רוגל שלח לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות הודעה שביקשתי את אישורו לפרסם אותה במלואה. הנה היא לפניכם:
כדאי לך לעקוב אחרי הסקנדל המתפתח סביב מק'יין, לא כל כך בגלל עסיסיות הסיפור (והוא עסיסי למדי) אלא בגלל הסיפור על השיקולים של "הניו-יורק טיימס". אתמול בלילה "הניו-יורק טיימס" שחררו סיפור על מעורבותו הרומנטית של מק'יין לפני כ-8 שנים עם לוביסטית צעירה, ועל הטובות שהוא העניק ללקוחותיה. שמועות על הסיפור שהטיימס עומד לשחרר החלו לצוץ עוד לפני הבחירות המוקדמות בניו-המפשייר, כשמק'יין התחיל לנסוק בסקרים, והיו דיווחים שעורכי הדין שלו מנסים למנוע מהטיימס לפרסם את הסיפור.
רבים תוהים מדוע "הניו-יורק טיימס" שחרר את הסיפור דווקא עכשיו, ומדוע העיתון המליץ לקוראיו להצביע למק'יין בפריימריס הרפובליקנים כאשר הם ידעו על הפצצה שהם הולכים להטיל על הקמפיין שלו. כמובן שגורמים מהמפלגה הרפובליקנית החלו מייד להאשים את "הניו-יורק טיימס" שהמניע שלהם היה לחבל במאמצי הרפובליקנים ושהם "ישבו" על הסיפור כמה שבועות בציפיה שמק'יין יהיה מועמד המפלגה הרפובליקנית לפני שהם יצאו "בהתקפה" עליו.
אני חושב שהסיפור יותר מורכב – מאחר והיו עורכי דין מעורבים, ומאחר והסיפור רגיש ביותר, המחלקה המשפטית והעורכים של הטיימס רצו לוודא שהסיפור יעמוד בפני תביעת דיבה. סיבה נוספת לעיתוי היא כנראה החשש שעיתון אחר עומד לגנוב להם את הסקופ. והאפשרות השלישית, והמפתיעה לדעתי, היא טענת הניו-רפבליק (TNR) שהם עבדו על כתבה הדנה בסיבות ש"הניו-יורק טיימס" לא מפרסם את הסיפור.
השאלה היא מה יותר מעניין – הסקנדל של מק'יין או הסיפור שמאחורי הסיפור?
כתיבת תגובה