חלפו כבר כמה ימים מאז שקראתי את הטקסט הזה של דרור פויר במדור המצוין שלו "פואנטה" במוסף G של "גלובס", אבל רק עכשיו התפניתי לכתוב פוסט (בתקופה האחרונה אני עמוס בטירוף, זה לא עומד להשתנות בקרוב ושאר הכותבים בגלוב הם, כידוע, עצלנים. גם זה כנראה לא ישתנה בקרוב. אני לא סובל אותם).
הטקסט של פויר, שהוא באמת יצירה משעשעת במיוחד, מספר על חוויותיו ממועדון הגנקי בתל-אביב אליו מגיעים העשירים והמפורסמים כדי להרגיש בנוח עם עשירים ומפורסמים אחרים. הטקסט של פויר הוא, כמיטב המסורת, ציני ולעגני. די בצדק. מעבר לעובדה שאני ממליץ לקרוא את הטקסט עצמו, משכו את תשומת ליבי חלק מהתגובות ובמיוחד חילופי הדברים בין חלי גולדברג לפויר.
חלי כתבה:
ת ג י ד ואם מישהו מוכשר ושנון ומתבונן כמוך היה פולש למקום שאתה וחבריך "הנגינג אאוט", ונצא מנקודת הנחה שגם מבין הפרצופים שם היו כאלה שהיה מצליח לזהות, זה לא היה אותו דבר? (…) אנשים מפורסמים מרגישים נוח ליד אנשים מפורסמים, יותר מהם או פחות מהם, ועוד אנשים לא מפורסמים מסביבם וכולם מבלים או מנסים להעביר כמה שעות בדרך שהכי משמחת אותם מה רע?
על פניו, טיעון נאה. שימו לב לתשובה של פויר:
חלי, אני אנסה לענות לך.
דבר ראשון – לא "פלשתי למקום", כמו שאת כותבת. הוזמנתי. כעיתונאי. באתי עם צלמת. בפנים היו עוד די הרבה כתבים וצלמים שהוזמנו והגיעו וצילמו וכתבו (נכון שאף אחד מהם לא עשה את זה יפה ומצחיק כמוני, אבל זה כבר סיפור אחר). הגנקי, שימי לב, הוציא הודעה לעיתונות לכבוד האירוע בו הבטיח (הבטיח!) כי במקום יהיו נוכחים האנשים שהוזכרו למעלה ועוד רבים אחרים ש"ירקדו על השולחנות".
זה לבדו צריך למוטט את הטיעון הצדקני משהו שלך. זה לא סתם "הנגינג אאוט", זה הנגינג אאוט בסימן שופוני. לא שיש משהו רע בזה, כמובן, וכמו שכתבת "מפורסמים אוהבים לבלות עם מפורסמים", אבל אם אתה מגיע למקום שידעת מראש כי הוזמנו אליו כתבי רכילות, ואם אתה עושה פוזות לצלמים שמחכים לך בכניסה, אל תצפה שכבודך יישמר.
פויר הוזמן למקום, והיה שם עם עוד עיתונאים וצלמים שצילמו את ספונטניות מתוכננת בהתגלמותה. אני מודה שאני לא מבין את זה. האנשים שהיו שם ושעליהם פויר כתב, ממילא נמצאים במוקד תשומת הלב הציבורית. האם גם כאשר הם יוצאים לבלות הם מרגישים צורך לעשות פוזות למצלמות? איזה סוג של אישיות צריכה להיות לך כדי לשתף פעולה עם מהלך יח"צני דוחה שכזה (ולא מדובר באיזו דוגמנית שמחפשת את הפריצה הגדולה. מדובר בפאקינג באמנים מהשורה הראשונה ושועי עולם שיש להם בחשבון עובר ושב סכום שאליו לא אגיע במהלך כל חיי)? כמה תשומת לב חסרה לאנשים האלו שהם מרגישים בנוח לשחק ב"אני קוף מפורסם שרוקד על שולחן. בואו צלמו אותי"?
עצוב. פשוט עצוב.
כתיבת תגובה