יד רוצחת יד

קשה לשכוח את המקרה המזעזע בו נרצחה טל זינו, הילדה מכפר תבור, בידי נהג הטרקטורון; לא ישכחו אותו המשפחה, החברים, חברי כפר תבור, וכל מי שהחדשות התנפלו עליו מיד אחרי יום הכיפורים. נדמה, מצד שני, שהפרקליטות והמשטרה שכחו את המקרה די מהר.

עשרה ימים לאחר שהפרקליטות ביקשה מהמשטרה לחקור את נהג הטרקטורון שגרם למותה של הילדה טל זינו ז”ל בערב יום כיפור בכפר תבור, בחשד לרצח, הודיעו הבוקר (יום ג’) במשטרה כי בעצת הפרקליטות יואשם הנהג, אסעד נאסים שיבלי, רק בהריגה. התאונה אירעה בערב יום כיפור כאשר טל זינו רכבה על אופניה ליד בית כנסת ביישוב. טרקטורון עליו רכבו שיבלי וחבריו פגעו בה. שיבלי, שרישיונו היה בשלילה בעת התאונה, נפצע גם הוא וניסה להימלט מהמקום מאימת ההמון הזועם. […] במשטרה אומרים כי בתיק החקירה, שהתנהל בשיתוף עם הפרקליטה עו”ד שלווה לוין, לא הצליחו להוכיח את היסוד המתבקש באשמת רצח – כוונת תחילה. “נכון שהנהג אכן ביקש לעורר פרובוקציה, אך כשחזרנו וחקרנו אותו הבנו שלא היתה לו כוונה להרוג, הוא אפילו לא האמין שזה יגיע למצב הזה”.

ללא כוונה תחילה? מעניין איזו כוונה היתה לנהג טרקטורון, שנהג בכלי שלא רשאי לנוע בכבישים, ללא רישיון, והודה כי נכנס בערב יום כיפור לישוב יהודי על מנת לעורר פרובוקציה. אולי הוא התכוון לאכול במבה מול עיני המתפללים בבית הכנסת, ובטעות גמורה נסע לתוך המון אנשים, ודרס ילדה על אופניים. מבחינת המשטרה והפרקליטות, ולא ברור מדוע, שיבלי והנוסע הנוסף בטרקטורון צריכים להישפט בפטיש של משי. הריגה בלבד, לא רצח.

שיבלי טען כי בסך הכל נכנס לישוב כדי למשוך כסף, ולמרות ש”בחקירתו אמר כי הוא מבין מה המשמעות של החג עבור הדת היהודית”, לא האמין “שזה יגיע למצב כזה”. גם לי קשה להאמין שמי שנכנס לישוב בדיוק ביום הזה בדהרה על גבי טרקטורון – מנוקה מאשמת רצח. אני מתקשה להאמין ששיבלי וחברו אכן נהגו בתמימות. מי שהרשה לעצמו לנהוג בפראות ובחוסר אחריות, מתוך רצון לפגוע – צריך לקבל עליו את הדין. נהיגה כזו היא רצח, לא הריגה.

29 מחשבות על “יד רוצחת יד

  1. הפרצה הזאת בחוק לפי דעתי מדרדרת הרבה רוצחים שכירים לזנות, כי מי המפגר שירצה במותו של מישהו וישלם לאיזה טיפוס מוזר סכום שש ספרתי כשהוא יכול להשכיר מכונית ב200 שקל[הוא יכול אפילו בלי להוציא אגורה- להיכנס לסוכנות ולקחת לנסיעת מבחן] וללכת לדרוס להנאתו?

  2. ווא כמה דמגוגיה. והערבי המרושע, איך הוא העז שלא להבין את מנהגי החג היהודים הכוללים התיחסות לכביש כאל מדרכה, למרות שבשום סעיף בחוק התעבורה לא נאמר “ביום כיפור הולכי רגל רשאים לטייל בכביש גם שלא במעבר חציה”.

    גילו נאות: כותב התגובה נהג דרך טבריה אחרי כניסת יום כיפור וזיגזג בין האנשים ברחובות. כעת הוא מזמין כרטיסי טיסה ליעד הרחוק ביותר מתמר כי הוא חושש לחיו.

  3. זאת בעיה בחוק, לא במציאות. בישראל יש רק “הריגה” או “רצח”. אין רמות של רצח. לכן יותר מדי פעמים הפרקליטות בוחרת ב”הריגה” כדי לגמור את המשפט יותר מהר.

    אם היו כמה רמות של “רצח”, היה אפשר להאשים אותו ברצח ברמה יותר נמוכה. כי הרי הוא לא התכוון לרצוח, אבל הוא ביצע רצח.

  4. מרק – “הערבי המרושע”? זו דמגוגיה.
    לא טענתי שהוא מרושע, טענתי שהוא ביצע רצח.
    אין דין אדם ערבי שנסע לבית חולים עם אשתו היולדת ודרס ילדה, כדין אדם שנהג בטרקטורון בכביש לצורך פרובוקציה ודרס ילדה.
    כוונותיו של הדורס לא היו תמימות, והוא הודה בכך.

    ואגב הגילוי נאות – מדוע לנהוג ביום הכיפורים תוך סיכון אלה שאינם מצפים לראות מכונית מגיחה מולם?

    גילוי נאות(2) – הכותבת לא צמה חמש דקות במהלך יום הכיפורים, ובכל זאת נמנעה מנהיגה.

  5. כי הרי הוא לא התכוון לרצוח, אבל הוא ביצע רצח.

    אין דבר כזה רצח ללא כוונה. זה נקרא הריגה.

    אני דווקא בעד לשמור את הרציחות לרוצחים.

  6. תמר נדמה לי שמי שצריכה להוכיח שאותו בחור הוא “אדם שנהג בטרקטורון בכביש לצורך פרובוקציה” היא המשטרה. כמובן שזה לא מספיק כי גם חבר שלי מאוד נהנה לנהוג ביום כיפור למרות שזה יותר בקטע של “כל הדתיים על הזין שלי” מאשר בתור פרובוקציה. הא וכן, אני מתקשה למצוא את הסעיף בחוק בו פרובוקציה שקולה לרצח. בשביל להאשים אדם ברצח דרושות ראיות על הכוונה של אותו אדם להרוג מישהו.

    ובקשר לגילויים הנאותים
    1. תזמון לא מוצלח.
    2. אז למה את נוהגת בשבת? ההבדל היחידי בין יום כיפור לשבת הוא התענית והצום. מבחינת כל חוקי הדלקת אש אין שום הבדל ביניהם. אם אני מקבל את הגישה שלפיה ל20% מהאוכלוסיה שהיא מוסלמית, נוצרית, בודאיסטית, או סתם אתאיסטית אסור להשתמש בתשתית התחבורה הציבורית ביום כיפור, אז למה מותר לה בשבת?

  7. אני לא מומחה משפטי גדול אבל אם אני לא טועה רצח אמור להעיד על כוונה אם לא על תכנון מוקדם.

    ההיסטריה בה מלבישים רצח על כל דבר כאן יוצרת כנראה זילות במושג.

  8. מרק ק.:

    חבר שלי מאוד נהנה לנהוג ביום כיפור למרות שזה יותר בקטע של “כל הדתיים על הזין שלי”

    מגדירה את המילה פרובוקציה.
    ומה הקשר בן יום כיפור לדתיים? 98% מהיהודים בארץ שלא יגדירו את עצמם כדתיים גם אם תכוון להם סושי לרקה, מתייחסים ליום כיפור בצורה מיוחדת.

  9. העובדה שמישהו תכנן לבצע פרובוקציה (ולצורך העניין, יש לזכור שמדובר בטענת המשטרה בלבד, שלא הוכחה בבית משפט, ושאיך לומר, למשטרה יש יד חופשית יותר עם עצורים שאינם בני דת משה), והעובדה שהוא נכנס לישוב יהודי רכוב על טרקטורון כדי לבצע פרובוקציה, עדיין לא הופכת תאונה לרצח.

    אם את רוצה לטעון שמדובר ברצח, תצטרכי להוכיח שהאיש תכנן לדרוס מישהו, לא סתם לעשות באזים.

  10. מה ש 8 אמר בעניין הפרובוקציה וחוץ מזה בעיני נהג שנוהג בשלילה/בלי רישיון/שתוי/מסומם (וגם נהג שמבצע עבירות תנועה חמורות, כגון אי עצירה ברמזור אדום) שקול לאדם שמסתובב ברחוב עם אקדח טעון: כשמישהו נהרג הוא לא יכול להתמם פתאום ולטעון שהוא לא העלה בדעתו שזו תהיה התוצאה. נכון, החוק אומר אחרת. חוקים אפשר לשנות.

  11. תמר, אני לא מסכים איתך, אבל מבין בהחלט את הכעס.

    לדעתי הבעיה בארץ הזו (טוב, אחת הבעיות) אינה עם החוק, אלא באופן שבו המשטרה אוכפת אותו, באופן שבו הפרקליטות תובעת (לא בטוח לגבי זה) ובעיקר באופן בו השופטים שופטים (ולכן אני תומך בצמצום מרחב שיקול הדעת הניתן להם).

    הערבי לא צריך להיות מואשם ברצח כי ככל הנראה רצח לו היה פה. ההגדרות ברורות מאוד. כדי לרצוח, הוא היה צריך לדרוס אותה בכוונה, ולא נראה שזה המצב.

    מה כן צריך לעשות? לשפוט אותו על הריגה, להוסיף את כל הסעיפים האפשריים, ואז לפסוק לו את העונש המירבי האפשרי בחוק, ואח”כ לא לשחרר אותו בשחרור מוקדם (לא לנקות שליש).

    אם מסתכלים על העונש שקיבל המתעלל באיטה פוגל, שקיבל רק אחת עשרה שנות מאסר במקום את המקסימום האפשרי בחוק, במצב בו המקסימום האפשרי הוא המינימום המתבקש, את יכולה להבין שכאן נמצאת הבעיה. לא עם ההבחנה בין הריגה לרצח.

    אני אחזור על מה שאני תמיד אומר (וזה נושא בפני עצמו):
    הבעיה בארץ אינה עם התיאוריה, היא אם הפרקטיקה. לא עם מה שחסר, אלא עם מה שיש.

  12. תמר,
    אני לא יכול שלא להסתייג מהפוסט הזה.
    אמנם, אני לא תמים ואני לא סבור שהחלטות הפרקליטות הן תמיד ההחלטות הטובות או הנכונות ביותר, אולם אין לי (וגם לך) את כל השיקולים שעמוד מאחורי ההחלטה להעמיד לדין על הריגה בלבד.
    יתרה מכך, עצם העובדה שפורסם כי המשטרה שקלה בתחילה להעמיד את הנהג לדין באשמת רצח מעידה שהאפשרות הזו נלקחה בחשבון אולם נדחתה.

    לעומת זאת, במקרה הנשיא משה קצב, אני סבור (וגם כאן, אין לי את הידע המספיק לגבי השיקולים של הפרקליטות להעדיף עסקת טיעון) שראוי היה ליתן לבית המשפט לומר את דברו, גם אם משמעות הדבר זיכוי מוחלט של קצב.

  13. One of the Crowd, פרובוקציה היא כאשר אדם מנסה בכוונה לעצבן/לגרום לפעולה של אדם אחר. מבחינת החבר שלי הדתיים לא מהווים שיקול.

    וטוב שהזכרת לכולנו שמדינת ישראל היא יהודית ודמוקרטית, אבל בעיקר יהודית. כלומר לפחות כאשר לא מדובר במשחקי כדורגל בשבת. מה100% של המוסלמים שלא מתיחסים ליום הזה בצורה מיוחדת כנראה לאיש לא אכפת.

  14. ללא קשר לעניין הפוליטי/לאומי המשפיע על דעות הכותבים אני מרגיש כאן יותר מכל את ההשפעה המזיקה של התשדירים מבית מופז (שר ביטחון ששונמך להיות שר תחבורה): נהג שעובר באדום הוא מחבל, תאונות דרכים הן טרור בכבישים. רצח וטרור הם בכוונה תחילה. הריגת אדם בתאונת דרכים אינה רצח. זו רשלנות איומה שצריך לשלם עליה מחיר גבוה בכלא אך זה לא רצח. העובדה שבישראל אפשר לצאת בעבודות שירות על הריגה או על גרימת מוות ברשלנות היא ביזיון, אך לא מחייבת לקרוא בשם רוצח לכל מי שהרג. זה שמשפחות ההרוגים קוראות רוצח לרשלנים (למשל בפרשת אסון ורסאי) זה מובן אך לדעתי זו לא הדרך שבה צריכים לנקוט עיתונאים (ובכלל זה בלוגרים רציניים) ובוודאי לא אנשי משטרה ופרקליטות.

    למקרה הספציפי – האם היתה לאדם כוונה להרוג או לא פשוט לא ניתן לדעת, זה עניין לבית משפט ולא לשיפוט ע”ס קריאה בויינט.

  15. חנן, אור וצפריר בעצם ענו לך – יש מדרגה לרצח והיא נקראת הריגה.
    אנחנו מכירים מהסרטים המריקאיים את המושגים של רצח מדרגה ראשונה ושנייה ובארץ זה נקרא אחרת – רצח והריגה.
    תמר, אני חושבת שאפשר להסתפק בהריגה ובפסיקה של עונש מירבי. זה שהוא רצה לעורר פרובקציה לא אומר שהוא רצה לפגוע פיזית ולהרוג. המקרה אולי מעט אפור אבל הוא לא דומה לטעינת אקדח כשאתה יודע במי, איך ולמה אתה הולך לירות. לכן קיימת האופציה של הריגה לכל אותם מקרים אפורים.

  16. אתם יכולים להתפלצף פה עד מחר. העובדות היבשות הן אלה: מה שקורה במגזר הערבי מבחינת שמירה על חוקי התנועה, נהיגה שקולה ובאופן כללי יחס לחיי אדם על הכביש הוא פשוט טירוף. הם אולי לא עולים על הכביש מתוך מטרה להרוג, אבל בהחלט לא ממש אכפת להם אם מישהו עלול למות כתוצאה מההתנהגות הפרועה שלהם – למרות שהם יודעים שזה בדיוק מה שיכול לקרות. אלא אם כן, כמובן, נראה לכם הגיוני שנהג בדואי בן 18 חושב שהכל יהיה בסדר כשהוא מתפרץ לתוך כביש ראשי מתוך דרך עפר בלי אורות באמצע הלילה בין מכוניות נוסעות (או מתפרץ בנסיעה מטורפת לתוך ישוב יהודי בעיצומו של יום כיפור על טרקטורון תוך שהוא עושה “ווילי”).
    מעניין במה יאשימו את הבדואים שזורקים, מתוך החשיכה, בלוקים על מכוניות נוסעות בדרום, או מציבים, בשביל הצחוקים, מכונות כביסה ישנות באמצע הכביש – כשמישהו ייהרג כתוצאה מזה. רצח בכוונה תחילה או גרימת מוות ב”רשלנות”?

  17. איתי, אני לא חושבת שתאונות דרכים הן טרור בכבישים ואני לא חושבת שיש מקום להשוואה הזו. אני כן חושבת, בלי קשר לשר התחבורה ולשאיפותיו השונות ולחלוטין בלי קשר למקרה הספציפי עליו תמר כתבה, שאדם שבוחר במודע לסכן את חיי הזולת אינו יכול לטעון להגנתו שהוא לא התכוון להרוג אף אחד ושתאונות קורות. תאונה היא אירוע פתאומי, בלתי צפוי ובלתי מתוכנן. אדם שמסתובב במקום ציבורי עם אקדח טעון או שמשאיר נשק טעון ליד ילדים לא יכול להשתמש בטיעון הזה, גננת שמשאירה בקבוק רעל על שולחן האוכל בגן לא יכולה להשתמש בטיעון הזה ונהג שנוסע באדום ודורס הולך רגל או פוגע ברכב שנסע בירוק לא יכול להשתמש בטיעון הזה.

  18. עד כמה שידוע לי יש חוק שאוסר על נהיגה ביום כיפור ולכן הנהג לא יכול להשתמש בתירוץ שהוא לא ידע.
    חוץ מזה, אין פה שום קשר לזה שהוא ערבי. אם הוא היה יהודי, אירני או בלגי – צריך למצות איתו את הדין על רצח (והגישה של “כל החרדים על הזין שלי” היא לא סתם פרובוקציה, אלא חוסר נימוס בסיסי, כי באותה מידה גם חרדי יכול לומר שכל החילונים על הזין שלו, וכולם יתנפלו עליו, ובצדק, על זה שהוא מעודד כפייה דתית).

  19. OmR – אני נוטה להסכים איתך על כמה דברים:
    דבר ראשון, באמת יש חוק כזה !
    דבר שני, באמת אין קשר למין הנהג, לדת הנהג, לרשימת הרשתות החברתיות שהוא רשום אליהם, לבלוגים שהוא קורא, ולמדינת המוצא שלו (למרות, שהפעם זה באמת לא ברור אם הנהג הזה חושב שהוא בא מפלשטין או מישראל).
    מה שיש לו קשר לנושא, זה עניין ה”כוונה תחילה” – והנה השאלה שלי :
    איך זה עובד בדיוק, במדינת ישראל, שבו אם אתה לוקח אקדח ויורה במישהו זה רצח, ואם אתה לוקח טרקטורון ביום כיפור ודורס מישהו זה הריגה – הרי במקרה של האקדח עוד ניתן לטעון לחוסר יכולת של כיוון – אבל במקרה של הטרקטורון אי אפשר להשתמש בהגנה זו.

    רק רציתי לעורר פרובוקציה ?!?“: סליחה, אבל אולי אני מפספס משהו -אז הנה השאלה שלי:
    אלה שיורים קסאם – הם רוצחים או הורגים ? מצד אחד, הם רוצים להרוג יהודים. מצד שני, אין להם איך לכוון – האם כאשר הם יורים הם יכולים להתגונן ע”י “לא תכננו שזה יפגע” ? האם הם יכולים לטעון כי הם רק רצו לעורר פרובוקציה, כדי לשים סוף לכיבוש הישראלי? לדעתי (ואני לא עו”ד) לא. לדעתי, כשאדם נכנס עם אקדח טעון לגן ילדים / עם טרקטורון מתודלק ביום כיפור ליישוב יהודי / עם קסאם לשטח השיגור – כך או כך – הוא רוצח, וזה לא משנה בכלל אם כל היהודים נמצאים על הזין שלו, או עולים עם לפידים ופטישי אוויר על הר הבית.
    תחשבו על זה.

  20. פליקס וOMR, אם אתם כל כך בטוחים, אני אשמח לקבל לינק לחוק (או לפחות את השם שלו. או אזכור. או משהו שיאפשר לי להגיע אליו)

  21. מרת תמר,

    אם תידרסי חלילה אדם ביפו, ערב עיד אל פיטר הבא עלינו לטובה, איש לא יעז לחקור אותך אודות המשמעות של העיד עבור הדת המוסלמית.

    לכולנו יש ביקורת על מי שנהג ללא רשיון והרג ברשלנתו הפושעת, מלאך קטן.

    אין לך רשות להלין על כניסתו של ערבי למה שאת מכנה ישוב יהודי. אין דבר כזה בחוק הישראלי. כל אדם יכול להכנס לכל ישוב בכל עת ובכל שעה. לישובים אין מין או גזע.

    אין לך רשות לעסוק בבקיאותו בדת היהודית ולהשליך מכך על אשמתו. נהג בישראל לא נדרש להפגין בורות או בקיאות בדת שלכם ואין אלו קשורים לעניין הבטיחות בכבישים.

    אין לך רשות לבקר יהודי שמעשן ביפו באמצע צום הרמדאן ולא ערבי שאוכל במבה מול בית הכנסת. איש איש והעדפותיו.

    אין לך רשות להטיל אשמה על הנוסע שלא נהג. הנוסע רשאי שלא לאחוז ברשיון נהיגה ואין לו חלק או אחריות לאופן הנהיגה של חברו או לתוצאותיה. למזלו הרע, נפל קורבן לתאונת דרכים וכמעט נעשה בו לינץ (על פי עדות המשטרה).

    לכולנו צער אנושי משותף על מות הילדה אך אין לי אפילו כזית עם התכנים הלא ראויים שלך.

  22. זבולון (23), לא צריך להגזים.

    הערבי הזה התנהג כבהמה, באופן שאיים על האנשים שם, ועשה זאת בכוונה. גם אם לא היה מדובר ביום כיפור ולא היתה מתרחשת הטרגידה הזו ההתנהגות הזו הייתה מצדיקה מאסר.

    בסך הכל, מדובר בחלאת אדם. פסולת אנושית. סביר להניח גם שהוא כבר פשע בעבר, וסביר להניח שהיה צריך עדיין בכלא. סביר להניח שאם היה בכלא הטרגדיה הזו לא הייתה מתרחשת. זה כל הסיפור פה.

  23. בקשר לנושא של רמות שונות של רצח, עד כמה שאני יודע (בזכות קורס העשרה על משפטים שהיה לי לפני 11 שנה בכתה ז), יש רמות של הריגה- הריגה בזדון והריגה ללא זדון.
    יש דוגמא לכך, עם בן אדם שזורק עציץ מהחלון. אם הוא סתם זרק את העציץ, והעציץ פגע במישהו והרג אותו, זו הריגה ללא זדון. אם הוא ראה בן אדם הולך מתחת לחלון, ובכל זרק זרק את העציץ, תוך כדי שלא אכפת לו מהתוצאות (אבל ללא תכנון אמיתי להרוג), אז זו הריגה בזדון.
    המקרה הזה בוודאי נופל על הריגה בזדון, אבל בטח שלא על רצח.
    אגב, העונש על הריגה בזדון הוא 20 שנה, שזה לא רחוק בהרבה מהעונש על רצח.

  24. יואב (25):

    תודה רבה על הדוגמא. גם אני חשבתי על דוגמא דומה, ולא ידעתי אם יש הבחנה בחוק.

    וכמו תמיד,בסופו של דבר השורה התחתונה היא הקובעת:

    כמה זמן את חושב שהדורס ישב בכלא?

    ההימור שלי: הרבה פחות מעשר שנים. הימור יותר מדוייק: לא יותר מחמש שנים.

  25. אני עם איתי (14).

    אין ספק שהאיש בהמה, עבריין, שיש לכלוא אותו מאחורי סורג ובריח וכד’. ועם זאת, עדיין מדובר ברשלנות חמורה, בהריגה, לא ברצח.

  26. הוא רוצח ! זה כבר ברור .
    עכשיו אני מבינה משפחות ,
    שמאבדות את הילדים שלהם בטגדיה כזו או אחרת .
    אני כן יקרא לזה רצח ,
    להיכנס לתוך המון של ילדים בכוונה תחילה ?
    ולדרוס ילדה ?
    מה זה אם לא רצח ?
    בסיפור הזה אין מקום לטעויות .
    לי זה לא חשוב יהודי או ערבי ,
    חשוב האופי של הבן אדם , הטוב לב שלו .
    אני לא אומרת שהוא נכנס אל תוך הכפר כדי לרצוח מההתחלה ,
    אבל הוא נכנס לתוך המון הילדים . מה הוא חשב לעצמו? שהם יספיקו לברוח?
    טל ז”ל הייתה רזונת , ילדה יפה ומתוקה!
    מי שהכיר אותה כבר יודע מי היא..
    היא פחדה על האופניים, היא לא רצתה שהם ייהרסו לה.
    ולפעמים אני אפילו מאשימה את עצמי,
    חושבת מה היה לו הייתי שמה?
    בטח הייתי מסתערת עלייה , רצה איתה למקום מבטחים.
    לא אכפת לי מהאופניים, אפשר לתקן או לקנות חדשים..
    אבל להחזיר אותה אלינו? איך אני יוכל?
    הלוואי ויהיה נס והיא תחזור.. 🙁
    הוא רצח! והוא צריך לשלם על זה..

  27. אני זוכרת אותה.
    ילדה מקסימה.
    חמודה ומתוקה.
    האתר שרשמתי הוא אתר לטל שהכנתי.
    אני מתגעגת עלייה וכל לילה בוכה עלייה.
    מסתכלת בעיתון ומסתקלת בתמונה שלנו יחד ולא קולטת איך זה קרה!?!
    כי כבר שנה
    שנהה שאין לי אותה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: