נתנו ליו”ר טור

בהרצאה בכנס הבלוגרים של מיקרוסופט נשאלתי שאלה: איך משפיעה הכתיבה בגלוב על הכתיבה בעיתון. עניתי שבעיניי חייבת להיות הפרדה, בעיקר סגנונית אבל גם נושאית, בין הכתיבה בגלוב לכתיבה בעיתון, שמדובר בשני עולמות נפרדים.

כמו שקורה לי הרבה בזמן האחרון, מסתבר לי שהעיתון הרבה יותר פתוח לניסיונות ושבירת מסגרות ממה ששיערתי. הנה הטור השבועי החדש שלי ב-24 שעות. רואים משהו מוכר? (לחצו להגדלה):

דבר היושב ראש

נראה שהיו”ר, שהתפתח בגלוב בשנתיים וחצי האחרונות, הופך באחרונה למבוקש במיוחד (בעקבות ההרצאה במיקרוסופט פנו גופים נוספים וביקשו את ליטרת ההרצאה שלהם. כולם נדחו בנימוס). כיצד היו”ר יתפקד במדיה שונה? האם סיפורים על צ’ינגפינקי והשתלטות על העולם יעברו בשקט אצל קוראי “ידיעות אחרונות”? מה הם גבולות ומגבלות הז’אנר – האם יש בכלל כאלו? מה יקרה כאשר היו”ר יקבל תוכנית רדיו (ציפורי דרכמות) או שעשעון טלוויזיה (אחד נגד 100 יפנים)? זה יהיה מסקרן ומשעשע.

מה שבטוח הוא שמעכשיו, לא אוכל לבוא בטענות למי ששולח לי מייל וקורא לי “יו”ר”.

36 מחשבות על “נתנו ליו”ר טור

  1. זו יוזמה של העיתון לכנות את הטור בשם “דבר היו”ר” (“העיתון”. אין כזה דבר, אגב. יש עורכים, יש כתבים. “העיתון” הוא פיקציה, הוא קונספט. מאחוריו יש אנשים).

  2. אני יודעת שאני אחשב עכשיו נודניקית-טהרנית-טרחנית-שפה, אבל העובדה שהעיתון המוביל במדינה מרשה לעצמו לפרסם את הכותרת ההיברישית “לטס פייס איט” מעציבה אותי (מה עוד שמדובר בשנינה שיכולה לזכות לכל היותר בתואר “דלוחה”).

  3. Deddy – אני מסכים.
    אני רק טוען שמהרגע שאתה פועל בתוך המבנה אתה מבין שהכינוי הזה הוא בעצם פיקציה. אני בטוח שעובדי גוגל מרגישים את אותו הדבר כאשר מישהו כותב על פאדיחה שנעשתה ב”גוגל ניוז”. הם בטח אומרים לעצמם “פפפףףף ‘גוגל ניוז’. זה ג’רי הסטלן הזה!”.

  4. יובל, שמתי לב ששבתחתית הכתבה מופיעה תיבת הדוא”ל שלך בגלוב.
    לא אמורה להיות לכם תיבת דוא”ל של ידיעות אחרונות?

  5. אלי – יש לי גם כתובת של ידיעות אחרונות אבל מכיוון שהלינק לגלוב הוא ל-popup.co.il, הרבה יותר הגיוני לתת את הכתובת הזו, מה עוד שזו הכתובת המרכזית שלי (השנייה שפתוחה כל הזמן היא בג’ימייל).

  6. מה שיפה בפייסבוק הוא שאתה לא צריך להתאמץ יותר משלוש דקות ביום כדי שכל הפרופיל והאתר שלך ייראה מי-יודע-מה פעיל, עד שהיו”ר (ואחרים, כולל כתב מחדשות הוט) יחשבו שאתה ממש אחד מהפעילים. אגב, עברתי שוב על רשימת החברים בפייסבוק, ובניגוד לקפה דה-מארקר ההקפדה משתלמת. אני מכיר והיתה לי אינטראקציה כלשהי עם 93% מהנמצאים בה. בשביל “חברים” ב”רשת” זה לא רע (או שזה אומר שאין לי שום גבולות, אחד מהשניים).

  7. אתמול פורסמה בטוש רשימת האתרים הישראלים המובילים להחודש ונדמה שהחמישייה הפותחת נשארה די קבועה בשנה האחרונה (גוגל, וואלה ולמנהנט בראש ואח”כ מסתרכים הקבועים: נענה ויוטיוב, שלפעמים מתחלפים עם נרג’, הוטמל ותפוז).
    לפני שלושה שבועות פורסמה בטוש ידיעה שבפסייבוק 44,000 ישראלים (הכוונה למשתמשים תחת מטריית הNETWORKS הישראלית. אני מניח שכל מיני אמריקאים יהודים שהיו פה לשנייה וחצי ב”תגלית” וחברים ברשת הישראלית בעצם מתקזזים עם ישראלים שבוחרים להצטרף לרשת הגלובאלית), וישנם כ500 מצטרפים מידי יום.
    נכון ל10:22 17/10 יש בפייסבוק 80,383 ישראלים. ז”א שכמות המצטרפים היומית הממוצעת היא 1700 פחות או יותר. שזה נתון די מדהים ודי עושה חשק לקנות מנייה או שתיים מהצוקרברג (אחרי שהוא ינפיק בפיג’י, כמובן).

    הנקודה שלי היא שכמו שזה נראה עכשיו פייסבוק בדרך הבטוחה לטופ הישראלי.

    אגב, לדעתי השיחוק האמיתי של האתר הזה הוא לא הפרופיל האישי אלא דווקא הקבוצות המוזרות שאתה מצטרך אליהן. לפני חמש דקות גיליתי את The wizard from Super Mario World is a douche bag. כאילו, לא. באמת. (אני מניח שעכשיו יתחיל תיגבובפלצת ובו כל אחד יוסיף קבוצה מטורפת אחרת בה הוא נתקל. יובל, תהיה בהיכון).

    אגב 2, אתמול פרסם פיליפ דה-פרנקו מיו-טיוב בבלוג המצולם שלו (נדמה לי הפופולארי ביותר ביוטיוב ובעצם ברשת כולה. ז”א מחוץ לפורנו) בקשה לכל הגולשים לצרף אותו כחבר, להוריד את אפליקציית שיתוף הקבצים ובעצם להפוך את פייסבוק לנאפסטר 2.0. מעניין.
    http://www.youtube.com/watch?v=UPIlUjYOhd4

  8. בניגוד להחלטה שלי בקפה דה מארקר לא להתחיל עם “סימוני חברים” –
    http://www.notes.co.il/chelli/37252.asp
    בפייסבוק, החלטתישכן, אבל, כמעט רק אנשים שאני מכירה + אנשי רשימות + וזהו.

    יש בממשק הזה משהו נעים מאד ואני שמחה / שבעת רצון לראות את רוב
    הפרצופים בכרטיס שלי ומצאתי חמישה שישה אנשים שנעלמו להרבה מדי זמן…

    נ.ב. שרית זה בשבילך, אני לא מוצאת את המייל שלך וגם לי קרה פעם
    שכתבתי פוסט שלם בלי ה”שין” במקלדת, אבל אני, כתבתי על זה פוסט 🙂 –
    http://www.notes.co.il/chelli/28501.asp

    ואני רואה שלרענן בכל זאת יש קצת זמן, פה ושם…

  9. אני מרגיש מחולל.
    הלכה המחתרת!
    מייקרוסופט, העיתון של המדינה, מחר זה ערוץ 2, הגלוב כבר לא הבייבי הפרטי והסודי שלי, הוא המיינסטרים.

  10. בניגוד למה שכתבו יהונתן ושרון (ראו טרעאקבקים בתגובות לפוסט זה), אני לא רואה שום בעיה לצרף כל מי שרק רוצה להיות “חבר” שלי. ממילא הקונספט של “חברות” בפייסבוק נראה לי מופרך לחלוטין ובלתי חשוב, וממילא אני לא מתכוון לראות בפייסבוק כמגדיר הרשמי של “מהי חברות”, כך שאני לא מבין מה הטעם להתייחס בכזו רצינות תהומית/פילוסופית למי שנמצא ברשימת “החברים” שלי שם.

  11. ר”ש, לא סתם נשיא, אלא נשיא הכבוד, ממלא מקום הנשיא בפועל, ונשיא מועדון הויכוחים לאזור בנימינה והסביבה.

  12. האם העיתונות הישנה מסתכלת על הבלוגים ואומרת
    if you can’t beat them, join them?

    מזל טוב על התפתחות הקונצרן!

  13. יובל,
    מבחינתי הפורמאליזציה של חברות היא משהו לא ראוי. אני לא רוצה להגדיר חברות עם מישהו אבל יש גם אנשים שאני לא רוצה לאשר (לדוגמא, אנשים שאני לא מחבב – תחשוב מה היה קורה אם הלמו היה מציע לך חברות); אני לדוגמא לא הצעתי חברות לחלק מהאקסיות שלי, והופתעתי לגלות שהן כן הציעו לי (ואני מניח שלהפך גם). אני לא חושב שכל דבר צריך הגדרה, פייסבוק לעומת זאת כן.

  14. דווקא ההבדל הגדול, לעניות דעתי, בין המרחבשלי לספרהפנים זה שההתעסקות היא כל הזמן במה שהחברים שלך עושים ולא במה שאתה עושה ברשת.
    חוצמזה שאני מסרבת לאפליקציות, מכירה אישית את רוב האנשים שחברים שלי ומשתמשת באתר הזה ככלי עבודה – בגלל שאני עובדת עם סטודנטים והם מכורים לזה [גם אני – מודה. זה שואב אותך פנימה] – אפשר לפרסם אירועים, מטרות, לגייס כספים אפילו.
    מכל הרשתות החבריות שראיתי והתנסיתי בהן, ספרהפנים הוא הכי אמיתי שאפשר.

  15. שרית – אני יודע שזה עוף טופיק אבל אני חייב לשאול – הפ’ הרפה שלך הפסיקה לעבוד והדגושה עדיין עובדת?

  16. אביעד – איזו כפולה על בלוגים?
    עודד – כן! יש לי מקלדת מיוחדת ורק הפ’ הרפוי הפסיק לעבוד. מקלדת של מייקרוסופט, אני אומרת לכם. בלינוקס זה לא היה קורה.
    (או משהו כזה).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: