אתמול קראתי בעיון רב את הגרסה המקוונת של הסמינר שהגיש יהונתן קלינגר על "נורמות ביטוי בבלוגספירה הישראלית". מדובר בעבודה מרתקת ומלאה בקישורים (גם לכאן – ולא לתמיד לחיוב, מה לעשות, היו"ר הוא לפעמים פסיכי). בהחלט חומר קריאה מעניין.
כגולש וכעיתונאי שמחתי לקרוא את עבודת הסמינר של יהונתן. כמרצה באקדמיה, נחרדתי.
נחרדתי מכיוון שכעת כל מרצה שיבקש מהסטודנטים שלו לכתוב על ביטוי בבלוגספירה יקבל (ברוב המקרים, לא בכולם) את העבודה של קלינגר או חלקים ממנה, חתומה כמובן על ידי הסטודנט שהיה אמור להגיש אותה. למעשה, יהונתן, בפרסום עבודתו, שרף קטגוריה שלמה של שאלות שניתן היה לבקש מסטודנטים להתייחס אליהן.
אפשר לומר שפרסום שהטקסט יהונתן בבלוג שלו לא שונה מפרסום מאמר בכתבי עת מקצועיים או עיתונים שהרי כל השיטה האקדמית מבוססת על פרסומים. למרבה הצער, זה לא נכון. סטודנטים, וכאן אני מדבר עם קצת ניסיון, נוהגים להתייחס אל פרסומים ברשת (ע"ע ויקיפדיה) ובוודאי אל פרסומים בבלוגים, כאילו היו טקסט חופשי שניתן להשתמש בו בצורה מודולרית: לגזור ולהדביק, ללא כל בעיה וללא מתן קרדיט. יש לכך שלוש סיבות:
1. לגזור ולהדביק – זה חוסך המון זמן ועבודה.
2. מה, הם יתנו קרדיט לבלוג? פפפףףף, עדיף [ראו סעיף 1].
3. ואם יתנו קרדיט לבלוג, כיצד יתייחסו לכך המרצים? סביר להניח שבעין עקומה. לכן [ראו סעיף 1].
כבר קרה לי שקיבלתי כמה עבודות מסטודנטים במכללה, לא משנה מאיזו מנהל, שהיו גזורות ומודבקות כאילו היו עבודה של ילד בגן חובה. מרצים שלא לוקחים בחשבון שמעתה העבודה של קלינגר תהפוך לטמפלט של סטודנטים שיתבקשו לכתוב עבודות הקרובות לנושא העבודה שלו, אינם יודעים עד כמה פופולארית שיטת ה"חפש-את-הטקסט-הכי-מוצלח-ברשת-והעתק-אותו-כאילו-היה-שלך".
הבעיה נובעת מכיוונים רבים. היא נובעת מסטודנטים עצלים ועמוסים שמחפשים קיצורי דרך בכל מקום אפשרי, מאקדמיה שלא רואה בפרסומים באינטרנט בכלל ובבלוגים בפרט כפרסומים אקדמים רציניים (לדעתי בצדק) ולכן דוחפת את הסטודנטים להשתמש בטקסטים האלו תוך שהם מחביאים את המקור האמיתי שלהם, ולשיטה שמקדשת ציונים גבוהים אך לא מענישה את מי שמשיג אותם ברמאות.
סיבות אלו, וסיבות נוספות, מובילות אותי למסקנה נוספת: היום שבו עבודת הבית כמטלת סיום בקורס באוניברסיטה תהפוך לבלתי יעילה באופן מובהק, הולך וקרב. מבחינתי זו מסקנה קשה ומצערת במיוחד מכיוון שאני מאמין גדול בעבודות ולא במבחנים; בחשיבה ולא בשינון. אבל מה הטעם בחשיבה אם לעתים קרובות היא מתמצית בשאלה: אילו מילות חיפוש עליי להכניס לגוגל כדי שיפלוט טקסט שאותו אוכל להעתיק?
כתיבת תגובה