מועקה

צביקה בורג עסק בלמהנט בתחבורה הציבורית בישראל ובין השאר כתב כי:

כדי שאזרחי ישראל יסכימו להשאיר את המכונית הפרטית בבית ולהשתמש בתחבורה ציבורית, העסק צריך לעבוד ביעילות, בנוחות ובביטחון, להשתלם כלכלית ובעיקר לא להפריע למהלך החיים התקין. הרעיונות שעולים לאחרונה, לשבש לנו את החיים באמצעות אגרות גודש וסגירת מרכזי ערים כדי להכריח אותנו לעלות לאוטובוס ולרכבת הלא יעילים ונוחים, רק יהפכו את החיים למעצבנים ומעיקים יותר.

יונתן אורלב, שלח לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות טקסט שלדבריו נכתב ללא קשר לשורה התחתונה של בורג. אנחנו שמחים לארח את יונתן (שהטקסט שלו משתלב היטב באווירה הטעונה שנוצרה סביב הדיון הקודם) בקטגוריית כתב אורח. הנה הטקסט:

הרבה פעמים חשבתי למה לכל כך הרבה אנשים נמאס לחיות בארץ הזו.

יש פה אלימות, יש פה שחיתות, יש פה שירות צבאי. הארץ מלוכלכת, המגזר הציבורי די מושחת. המשטרה לא שווה הרבה. בעצם, הרבה לא שווה הרבה. המיסוי גבוה מאוד. השכר נמוך יותר מהמקובל במערב. אבל אם הייתי צריך לסכם את כל המאפיינים שמשניאים את המדינה הזו על תושביה, ובייחוד על תושביה היצרניים, הסיכום יהיה שהמדינה הזו מעיקה. המדינה הזו גורמת למועקה.

אנשים שיורדים מהארץ לא יורדים בהכרח כי מצבם הכלכלי לא מאפשר להם להמשיך לחיות פה, או כי הם נפגעו באופן אישי מפשיעה, או כי בחו”ל הם בהכרח יוכלו להצליח הרבה יותר, או רק כי הם דואגים לילדים שיש להם או שעדיין אין להם. הם בורחים מהמועקה. אנשים אוהבים את הארץ אבל שונאים את המדינה. מדינת ישראל מעיקה. זו מדינה שמנהיגים אותה אנשים מנוולים (אני מתכוון לזה ואני לא אומר את הדברים מתוך כעס), שטובת הציבור חסרת כל חשיבות עבורם. את כל התחושות של הציבור כלפי המדינה הדפוקה הזו אפשר לסכם במילה אחת: מועקה.

זו גם התשובה לכל אלה המרגישים מצוקה, המרגישים לחץ מהחיים פה, ולא מבינים את זה. הם אומרים לעצמם “אבל לי טוב, לי יש עבודה, יש משכורת בסדר, בית בסדר, הילדים לומדים בבית ספר בסדר, ופרצו לי לבית או גנבו לי את האוטו רק פעם אחת, אז למה אני מרגיש ככה כלפי החיים במדינה הזו?” והתשובה: זו המועקה.

65 מחשבות על “מועקה

  1. להתחיל להתייחס לפוליטיקה ולפוליטיקאים ברצינות ובאחריות, ולהבדיל בין פוליטיקאים רציניים שלא תמיד עושים מה שנראה לנו ו/ או עושים שטויות, לבין המנוולים. זה תהליך ארוך ומסובך, אבל הי, מי אמר שיש תרופת פלא.

  2. יובל (4) התשובה לשאלתך אינה פשוטה ואני רוצה כבר די הרבה זמן לכתוב על זה פוסט.

    אומר לך רק במשפט אחד דבר שאין ספק יש להרחיבו:
    הפכתי לפוסט ציוני מתוך יאוש. אני מאמין שיש עוד הרבה כמוני, רק שאותם לא שומעים.

    משמעות הדברים היא שאני מאמין שהמדינה הגיע לשלב בו לא ניתן לקבוע דבר לגבי עתידה, והיא נמצאת במצב כזה שאין אפשרות וגם אין טעם לנסות לשנותו.

    במילים אחרות: יהיה מה שיהיה, אני חי פה כי אני פה ולא מעבר לכך.

  3. פשוט נפלא שעכשיו יש לי מילה אחת להסביר בדיוק את התחושה שלי (באנגלית הרבה יותר קל להתבטא, עוד סיבה לעבור מפה).
    אבל באמת, אין לי שום ביטחון במדינה הזאת. האמנתי בצה”ל עד שדיברתי עם נהג מונית שסיפר לי על איך שהוא נפצע בשירות קרבי והמדינה נטשה אותו. איבדתי בטחון בפוליטיקאים בערך ביום הראשון שקראתי עיתון. איבדתי אמון בעיתון ביום שראיתי את הסרט “לקשקש בכלב”. אז על מי אפשר לסמוך?

  4. צור (11) לא נעים לי להוסיף על אכזבתך, אבל הסיבה שבאנגלית הרבה יותר קל להתבטא היא שמערכת החינוך גם היא לא שווה הרבה…

    אני לא חושב שעברית פחות טובה (מבחינת יכולת הביטוי ועושר השפה) מאנגלית. כנראה שההפך הוא הנכון, אבל מאחר שסוכני התרבות הממלכתיים לא עושים את עבודתם, אנו גם מתקשים לדבר ולהתבטא בעברית.

  5. פוסט יפה. וגם הפוסט של הילדה היה יפה, וגם הדיון לפוסט של הילדה. בכלל יש במדינה הזו הרבה מאד אנשים יפים וטובים ומוכשרים.

    הבעיה היא שהמדינה אכן מעיקה.

    והפתרון? לשים לב ש”המדינה” היא לא גוף ערטילאי אלא רשת מסועפת של בעלי אינטרסים וכוח, שעושים לביתם ולעסקיהם ולכבודם על חשבוננו.

    אין תחבורה ציבורית ראויה? צריך לבדוק לאיזה פוליטיקאים יש אינטרס להעשיר את יבואני הרכב, בעלי חברות הליסינג וחברות הדלק.

    אין חינוך? צריך לבדוק מי הפוליטיקאים שהורסים את החינוך (כולם, כולל יולי תמיר ולימור ליבנת, יד ביד עם אנשי ש”ס ובנימין נתניהו בראשם אם כבר שאלתם).

    אין בריאות? צריך לבדוק איזה פוליטקאים מקדמים מעבר לרפואה פרטית.

    ואז צריך להלחם בהם. זו הבעיה היותר גדולה.

  6. הפתרון פשוט: מסלקים את השלטון ביום חמישי בשעה 15:00.
    למה דווקא אז? כי לא נצטרך להיות אלימים: השוטרים מנומנמים בשעה הזו, חברי הכנסת בפגרה, השרים גם ככה לא ממש מעניינים מישהו, והועבדים שעוד עובדים במהלך החצי השני של אוגוסט – חושבים על הסופ”ש וחוף הים כבר משעות הבוקר. זה יהיה קל במיוחד, אני אומר לכם.

    אם בכל זאת רוצים ליצור מראה של מהפכה עסיסית, לפידים וקלשונים יחולקו בגן הוורדים, ומביאים את השלטים מהבית. יהיה דיסקו.

  7. מוסיף (13):

    השאלה שאף אחד לא מסוגל להתמודד איתה ברצינות היא האם הגענו כבר לנקודת האל-חזור. אם כל המדינה נשלטת ע”י בעלי אינטרסים, ואם תש כוחו ואבדה יכולתו של הציבור להילחם בהם, יתכן שאחרנו את המועד.

    במקרה כזה, לא נותר לנו אלא לצפות במדינה ולראות איך היא שוקעת. ברמה הלאומית זה אולי לא פיתרון, אבל ברמה האישית המחשבה הזו דווקא מרגיעה: לא צריך להילחם.

  8. יונתן – הישראלים בסופו של דבר לא פראיירים. כלומר הם פראיירים גדולים מאד רוב הזמן, אבל ברגע האמת הם מתעשתים. ככה נדמה לי לפחות.

    אני מאד מאמין באינטרנט (בהיעדרה של תקשורת שממלאת את תפקידה האזרחי) ככלי לשינוי. צריך להיות קצת אופטימיים.

  9. לדעתי הבעיה הראשונה של ישראל היא הציבור הישראלי. הישראלי הוא בור, טיפש, נבער, גזען, לאומני, דתי, אלים והכי גרוע- מאוהב בעצמו. איך אתם חושבים שכל הפוליטקאים הגיעו לעמדת כח? ממאדים? הם נבחרו ע”י הציבור הישראלי, שפעל בדיוק לפי התכונות הנ”ל.
    אף אחד לא כפה עלינו את אולמרט. הוא נבחר.
    אם, בכל זאת, השמאל הישראלי (האמיתי. לא אהוד ברק), או מה שנשאר ממנו, מקווה להשיב מעט הגינות ויושר למדינה ולשוב לעמדות השפעה, זה יקרה רק בדרך אחת: פיתוח היכולת להפעיל ולספוג אלימות. כמו במערכות הפוליטיות של שנות ה-80. זה אומר להרים הפגנות בשוק הכרמל, לחטוף מכות אחרי משחקים של בית”ר בטדי, להפוך כל מצעד גאווה לקטטה המונית, עידוד והסתה לסרבנות, ישיבה במעצרים ואפילו קורבנות בנפש, למרבה הצער.
    ישראלים מעריכים כח, אלימות ועבודת שטח. זו הדרך היחידה.
    לא שאני משלה את עצמי שזה יקרה. הדברים האלה דורשים הקרבה של כסף, קריירה, משפחה, השכלה, חופש אישי ונוחות כללית. לא כל כך מסתדר עם הבורגנות שרובנו מקווים להשיג.

  10. AP, אני לא מסכים איתך בכלל.

    אני חושב את ההיפך. אם בשמאל רוצים למנוע מהמדינה הזו להידרדר אל פי התהום (לשם אני מאמין שהיא הולכת) הם צריכים להחליט שהשלום על הפלסטינים יכול להמתין עוד עשר או עשרים שנה.

    רק אז יוכלו השמאל המרכז וגם הימין לפעול ביחד כדי לבנות לעשות מהמדינה הזו משהו. אח”כ, כאשר המדינה תהיה מדינה שפוייה, עם מנהיגים שפויים, אפשר יהיה להתפנות למאבקי שלום. עד אז, אני חושב שהעובדה שהשמאל הפנה כל כך הרבה מהאנרגיה שלו לענייני ערבים גרמה לנזק גדול.

    * אם אני זוכר נכון, גדעון לוי מהארץ תומך באהוד ברק, כי אהוד ברק יעשה שלום. זוועה. זה השמאל שאתה רוצה להתבסס עליו? (אני מדבר על עדכון, לא אהוד ברק).

    דרך אגב, הציבור לא כל כך טיפש. הרבה אנשים בחרו בעבודה בראשות עמיר פרץ, והבן אדם הזה, הבהמה הזה, בגד בהם.

    גם זו אשמת העם?

  11. יונתן אורלב- לא אמרתי שום דבר לגבי התהליך המדיני, אני לא חושב שלשמאל ולימין יש מה לעשות ביחד חוץ ממלחמת אזרחים, ולא אהוד ברק, גדעון לוי או עמיר פרץ הם אנשים שאני מסתמך עליהם (בהקשר הזה).

  12. סלוגן נהדר: אוהבים את הארץ, שונאים את המדינה.
    אני חושב שאתלה את זה על הבית שלי בעמונה. תודה

  13. אוי, כמה טוב להתבכיין. כמה נעים להאשים את הישראלי הטיפש, המכוער, הנצלן, העצלן. כמה אינטלקטואלי להתלונן על העברית העילגת, שנובעת ממערכת החינוך המתפוררת (כי עברית לומדים בבי”ס אבל את האנגלית שלך, אני מניחה, למדת בפנימיית בני אצולה באוקספורד). כמה עדין נפש להגעל מהלכלוך.

    אני באמת משתדלת לא להעליב אחרים ולא לכתוב באלימות, אני בטח אתחרט על זה כשאפסיק לכעוס ואני מתנצלת מראש, אבל בא לי להקיא עליך.

  14. מסכים מאוד אם ההגדרה המדויקת, וגם עם נדב על הסיבות לה.
    מה שקצת מצחיק זה שתחושת המועקה המתמדת היא חלק כל כך אינטגרלי מהישראליות, שכשהיא נעלמת, הרבה אנשים חושבים שהם חשים ריקנות.

  15. פינגבק: זכרון סלקטיבי ~
  16. לדבר על מצב אל-חזור זו יוהרה. אנחנו לא בהכרח מבינים את מצבנו על מורכבותו ואין לנו ניסיון במצבים כאלה. עדיף לאמץ כהנחת עבודה את הגישה של “תאמין שאפשר לתקן”. לא נאמר “בקלי קלות” וכשיש הנחה סמויה כזאת, צריך לסלק אותה.

    מעניינת הגישה שהתרגלנו למועקה והיא חלק מהזהות שלנו ומה נעשה בלעדיה? מה יכול לבוא במקומה? משום מה נתקע לי, במחילה, הרעיון של אור לגויים. למה החדשנות שלנו מגבילה את עצמה להיי-טק ולחקלאות? למה לא חדשנות חברתית מודרנית (ואני ממש לא מתכוונת לקיבוצים המכנים עצמם מתחדשים, למרות שחלקם בהרצה ואולי עוד יצא מהם משהו טוב)?
    דוגמה מוצלחת מהמציאות: חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. במדינות אחרות נפגע מסכן צריך לפצוח בתביעה ולהוכיח אשמה ואולי יקבל פיצוי אחרי שנים, כשהוא זקוק לכסף באופן מיידי. אצלנו הוא יקבל פיצוי מהיר בכל מקרה, והשגנו את הסכמת חברות הביטוח ע”י הגבלת סכום הפיצוי. זה מבריק, וחריג בעולם.
    נחמד להתגאות בזה במקום לחוש מועקה.
    איזה מזל שיש אתגרים.

  17. לבלונדינית,
    יש לי כבוד לשפה העברית ואני מודה שלא למדתי אותה לעומק כמו שאולי הייתי צריך. לא באופן פרטי ולא דרך מערכת החינוך. אבל בכל זאת קשה לי להאמין שפספסתי דרכי ביטוי דקדוקיים בעברית. ההרגשה שלי היא שבאנגלית יש הרבה יותר דרכים להגיד משפט ולהתבטא. משחקי מילים ברמה שבלתי אפשרי לשחזר בעברית.
    סביר להניח שחוסר הידע שלי ושל צור בעברית (אני מניח) הוא בעיקר בתחום אוצר המילים וזו לא הייתה הכוונה פה.
    לכן קשה לי לקבל את כעסך כלפי הטענה שהשפה העברית פחות טובה מהאנגלית. הרי זה עניין של טעם במקרה הגרוע.

    להאשים את הישראלי הממוצע בטיפשות וגזענות זו מין התנשאות. כי במילים אחרות אפשר להגיד – אם רוב האנשים במדינה היו יותר כמוני היה טוב יותר פה. מצד שני אני מניח שכל אחד מרגיש ככה. אני מסכים אם AP שבישראל יש נטייה להדגיש יותר את הסבלנות כלפי הדת ואת ההשתייכות אליה מאשר הערכים הדמוקרטיים וחברתיים. אני שונא הכללות אבל מישהו פה יכול לטעון שהישראלי הממוצע לא חושב במונחים של “פרייאר” ו”לא פרייאר” כל הזמן?

  18. מישהו פה יכול לטעון משהו על הישראלי הממוצע בכלל? הרי גם הסקרים מזמן לא אוביקטיביים. 🙂
    ולפתרון (שאין לי): יש גוש שלם, ומשפיע מאוד, של אנשים שמתנדנדים כל בחירות מחדש בין מפלגות קיקיוניות (יותר או פחות) ואופנתיות (יותר או פחות) שחורטות על דגלן נושא אחד, ואחר כך אפילו אותו מוכרות במכירת חיסול בכנסת. אם הייתי רוצה להתחיל לחשוב על פתרון, הייתי חושב על הכוונה כלשהי של כמות הבוחרים המתנדנדת והעצומה הזו.
    אם אני זוכר נכון פעם התחיל יובל איזה פרוייקט פה של לעקוב אחרי השגי וחטאי חברי הכנסת. נשמע כמו התחלה לא רעה, אם תהיה לקונספט תפוצה הרבה יותר רחבה. כי האמת היא שגם היום אין במדינה שום סוג של Accountability, וזכרון ציבורי של דג זהב (ואני הראשון להודות שגם אני לוקה בתסמינים אלה ולכן אשמח לאתר שעוזר בפתרונם).

  19. בלונדינית, בשפה העברית כשמונים אלף מילים, בעוד שבאנגלית כשמונה מאות אלף. גם אני לוקה בתסמונת ביטוי חסר בעברית, בהחלט מדאיג למדי ( מה גם שאיני יכול לטעון שיכולת הביטוי באנגלית משתפרת באותה מידה שהעברית מדרדרת….)

    הפוסט הזה שם את האצבע על נושא באמת חשוב. לחיות בארץ זה באמת מלחיץ, במיוחד לאחר שמתנסים בחיים במקומות שלווים וצפויים כמו אוסטרליה או ניו זילנד.

    מעבר למה שנכתב, מה שהפריע לי במיוחד בארץ זו חוסר הוודאות. חוסר היכולת לתכנן אפילו כמה חודשים קדימה, כי לא יודעים מה יהיה מחר. בנוסף לנסיבות הגיאופוליטיות באיזור, שרבות מהן אינן בשליטתנו, יש משבר אמון מתמשך בין האזרחים לממשלה, ובצדק – למדנו לא להאמין לממשלה, לחפש היכן הקונץ בכל פעם שמשהו “טוב” קורה ולצפות שידפקו אותנו כל פעם מכיוון אחר.באוסטרליה, לקח לי לא מעט זמן כדי להפנים שיש מצב שהמדינה לא רועצת אותך בכל אשר תלך, והיא באמת משתדלת לדאוג לטובתם של האזרחים ברוב הזמן.

    בתור סטודנט באוניברסיטת בן גוריון יצא לי לכהן במשך כמה סמסטרים בוועדת הביקורת של אגודת הסטודנטים, מעין מיקרוקוסמוס של הפוליטיקה הארצית, ומקפצה פוליטית ידועה ( ע”ע סילבן שלום למשל). בתוקף התפקיד צברתי עשרות, אם לא מאות שעות לא הרמוניות במיוחד עם גילה גמליאל שנבחרה ליו”ר האגודה בהצבעה מקומבנת להפליא עתירת דילים, והבנתי קצת יותר כיצד בנוייה המערכת הפוליטית, מאיזה חומר קרוצים נבחרי הציבור שלנו ואיך המסלול לכנסת יכול להשחית גם חומר אנושי שבבסיסו הוא טוב ( ואני לא מתכוון פה לגילה גמליאל – היא מעולם לא הייתה חומר אנושי טוב).

    מי יתננו מדינאים בעלי שיעור קומה. ללא האנשים הנכונים אין סיכוי לשיפור.

    דבר אחד לפחות מתקדם בכיוון הנכון – נראה כי ממשלת אולמרט מפכחת את אחרוני האדישים ומכחישי המצב.

  20. לצערי אנחנו כציבור ניתפכח רק כשתבוא עלינו הקטסטרופה.

    בשעתו חשתי שמלחמת לבנון השניה הגיעה כדי להעיר אותנו מרבצנו וזחיחותנו, ו”הודתי”לנאסראלה שלא יכל להתאפק. אפילו נמלאתי אופטימיות לתיקון שיבוא – נאיבי שכמוני. היום לאחר שנה שבה אולי אולי אולי רק חלק מהצבא התעורר ושאר המערכות חוזרות לתרדמת הקריסה שלהם, אני מרגיש שפיספסנו הזדמנות להתעורר. ואין ברירה, נחכה לבומבה שתכאב, אבל אחריה נצא לרחובות, לא להפגין אלא פשוט כדי לעשות את העבודה כעם שאין לו אלטרנטיבה קיומית אחרת.

    נ.ב. אל לנו לחכות לסטודנטים שיתחילו את המהפכה הזו – הם כבר מזמן הפכו לכח נשלט ע”י גורמים קטנים לא פחות מאלו המעיקים עלינו יום יום.

  21. אני רוצה להוריד את “טיפש” מהרשימה. זו מילה כללית מדי, שלא אומרת כלום בעצם.
    מצד שני, אני רוצה להוסיף את “מושחת”.

  22. בלונדינית סודית- אם את מדברת אלי, אל תהססי לציין במפורש. אני לא אעלב ולא אפגע. כבר הקיאו עלי וירטואלית מספיק פעמים. אני חסין.

  23. כל מה שאמרתם לגבי ההשוואה בין עברית לאנגלית נכון ויפה ובכל זאת זה:

    צור (11) לא נעים לי להוסיף על אכזבתך, אבל הסיבה שבאנגלית הרבה יותר קל להתבטא היא שמערכת החינוך גם היא לא שווה הרבה…

    (תגובה 12)

    משהו אחר לגמרי.

    ובאשר לישראלי הממוצע, כשתראו לי אחד אני אשמח לבדוק אם הוא אוחז בכל התכונות המכוערות שהזכרתם. בינתיים כשאני מסתכלת על החברים שלי, העמיתים שלי, המשפחה שלי, התלמידים שלי, המגיבים כאן בגלוב ובבלוגים בשכונה אני רואה ממוצע אחר לגמרי. אבל הי, למה לעבוד קשה? למה לנסות לשנות? אפשר פשוט לזרוק אחריות על הישראלי המכוער, המושחת והנצלן שרק רוצה להשתמט מהצבא ולהעלים מיסים ועל הדרך גם להרגיש כמה אנחנו יפים וצודקים.

  24. זה לא נכון. תושבי המדינה לא שונאים אותה. תוכיח שהם שונאים אותה. איזו אמירה טיפשית. וכאילו ליצרנים יש יותר זכות התבטאות בנושא מאשר ללא יצרנים. ומה שחשוב (על פי הפרמטרים להערכה שניתנו בפוסט) זה רק עבודה בסדר משכורת בסדר ובית בסדר. ודיני קניין. איפה ההתבטאויות השמאלניסטיות החמודות שאפיינו את הגלוב עד כה? איך נותנים לקפיטליסטיות לדרוס גם פה? מוסיף, אתה שם?

  25. אפרת (36),

    ביצרניים הכוונה שלי הייתה לאנשים עובדים, לא מעבר לזה. דרך אגב, לדעתי דיני קניין (כפי שאת קוראת לזה) זה דבר חשוב מאוד.

    לגבי שינאת המדינה: לא סתם הפרדתי בין הארץ למדינה. כיום אלה שתי ישויות שונות. וכן, אני חושב שאת המדינה, להבדיל מהארץ, הרבה אנשים שונאים. כי במדינה, להבדיל מהארץ, לא נותר כמעט דבר שאפשר לכבד או להעריך.

  26. שושי (31) ואחרים, אנא קראו:

    לגבי עבודה שחורה:
    בתחילה לא קראתי אותו כי הוא היה מרוכז בעיקר במפלגת העבודה. אח”כ עברתם למישכנכם החדש, והאתר עוצב מחדש, והוא נושא אופי כללי יותר, שזה טוב.

    הסיבה שקשה לי לקרוא בו עכשיו היא שהוא גדוש בפרטים, ונראה שמי שמעוניין לקבל תמונת מצב כללית על מעשיהם של חברי הכנסת או השרים מתקשה לעשות כן. האתר בנוי כפלטפורמה, או כבמה, לפיעלות אזרחית פוליטית, וברור שיש לה מקום, אך אני חושב שאפשר לעשות עוד משהו שישרת את הציבור שבסך הכל רוצה לקבל תמונה על התנהלות האנשים שאמורים לנהל (והפועל הורסים) את המדינה שלו:

    יש לי שתי הצעות שיכולות לדעתי לשפר מאוד את האתר מבחינה. על אחת אספר פה, על השנייה אולי במועד מאוחר יותר (אני לא סגור לגביה).

    אז ההצעה שלי היא כזו:

    צרו עבור כל ח”כ דף בית אצלכם (דף בסיסי, לא אחד שמעוצב בנפרד), ובו שתי עמודות: “עשה טוב” ו- “עשה לא טוב”, (ואולי גם “לא עשה”). כאשר עבור כל מעשה, אתם מציינים תאריך ושעה (כדי שידעו לאיזו תקופת זמן לשייך את זה). בצורה כזו, לקוראים תהיה תמונה כללית על התנהלות הח”כים והשרים שלהם. את המידע אתם יכולים להוסיף על פי הכתוב בתיקשורת, ועל פי הדברים שהח”כים/שרים עצמם שולחים לכם.

    דפים כאלה, אם ממומשים באופן אליו אני מתכוון (זה לא עניין מסובך במיוחד) אפשר אח”כ להציג גם לפי מפלגות “עשה טוב” ו- “עשה לא טוב” עבור מפלגה שלמה, על כל חברי הכנסת שלה, וגם לפי רעיון: תמכו או התנגדו להצבעת חוק מסויימת, או הצעה מסויימת.

    והכי חשוב: הקפידו שהמידע לא יתייחס לסוגיות של שמאל/ימין מדיני/ערבי. כלומר: הצבעות בעד או נגד פינוי מאחזים, בעד או נגד התנחלויות, או כל הדיינות מסוג זה לא צריכה לקבל במה בדפים האלה. הם צריכים רק לשקף את יושרם וחריצותם של חברי הכנסת, ומעשיהם לטובת ציבור הבוחרים שלהם.

    מה דעתכם?

  27. זוהר (32):

    דעתי היא שלא נתפכח לעולם. האמת המרה שבה אף אחד לא מוכן להכיר ואליה התייחסתי היא שלא ניתן לקבוע דבר לגבי המשך קיומה של המדינה, משום בחינה: מבחינה פיסית (יתכן שנושמד פיסית), מבחינה יהודית (יתכן שלא נהיה מדינה יהודית יותר), מבחינה מדינית (יתכן שנהפוך למדינה בלתי דמוקרטית), או מבחינה כלכלית (יתכן שנהפוך למדינה ממוטטת כלכלית).

    לא ניתן לקבוע דבר משום שהמדינה לא מנוהלת יותר ע”י אנשים שיש להם עניין כלשהי בטובתה. לכן הכל יכול להיות, ואין איזה שהוא כיוון אחד או תחזית אחת שנכונים יותר מהאחרים.

  28. בחרתם אולמרט, הפכתם לכלומרט!!!!

    המדינה הזאת הפכה למאוסה רק אצל מי שמואס בעצמו. רוב העם אדיש, חלק גדול לא איכפת לו מה קורה כל עוד הוא מחובר לסיר הבשר. מי שיכול להשפיע ולשנות ויש לו קצת כסף, בורח מיד לחו”ל. ואח”כ אתם באים ליילל שהמדינה היא מה שהיא.

    כשבראשות הממשלה עומד אחד שהוא פושע, שום משטרה ובית משפט לא יוכלו לתקן את הנזק. בטח לא אם רוב העם אדיש וממשיך ללהג באינטרנט.

  29. יונתן אורלב- למה בדיוק הכוונה ב”מנוהלת”? מאיפה הגיעו אותם “מנהלים”?
    אולמרט נבחר, ברק נבחר, ביבי נבחר. הם לא לקחו את השלטון בכח. אז אוקיי, תגידו שהם שיקרו לבוחרים שלהם. נניח. לגיטימי. מה בנוגע לליברמן? פייגלין? ש”ס? כל סייעה דתית אחרת? אלו מפלגות בעל מצע גזעני ואנטי דמוקרטי, או לחילופין פונדמנטליסטי ואנטי דמוקרטי. וחלקים משמעותיים מהציבור הישראלי תומך בהם, בין אם במישרין או בעקיפין.
    וזה בלי להכנס לנושא שהליכוד והעבודה שתיהן ניהלו, לאורך זמן לא מבוטל, מדיניות שלא רחוקה מהקווים של המפלגות הנ”ל.

  30. (41)AP,

    צר לי שאתה מחזיק בגישה שמאפיינת חלקים גדולים מהציבור (לדעתי בעיקר בשמאל), שבה אתה מטיל על הדימוי של המפלגות האלה את חזות הכל.

    יש מפלגות ימינות יותר ויש פחות, יש גם מפלגות ימניות ממש. אף אחד מהאנשים שציינת אינם פונדומנטליסטים או גזעניים. עובדתית, הם לא כאלה. מצער מאוד שאתה מעוות את ראיית העולם שלהם בצורה כזו שהופכת את הדיון על כישוריהם האחרים ללא רלוונטיים עבורך.

    זה מצער מאוד לא בגלל שהם טובים בעניינים שאינם קשורים ישירות לראייתם את הנושא המדיני ביחס לערבים, אלא בדיוק משום שהם לא עושים כלום מעבר לזה. מפלגות שמרוכזות במצע פותרות עצמן מכל דבר אחר. הם מתלהמים בעיתון (כמו שרת החינוך יולי תמיר לפני שבוע ואביגדור ליברמן השבוע), ולא עושים דבר לצורך שיפור איכות החיים בארץ הזו. התוצאה היא שהאנשים העלובים האלה עוסקים כל היום ביצור של כותרות, במקום בעשייה של דברים בעלי ערך בתחום הציבורי.

  31. הם לא כאלה? קראת את המצע שלהם?
    ולדעתי זה לא משנה אם זה סתם כתוב במצע והם לא עושים שום דבר מעבר לזה. פוליטיקאים חסרי תועלת שרק מדברים יש גם בימין, תודה לאל. מה שכן משמעותי עבורי זה למה אנשים מצביעים להם ותומכים בהם. למה לדעתך אנשים תומכים בליברמן? או בש”ס?

  32. AP (43):

    אנשים תומכים במצע שלהם כי הם חושבים שהמצע שלהם נכון. ואני בהחלט מסכים שהם חסרי טועלת.

    דווקא לגבי ש”ס אני לא בטוח שהיא חסרת טועלת: אני לא יודע מה היא עשתה למען ציבור הבוחרים שלה, אך יתכן שהיא עשתה עבורם הרבה יותר ממה שעשתה מפלגת העבודה עבור ציבור החוברים שלה בבחירות האחרונות.

  33. בעוד שאני מסכים איתך, תסכים איתי שהרבה יותר קל לנסות לדאוג לציבור הבוחרים המגדרי שלך לעומת לדאוג לטובת כלל הציבור.

  34. אני באמת לא מבין למה אתה מתכוון. אם אתה מצביע למפלגה שמציעה שלילת אזרחות מציבור שלם בישראל או הקמת מדינת הלכה, למה זה הופך אותך?

  35. יונתן (38), תודה. אנו מנסים לשפר ושמחים להערות.

    מטרותינו ב”עבודה שחורה”:
    א. קידום מעורבות פעילה של אזרחים בפוליטיקה
    ב. קידום שיח ישיר בין בוחרים לנבחרים, ללא מתווכים יקרים מושחתים או סתם אינטרסנטים
    ג. הפצת המסר הסוציאל דמוקרטי לציבור רחב ככל האפשר
    ד. קידום הרשת ככלי המאפשר ביטוי ופעילות לציבור רחב שרוצה להשמיע דעה ולהשפיע

    בינתיים אנחנו מתבססים על תגיות ולא על דפים לחברי כנסת, שמצריכים הרבה יותר עבודה. אנו שואבים מידע לא רק מאמצעי התקשורת המסחריים וממסרים שאנו מקבלים מחברי הכנסת, אלא גם מאתר הכנסת עצמו, הגדוש במידע עובדתי חשוב כגון פרטי הצבעות.

    תודה ונשמח לקבל הצעות נוספות לכתובת blacklabor ב-Gmail.
    ותודה לגלוב.

  36. גלעד,

    הראה לי מי שלוקה בביטוי-חסר בעברית (כתסמונת, לא כבעייה רגעית) ואראה לך מי שאינו מתאמץ להרחיב את ידיעותיו. נכון, אין בעברית מגוון מילים שיבחינו בין pal, friend,mate, buddy ו-fellow אלא שבמקביל תתקשה למצוא באנגלית מקבילות לגדיד,כתית, בציר וקציר. לא תמצא מקבילה לפרייאר או למלקוש, גם לא לעבדקן. ככה זה, שפות שונות, תחומי עניין שונים.
    השפה העברית אינה עשירה פחות מהאנגלית, אבל על מנת להרחיב את אוצר המילים שלך יש צורך בצריכה מאומצת של תרבות עברית.
    אני משערת שאת לימודי התיכון שלך סיימת זה מכבר, ועדיין יש תחומים בהם אתה ממשיך להתפתח. תליית האשמה בדרדור רמת העברית המדוברת בכלל וזו שלך בפרט, היא בבחינת מציאת שעיר לעזאזל במקום להודות בעצלות הרוחנית שלך בכל הנוגע לעברית.

  37. נתיבה (48), אני לא מסכים איתך:

    אני בהחלט תומך בשפה העברית, חושב שהיא חשובה מאוד, עשירה מאוד, מגוונת ומספקת כושר ביטוי נרחב. אני גם משתדל לדבר עברית טובה ככל שאני יכול.

    אבל לדרוש ממני, מגלעד, או מכל אדם אחר שישקיעו משאבים ניכרים בלימוד השפה כאשר סוכני התרבות, דהיינו מערכת החינוך, התקשורת, והגופים הציבוריים אינם משתמשים בשפה תיקנית או עשירה אינה עניינית לדעתי.

    בעבר אפשר היה להקשיב לרדיו או צפות בטלוויזיה ולקרוא עיתונים ולדעת שהמילים מבוטאות שם כפי שצריך, לדעת שההגייה נכונה ושהתחביר נכון. כיום אין זה המצב, והעברית נשחקת מלמעלה כלפי מטה. אי אפשר לבוא בטעות לציבור הרחב.

    ומעבר לכך, גם צריכה מאומצת של התרבות העברית בעייתית מאוד, כי רבים מאוד מהסופרים והעורכים אינם שולטים היטב בעברית ממילא.

    דווקא מהאגדמיה הייתי מצפה שיעשו משהו בנידון, לכל הפחות שיקימו פורום (בדומה לזה שבתפוז) ואולי גם יפתחו קו טלפוני חם שאליו יוכלו אנשים (וגם עורכים, מגישים וכ’) לפנות כדי לשאול איך מבטאים מילה מסויימת, איך נכון לחבר בין המילים וכ’.

  38. ירדן (45):
    עלית פה על נקודה מאוד מאוד חשובה (עוד פוסט שרציתי לכתוב לא כתבתי, כמו הרבה דברים חשובים).

    לפי תפיסתי האחריות הראשונה במעלה של מפלגה היא לדאוג לציבור הבוחרים שלה. בעייני, מפלגה ששמה “אינטרסים לאומיים” לפני האינטרסים של המפלגה שלה היא מפלגה מחורבנת, כשם שאדם שפועל למען אידאליים נעלים אך מתאכזר למשפחתו הוא אדם מחורבן.

    אם ש”ס אכן פועלת למען ציבור הבחורים שלה (איפה התחקירים של העיתונים כשצריך אותם?) זה באופן אוטומטי עושה אותה מפלגה טובה יותר מכל המפלגות האחרות.

    המסקנה היא שהציבור החילוני היצרני בארץ צריך ש”ס חילונית. הייתה אמורה להיות כזו, והיא שינוי, אבל אני לא מצליח לחשוב על דבר אחד טוב שהם עשו. הם קיבלו חמישה עשר מנדטים (חמישה עשר!!), ולפי הבנתי לא עשו שום דבר חיובי. להזכירך, מייד עם כניסתם לממשלה הם בגדו בציבור הבחורים שלהם בכך שתמכו בהערכת תקופת השירות במילואים המקסימלית, ואח”כ טומי לפיד עוד העז לבוא בטענות אל המפגינים. לש”ס זה לא היה קורה, כשם שש”ס לא היתה מעלה על דעתה להעלות הצעת חוק הנוגדת את מצעה כפי שעשתה מרצ עם חוק זכויות היוצרים שלה.

  39. שושי (47):

    תודה. אני עדיין חושב שהרעיון שלי מצויין, אבל אשהה קצת באתר שלכם לפני שאנסה “לדחוף” אותו הלאה.

    הנקודה החשובה לדעתי היא שלא קיים כיום אתר בארץ המאפשר לציבור לקבל תמונה מהירה וברורה על פעולותיהם של חברי הכנסת והשרים, מבלי שיצטרכו לשקוע בים של מידע שלא מעניין אותם באוו הרגע. ההצעה שלי אמורה לאפשר את זה, ולתחושתי (הלא אובייקטיבית) היא לא מסובכת מאוד למימוש.

    אם יהיה צורך אכתוב אליכם שוב.

  40. יונתן, “המשאבים הניכרים” הנדרשים ממך בלימוד השפה הם בסך הכל צריכה סלקטיבית ומושכלת של תרבות עברית (ספרות, שירה, ואפילו, ר”ל, תרבות פופ גבוהה דוגמת זו של קובי אוז).
    אף אחד לא המליץ שתשנן רשימת מילים גבוהות מבית מדרשם של המכונים הפסיכומטרים, אלא שתפתח עיניים ואוזניים אבל בעיקר תצרוך תרבות באופן מודע וביקורתי.

    בנוסף, בעיניי שימוש נכון בשפה מעשיר אותי. אתה לא רוצה, לא גורם לך הנאה, לא צריך. להתבכיין על זה שמה פתאום “דורשים” ממך לדבר בשפה תקינה ועשירה כאשר סוכני התרבות אינם עושים את זה, זה קצת ילדותי ומחזיר אותי להמלצה לבדוק מיהם סוכני התרבות שלך.

    אגב, באשר לקיטורים שלך על האקדמיה, אם היית טורח לבדוק באתר היית מגלה שהם מאפשרים לפנות בשאלות הן במייל והן בטלפוןhttp://hebrew-

  41. נתיבה (בן יהודה?),

    כנראה שלא ירדת לסוף דעתי. אני מתגורר מחוץ לישראל כבר כחמש שנים, כך שצריכת התרבות העברית שלי אכן בחסר, אבל רק מכורח הנסיבות. אני עדיין קורא ספר עברי כל שבוע אבל מה לעשות, אם לא משתמשים כל יום בשפה החסר הרגעי יכול להפוך לתסמונת.
    אני סבור שהעברית ניחנה בתכונות מדהימות – צורת האותיות והצליל, ההקשרים המילוליים ןהקשר לשפת התנ”ך – אלו דברים שקשה להסבירם לדובר אנגלית מלידה. לעומת זאת אין להתעלם מהאלגנטיות, התמצות והמנעד הרחב של מילים נרדפות בשפה האנגלית.

    תודה על המידע לגבי השפה האנגלית והעברית. הרושם האישי שלי הוא שבאנגלית יש הרבה יותר מילים, תופעה שנובעת גם מריבוי דיאלקטים וגורמת לכל שאנשים משכילים, ששפת אימם אנגלית, יכולים לגלות עשרות מילים חדשות במהלך קריאת ספר שנכתב במקור באנגלית. אני לא חושב שניתן למצוא תופעה מקבילה בעברית.

  42. נתיבה (54):

    שני הדברים לא קשורים אחד לשני. אדם הרוצה לצרוך תרבות יכול, וסביר להניח שאני יכול יותר ממה שאני עושה. ספציפית לגבי הפוסט הזה, הטענה שהעליתי נכונה. כאשר העליתה התרבותית שוחקת את השפה העברית, אי אפשר לבוא בטענות לציבור.

    לגבי העברית שלי: האם קראת את התגובה שלי? אמרתי שאני _כן_ משתדל לדבר בשפה טובה ככל האפשר. מהבחינה הזו אני מסכים איתך לחלוטין.

    לגבי האתר: דווקא בדקתי לפני זמן מה ולא ראיתי, כך שאני מודה לך על הקישור.

  43. יונתן,

    אני לא באה בטענות לאף ציבור.
    אתה מרגיש מועקה, חלק מאותה מועקה מקורה בתחושה שגם התרבות הולכת ופוחתת, שהנוצרים מציעים לך מטען תרבותי עשיר יותר.
    אני מציעה לך להפחית חלק מהמועקה הזו ע”י השקעה תרבותית בעצמך, אתה מתחמק בטענה שהאליטה התרבותית “הורסת לך את המדינה” אז בשביל מה להתאמץ.

    זו התשובה שלך לגבי סוגיית התרבות אבל זהו הקו שעובר בכל התחומים אותם אתה סוקר: המדינה לא בסדר, הישראלי מכוער, האליטות פויה, רומסים אותי אז אני אשטח על הרצפה, לבד, בחושך, וארגיש מועקה פוסט-ציונית.
    אם לא היית כותב “פוסט” עוד הייתי מייחסת את הקרעכצן היבבני הזה לגלותיות יהודית.

    אני לא אומרת שאין מה לתקן במדינה הזאת, להיפך, יש הרבה מה לתקן. אלא שברוב המקרים אתה יכול להחליט שאתה נתקע עם מועקה או שאתה הולך את שני המייל שיעזרו לך לשפר תחילה את המצב האישי שלך, וכפועל יוצא גם את המצב הכלל-חברתי.
    נסה ותהנה.

  44. נתיבה (57),

    אני חושב שאת מחליפה ביני לבין דובר אחר, ובין שני הדברים השונים שאמרנו. הדברים שאמרת לא מתייחסים אל מה שאני כתבתי, אלא אל מה שמישהו אחר כתב.

  45. יונתן, לא התעצלתי ובדקתי שוב, לא חל פה שום בלבול: התגובות שלי התייחסו לתוכן הפוסט שכתבת (בקרעכצן אני מתייחסת ל”רע פה, מושחת פה, מכוער פה” וכיו”ב), לתוכן התגובות שלך (שתו לי, אכלו לי, אין עתיד, אין תקווה, אליטות זה איחס) ולהצהרות על הפיכתך לפוסט-ציוני (הצהרה שמזכירה לי את טרנד הקיטורים משנות התשעים הידוע בכינויו “תחזיקו אותי או שאני יורד מהארץ!”).

  46. נתיבה (59):

    עוד דבר: את לכאורה מצטטת אותי (“רע פה, מושחת פה, מכוער פה”) אבל אלה לא מילים שהשתמשתי בהן ואלה לא דברים שאמרתי. אלה דברים שחשוב לדייק בהם.

  47. אני מסכימה לא להסכים (אזוי, אנו כה תרבותיים), אבל לפני שאת מאשים אותי בחוסר דיוק, ומכיוון שאני עובדת שנים על בניית מוניטין של קטנונית, הרשה לי לצטט אותך “יש פה אלימות, יש פה שחיתות, יש פה שירות צבאי. הארץ מלוכלכת, המגזר הציבורי די מושחת. המשטרה לא שווה הרבה. בעצם, הרבה לא שווה הרבה”
    אני חושבת ש”רע פה, מושחת פה, מכוער פה” בהחלט משקף את רוח הדברים.

  48. נתיבה (62):

    כשאת מנסחת את הדברים כך, זה אכן נשמע כפי שאת מתכוונת. זו לא בדיוק הייתה כוונתי, אבל מאחר שאני אכן חושב שיש פה אלימות, שחיתות, ליכלוך והמגזר הציבורי מושחט (שידרגתי. לא די מושחט, מושחט ממש), לא אתווכח על זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: