יש להם גם חלק של חובה בכל העניין הזה שנקרא מדינה. אתה הבהרת שאתה לא מרגיש ככה וכן היית משרת אם רק היתה אינדיקציה של צורך בך, ואני מבין ומכבד את זה. אני גם חושב שצריכה להיות מסגרת שבה כן תוכל לתרום… או לחלופין שלא תהיה מסגרת בה יחייבו אותי ואת כל השאר לתרום.
    הערת שוליים: העובדה שלא שירתת לא אומרת, לדעתי, שאתה לא יכול להצטרף לדיון כזה. חווית השירות הצבאי, אם בכלל אפשר להגדיר חיה אמורפית כזו, היא לא כל כך שונה משאר החוויות בחיים, מלבד אולי הזמן בחיי המשרתים בו היא מתרחשת. יותר מזה, אני חושב שדווקא אלה שלא שירתו צריכים להיות מעורבים בדיונים… שהרי ברור שאני לא רוצה לפגוע באותם אלה שנדחו משירות בגלל סיבות לגיטימיות, וקיומם של אלה בדיון מזכיר לכולם בדיוק את זה שהם קיימים ומכניס דברים לפרופורציות. כי למרות שיש לי רגשות, אני עדיין סומך על השכל שלי בכל מה שנוגע לשיפוט הסופי. 🙂
    8. אני מתנצל אם אני מתלהם, נשבע לכם שלרוב אני אדם שקול וכמה מחברי הטובים ביותר לא עשו צבא וכו’. אבל תכל’ס, אני חושב (ומרגיש! :)) שהרגשות שלי מוצדקים, ולכן אני הולך להמשיך ולהפגין אותם.

  57. לירדן – (סליחה, בפעם הבאה אני ארפרש לפני שאני מתגבב)
    זאת בדיוק הבעיה – האספקט של הלחץ החברתי מאבד מהאפקטיביות שלו, יחד עם עוד אספקטים. וזה בדיוק הפתרון שמציעים – החזרת הבושה, שהיא בעצם שם אחר ללחץ חברתי.
    ועוד דבר אחד קטן, כי בכל זאת צריך קצת מס שפתיים לנושא המקורי של הפוסט: כן, בהחלט, עזבו את בר רפאלי, הפתרון הטוב ביותר (במקרה של סלבריטיאים, בכל מקרה) הוא אכן התעלמות. ובקשר לכל השאר, מה לעשות, נכון. ומעצבן. :/

  58. הפיתרון של “להחזיר את הבושה” הוא לגמרי גרוע, כי נורא קשה לכוון אותו למקומות הנכונים, וכשאני רואה שגם אנשים כמו עברי לידר צריכים להתבייש בעצמם (לא הזמר האהוב עליי, אבל בהחלט לא משתמט) וגם ג’ובניקים שכן עושים צבא אבל לא תפקידים של חיים או מוות, אז זה פשוט גורם לי להתייחס לכל המוטיב הזה של הבושה כעוד התלהמות פרמיטיבית ופשוט להוציא את עצמי מהמשחק. כמובן, אצלי זה חסר טעם כי גם ככה קיבלתי פטור לגיטימי, אבל נניח ולא הייתי מקבל פטור, אני עדיין די בטוח שלא הייתי הולך לקרבי, כי מה לעשות, זה פשוט לא מתאים לי משום בחינה, אין לי אופי לזה ואני בחיים לא הייתי מסתדר שם, אז אם הבחירה שלי היתה להיות ג’ובניק (כשיש ג’ובניקים שעושים תפקידים חשובים) או לנסות להשתמט, קשה לי לדעת באיזה אופציה הייתי בוחר, כשג’ובניקים גם זוכים לאותו יחס שמשתמטים זוכים לו, גם מתייחסים לעבודה שלהם כחסרת חשיבות, וגם בסופו של דבר זה עדיין בזבוז של שלוש שנים.

    בקיצור, במקום בושה עדיף ללכת על גאווה, לא? עברי לידר יכול ללמד את הצבא משהו בקטע הזה P:

  59. אריאל, אני לא לגמרי מבין. מצד אחד אמרת קודם שאם היה בך צורך (ובהגדרה, אם לא היית מקבל את הפטור, היה בך צורך מבחינת הצבא) ומצד שני אתה אומר שאתה לא בטוח שלא היית בוחר בהשתמטות בכל מקרה. מלבד זה, ג’ובניקים לא זוכים לאותו יחס כמו למשתמטים, ולו רק מכיוון שהרוב המכריע של המשרתים הם ג’ובניקים, בסיכומו של יום.
    ובקשר לשכר במקום עונש, גאווה במקום בושה וכו’. הבעיה היא שזה לא כל כך עובד ככה. גאווה אולי תדחוף אנשים לשרת בסיירות או ביחידות קרביות מסויימות אבל לא בהכרח תדחוף אנשים לתפקידים קצת פחות זוהרים כמו, נניח, שריון או תותחנים. תועלת גם תדחוף אנשים מסוימים, אבל עדיין יש קו מסויים שבו נהיה לא משתלם לשרת. הבושה הזו, שכל אדם צריך לחשוב בינו ובין עצמו אם הוא צריך להרגיש אותה או לא, היא עדיין כלי הכרחי. וכמובן, אנא הוסף “לטעמי” או “לדעתי” בערך בכל משפט שני כאן. אשמח אם יראו לי שאני טועה.
    שים לב שהבושה הזו לא צריכה לשתק אנשים ולמנוע מהם מלתפקד, ואני מאמין שתמיד ניתן לתקן ולפצות בדרכים שונות, אבל אני כן חושב שהיא, בסופו של יום, מאוד חיונית לעמישראלחי.

  60. מה שהתכוונתי היה שאם היתה ניתנת לי האופציה שוב היום, לאחר שאני למוד ניסיון משנותיי כפאסודו-משתמשט, אני לא בטוח מה הייתי עושה. אני גם לא יכול להגיד בביטחון מוחלט מה הייתי בוחר אם היתה לי ניתנת לי האפשרות בזמנו, סביר להניח שלא הייתי משתמט בצורה אקטיבית, מה שהתכוונתי שם היה שלא הוזכרה בפניי אפילו האופציה להתנדב, ואפילו שהייתי מודע לכך שהיא קיימת, הנחתי שזה יהיה חסר טעם וקיבלתי את הרושם שדברים כאלה נועדו יותר לאחות את האגו המנותץ של בעל הפטור (כי הרי הוא צריך לחוש בושה גדולה!) מאשר שבאמת יש בהם צורך ממשי.
    אולי הגזמתי עם הג’ובניקים, כשמסתכל מהצד אין לי קנה מידה אמיתי, אבל בוא נגיד שנתקלתי לא מעט פעמים שמשתמשים בתואר הזה כעלבון, ואני יוצא מנקודת הנחה שכמו שאני חש צריבה בלתי נשלטת על כך שלא עשיתי יותר ולא התנדבתי, ככה גם ג’ובניקים מרגישים על כך שלא התגייסו לקרבי (וככה גם קרביים מרגישים על כך שלא איבדו רגל בקרב במקום חברם לפלוגה וכו’ וכו’). בושה היא נשק חזק במיוחד, וברגע שהיכולת לכוון אותו נופלת לידיים הלא נכונות, כלומר לכלל הציבור, הרבה חפים מפשע גם נפגעים, למשל עברי לידר, למשל אני, למשל כל אחד שהוא לא מבסה”כ 5 האחוזים המסכנים האלה. ובתאכלס, גם הם, כשמבקשים מהם להרגיש בושה, התגובה הטבעית שלהם תהיה אנטי, למצוא לעצמם תירוצים למה מה שהם עושים הוא נכון (ולא חסרים תירוצים רציונליים לא להתגייס, גם אם אני לא תומך בצעד הזה, ובייחוד כשטיעוני הנגד הם “מי שלא מתגייס הומו\פרזיט”)(אגב, במחשבה לאחור, לא מאוד מפתיע אותי שצה”ל החליטו להפוך עכשיו דווקא את עברי לידר לנער הפוסטר של המשתמטים על לא עוול בכפו, אם אתה מבין למה אני רומז), כי אנשים לא אוהבים שמנופפים מולם באצבע ואומרים להם “נו נו נו”, ובתאכלס מה שמשחקי הכבוד האלה עושים זה רק לחמש עוד יותר את מתנגדי הגיוס, שכאמור, תחמושת היא לא מה שחסר להם, בין הכיבוש\התנתקות (תלוי מאיזה צד של המפה הפוליטית אתה) לחיילים שנשכחים בשטחי אוייב.

  61. לMrM, כמה דברים:
    קודם כל, שירות קרבי הוא התנדבותי?! ממתי?! רוב מוחלט של הכח הלוחם הוא בהחלט לא התנדבותי. חוץ מסיירות ומחטיבת הצנחנים, שום דבר הוא לא התנדבותי, וזה כולל את שאר חטיבות החי”ר, השריון, ההנדסה, תותחנים וכו’.
    חוץ מזה, תומכי לחימה גם מסכנים את החיים שלהם – לדוגמא – נהג של משאית סולר שבא לתדלק טנקים, או דוגמא יותר קיצונית: חוליה טכנית של פלוגת שריון, שיש לה נגמ”ש עם מא”ג, ומתפקידה לתקן טנקים בקו ראשון, אבל חייליה אינם נחשבים קרביים.
    בקשר למה שכתבת על המילואים: לא משנה מה אמור לקרות – משנה מה שקורה בפועל. דבר שני, המצב הזה נמשך עשרות שנים והוא לא תופעה של השנים האחרונות. מילואימניקים החזיקו קווים ארוכים מאוד בתעלה לדוגמא, ובאותן שנים, שירות מילואים היה הרבה יותר מחודש בשנה.

  62. אני מכיר מקרה של מישהו (ואני דיי בטוח שהרבה פה אם לא כולם מכירים מקרים דומים) שלא מתאימה לו בכלל המסגרת הצבאית. מצד שני הוא לא רוצה להיות “משתמט”. המסגרת לא מתאימה לו מבחינה נפשית – לא שיש לו בעיה אידיאולוגית או שום דבר כזה.
    לכן הוא התעקש לשרת אבל השירות שלו זה ללכת פעם בשבוע לשעתיים ולחתום שהוא היה שמה. מה הוא עשה בזה? לדעתי היה עדיף אם לא היה מתגייס בכלל. צריך לעודד אנשים להתגייס אבל לא להפחיד את אלו שלא יכולים לתרום. על אנשים כמו זה שציינתי כולנו מפסידים. אני לא יודע כמה תקציב יוצא על מה שהוא עושה אבל הוא לא תורם לאף אחד בכלום ומצד שני הרבה מקומות עבודה לא מקבלים אותך כשאתה עוד בצבא.

  63. כח חברה צריכה לרומם את מתנדביה ומגיניה ולפגוע בזכויות הלא-טיבעיות של נירפיה ןמשתמטיה. ולכן אני רואה בהצעה לדכא את משתמטי צה”ל ולהפלות לרעה את הזמרים / אומנים המשתמטים כהצעה הוגנת ומוסרית.

  64. למפורסמים שמור מקום של כבוד בצבא (כמו הכדורגלנים/כדרואמואים, אותם לרוב לא משחררים, אלא חוטפים אותם כמו לחמניות חמות לפקד על ממטרות) – אם כולם ישתחררו, כיצד חיל האוויר יוכל לגייס יעל בר זוהריות למינהן שיופיעו בסרטוני ההדרכה חינם אין כסף?

    כמו שלא משלמים לאנשים מוכשרים שיודעים להפעיל אם 16, ככה לא משלמים לאנשים מוכשרים אחרים שיודעים להצטלם (גם כן כישרון, אבל שיהיה).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: