לא רק בארץ הקודש נזעקים אנשים להגן על הילדים. הארץ מדווח על ספר ילדים בשם And Tango Makes Three, שראה אור בארה"ב ב-2005 ודורג בראש הרשימה השנתית של ספרים-הגורמים-לעוויתות-שרירים-בלתי-רצוניות-בקרב-הורים-ומורים. הספר מבוסס על סיפורם האמיתי של צמד פינגווינים זכרים אשר, הל בלאדי הל, גידלו להנאתם גור פינגווינים. המתלוננים טענו שהספר "מעודד להומוסקסואליות".
המממ…מעודד להומוסקסואליות. ובכן, הבה נניח לרגע לשכל הישר, ונניח לרגע עוד, שהומוסקסואליות היא משהו שניתן "לעודד". מה לגבי כל אותן 'קלאסיקות' המצויות בכל בית כמעט, ומתעדות ללא בושה התנהגויות אנושיות נלוזות העלולות להעיב על נפשם הענוגה של ילדים. "סינדרלה" למשל. פויה של דבר. ככה בוחרים כלה, האללו? לפי מידת הנעליים? הרי כולם יודעים שגודל המרפסת הוא שקובע באמת. ואני לא רוצה להזכיר בכלל את הטרנסווסטיט הבזוי מ "כיפה אדומה", את "פיטר-פן" המתרומם, או את חובב-הכבשים/ מחבק-העצים/ מטפח-הורדים הידוע יותר בכינויו "הנסיך הקטן". צייר לי כבשה, נו באמת. אם הייתי הורה אמריקאי הייתי מוטרדת מאוד גם בנוגע למערכת היחסים ה…הדוקה בין "מקס ומוריץ"( זוג איום), ומטיב חיבתו המשונה של הפר פרדיננד לפרחים- לא פחות!
נראה שכל ספר כזה הוא מניפסט חתרני שבא לערער את היסודות היציבים מהם מורכבת דמותו של הגבר האמריקאי הממוצע (שלושת ה- B's: בייסבול, ברביקיו ובירה). כל ספר הוא קונספירציה טרום-טאליבנית בפני עצמה.
עם המחשבות המבהילות האלה נכנסתי לסטימצקי לפני כמה ימים ונתקלתי בספר הבא שגרם לי להכיר סופית בקיומו של איזון קוסמי (לידיעת הקורא א. אטיאס). ספר חביב וצבעוני מאת סופר בריטי (שתורגם מייד ומסיבות מובנות גם לעברית) ומתאר את תולדותיה של מערכת היחסים ההדוקה שמנהל הגבר האוניברסאלי עם ריחות הגוף שלו. באמריקאית מדוברת אפשר לקרוא לו: Poooh! Way to go stew! או Pifff! Go Ahead Cliff!. בלי סימני שאלה מיותרים. לנטרול נשיות-יתר בקרב ילדים. פעמיים ביום על בטן מלאה.
כתיבת תגובה