לינוי מבקשת לברר איתנו סוגייה מעניינת. הנה מה שהיא כתבה לנו:
לרבים מהישראלים יש נטיה להפוך בחו"ל לפטריוטים גדולים מבחיי היומיום בישראל. כבר יתכן שהסיבה לכך היא לא רק היותנו "מדינה קטנה מוקפת אויבים" שדורשת הגנה ורבאלית מיוצאיה בניכר, אלא תחושת בוגדנות שמלווה את התהיה: "אם טוב לי במקום אחר, אולי אני שובר ללאום את הלב?". כאילו התחושה לגבי שני מקומות שונים היא משחק סכום אפס או וריאציה על שאלת הילדות המטרידה: "את מי אתה יותר אוהב, את אבא או את אמא?".
אצל קבוצת האמריקנים שאני מלווה בשבועות האחרונים קרה דבר שונה: ככל שהכירו את ישראל אהבו אותה יותר, אבל גם העריכו את ארה"ב הערכה גוברת בהתאמה.
הישראלים שליוו את הקבוצה האמריקנית לא יכלו להימנע מלהציע שיהגרו לישראל, אלא שהתגובה של בני העשרים וקצת האלה לא נעה על הסקאלה שבין: "וואללה, רעיון טוב", ל"חיכיתי עד גיל 21 כדי לשתות אלכוהול בצורה חוקית, עכשיו אתם באים?". לא ולא. הם בחרו לאתגר את העניין בתמימות אסטרטגית:
"למה שכל היהודים יעלו לישראל? זה לא כמו לשים את כל הביצים בסל אחד?"
גאוני או טיפשי?
לדעתי, אם משרד החוץ רוצה לשכנע צעירים יהודים לעלות לארץ, הוא צריך לנקוט בטקטיקות יעילות יותר. העניין היחיד ששיכנע את אבא שלי לעלות לארץ היה הידיעה שאימא שלו נשארת באוסטרליה, אלפי קילומטרים מתל-אביב. מה דעתכם על הסלוגן הבא: "ישראל – אין מצב שההורים שלכם יגיעו עד לשם".
או, אם כבר משאירים את אמא באוסטרליה –
"ישראל – תנסו. מקסימום יהיה לכם לאן לחזור"
אני חושב שיש לשנות את כל התפיסה הקיימת.
מספיק עם הכספים שמשקיעה המדינה בלהביא לכאן תושבים.
נציגי המדינה מבטיחים הבטחות ונותנים מצגים ל"עולים" פוטנציאלים. ואז, אלו שמגיעים מתחילים לבוא בטענות: "הבטיחו לי…" " מגיע לי…." וכדומה.
די עם סלי הקליטה, די עם ההתחנפויות.
עברנו את השלב הזה. אנחנו לא זקוקים לעולים יותר משהם זקוקים לנו.
המסר צריך להיות "זה אנחנו, לטוב ולרע. לדעתנו (או לדעת רובנו) הטוב עולה על הרע ומי שרוצה – שיבוא. מי שלא רוצה – שלא יבוא".
אחת השאלות ההזויות ביותר שהועלו בגלוב. בהחלט מתקרבת לשאלה ההזויה הקלאסית.
אני פעם תהיתי ביני לבין עצמי בשאלה, והתשובה שלי בסופו של דבר, הייתה שזה לא טוב לעם היהודי, אבל (תיאורטית), טוב ליהודי האינדווידואל. אם יידרפו אותי במדינה זרה, מוטב לי לברוח למקום בו בטוח לא יירדפו אותי על יהדותי. אבל מצד שני, אני מעלה בכך את הסיכון להשמדת היהודים עם שלוש פצצות אטום מכוונות היטב.
הספנתעיר – ברגעים של כעס אני שותפה לדעתך. אבל רק באותם רגעים. במקרה הספציפי הזה מדובר באנשים שסביר שהכנסתם הכלכלית למדינה בטווח הארוך גדולה לאין שיעור מההוצאה על סל הקליטה שלהם בטווח הקצר. אם כלכלה היא שיקול – אי אפשר להתעלם מזה.
גורו יאיא – גרמת לי לחשוב. אני רצינית לחלוטין.
ו עומר – תודה שהפסקת את התהליך המסוכן הזה שיאיא חולל בי.
לינוי – שמח לעזור 🙂
אבל האמת שאני מסכים עם מה שגורו יאיא אמר. זו הסיבה שאני תמיד נותן לכל מי שמדבר איתי על עליה או ירידה (לא קרה הרבה, אבל קרה).
אוווו אדר איזו אורחת!
איזה מזל שיש עוד מישהו שמוטרד מהדילמות שמעסיקות את המח הקטן והבלונדיני שלי.
סטודנטית אחת שלי פתחה השבוע בהליכי עליה, השניה תחזור במרץ לחו"ל כדי להגיע בקיץ בעליה מאורגנת והשלישית נרשמת בימים אלה לתואר שני שבמהלכו היא מתכוונת לפתוח בהליכי עליה.
ואני? אני בדילמה.
מצד אחד אני עובדת בתכנית מעודדת עליה, בשביל זה (בין היתר) משלמים לי ו 3 מתוך 10 (ואנחנו רק באמצע המחזור) זה אחוז מטורף. מדובר באנשים צעירים, משכילים, איכותיים שבלי ספק סל הקליטה המכובד שהם יקבלו (ועולים מצפון אמריקה מקבלים את סל הקליטה הנאה ביותר) לא מגרד את תרותמם הנוכחית והעתידית (לא רק כלכלית) למדינה. מצד שני… אולי כל הצדדים ירוויחו יותר אם הם ישארו אמריקאים מרובי כסף והשפעה ואוהבי ישראל.
לינוי,
יהודים הרוצים להגר לישראל צריכים לעשות זאת בלב שלם, ולא בהסתמך על תמריץ סל הקליטה.
לגבי הערתך – ייתכן שהעולים החדשים יביאו לשיפור בכלכלת המדינה (וייתכן גם שלא), אבל אם זהו השיקול ליתן סל קליטה, אז צריך לתת אותו רק לעולים בעלי ביסוס כלכלי ו/או פוטנציאל לשיפור כלכלת ישראל – דבר שיביא למרמור אצל אותם עולים שלא יענו על הקריטריונים הללו.
הספנתעיר. נשבעת לך שלפחות אצל העולים מצפון אמריקה סל הקליטה הוא לא הסיבה ואפילו לא תמריץ. מצד שני, הם גם לא מגיעים כי שונאים אצלם יהודים או מתנכלים אליהם. הם באמת מגיעים כי הם חושבים שזה הבית שלהם.
מי שבוחן את הכל מנקודת מבט של "יצאת גבר או יצאת פראייר" באמת יכול להגיע למסקנה שעלייה לארץ זה דבר טיפשי. בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל זה היה כמעט התאבדות – משק שנמצא במשבר כלכלי, לאחר מלחמה בה איבד אחוז אחד מהאוכלוסייה. ובכל זאת, כמה בנאלי, המדינה הצעירה קטלה, בהצלחה כזו או אחרת, מיליוני עולים.
העלייה לארץ היא לא משתלמת בשום מובן, וודאי לא לעולים ממדינות עשירות, אבל היא אולי הערך החשוב ביותר שלשמו הוקמה המדינה
אני מ"פ במילואים, ובין היתר יש לי כמה שלב ב'-ניקים שעלו בגיל 26 מארה"ב כדי לעשות צבא וכבר נשארו באיזור. אחד מהם לפחות הוא חילוני גמור, רואה חשבון שנקלט דיי מהר בחברת סטארט אפ תל אביבית, ועושה סטאנדאפים בבית ציוני אמריקה פעם בשבוע. בחור משעשע וכיפי.
כל פעם הוא מצדיע לי כשהוא רואה אותי במילואים וקורא לי קפטן (במבטא דרומי כזה) ומתלהב לעשות כל שמירה, מתחנן לעשות עוד מילואים, ומתלבש כמו רמבו לכל סיור האמרים בבבקעת הירדן.
כשנגמרה המלחמה לקחתי אותו בתור המאבטח בג'יפ שלי ואיפהשהוא בדרך דרומה מגבול הלבנון ואמרתי לו: "מארק, אתה בא ממשפחה מפוצצת בכסף מניו יורק, אתה רו"ח, אתה ניראה מצויין, מה נסגר? מישהו מהסוכנות או מפרויקט 'תרמית' הרעיל לך את המוח עד כדי כך שאתה לא קולט מה הולך פה מסביב?, מה אתה דפוק?"
והוא ענה: "אתה לא מבין אפי, כל מה שמחנכים אותי אליו מגיל 0 בבית הספר היהודי הפרטי שלנו הוא שמיצוי היהדות שלך בסופו של דבר זה לחיות בארץ ישראל. זה לא קטע דתי, זה קטע של שייכות. אני ביקרתי כ"כ הרבה פעמים לפני שהחלטתי להשתקע שכל פעם זה התגבר אצלי, אצלכם הבחורות הכי יפות, הים הכי יפה, יש שמש כל השנה, והאנשים פה במילואים הם כמו האחים שאף פעם לא היו לי…"
התקרבתי אליו קצת, הרחתי שהוא לא מדיף ריח של אלכוהול או גראס. ואמרתי "טוב חביבי, מחר אתה תורן מטבח, בוא ננהל את אותה שיחה מחר".
בנזונה… שיחלק קצת מציונות הזאת שלו לשבוזים שמספרים לי שיש להם עוד שבועיים מבחן במכללת שומכלום, שהילדה חולה, ושנורא קשה להם…
אפי, אם זה משפר לך את מצב הרוח אז אחת משניים (או בעברית 50%) חוזרים לצפון אמריקה תוך חמש שנים. :+)
ונחמד לדעת שאנחנו הבית של כל כך הרבה אנשים, לא?
התמונה שרואים מכאן שונה במקצת – היחס לישראל הוא חם ואוהב ואת הילדים מחנכים שהמקום שלהם הוא בישראל. אבל הסאבטקסט שונה – ישראל הוא קרוב המשפחה הנזקק, במידה רבה התמונה המצטיירת בכל בקשות התרומות היא של מדינת עולם שלישי ( אני חושב שבמידה רבה ההתלהבות של הצעירים בטיולים שלהם לישראל נובעת מההפתעה שישראל איננה כה עניה כמו שציירו אותה), ואלו שאינם אורתודוקסים נהנים בה מפחות חירות דתית מאשר בארה"ב. הקהילה היהודית בארה"ב לא סובלת מאנטישמיות ואיננה נרדפת, היא נהנית מחירות דתית ובמידה רבה תורמת לעולם ההוויה היהודי יותר מאשר ישראל, ומצבה הכלכלי טוב מאוד.
מה האופציה הריאלית שישראל מציע לנוער האמריקאי? חיי קסרקטין וחברה שהעדיפה את ספרטה על אתונה? זה די ברור שישראל לא תוכל להתחרות ברמת החיים שמציע ארה"ב, אבל מה חיי הרוח? אם האור לגויים שישראל התיימרה להיות נמדד בכמות החללים שת"א "סיפקה" אזי השאלה ששואל הנוער האמריקאי בהחלט רלוונטית.
בלונדה- שיחזור. רק שיעשה כלים טוב טוב ושיפרוק את הנשק כשהוא יוצא האמריקאי הזה 🙂 (תודו שזה איך שהצבא מתייחס אליהם, ראבאק, עד לפני כמה ימים מתנדבים מארה"ב היו צריכים לשלם אגרה של 200 שקל בשביל להתנדב צה"ל).
רוגל- אני מודה שהחבר'ה שאנחנו רואים פה הם בהחלט החריג לכלל. ולכן אני בהחלט מסכים איתך.
רוגל, אפשר לראות את בקשות התרומה כיצירת מצגת של מדינת עולם שלישי ואפשר גם אחרת: על אף שכיום המחשבה הזאת נראית הזויה, ניתן לחשוב שתרומה לישראל היא סוג של ביטוח חיים – תשקיע קצת במקום היחיד שאליו תוכל לברוח אם האנטישמיות תתחיל להרים מולך ראש (וגם PC טומן מאחורי צביעותו סוגים שונים של גזענות).
אני מסכימה איתך שבארה"ב נהנים היהודים ובני דתות אחרות מחופש דתי גדול יותר, אבל בעידן שבו קפיטליזם חזירי הפך באמריקה דת קשוחה ועתירת סעיפי מצוות, אפילו אני מעדיפה לפספס אוטובוסים בשבת.
ישראל אינה יכולה להתחרות ברמת החיים שארה"ב מציעה? זה נכון בעיקר אם אתה גבר לבן ופרוטסטנטי מניו-יורק או בוסטון, אבל זה בהחלט לא תמיד המקרה כשמדובר במגזרים ובמקומות אחרים בארה"ב. כואב לי, באמת כואב לי, כשאנחנו מתחילים להאמין לסיפור היותר מדי דפוק שאנחנו מספרים לעצמנו על עצמנו.
לינוי – הקהילה היהודית בארה"ב, לפחות רובה, לבנה. הקהילה היהודית מבוססת כלכלית כך שמה שאת קוראת לו "קפיטליזם חזירי" איננו בהכרח פוגע בהם. אם היית "משווקת" את ישראל לקהילה ההיספאנית אולי הטיעון כי מצבם הכלכלי לא יפגע אם יהגרו לישראל היה שווה משהוא, אבל הוא לא רלוונטי לקהילה היהודית.
הצגת נושא התרומות כביטוח הוא מעניין מאוד, ובהחלט מנותק מהמציאות – מהסיבה הפשוטה שלא כך הוא מתבצע. אני יכול לספר לך על התרמות בבתי הכנסת בו הם מבכים את גורלם של ילדים יהודים הגוועים ברעב ועל העוני המשווע של אחיהם היהודים בישראל. זה אולי אפקטיבי לעורר את רחמנותם לתרום כספים, אבל בטח לא מעורר מוטיביציה להגר.
את אולי מעדיפה לפספס אוטובוסים בשבת אבל האם את מעדיפה שיזרקו עליו אבנים בכותל כי חבשת כיפה? נערות מהתנועה הקונסרבטיבית שחובשות כיפה בארה"ב זוכות למטר אבנים וקללות בכותל, מבלי שהמשטרה תניד עפעף להגן עליהן. הן דווקא לא חושבות שהקפיטליזם החזירי בארה"ב רע יותר מהכפייה הדתית בישראל.
אני לא חושב שמדינת ישראל כל כך רעה כמו שהיא מצטיירת, אבל יש בעיות מהותיות שהן מעבר למעמד כלכלי שמרתיעות יהודים מלהגר לישראל. אנחנו כמובן יכולים להתכנס לעמדת מגננה או שאנחנו יכולים לשאול את עצמנו האם אנחנו היינו מהגרים למדינה כמו מדינת ישראל?
זה אחרת באירופה (אני מכירה בעיקר את המצב בצרפת ובאנגליה), שם יותר ויותר יהודים מרגישים להרגיש שהם צריכים ביטוח כזה, אבל הרוב המכריע של היהודים מצפון אמריקה מרגישים בטוחים ובבית במדינותיהם ויודעים שמעבר לישראל יפגע במצבם הכלכלי והאישי.
כבר קרוב ל10 שנים אני עובדת עובדת במסגרות שונות עם צעירים אמריקאים ציונים ומניסיוני אני מסכימה עם כל מילה של רוגל. חופש דת זו אחת הסוגיות הכואבות, יש עוד לא מעט סוגיות כאלה. עם זאת, בשורה התחתונה, הרבה מהצעירים שאני נתקלת בהם מרגישים שישראל היא הבית שלהם. הם מרגישים מחוייבים למקום הזה, מרגישים שיש להם אחריות לעזור לנו לתקן את מה שדורש תיקון, אם הם מחליטים לחיות פה וגם אם לא.
הדיון בהחלט מעניין, אבל לשאלה של האמריקאים צריכה להיות לדעתי תשובה אחת, והיא מי דיבר על כל היהודים, אנחנו מדברים עליך. המעבר הכמעט בלתי מורגש הזה של השואלים מהפרט אל הכלל בעייתי, והוא רלוונטי גם לסוגית ההחלטה אם לעלות או לא שיש בה מרכיבים אישיים ולא רק לאומיים. אמנם נוח ואפילו הגיוני יותר לנהל דיון על ענייני המאקרו, אבל ככה מפספסים לדעתי יותר ממחצית מהתמונה הנכונה.
רוגל, אינני סותרת את כל מה שאמרת, אלא טוענת שבמקרה הזה הפרשנויות למצב הן מרובות ואין אחת שלגיטימית יותר מאחרת.
שוב, אני מסכימה איתך שעל פניו חופש הדת בארה"ב גדול משבישראל ואני הראשונה שתשמח להפרדת הדת מן המדינה, ולו רק משום שהפרדה שכזאת לדעתי תסייע לקרב יותר חילונים ליהדות, בבחינת נסיון למצוא פתרונות לבדידות הטמונה בקיום המודרני. כוונתי הייתה שדת, ובוודאי זאת היהודית, בסוף היום, היא אידאולוגיה ככל האידאולוגיות (רק מעמיקה ועתיקה יותר מאחרות). גם הקפיטליזם הוא אידאולוגיה שמתורגמת לאורח חיים ולטעמי קורבנותיו יהיו רבים כשל דתות אחרות רק כאשר יבוא בגירסתו הקיצונית. ארה"ב מתקדמת לכיוון הזה בצעדי ענק וחבל שגם ישראל.
ונכון שמרבית היהודים בצפון אמריקה נהנים משפע כלכלי ומתחושת בטחון רבה. אבל גם נכון שניו-יורקרית אחת שעובדת כמלצרית סיפרה לי איך היא סופרת את הטיפים שלה באין רואה מחשש לבדיחות גזעניות ואחרת סיפרה איך הדייט שלה פער עיניו בתדהמה כשסיפרה לו שהיא יהודיה ואמר לה שלעולם לא ינשאו "כי הילדים שלנו ילכו לגיהנום". אז כסף יש ובטחון יש, אבל האם אתה יכול להיות בטוח לחלוטין כיהודי אמריקני שלעולם חוסן? ונכון גם שלא רק בצפון אמריקה יש יהודים ומצבם של אלה אינו טוב משל כלל האוכלוסיה.
אשר להתרמות בבתי הכנסת – אתה מדבר בוודאי בעיקר על בתי הכנסת האורתודוכסיים והקונסרבטיים. מרבית היהודים בארה"ב הם או רפורמים או נטולי כל זיקה דתית. אדיוטים שמדברים על נחשלותה של ישראל כמניע לתרומה, לדאבוני, תמיד יהיו, מחד, מאידך – אחרי 67 תחושת הגאווה של יהודי ארה"ב על הישגי הכיבוש הישראלי הפכו גם הם מניע לגיוס כספים. ובכל מקרה – כמות התרומות שמגייסים ארגונים יהודיים הולכת ופוחתת משנה לשנה.
אשר לזריקת אבנים בכותל – משום שהייתי שם לפני פחות משבוע עם עשרות רבות של צעירות יהודיות, רפורמיות במכנסיים, ולא נתקלתי באבן אחת לרפואה או בהרמת גבה אפילו לצורך העניין, אינני יכולה להתייחס לדבריך. דווקא כן ראיתי כמה צעירות אמריקניות מביטות בתיעוב ובסלידה, מצחקקות ומגחכות, על הבחירה הבלתי אופנתית של נשות הכותל בחצאית ארוכה ובנעליים שטוחות. אבל אבנים לא היו שם. אני מתארת לעצמי שאותן צעירות קונסרבטיביות ורפורמיות גם לא היו חובשות כיפה בברונקס בשנות התשעים או בכלל מעזות להיכנס להארלם. כל מקום ואדיוטיו. וזאת אולי, לסיכום, השורה התחתונה שלי: שוב, אין דרמות גדולות ותשובות חד משמעיות גם בסוגיה הזאת, של התועלת בעליה לישראל. לא שחור ולא לבן. רק הרבה גוונים של אפור.
לינוי, אני מקווה שזה בסדר מבחינתך, לינקקתי מייד! לפורום של פרויקט אביחי שאני משתתפת בו (פרויקט הכנה לשליחי שנה ב' של הסוכנות למחנות קיץ בצפון אמריקה).
הדיון שמתנהל שם כרגע מאוד מאוד דומה, המון תודה על הארת העיניים והפרספקטיבה הנוספת (הטקסט שלך הרבה יותצר חינני מההתלהמות של א.ב. יהושוע שנתנו לנו…).
למען הגילוי הנאות- גם אני טוענת שלרכז את כולנו כאן זה סיכון טיפה גדול מידי.
הספנתעיר – אנחנו דווקא כן זקוקים לעולים.
אחרי שכמעט נגמרה העליה מרוסיה ושות' ולאור נתוני הילודה שלנו [לא לדאוגף אנחנו עדיין תורמים את חלקנו הקטן בהתפוצצות האוכוסין על הכדור] לא רחוק היום בו לא יהיה פה רוב יהודי [יש לי בחילה כשאני כותבת את זה כי זה נשמע גזעני להחריד אבל .. נו. יכול להיות שאני גזענית קטנה]
בקיצור ובלי עוד סוגריים מדינת ישראל עדיין זקוקה ליהודים שיגיעו לחיות כאן.
נ.ב – רוב העולים אכן זקוקים לסל קליטה. הם מגיעים ממדינות שגורמות לישראל להיראות כמו דיסנילנד
רוגל – אמנם חופש הדת היא נקודה חשובה, ויהודים קונסרבטיבים ורפורמים מאוד סובלים מהממסד הדתי בארץ, אבל מצד שני, אלו מהם שהכרתי אמרו שעד ישראל, הם לא הרגישו שיכלו לנהל אורח חיים יהודי באמת. אז נכון שהיהדות שלהם היא מאוד שונה ממה שאנחנו רגילים ליהדות (בעיקר היחס לעבודה בשבת), אבל ההרגשה שלהם כשעושים קידוש בבסיס צבאי, או העובדה שכולם (ואני מתכוון לחילוניים, כמובן) מכבדים אותך כשאתה הולך להתפלל, שווה את העלייה.
לינוי, יש הבדל גדול בין ללכת לכותל במכנסים לבין להיות אישה קונסרבטיבית/רפורמית בכותל, או אפילו בתל אביב.
בלונדינית, לא הבנתי.
דנדוש – תודה, שימחת אותי. אשמח לקבל לינק גם לדיון בפורום.
תמר [כלשהי]: את לא גזענית, את פטריוטית. אין סיבה להתבייש בזכות ההגדרה העצמית המוקנית לכל עם.
בכל דברי ימי הגלוב עוד לא נתקלתי בדיון ככ הזוי. בתור ישראלי ש"ירד" לפני מספר שנים לא רב, אני לא מפסיק להתפלא מהדיון הזה של "עליה" ו "ירידה". אנחנו בעולם אחר היום. הסיבה היחידה שעל מדינת ישראל לספק סל קליטה ועזרה היא ליהודים שנמצאים במצוקה בגלל יהדותם חוץ מזה יש הגירה לפה לשם ולכל מקום. עצם הדיון באם כדאי שיהודים מצפון אמריקה יעלו או לא הוא מחליא לדעתי. כל אדם שיעשה מה שטוב לו, המדינה כזכור לכם היא מכשיר המיועד לשרת את אזרחיו/תושביו ולא להפך. באופן אישי רוב העולים מצפון אמריקה ומערב אירופה שאני פגשתי, הם או מתנחלים הזויים או מיליטנטים דפוקים כעודותו של אפי. אין לי ספק שלישראל אין שום רווח מהם. והדיבורים של כולכם על חופש הדת – ישראל היא אחת המדינות הגזעניות ופחות פלורליסטיות (לפחות בעניני דת ) בעולם המערבי. מישהוא מכם ניסה אי פעם לחיות כנוצרי או ח"ח כמוסלמי בישראל? חוק השבות למשל, הוא חוק גזעני שלא קיים בשום מדינה מערבית בעולם.
נכון, ישנן מדינות בעולם בהם יש אנטישמיות ברמה זו או אחרת. מדינת ישראל צריכה לעזור במקרים אלו. אבל זו אינה סבה מספקת לגזענות בוטה כלפי כל מי שאינו משתייך לדת הנכונה.
האם כל הביצים בסל אחד משמעו: יהודי = ביצה?
לתמר [כלשהי]: לא רק שאת גזענית, את גם מדברת בסיסמאות בלי לחשוב על מה עומד מאחוריהן. אין שום "סכנה" שלא יהיה רוב יהודי בארץ ישראל במאה השנים הקרובות (וכנראה הרבה יותר). הדאגה שלך מושפעת מבילבולי המוח ששומעים בתקשורת, שמתייחסים לארץ ישראל ככוללת את השטחים הכבושים. זאת לא ארץ ישראל. בארץ ישראל יש כרגע חמישה וחצי מליון יהודים, ואחד וחצי מליון ערבים.
וצחי: הרטוריקה שלך דוחה. יפה איך שלמדת לדקלם סיסמאות יפות נפש ("אין סיבה להתבייש בזכות ההגדרה העצמית המוקנית לכל עם") באופן מנותק מכל הקשר, כדי לתרץ עת הגועל-נפש שלך.
לינוי, קצת קשה לי להסביר על רגל אחת ואני חוששת שהסבר מלא יקח את הדיון הזה, שגם ככה מתחיל להדרדר אל תהומות הגועל למקומות שאין לי יכולת לסבול כרגע. מבטיחה הסבר רציני בהזדמנות אחרת.
בלונדינית, מבינה את שאט הנפש, למקרא כמה מהתגובות האחרונות.
כל הדיבורים כאן לא באמת יכריעו בשאלה אם לעלות או לא.
ככל שעובר הזמן, רף היורדים עולה על העולים, שזה בעצם בא מתכנון לקוי –
ביד אחת מכנים משאבים לעליה וביד השניה רומסים ופוגעים באלה שנמצאים (אם באי מתן שכר בכבוד, אם בחינוך גרוע!!, אם באי אכיפה נאותה של החוק ועוד..).
לזה אפילו סטודנט מתחיל למנהל עסקים היה נותן ציון נכשל!
אבל הכסף היום הוא האידיאולוגיה ולכן לא משנה מה יאמרו כאן, המציאות חזקה מהכל.
ומי שלא הבין – את היהודים, מורשתם, תרבותם וביתם, קנו כבר ממזמן.
לינוי בכבוד-
אלעד,
זה לא סיסמאות אלא מחקרים שקראתי ומרצים ששמעתי.
אני מאוד מודה לך על הזלזול שהפגנת כלפי האינטיליגנציה ויכולת השיפוט שלי,
תמיד כיף לקבל מחמאות.
רוצה להמשיך להתווכח על הנושא?
בשמחה, תביא נתונים שתומכים בדעה שלך ואני אביא את שלי.
"לרבים מהישראלים יש נטיה להפוך בחו”ל לפטריוטים גדולים מבחיי היומיום בישראל"
ממש לא בטוח…
בואו לעמק הסיליקון בקליפורניה ותשמעו לא מעט דברים שליליים על המדינה.
זה קורה בעיקר בשני מקרים, אחד זה השלב שבו לכאורה כבר החלטת שאתה רוצה להישאר בארה"ב אבל עדיין לא בטוח ומתגעגע נורא לארץ אז אתה קצת משמיץ אותה כדי לשכנע את עצמך שההחלטה שלך נכונה.
המקרה השני הוא כשאתה מבכה את המדינה בה גדלת שהיתה ואיננה עוד.
למקרה השני יש ספיחים בצורת ביקורי הורים מהארץ, במיוחד הורים מבוגרים שהקימו את המדינה והיא כבר לא נראית כמו שהם ציפו וכולכם יושבים ביחד והם אומרים לכם שאין לכם מה למהר ולחזור וכולכם משמיצים את המדינה, בדיוק כמו בסלון ישראלי ביום שישי בערב, רק שכאן הסלון הוא אמריקני (טוב נו, מאיקיאה) ורק היושבים בו ישראלים.
אלעד, חפש.