מה רוצים מקשטן?

ראיתי אתמול את המשחק של נבחרת ישראל מול נבחרת אנגליה ומה אומר, עשה לי צרבת. אני אוהד כדורגל קטן מאוד ולא מבין גדול בתחום ועדיין יש משהו שתמיד מפליא אותי.

נבחרת ישראל בכדורגל מורכבת משחקנים ישראלים. השחקנים הישראלים, מה לעשות, הם שחקנים בינוניים ומטה. ככה זה, מה לעשות. יש תחומים שאנחנו מצליחים בהם יותר (המממ, פיצוח גרעינים!) ויש תחומים שאנחנו מצליחים בהם פחות. כדורגל הוא אחד מהם. מתאים לרמתו של של השחקן הישראלי הוא מאמן הכדורגל הישראלי, ומספיק שאומר “שלמה שרף”. כיום מכהן בתפקיד דרור קשטן שמתפאר בשורה של אמונות תפלות מהסוג הנחות ביותר. מה שאני לא מבין הוא מה בדיוק רוצים מהמאמנים הישראלים? מה יכול היה קשטן לעשות כדי לא לקבל כותרת שכזו היום בבוקר מעיתון “הארץ”?

אינדיקציה טובה למצב על המגרש ניתנה בדקה שלפני השער הראשון. הכדור היה בידי ישראל, כמטר מנקודת הקרן האנגלית. הוצאת חוץ. הכדור עבר אחורה לשחקן שהעביר אחורה לשחקן שהעביר אחורה לשחקן – שמסר לשוער. אחרי 40 שניות קיבלנו שער. נו? אז מה רוצים מהמאמנים? אפשר לדבר על “מערכים” ו”פילוסופיית משחק” מפה ועד הודעה חדשה אבל בשורה התחתונה שחקן הכדורגל הישראלי הוא שחקן עלוב בהשוואה לעמיתיו האירופאיים ושום מאמן לא ישנה את זה. לא קשטן, לא גרנט, לא שרף, לא נילסן ולא ש.ג. זה החומר! זה מה יש! מה כולם מתגוללים על המאמנים?

אולי פשוט נודה באמת: זה כיף לרדת רצח על המאמנים האומללים שלוקחים את הג’וב המגוחך הזה כדי לאמן חבורה של טיפוסים שמצטלמים בכל פעם בעיר אירופאית אחרת עם כפכפים ושקיות מלאות בקניות רגע לפני שהם חוטפים שלישייה.

33 מחשבות על “מה רוצים מקשטן?

  1. אההמממ, יובל, אהההממממ, שמעתי היום בחדשות הבוקר של ערוץ 10 שקשטן מרויח בתור מאמן הנבחרת 200,000 שקל בחודש(!) תמורת סכום שערורייתי שכזה, שאני ואתה מממנים (לצד הפתאים שממלאים טוטו), הייתי מצפה ליותר. בתור התחלה הייתי מצפה שהוא ידרוש מהשחקנים להיות בכושר.

    גועל נפש. היה משחק ממש מגעיל. ולחשוב על הקמפיין נגד גרנט שקדם למינוי של קשטן.

    חבורה של דגנרטים מושחתים. Don’t get me started!!!!

  2. סליחה, אבל קשטן אשם שנותנים לו משכורת שערורייתית? התאחדות לכדורגל אשמה!
    כושר גופני זה משהו שאמור להיבנות במהלך השנה בקבוצות. נו? should I say more?

    שלא תבין לא נכון, אין לי שום דבר עם קשטן. פשוט אני לא מבין מה רוצים מהמאמנים, זה הכל.

  3. בחייאת, זה כמו שתגיד ש”מה רוצים ממנהל שהחברה שלו קרסה, העובדים שלו לא מקצועיים”.

    יש לי קרוב משפחה כדורגלן, שמספר לי שהוא ועוד שני שחקנים הם היחידים שמגיעים כל יום לאימוני הבוקר. כל השאר עושים טובה ומגיעים לפעמים לאימון אחר הצהריים. באשמת מי הקבוצה הזו דפוקה? באשמת השחקנים הדפקים או באשמת המאמן שלא בועט להם בתחת וגורם להם לעבוד בתמורה למשכורות שמשלמים להם?

  4. מוסיפיניו – כלומר התזה שלך שב-20 השנים האחרונות כל המאמנים לא בעטו לשחקנים בתחת ובכלל זה אנחנו מפסידים? זו התזה שלך? כי המאמנים לא טובים? זה נראה לי קלוש.

    אביעד – אין ספק שהאחריות מתחלקת – גם המאמן אחראי. אבל זו בדיוק הנקודה. האחריות מתחלקת ולמרות זאת תמיד תולים את המאמנים כאילו רק הם אשמים. זה נראה לי מגוחך. אני מבין שאי אפשר לפטר 18 שחקנים, אבל קצת הגינות לא תזיק. השחקן הישראלי הוא שחקן בינוני שהקשר בינו ובין מקצועיות היא מקרית. מה קשה כאן להבין?

    עודד – יאללה פסדר.

  5. זו כל השיטה שדפוקה, לא המאמן הספציפי הזה או שחקן זה או אחר. הכדורגל הישראלי מורכב מאוסף של פרימדונות שמגיל צעיר לומדים לעשות פוזות, להרים חולצה אחרי גול ולקלל את השופט. על העולם הוירטואלי הזה שופכים ים של כסף, החל מהטוטו והטלוויזיה, בעלי הקבוצות, מהמרים (חוקיים ולא חוקיים) ועוד ועוד. פעם בכמה שנים, ישראל חוטפת בראש כדי להבין מה מקומה האמיתי בעולם (מישהו זוכר את ה 5:0 נגד דנמרק?) ובין לבין אנחנו חיים בגרסא הישראלית לסקנד לייף.

  6. גם אני מסכים עם עלי באבא. הכדורגל הישראלי הוא נחות מבחינה ספורטיבית מקצועית, אבל ביזנס שמגלגל מיליונים, מקושר לפוליטיקה ולעולם התחתון, ולכן לא משנים את השיטה.

    מצד שני, המאמן הוא איש מקצוע שלוקח אחריות ומקבל מאיתנו משכורת מנופחת בשביל לעשות את זה, ולכן הוא חשוף בצדק לאש שמפנים כלפיו.

  7. ושוב, אני לא טוען שהוא לא מטרה לגיטימית. אני רק טוען שלהפנות אליו את כל הטענות נראה לי מגוחך.

    אני אוסיף מחשבה ואומר שיכול להיות שזה מגוחך מכיוון שכדורגל הוא משחק – ובכן – די מגוחך. אחרי הכל, מספיק שער עצמי של הנבחרת השניה בדקה ה-90′ במצב של אפס:אפס כדי להפוך את הנבחרת לקבוצה מדהימה ואת המאמן לגאון.

  8. אין כאן או-או. יש גם וגם. קשטן הוא מאמן בינוני עד כאב והשחקנים הישראלים, למעט בודדים, בינוניים להחריד. תוסיפו את שלל הסיבות הידועות לעייפה ומקבלים נבחרת שלא יכולה לספק את הסחורה מול נבחרות בדרג הראשון והשני. וחוצמזה גם התקשורת, בניצוחה של אופירה אסייג והצבא הצהוב שלה אבל גם כמעט כל ערוצי הספורט בגופי התקשורת האחרים, אחראית על הדיסוננס הקיצוני בין הציפיות לפוטנציאל ולביצועים בפועל.

  9. אז לא ראיתם את אותו משחק שאני ראיתי.

    מאמן שמעלה את אריק בנאדו – שחקן שכל חייו קיבל כסף אך ורק על יכולתו להעיף את הכדור לכל כיוון – בתור שחקן קישור, הוא פחדן. אבל ההבדל הוא שהוא משדר לשאר השחקנים, שיודעים שבנאדו לא מסר מסירה בונה ומוצלחת בחייו, שהוא חסר מושג בסיסית ,ובאמת קרס מול הלחץ.

    יניב קטן – אוי לבושה. עזוב אותי.

    ולהוציא את השחקן המסוכן היחידי, במחצית, זה לבעוט בדלי ובשתי טיפות החלב שכן מצאו דרכם אליו בכל זאת.

    ויש גם קונספירציה סביב עומר גולן אבל זה ממש לא מעניין אותי. איכס.
    יש מספיק שחקנים שיתנו את הנשמה רק צריך להראות להם את הדרך. מגעיל. מגעיל. מגעיל.

  10. סיפור שאולי הוא קשור..
    לפני שבועיים היה מפגש חוגים בעירי (ששמה בישראל מודיעין). הלכנו עם ביתי, בכדי לרשום אותה לחוג מסויים (בלט – אם אתם מתעקשים).
    באותו מקום הוצגו כלל החוגים בעיר, ובכללם חוגי ריקוד, לוחמה (ג’ודו, קראטה וכו’) ואף קבוצות הכדורגל המקומיות (ביתר י-ם, הפועל ת”א).
    בזמן שכל החוגים הציגו את מרכולתם (הופעות יפות – ופחות – לפי הסדר) התעמקו שחקני ומאמני הקבוצות בהרעשה ובעיטת כדורים לכל עבר (הם קראו לזה אימון מסירות, אבל כשעושים את זה על גבי – תרתי משמע – המבקרים ואז צועקים עליהם “תן, תן ת’כדור).
    ואם כך נראית קבוצה שאמורה להוציא שחקנים…

  11. ….רגע לפני שהם חוטפים שלישייה.

    לרגע חשבתי שאתה מתייחס למנהג כדורגלנים מסויימים לחגוג עם נערות ליווי במלון, לפני משחקי חוץ…

    אבל אם תרצו – זה מספר את כל הסיפור. הכדורגלנים הישראלים מעולם לא התייחסו לעצמם כאתלטים מקצועיים – כולל אימוני הכושר היומיומים המפרכים, הרגלי התזונה הנוקשים, שעות שינה נאותות, התנהגות אתית בתוך ומחוצה למגרש ושמירה על כושר ויכולת מנטלית לפני ובמהלך משחק. ספורט מקצועני זה לא צחוק, ולא מגיעים להישגים ללא גישה מקצוענית כללית.

    אין מה להלין על המאמנים, במיוחד מאמן הנבחרת שלא מקבל הזדמנות לעצב שחקנים לאורך זמן, אלא אמון רק על היכולת הקבוצתית של חומר נתון.

  12. לדעתי הקמפיין הזה של קשטן רק ממחיש את העוול שנעשה בתקשורת לגרנט, ולמען האמת גם הפוסט שלך עושה לו קצת עוול. הרי רק בקמפיין הקודם עם אותם שחקנים ישראלים* היה כבר מי שהוכיח שאפשר לעשות יותר. הנבחרת לא הפסידה אף משחק. לא בבית ולא בחוץ. ובסופו של דבר לא עלתה לשלב ההצלבה בסך הכל בגלל הפרש שערים(!), כשהיא מסיימת במקום ה-3 למרות שהתחילה את הבית כשהיא מדורגת בקבוצת האיכות הרביעית.

    איך הגיבו להישג הזה בעיתונות הספורט (למשל ב”ספורט הארץ”)? על ידי זה שקרעו לגרנט את הצורה, תקפו אותו על שהוציא רק תוצאות תיקו תוך משחק כדורגל לא אטרקטיבי (כאילו שכשיוון זכתה ביורו – וכאן כולם שאלו למה אנחנו לא יכולים להיות כמוהם – היא הציגה כדורגל אטרקטיבי), וקראו להחלפתו.

    מה שטוב בקמפיין הזה של קשטן הוא שהוא מדגים את הגיחוך בדרישות ובציפיות של “פרשני” הספורט. כך, לפני משחק הבית מול קרואטיה, לכל הפרשנים נמאס מ”התיקואים” של גרנט, והם דרשו מקשטן לא פחות מניצחון. זה נגמר כמובן בזה שהנבחרת הפסידה. גם את התצוגה הבאמת עלובה אתמול מול אנגליה (ההפסד לא מפתיע, אבל ההופעה של הנבחרת אכן הייתה מביכה) אפשר להשוות לתוצאה שאותה השיגה הנבחרת של גרנט במשחק החוץ מול צרפת. נבחרת לא פחות טובה מאנגליה (בלשון המעטה) שלא כבשה אז אפילו שער אחד.

    *שדווקא לא כולם בינוניים ומטה, ומה עוד שבכדורגל דווקא קל באופן יחסי, באמצעות משחק קבוצתי חכם, לטשטש את פערי הרמות בין השחקנים כבודדים.

  13. אני ראיתי את המשחק, אבל אומרים שכשאין לך דברים טובים להגיד, עדיף שתשתוק.
    אז אני שותקת.

  14. מוסיף…בקשר לעיתונאות הספורט…נגעת בנקודה חשובה. בתוקף תפקידי (המשני – גילוי נאות)באחד מכלי התקשורת יוצא לי לשמוע לא פעם ולא פעמיים שיחות אוףליין בין השדר לאחד הכתבים שמסקרים קבוצה מסוימת או נבחרת. וחשוב להדגיש שהרי לכל עיתון/ערוץטלויזיה או רדיו/אתר אינטרנט חדשותי יש כתב שמסקר את אחת הקבוצות הגדולות במדינה או אחת הנבחרות. לעיתים הכתב יודע יותר טוב מהמאמן מה קורה בקבוצה והוא מתבדח עם השדר בחצי רמזים. לכל כתב יש מקורב משלו בקבוצה מה שמוביל לעשרות כותרות מפוצצות מנופחות שלא שוות את הקריאה שלנו. לכל כתב יש את האינטרסים שלו כמובן. המדליפים שלו. ההבחנות שלו. ההשתלחויות שלו. אבל מי שבסופו של דבר נמצא בצד השני זה אנחנו. ואנחנו קוראים ושומעים גם את זה וגם את זה וגם את זה…
    הכדורגל הישראלי לא היה קיים במתכונתו הנוכחית ללא עיתונות הספורט…ו 70% מעיתונות הספורט לא היתה מתקיימת בלעדיו. מכאן שיד רוחצת יד. מנקודה זו מגיעים למצב שמאמנים מתחננים על הברכיים באסיפות שחקנים לא להדליף ולמחרת אנחנו קוראים על זה בעיתון. המקצוענות לא היתה ולא תהיה. בשעת המבחן – רואים את זה במשחקי הנבחרת שם אי אפשר לבלף (כי כולם ישראלים חוץ מכמה מתאזרחים בודדים). ולא במשחקי הקבוצות באירופה שם לכל קבוצה יש בואטנג שמואטנג. הכדורגלן הישראלי – וזה הולך להיות חבוט – לא מקצוען בכל מה שנוגע לכדורגל ומפה ועד לדמיין אותנו בטורנירים גדולים עושים חיל זו רק האופטימיות הסתומה שלנו.
    ואל תצפו מדרור קשטן לבוא ולשנות את כל זה. כי זו המערכת שאם היא לא היתה ככה, קשטן היה בעל סוכנות רכב. כן תצפו שיוציא שחקנים מהמנהרה כמו אינדיאנים שרואים רק דבר אחד בעיניים. נתראה באוקטובר.

  15. מסכים ב100% עם ג’וני. ולדעתי לא קשטן אשם. אשמה התקשורת, ויותר מכך – אשמה ההתאחדות. אני עדיין לא מבין איך העיזו לפטר מאמן שלא הפסיד משחק אחד בקמפיין האחרון שלו. שתי הקבוצות שעלו למונדיאל מהבית הישראלי עברו את שלב המוקדמות בגביע העולם – ואחת מהם הגיע לגמר, אותו היא הפסידה בפנדלים. אותנו צרפת – *לא* נצחה במוקדמות המונדיאל.

  16. קשטן מאוד אשם.
    כמי שעוקבת באדיקות אחרי משחקי נבחרות ישראל לדורותיהן, ובניגוד למצופה ממני גם מבינה מה זה נבדל ועוד דבר אחד או שניים בכדורגל, הרגשתי במשחק הזה כאילו הנבחרת חזרה 15 שנים אחורה.
    בתקופת גרנט היה דבר אחד שהיה ברור: הנבחרת באה לשחק! לא להתבכיין על השופט, לשחק!
    אף אחד לא מצפה מנבחרת ישראל לנצח את אנגליה, אבל זה לגיטימי לצפות ממנה לרצות. בתקופת גרנט הנבחרת גם הצליחה לפעמים לעשות משהו כי היא שחקה כדורגל. כדורגל של 11 שחקנים במשחק שיש בו גם התקפה.
    מי שהעלה ביום שבת הרכב שאין לו שום אפשרות לעבור את קו החצי זה קשטן. מי שנתן ככל הנראה הנחייה להשאר בהגנה זה קשטן!
    עם כל החוסר כבוד, ויש לי חוסר כבוד למשחקים מגעילים שכאלה! ליפול על הרצפה במקום לרוץ לשער, להרחיק כדור החוצה במקום למסור לשחקן אחר ולבכות על השיפוט בסוף המשחק, אלו דברים שעשו נבחרות בשנות השישים, וכבר ראינו דברים אחרים מאז.
    יוחזר גרנט לאלתר! (ואגב לשאלת הכותרת, גרנט היה זה שהוכיח שגם אם אתה מקצועי ומתאמץ, בארץ אתה תראה את הכותרת הזאת בכל מקרה)

  17. ממ.
    הלכתי ובדקתי מה היה ההרכב הפותח במשחק הבית של ישראל נגד אירלנד: אוואט, אפק, בן חיים, גרשון, בנאדו, קייסי, באדיר, טל, בניון, קטן, גולן. כלומר, מערך 5-3-2 עם שני קשרים דפנסיביים. כך גם נגד שוייץ (דוידוביץ’, גזל, אפק ובלילי במקום אוואט, אפק, קטן וגולן). אכן התקפי לעילא ולעילא. במשחקי הבית, כאמור.
    יש שתי דרכים להלל את העבודה של גרנט בקמפיין הזה: או לקדש את מבחן התוצאה מעל הכל, או לא לראות את המשחקים. הדרך הראשונה קצת סותרת את עצמה, כי ישראל לא העפילה אפילו לפלייאוף, וכי אותו גרנט הצליח לסיים בקמפיין של 2004 מאחורי סלובניה, תוך תיקו מפואר נגד מלטה. וגם כן כי הקמפיין הזה הוכיח, בצורה שפעם חשבתי שאינה משתמעת לשני פנים אבל מאז הסתבר לי שדווקא כן, שמתוצאות תיקו בלבד אי אפשר להגיע להישגים ממשיים, וחייבים גם לנצח מדי פעם בפעם. הנבחרות היחידות שגרנט הצליח לנצח במשחק רשמי הן איי פארו, מלטה וקפריסין.
    “לא לראות את המשחקים”, או, לחלופין, לשכוח מה שקרה בהם, כבר נשמע לי הסבר יותר סביר לתשבחות שגרנט מקבל כאן. כדי לסחוט את התוצאות שלה נזקקה ישראל לשער של עבאס סואן בדקה התשעים, לשער מגוחך לחלוטין של אבי יחיאל, לשער נצחון בדקה השמונים ושש נגד קפריסין, לשתי הרחקות של שחקנים יריבים (אחת מפוקפקת יותר מהאחרת, ובכל מקרה שתיהן לא קשורות לכדורגל), ובאופן כללי לכמויות מזל לשלושה עשורים. הכדורגל היה מגעיל, לא פחות מזה של קשטן.
    בסך הכל אני יכול להבין את הגישה של יובל, שהשחקנים איומים ואף מאמן לא יוציא מהם יותר. ודאי שנחוץ שינוי. אני לא מבין את ההאדרה של גרנט.

  18. אחרת ממה? הם חושבים אולי שגרנט הוליך את נבחרת ישראל לתצוגות כדורגל מרשימות? שהשערים של סואן ויחיאל הם מלאכת מחשבת של מאמן? שישראל לא סיימה בתיקו נגד מלטה?
    ספק רב אם יש מישהו בצ’לסקי שחושב שגרנט מאמן טוב מספיק, ואם יש מישהו כזה, הוא צפוי לשנות את דעתו תוך שבועות מעטים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: