ב-1 בינואר 2007 פתחה קבוצה מדהימה ומוכשרת של אנשים אתר אינטרנט שאפתני. קראנו לו "שמה!". אתמול בערב, אחרי הרבה מאוד התלבטויות, החליטה הקבוצה לסגור את האתר.
בפוסט שבו סיפרתי על האתר כתבתי:
אין כאן אלגוריתם, אין כאן אוסף של RSSים בלתי מסונן. בדיוק ההפך. יש כאן הרבה עבודת עיניים של הצוות שהחליט להשקיע בהתנדבות בפרויקט שכל כולו קידום תוכן מקורי ומעניין בעברית.
יש הרבה סיבות בגינן שמה! נכשל במבחן התוצאה וזו בהחלט אחת מהן (אני בטוח שאתם תשמחו לציין עוד כמה עשרות). לא, לא בגלל שרק אלגוריתמים ומערכות אוטומטיות יכולות לעמוד מאחורי כזה פרויקט, ממש לא. הבעיה, לדעתי (אני כותב כאן על דעת עצמי ולא על דעת הקבוצה כולה), היא אחרת וכפולה: ראשית, זה היה פרויקט התנדבותי לגמרי. כל מי שהיה מעורב בו עשה זאת כי חשב שזה רעיון נחמד ורצה לקחת בו חלק. שנית, כל מי שהיה מעורב בו הוא איש עסוק עד הגג. אחד הוא פסיכיאטר, אחד הוא עיתונאי, אחד פרילנסר, אחד מפתח, אחד דוקטורנט, אחד עורך דין, אחד עובד בחברת הייטק, שניים בכלל נמצאים בחו"ל וכן הלאה.
מכיוון שזו מערכת שנבנתה כמבוססת על הסוכן האנושי, יש צורך מכריע בסוכן אנושי שיש לו זמן להשקיע בעניין. גילינו שזמן הוא חתיכת משאב יקר. בנוסף, הסתבר לנו, די במהירות, שהמערכת הטכנולוגית כפי שנבנתה, לא ענתה על הצרכים שלנו ושל הגולשים. הניסיון להשקיע בשפצורים ואף בבניית מערכת חלופית (ותודה למוסטיגמן על הניסיונות וההשקעה), התגלו כמאוחרים מדי.
בסך הכל זה היה ניסיון מעניין ואני בטוח שכולנו למדנו ממנו לא מעט: על החסרונות והיתרונות בניהול משותף של פרויקט, על האתגרים שעומדים בפני מיזמים התנדבותיים, על טכנולוגיה מקוונת וגם על כמה מוסיפיניו, שהרעיון לשמה! היה שלו, הוא מאאאאניאק שגרר אותנו לתוך העסק הזה.
ויש עוד משהו חיובי שנותר מכל הסיפור הזה והוא שנוצרה קבוצה קטנה ומשעשעת שמעבירה בינה ובין עצמה דחקות, רעיונות ומחשבות. בעולם ציני ואכזר כמו שלנו, זה משהו שאין לזלזל בו.
כתיבת תגובה