רוגל, שנשלח על ידי הגלוב לארה"ב (כולל מגורים, מקום עבודה וזהות סודית), מכסה עבור הקונצרן את הבחירות המתקרבות באמריקה. פוסט האורח הבא הוא ראשון בסדרה של כתבות וידיעות כמו גם פודקאסטים, וידאוקאסטים, מבזקים מיוחדים, שידורים ישירים מחוף לחוף ושידורי לוויין רב-תכליתיים (לא כולל שיבושים או בשר חתולי). הנה הטקסט שלו:
עם התפשטות הרשתות החברתיות, הבלוגים ושירותים המושתתים על תוכן המיוצר על ידי הגולשים עצמם, מתבססת ההנחה כי לרשת האינטרנט – ולתהליכים הקורים בה – השפעה ממשית על המציאות הלא מקוונת. האם אכן האינטרנט, במהותה החברתית, אכן השיגה את המסה הקריטית להוות גורם מרכזי כחלק מהמארג החברתי הכולל או שהיא עדיין כלי ביטוי לקבוצות קטנות יחסית, אשר אינן מייצגות את כלל האוכלוסיה?
הבחירות הממשמשות ובאות לנשיאות בארה"ב יכולות להוות מבחן מעניין למדי.
כבר בשנת 2004 ניתן היה לחזות בהתגברות השפעת האינטרנט. המועמד הדמוקרטי מוורמונט, הווארד דין, נישא על גלי אהדה של גולשי האינטרנט, ונכונותם למסור את פרטי כרטיס האשראי שלהם, היה המועמד המוביל לזכות בכרטיס הדמוקרטי לנשיאות. עד שהחלו הבחירות הלא מקוונות, בהם התרסקה מועמדותו ברעש שהאפיל על נאומי עצרות הבחירות שלו.
אולם אלו היו בחירות 1.0, ומאז הרשת צברה תאוצה, משתמשים ושירותי ווב 2.0 לעייפה. ומעומדים כמו אובמה מקבלים תרומות מיותר אנשים מאשר הילרי קלינטון בזכות האינטרנט, ויותר תורמים יכול להתבטא בפני יותר בוחרים. אולם הסקרים מצביעים על העמקת הפער לטובת קלינטון.
יחד עם זאת אובמה איננו מועמד 2.0 לגמרי. המועמד שכבש את הרשת הוא חבר קונגרס (בפעם העשירית) מהמחוז ה-14 בטקסס בשם רון פול. כמו הווארד דין, רון פול הוא רופא שעבר לפוליטיקה וכמו הווארד דין מועמדותו לנשיאות כבשה את האינטרנט. כאן גם המקום להוסיף גילוי נאות שאני תומך נלהב במועמדותו של הד"ר מטקסס.
רון פול הוא חבר קונגרס אלמוני למדי, שהיה ידוע בעיקר בחוגים ליברטריאנים (הוא גם היה המועמד של המפלגה הליבארטריאנית לנשיאות ב-1988), הידוע בעיקר בכינוי "ד"ר לא" מאחר והוא לא תמך באף הצעת חקיקה שהייתה מנוגדת לפירוש מחמיר של החוקה. ואכן הכרזתו על הצטרפותו למירוץ לנשיאות לא עוררה שום עניין, ותוייקה כמועמדות של "עוד אחד שרץ". אולם התנגדותו למלחמה בעירק וגישתו למדיניות חוץ של non-intervention, יחד עם מסר של צמצום מעורבות הממשלה בחיי האזרחים, הציבו אותו כחריג בנוף הרפובליקני והובילו לאימוצו אל חיקם של גולשי אינטרנט רבים.
לד"ר הקשיש יש יותר "חברים" במייספייס מכל המועמדים האחרים יחדיו. בשירות meetup.com יש יותר מ-50,000 בקשות של קבוצות להפגש עם המועמד מטקסס (לאובמה, המועמד הפופולרי הבא, יש כ-6,000 בקשות). חברי הקבוצות השונות מעלים סרטוני תעמולה ליוטיוב הזוכים לפופולריות עצומה ( עשרות ומאות אלפי צפיות). השתתפותם הפעילה של תומכיו הרעשניים של רון פול הובילה להסרת סקרים על תוצאות העימותים הטלוויזיונים מחשש להטיה. והתומכים הרבים מראים גם נכונות לתרום להצלחת המועמד והביאו אותו למקום הרביעי באיסוף תרומות במפלגה הרפובליקנית, עם יותר תרומות ממועמדים מפורסמים ממנו כג'ון מקיין.
לכאורה זהו הסמן המובהק ביותר להתגברות השפעת האינטרנט והמגמות החברתיות השולטות בו. אולם מבט חטוף בסקרים מראה כי אחוזי התמיכה ברון פול נעים בין 2%-5% – נתון שכנראה משקף את המציאות בצורה הרבה יותר מדוייקת. מה זה אומר על האינטרנט? המחמירים יטענו שהאינטרנט הוכח ככלי לא אמין למדידת תופעות חברתיות וכמדיום להשפיע עליהן. אני לעומת זאת בוחר להיות אופטימי – יש עוד המון מקום להתרחב!
מועמד שאומר שהוא תומך במדיניות חוץ הדומה למדיניות החוץ של האבות המייסדים של האומה האמריקאית מראה שהוא תקוע עמוק במאה ה-18. באמת משהו להתגאות בו.
יכול להיות, למרות שאני לא מסכים אתך. אבל אני חושב שבמיוחד בישראל צריכים לקבל כהנחת עבודה שאחרי הבחירות הממשל האמריקאי ינטה יותר לאי-התערבות. אני אפרט לחוד מדוע אני חושב שזה מה שיקרה, אבל השורה התחתונה היא שישראל תצטרך לבחון את מדיניות הבטחון הלאומי שלה ללא מטריה נאו-קונסרבטיבית.
הענין הוא שיותר קל לעשות רעש באינטרנט מאשר פיזית. לכל עצומה מטומטמת שמישהו מפיץ באינטרנט יכולים להיות אלפי חתימות (מה הבעיה, רושמים שם ולוחצים ) וגם לסרטון בן 3 שניות של סנאי יכולים להיות מליון מגיבים ולכן מספר קטן יחסית של גולשים יכולים לעשות איסטרא בלגינא.
עושה רושם שזה מקום טוב למחות בשקט בשקט על סילוקו מלפני בערך חצי שנה של ערוץ fox news מלוח המישדרים בלי שאף אחד מהמוחים הקולניים כנגד האפשרות שBBC או CNN לא ישודרו לא השמיע ציפ. כך נותרו אזרחי ישראל ללא שום ערוץ שמסקר את הבחירות כאילו שזה מאורע זניח (בהנחה שביום יום מה שקורה בארצות הברית זניח).
כן כן, אני יודע שfox הוא ערוץ מוטה עם מספר שדרנים שנמצאים עמוק בתחום הגיחוך, אבל זה עדין היה יותר טוב מכלום.
ואחרי המחאה שאלה לרוגל: האם ה"צנזורה" שגוגל הטילה על מודעה כנגד moveon.org (http://yro.slashdot.org/article.pl?sid=07/10/13/212220&from=rss) העסיקה מישהו מחוץ לגיקיה?
קשה לי לענות לך על השאלה הזו מרק מאחר ולא ידעתי על ההחלטה של גוגל. מעניין אם הם החליטו לצנזר גם ההערה האידיוטית של ראש לימבו.
שוב עם הזנב הארוך הזה, הא?
מרק ק. – לי יש Fox News בערוץ 20 ב-HOT. עובדה שלפעמים בא לי לזרוק נעל על ביל או'ריילי.
רוגל, גם לפני שג'ורג' W נבחר חשבו שתהיה נטיה לאי התערבות. זה גם מה שהוא עצמו חשב, למעשה. אבל המציאות נושכת, כמו שאומרים.
לדעתי בשביל מרבית הגולשים, הרשת היא משחק ולא החיים האמיתיים. לכן, כאשר הם נדרשים להצביע בחיים האמיתיים, שיקולים אחרים, אולי יותר סטנדרטים, נלקחים בחשבון. ככל שהזמן יעבור וכמות המצביעים שנולדו לתוך הרשת תגדל, המצב ישתנה.
צחי – אכן בוש אכן רץ לנשיאות עם סלוגנים של קונסרבטיזם רחום ואי התערבות – אבל כל צופה בר-דעת שבחן את צוות היועצים הנאו-קונסרבטיבי שלו היה יכול לשער מה תהיה המדיניות שלו. רון פול משרת בקונגרס כבר 20 שנה, אני לא חושב שההשקפות שלו הן תעלומה.
להבדיל מאמיר ומחתול אדיש אני לא חושב שמה שקורה באינטרנט קורה בגלל הקלות היחסית – אלא לגורם הרבה יותר עמוק. האינטרנט הינו מקום מפלט למיעוטים שבדרך כלל מתקשים לפרוץ אל הפריים טיים. ההצלחה, הוירטואלית, של רון פול מלווה בפעילות שטח הנבנית מהפעילים עצמם שלמעשה משקיעים הרבה יותר מאשר בקמפיין מסורתי. האינטרנט הפך לאבן שואבת של מחאה מצטברת אשר תשפיע על המומעמדים היותר ריאליים.
כאשר בוחנים את המספרים היבשים הקמפיין של פול מצליח הרבה יותר ממה שציפו בהתחלה – קח בחשבון שמועמדים כמו האקבי, בראונבק ואפילו מקקיין כנראה לא יצליחו לשרוד מעבר לאיווה וניו-המפשייר (מקקיין אולי אפילו לא יגיע לזה). לעומתם לרון פול יש מספיק כסף להמשיך את כל המירוץ ואולי לשלוט בקולות שיכריעו במאבק צמוד בין מועמדים אחרים. זה בכלל לא מקום רע להיות בו.
רוגל – אני במקומך הייתי מבסס את האסטרטגיה שלי על מה אפשר לעשות כדי להיפטר ממיט רומני. האיש מסוכן ברמות גבוהות.
מיט רומני, כמו אבא שלו, לא יהיה מועמד המפלגה הרפובליקנית. האיש בזבז עד עכשיו יותר מ17 מליון דולר מחשבון הבנק שלו ועדיין מדשדש במקום הרביעי עם 10% תמיכה. יתר על כן המטות של ג'וליאני ומקקיין החלו השבוע בהתקפה, שאני מנחש שהיא מתואמת, על רומני – כך שגם היתרון שהוא מחזיק באיווה וניו-המפשייר לא יעזור לו.
אני מסרב לקחת ברצינות משהוא שהספר המועדף עליו הוא Battlefield Earth 🙂
גם ביס Fox News משודר. בערוץ 105.
(מה שמזכיר לי, שמבחינתי התקלות של יס בחודש האחרון הן אחד הדברים הכי טובים שקרו כאן. לא סבלתי מהפרעות אפילו לדקה, אבל אני בהחלט נהנה מהפיצויים. אז תודה לגרמנים/רוסים/הולנדים/אנטישמים-באשר-הם. אני תמיד טענתי שאתם אנשים טובים).
(הלכתי בשקט להתחבא בפינה, להגנתי הגלו אותו מערוצי החדשות למיקומים הנידחים הנ"ל ואיש לא טרח לספר לי 🙁 )
Battlefield Earth? האיש לא רק מסוכן אלא גם חסר טעם סיפרותי ואדיוט. אני מניח שנוסף לכל הוא ראה רק את הסרט.
רוגל, אני לא מבין איך זה הסמן המובהק ביותר, בשעה שהעימותים של המועמדים ששודרו ב-CNN, היו בחלקם בשיתוף פעולה עם יוטיוב. זו במה הרבה יותר מרכזית וחשובה, והוכחה משמעותית פי כמה להתגברות השפעת האינטרנט והמגמות בה.
זו נקודה מצויינת. יחד עם זאת חשוב לזכור שהמועמדים המובילים במפלגה הרפובליקנית בחרו שלא להשתתף בעימות מהסוג הזה. אי אפשר להגיד שאין לרשת שום השפעה אולם אני לא חושב שהרשת הגיעה למצב של שווה ערך לערוצי המידע והששתפות המסורתיים.
המועמדים הם גורמים משתנים, CNN הרבה יותר חשובה לצורך הדיון.
אבל ההערכה של מטות הבחירות שלהם היא שהנזק מהשתתפות במשאל יוטיוב גדולה מהתועלת עד כדי כך שהם מוכנים לוותר על שעתיים עימות בCNN.
שוב, זה לא מה שמשנה. CNN היא גורם הרבה יותר חשוב ובעל השפעה מאשר מיט רומני או ג'ון מקיין. כאשר הם החליטו על מתכונת עימותים שמערבת בתוכה שאלות גולשי יוטיוב, הם נתנו למדיה הזו גושפנקה ציבורית וערכית כאחת. זה שמטות הרפובליקנים סרבו להכיר בכך, זה לא אומר שהם יצליחו למנוע מהדבר להתרחש, אלא שהם לא מוכנים להתרחשות.
מה שאני מנסה לטעון זה שמכונת הדפוס הרבה יותר חשובה ממי שהיה שליט גרמניה או צרפת במאה ה-15. השפעתם של אמצעי הפצת הידע (או העדרם), הרבה יותר רחבה ומרשימה לרוב, מאשר זו של מנהיגים.
הייתי לאחרונה בניו-המפשייר (מדינה ליברטריאנית למדי – אין שם מסים מלבד מס רכוש) וראיתי שם לא מעט שלטים של "רון פול לנשיאות".
אבל כדאי להזכיר שהמפלגה הליברטריאנית מריצה כמעט כל מערכת בחירות מועמד לנשיאות, שלא מצליח להשיג אחוזים משמעותיים באף מדינה. מדוע אתה חושב שהפעם זה יהיה שונה?
יובל – ההבדל הגדול הוא שהמועמד הליבארטריאני מתמודד בתוך אחת המפלגות הגדולות ולכן מצליח לקבל חשיפה שלא היה מצליח לקבל בתוק מועמד ממפלגה שלישית (גם אם השלישית בגודלה).
חשוב לזכור שההיסטוריה של המפלגה הרפובליקנית והצלחתה הגדולה ביותר הייתה כאשר שילבה מסרים ליבארטריאנים במצעה – בארי גולדווטר שהיה הניצוץ שהוביל לרייגן היה ליברטריאן מובהק, לרייגן הייתה נטיה חזקה לאגף הליברטריאני והחוזה עם אמריקה שהוביל למהפכה בקונגרס ב-1994 היה מבוסס על רעיונות ליבארטריאנים.
גם מסורת ה- non intervention טבועה עמוק במסורת הרפובליקנית – איזנהאור (לדעתי הנשיא האמריקאי הטוב ביותר) השכיל לנהל מדיניות חוץ מבריקה של התערבות מינימלית – הוא הצליח להוציא את האמריקאים מהבלגן של מלחמת קוריאה, הדף בהצלחה את תחינות הצרפתים למעורבות אמריקאית בוויאטנאם והצליח לשכך את המלחמה הקרה. גם ניקסון נבחר על מצע של הפסקת המלחמה בוויאטנאם.
כך שהרעיונות של ממשל מוגבל, ומדיניות שלא כופה את הדמוקרטיה האמריקאית בכח על עמים אחרים איננה זרה לבסיס הרפובליקני ואהודה על הקבוצה הגדולה של Reagan's Democrats. דווקא הנאו-קונסרבטיבים הם החדשים יחסית בתוך המפלגה הרפובליקנית – זו תנועה שהתפתחה בסוף שנות השישים ע"י קבוצה של אנשי שמאל לשעבר שהחזיקו בעמדות ניציות ובהשקפה שאמריקה צריכה לייצא את הדמוקרטיה האמריקאית באופן אקטיבי (ביחד עם ביסוסה כמעצמת על).
רוגל – מעניין מאוד. אני עדיין חושב שהסיכוי שמועמד ליברטריאני יצליח להשיג אחוזי תמיכה נכבדים בפריימריז בהם חלק גדול מהמצביעים הם אוונגליסטים שהדברים העיקריים שמעניינים אותם הם pro-life, family values והיתרים לעירוב דת ומדינה הוא אפסי. זו גם הסיבה, לדעתי, שמועמד ליברטריאני אמיתי – בניגוד לרייגן או גולדווטר (שהתנגד לחקיקת זכויות האזרח של ממשל ג'ונסון) – מעולם לא סחף שכבות נכבדות מהמצביעים בארצות הברית. מי שתומך בזכויות אזרח ובחירויות אישיות לרוב גם תומך בסיוע פדרלי לחלשים, ומהצד השני (כיום, לפחות) – מי שתומך בהתערבות מינמלית של הממשלה בכלכלה תומך מצד שני בהתערבות גדולה שלה בחיי הפרט (מאי-הכרה בנישואים הומוסקסואליים ועד הכנסת דת לבתי הספר). הליברטריאנים פשוט נופלים בין הכסאות.
מצד שני, יכול להיות שבבחירות בהן סוגיית מדיניות החוץ היא כל כך משמעותית, עשוי להיות יתרון כלשהו למועמד ליברטריאני. השאלה היא עד כמה זוהי סוגיה משמעותית מבחינת מרבית האמריקאים.
לפי הסקרים ההצלחה של רון פול מוגבלת ביותר – 5%. אולם הסיכויים שלו רבים יותר כשהוא מתמודדת בתוך המערכת של שתי מפלגות ולא, כמו שהוא ניסה ב1988 כמועמד המפלגה הליברטאריאנית
ד"א כל מועמד הוא מועמד פשרה וכך גם רון פול, גולדווטר ורייגן. רון פול בגישתו הקיצונית, כמעט פונדמנטליסטית, ליחסי חוץ ועמדתו בנושא ההפלות ("זה אינו עניינו של הממשל הפדרלי"), גולדווטר בגישתו הלוחמנית ליחסי חוץ והתנגדותו לחוקי זכויות האזרח של ג'ונסון (ד"א לא בגלל התנגודותו לשיוויון אלא בגלל שהוא חשב, וטעה, שאין זה תפקידה של הממשלה הפדרלית). אבל שלושתם היו המועמדים הכי ליבארטריאנים שאפשר למצוא
רון פון כל הזמן מופיע בדיג. לאנשים כבר נמאס לשמוע עליו כל הזמן 😛
הבן אדם כנראה עלה על הנוסחה להצלחה בארה"ב. שוק חופשי ולהפריט את כל מה שניתן להפריט (שזה דיי הכל בתפיסה שלו) ומצד שני הוא מאפשר לכולם לשכוח מהבעיות של העולם. זה כבר לא יהיה עניינם.
נחמד לראות דיון עניני על רון פול, ועוד בעברית.
רוגל, אתה בטח בניו המפשייר בתקופה הקרובה, בוא ל-Murphys
במנצ’סטר, אוהדי רון פול מתרכזים שם.
מודאג, אתה גר במנצ'סטר או שהצטרפת למתנדבים? אני שוקל לעלות לניו-המפשייר בתחילת ינואר