בן שלו כותב ב"הארץ" ביקורת על ההופעה של ג'קו אייזנברג. הביקורת רחוקה מלהתלהב. היא מספרת על הפאב בו התנהלה ההופעה, על כך שהגיעו רק 80 איש להופעה וכי שרוב הזמן הנוכחים הגיבו באדישות כלפי אייזנברג.
נכון לרגע זה, ישנן 19 תגובות לכתבה. בתשע מבין ה-19 נכתב כי המגיב/ה היו בהופעה עצמה ורק אחת מבין התשע – ככל ששמתי לב – טוענת כי מה שנכתב בביקורת מדויק. בשאר התגובות נכתב כי לא היו 80 איש בקהל אלא 150 ואף 200 איש וכי הקהל היה באקסטזה, אייזנברג הוא המלך והיתה הופעה פיצוץ שחבל על הזמן.
התופעה של טוקבקים מוזמנים או טוקבקים בשכר היא תופעה מוכרת. שלשום התפרסמה כפולה ב"גלובס" ובה ראיון עם אחד האנשים שעבדו באחד ממשרדי יחסי הציבור שהעניקו שירות תגובות אותנטי שכזה לאחת המפלגות. הסיכוי שמבין 19 מגיבים לכתבה בהארץ, תשעה היו בהופעה, קראו את הטקסט של בן והחליטו לסתור אותו לחלוטין דומה לסיכוי שפיל יעמוד על ראש של סיכה תוך שהוא רוקד הורה ושר אופרה איטלקית.
החלק העצוב בסיפור הזה הוא שיש מי שמאמינים שהטוקבקים באתרי החדשות הגדולים משפיעים על המציאות. כך אמר אותו שתול ל"גלובס": "אני בטוח שזה מתורגם לכוח פוליטי, ולמנדטים של ממש בבחירות עצמן. יש לזה כוח השפעה מאוד גדול, אתה משכנע אנשים דרך התת מודע שלהם, כאשר המטרה היא לשחק בדעת הקהל של האנשים*".
הרשו לי להגיב כמו הארכיטיפ של הטוקבקיסט: פחחחחחחחח!!!!!1
* לשחק בדעת הקהל של האנשים?!? אה!?!?! מישהו קורא את הטקסט לפני שהוא יורד לדפוס?
כתיבת תגובה