כבר מזמן לא פתחתי את הרדיו כששודרה התוכנית "המילה האחרונה", והיום הבנתי שלא הפסדתי שום דבר.
מגישי התוכנית, עירית לינור ואורי אורבך, שוחחו על השניים שנעצרו לאחר שהציעו הצעות מיניות בוטות לנערה שהיתה למעשה תחקירנית. אין ספק שמדובר בהתנהגות שראוי לטפל בה בכל האמצעים (רצוי של המשטרה, ולא של תוכנית תחקירים), אבל לינור, מגישת התוכנית, שככל הנראה הצטרפה לכת האמיש, לא הסתפקה בכך; המסקנה שלה היתה ברורה – לא רק שברשת יש סוטים ופושעים שצריך להיזהר מהם, אלא ששום דבר טוב לא יכול לצמוח משיחה באינטרנט. אפילו שיחה משועממת עם חבר מהמילואים היא בעלת יותר משמעות מאשר השיחה הכי עמוקה באינטרנט עם מי שנדמה לך כחבר הכי טוב שלך, אמרה לינור. אורבך ניסה לסתור אותה, אבל לא היה לו סיכוי לעומתה. באינטרנט יש זוועות עולם, וגם אם במקרה אתה משוחח עם מישהו שאינו רוצח סדרתי, הרי שזו שיחה רדודה לחלוטין. מערכות יחסים אמיתיות, חזרה והדגישה, לא יכולות להתנהל ברשת או אפילו לצמוח ממנה; מדובר בשיחות בטלות, חסרות משמעות, חסרות תוחלת, ששום דבר טוב לא יכול להתפתח מהן. שיחה ברחוב, בפאב, באוניברסיטה? מצוין. שיחה בצ'אט? איום ונורא.
מפתיעה אותי, בכל פעם מחדש, הגישה המבוהלת הזו, שגורסת כי צריך להתייחס בזהירות מהולה בחשש היסטרי לכל עניין טכנולוגי. מעצבנת אותי הסקת המסקנות החפוזה והגורפת. מטרידה אותי הקלות בה סיפורי אימה שהמילה "אינטרנט" משולבת בהם, הופכים מיד לכותרת ששווה לדחוף לראש המהדורה. האייטם "צעיר אנס צעירה"? אפילו תוכניות הבוקר לא נוגעות בו עם פרומפטר, אבל "צעיר אנס צעירה לאחר שפיתה אותה באינטרנט"? הו, זה הרבה יותר מעניין.
פעם, כנראה, לא היתה פשיעה. לפני היות האינטרנט לא היו פדופילים, אנסים ורוצחים. לפני שנולדה הרשת, כל השיחות היו רציניות ועמוקות, מלאות רגש ועניין. לא היו מערכות יחסים שהתיימרו להיות בעלות אופי מסוים והתגלו לאחר מכן כבעלות מניעים שונים לחלוטין, ואפילו (ישמור האל) רדודות, סתמיות ופוגעות. הכל היה טוב אז, מוזר שהיה על מה לכתוב בעיתון.
כתיבת תגובה