שלושה ענייני דת נמצאים בכותרות היום. זה כמה שבועות שכמה רבנים חרדיים מנהלים סוג של משא ומתן (כולל איומי חרם ממומשים חלקית) עם חברת הריבוע הכחול. לחברה יש רשת בשם "שפע שוק" המתמחה במוצרים כשרים למהדרין ומיועדת, באופן כללי, לציבור הדתי והחרדי. אבל החרדים מאיימים להחרים אותה, בגלל שרשת AM:PM, החולקת בעלות עם הריבוע הכחול, פתוחה בשבת. האיום הזה איננו מנוגד לחוק – זהו ניסיון לנצל את הכוח הצרכני של החרדים (יחד עם הציות העיוור של הציבור הזה) להשלטה של רצונם על הציבור.
ואז באה פסיקת בית המשפט המחוזי בירושלים, לפיה, כיוון שחוק החמץ חל אך ורק על מכירת חמץ בפומבי, הוא אינו מונע מכירה בתוך סופרמרקטים או מסעדות. האמת היא שהפסיקה סבירה: אם מפריע לאדם דתי לראות לחם בפסח, הבה ונימנע מלקנות אותו מול פרצופו. אבל מאחר והוא ממילא לא נוהג לקפוץ לארקפה ולקנות קפוצ'ינו ומאפין, אז מה הבעיה עם זה? אוהו. השר לענייני דתות (לא דת אחת, ספציפית. דתות) כינה את הפסיקה "אקדח לרקה של העם" ומיהר להצמיד אקדח לרקה של הקואליציה – מה שהכריח את ציפי לבני להתבטא כי המדינה צריכה לאסור מכירת חמץ לחלוטין. איכשהו אני לא רואה את ציפי לבני כגורם התומך בכפייה דתית בישראל.
ולבסוף, היום פורסם כי הורים שביקשו לשרוף את גופת בתם, לפי אמונתם, נתקלו בהתנגדות נמרצת של חברה קדישא המקומית. בין שלל התירוצים הנפלאים שהושמעו שם, הוזכר כי אם אין גופה, לא תוכל להיות תחיית המתים לכשיבוא המשיח. כנראה שהגרמנים ידעו מה הם עושים (ולעזאזל עם חוק גודווין). מנגד טענו בני המשפחה, כי לפי אמונתם רק שריפה תביא לעילוי נשמת המנוחה. טוב, אם שואלים אותי, שני הטיעונים גרועים באותה מידה, אבל לא שואלים אותי. למרבה המזל, השופט החליט כי אין לו שום סמכות להתערב בהחלטת המשפחה. ובניסוח שלי, כשמישהו מת הוא לא עובר אוטומטית לבעלות החברה קדישא.
יש סיכוי שיופיעו בתגובות אנשים שטוענים שאני סתם שונא את הדת. כמובן שהם עושים טעות נפוצה: הדת של החרדים המחפשים רק לכפות עלי עוד ועוד היא לא הדת היחידה שיש, וגם לא היהדות היחידה שיש. ובכלל, איזה ערך יש למצווה הנכפית על אדם שאינו רוצה בה? כבר שאלתי איזה חב"דניק פעם את השאלה הזו, והוא אמר שמתוך המעשה כבר תבוא הכוונה. לי זה נשמע כמו אילוף כלבים. טוב, גדלתי להיות אתאיסט מסריח; כנראה שלא עשו לי תיקון כשהייתי ילד.
אני אבליג על כך שדחקת מטה את הפוסט שהרגע העליתי ואנסה לצטט מהזיכרון משהו שאמר משה נגבי, הפרשן המשפטי של קול ישראל, בדיון מרתק הערב ברשת ב' בדיוק על הנושא הזה:
בניגוד להצהרה הפופוליסטית של ציפי לבני, כל חברי הפאנל ברשת ב' הסכימו שחוק החמץ הוא חוק שצריך לבטל בגלל שבעשרים השנים מאז נחקק הוא למעשה לא נאכף. "האקדח לרקה" של חברי הכנסת והשרים החרדים אינו טעון, משום שכל פרשנות מחמירה של החוק אינה דמוקרטית ועל אחת כמה וכמה איסור גורף על מכירת חמץ בפסח.
ואותי בכלל מעניין אם יהיו בחירות ליו"ר חדש ואיפה מגישים מועמדות.
אני רוצה להוסיף לגורע, רק שאני מציע את עצמי. עם הבחירה שלי אני אשנה את שמי לחיידק סימביוטי.
אני מצטער אם אני היחיד שחושב במונחים כלכליים
אבל אני חושב שיובל צריך למכור את הנהלת הקונצרן בכסף
זה אומר שאתה חושב שאנחנו שווים משהו?
את החוק המטומטם הזה צריך היה כבר מזמן לזרוק לפח הזבל של ההיסטוריה ולא בגלל שהוא מעולם לא נאכף. פשוט בגלל שהוא לחלוטין לא חוקי. גם אם יתכנסו עכשיו 120 מאורות הגולה ויחליטו פה אחד שאסור למכור חמץ בישראל בפסח בשום מקום, זה עדיין לא יהיה חוקי.
בפעם האחרונה שבדקתי מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית ולא תאוקרטיה. חוקי השאעריה או התנ"כ זה לא ממש משנה. לא זה ולא זה יכולים להכפיף את הזכויות הבסיסיות של האזרח. אחת מהן היא חופש העיסוק ואף ח"כ דוס לא יבוא וינקנק אותן.
אני לא עורך דין אבל פעם כששיעורי אזרחות לא היו מילה גסה בארץ זה מה שלימדו אותי.
חוץ מזה יש לי חשק אדיר אם הם בכל זאת יעבירו את ה"חוק" הזה, לצאת לרחובה של עיר בחג עם שקית פיתות. למה? ככה, דווקא.
עכשיו אחרי שפרקתי את החרא אני יותר רגוע.
בבירכת חג שמח וכשר (כן, בטח) לכולם.
מאיפה יש לך את החוצפה להניח שדתיים לא נכנסים לארקפה??
זה כמו שאדם דתי יניח שכל החילונים אוכלים בייקון ומקנחים בשקית שוקו.
חוצמהזה שיש אנשים שאינם דתיים ועדיין שומרים על איסור אכילת חמץ [שכולל, כך למדתי בשיעורי תושב"ע, גם איסור על ראיית חמץ. כן, כן] ולא נוח להם עם ההיתר למכירת חמץ.
נכון, איסור על מכירת חמץ הוא כפייה דתית, אני לא מתווכחת.
רק חבל שכשנכנסים לדיון על כפייה דתית כל הארס והסטיגמות על שמירת מסורת והחברה הדתית/מסורתית יוצאים לאור.
תמר: איסור ראיית חמץ זה באמת בדיחה. מי שלא רוצה שלא יאכל, ואם צריכים עזרה שיפנו לדיאטנית המתמחה בהתמכרות לפחמימות. ממילא כל האיסורים (איסור ייחוד, איסור סיוע לחילול שבת עולים בראשי) האלה הם עלבון לבחירתו של האדם לעמוד בבחירותיו, ויעידו יהודי הגולה (אז כהיום) שחיים בסביבת גויים ומצליחים שלא להתבולל, גם בלי עזרת האיסורים האלה. לא כל מה ששירבט איזה רב על נייר מתישהו צריך להיות חוקי מדינת ישראל, רק כי ש"ס החליטו.
רוא"ש: ההערה בסוף מיותרת. עד מתי יירו לעצמם חברי הבלוג ברגליים (המטאפוריות)?
מוסיף: בשביל זה יש גוגל רידר 🙂
הדת של החרדים היא דת נהדרת. גם הדת של ציבור חובשי הכיפות הסרוגות ושאר סוגי הכיפות היא דת נהדרת והם רשאים לנסות ולכפות את ההרגלים שלהם על כלל הציבור, זה חלק מהדת שלהם. הבעיה היא לא אצלם. זה הרי ילדותי להאשים אותם במה שהם שואפים – שכל "אישה ובת תדליק נרות שבת" ובשאר השאיפות המיסיונריות שלהם.
הבעיה היא אצלנו, הציבור החילוני שביום בחירות סולח לפוליטיקאים שמתחנפים לחרדים וגם לחובשי הכיפות הסרוגות ושאר הכיפות ומצביעים כי "ברק פחות נורא מביבי" כי אולמרט הוא הרע במיעוטו כי יש דברים חשובים יותר להצביע עליהם.
זה שאנחנו לא מרימים קול (ולכתוב בבלוג זה לא להרים קול) על כל חוק דתי שמעצבן אותנו, על כך שנישואים בישראל הם אך ורק על פי הדת ושייש חוק שאוסר ממכר חמץ ושייש חוק מנוחה בשבת ושאר החוקים שאנחנו רוטנים עליהם.
ציפי ליבני, למען שלמות הקואליציה התבטאה כך? אז כדאי שנזכור לה את זה בדיוק כאשר היא תחליף את אולמרט בראשות קדימה – זו דעתך? אז שהחבר'ה עם הכיפות שיצביעו בשבילך.
היהדות היא לא דת מיסיונרית (הבעיה היא עם הפוליטיקה של הדת)
נניח ומישהו קורץ וכל החוקים הקשורים בדת נעלמים – האם תהייה מכירה חופשית של חמץ בכל מקום? המעסיקים יחליטו שזה בסדר שאנשים יעבדו שבעה ימים בשבוע? חלק מהמעסיקים יעדיפו את יום ראשון/שלישי/חמישי כיום מנוחה? מדינת כל אזרחיה ודתותיה שמשום מה מברברים בה בעברית וגם את זה עושים עם שגיעוט?
אני לא נהנה מהגבלות למינהם ואני אפילו לא כופר (הרי בשביל לכפור צריך להאמין קודם). אבל בסוף של יום מה יהיה ההבדל ביננו לבין נורווגיה אם כך? כלומר מלבד כלכלה מפותחת, שלג, תרבות ארופאית והמלחמות עם הערבים.
אישית אין לי בעיה לאגור חמץ (או לנסוע ולפרנס את הבני דודים), להתחשב בתשעה באב וביום כיפור ולכבד את זה שצריך לפחות יום מנוחה אחד בשבוע לפחות.
למה אתה צריך לשמור על הבדלים בינך לבין אחרים ?
חוקים צריכים לאפשר לכל אחד לקיים את הדת שלו בלי להפריע לאחרים לקיים את דרך החיים שלהם.
חוקים שכופים על אנשים לא דתיים מצוות דתיות רק מעוררים דווקא (כמו ללכת ולחלק פיתות ברחוב בפסח).
מה יהיה עם ציפי לבני? קודם תומכת בחוק הצנזורה על האינטרנט ועכשיו גם מתבטאת בעד צינזור תזונתי בכפייה. היא באמת חושבת שזה יסלול את דרכה לראשות הממשלה? מטומטמת.
סוף סוף יש במדינה הזאת חרם צרכנים ראוי לשמו, רק חבל שזה בכיוון ההפוך…
יהיה נחמד לראות חרם באותו סדר גודל נגד חברה שמפירה זכויות עובדים או מזהמת את הסביבה
את AM:PM צריך להחרים על הפקעת המחירים והיחס הנורא של העובדים ללקוחות
אגב, הגלוב כשר לפסח?
(hint hint, מי עושה כאן האדערים?)
מקרה שקרה לי בסניף KFC בכרמיאל בפסח שעבר:
אני : עוף בבקשה.
מוכר : אין בעיה, רק שתדע שהעוף לא מצופה בפירורי לחם.
אני : למה?
מוכר : כי פסח עכשיו.
אני : אבל העוף שלכם מצופה גם באבקת חלב לא?
מוכר : כן.
אני : אבל לא בפירורי לחם?
מוכר, שכבר נמאס לו מנודניקים כמוני: כן
אני : אז זה לא כשר.
מוכר : נכון.
בשלב זה הלכתי הביתה לשכב קצת בתנוחה עוברית.
חתול- לול!
ועומר- כל מי שרוצה… (hint hint)
היהדות היא אמנם לא דת מסיונרית במובן של לגייר אנשים ליהדות אבל הדתיים הם מאוד מסיונריים לגבי חזרה בתשובה של יהודים חילוניים.
הבהרה לתמר [כלשהי] בתגובה 8 – הכוונה היא בפסח.
ואפילו אם לא, זה עדיין פחות חוצפה מ-"אסור לכם לקנות לחם כי יכול להיות שאני במקרה אעבור שם ואראה את זה".
בפסח שעבר רשת "ספגטים" פירסמה שהסניף בעירי כשר לפסח. כנראה שהבייקון שם עבר ברית מילה כי זה בדיוק מה שהגישו שם (עם רוטב שמנת, כמובן).
ינון כתב:
> רוא"ש: ההערה בסוף מיותרת. עד מתי יירו לעצמם חברי הבלוג ברגליים (המטאפוריות)?
אני לא מסכים. ההערה בסוף במקום. היא צינית, קטנה, לא מאד בוטה, ואפשר להתעלם ממנה אם רוצים. אפשר להגיד שהיא לא בטעם טוב, אבל היא באמת מינורית. זה בכלל לא כמו הסיפור עם ההודעה של אביעד.
משתמש אנונימי כתב:
> היהדות היא לא דת מיסיונרית (הבעיה היא עם הפוליטיקה של הדת)
נו, יופי. קופץ כמו חמור גרם, בתנועה פבלובית. אימנו אותנו בבית-הספר שהיהדות אינה דת מיסיונרית כמו הנצרות. וחזרו על זה כל כך הרבה פעמים שכל פעם שמזכירים יהדות ומיסיונריות באותו משפט אנחנו קופצים. גם אני עושה את זה. אבל זה פשוט מתוך שטיפת מוח. יתכן שהיהדות אכן אינה דת מיסיונרית. אבל היא יפה מאד יודעת לכפות את עצמה ולנסות לחרד את מי שהוא יהודי חילוני. בהודעה שאתה מגיב אליה אף פעם לא כתוב שהיהדות היא מסיונרית. כתוב שלהרבה מהדתיים ומהחרדים יש שאיפות מיסיונריות, מה שנכון.
ז’אן ז’אק: אם אתה רוצה להתחשב, אז תתחשב. התחשבות מהסוג הזה אסור שתיכפה באמצעות חוקים. ומה זה השטויות האלה שאני שומע תמיד על "אוי אוי אוי, אז מה יהיה ההבדל בין ישראל ונורווגיה"? נו, תעשה לי טובה. מה ההבדל בין צרפת לנורווגיה? שאלה צרפתים ואלה נורווגים. כאן אנחנו ישראלים. בוא ננסה לבנות מדינה טובה והגונה, שבה אנשים חיים בשלום ובשגשוג, ונפסיק לנסות להיות "הילד המיוחד של הכתה". זה פתטי.
חתול אדישLOI :
I can haz matzaballz
אמיר – היהדות אולי לא מסיונרית, אבל מדינת ישראל דווקא כן. אתמול שודר בערוץ הראשון תחקיר שמתעד את הגיור ההמוני שמבצעת מדינת ישראל במסגרת השירות בצה"ל. בסביבות ה- 600 גיורים בשנה בהליך מקוצר.
ולגבי חוק החמץ – הוא אינו אוסר מכירת חמץ בפסח, אלא הצגה של חמץ בשטח ציבורי. זה לא משהו, אבל נסבל מבחינה דמוקרטית. למעשה היום אין בעיה חוקית למכור חמץ בפסח, והמושג "שטח ציבורי" נתון לפרשנות. איסור מכירה עובר על לפחות שלוש זכויות יסוד ולכן לא היה יכול להיות חוקי.
הכל טוב ויפה, רק שהנקודה פוספסה לגמרי.
נכון שיש ויכוח לגבי היותו של חוק החמץ ראוי להיחקק או לא. כפיה, לא כפיה, זה לא קשור לנושא.
החוק האוסר שימוש בסמים הוא כפיה.
החוק האוסר לגנוב, לשדוד ולאנוס הוא כפיה. (שאין עליה מחלוקת)
החוק המטיל קנסות על חניה שלא בהתאם לתמרור, לסימון ולשעה – כפיה.
הנקודה היא שמרגע שחוק קיים, גם העובדה שקשה לאכוף אותו, גם העובדה שלא ממש אוכפים אותו, אף אחת מאלו לא מצדיקה התעלמות מהחוק על ידי בית המשפט (בעיקר בנושא כוונת המחוקק). התירוץ שחנות או מסעדה אינן מקום ציבורי/פומבי/ווטאבר נשמע עלוב בעיני.
צריך לשים לב, החוק לא מדבר על "הצגת חמץ במקום כשר". החוק ברור למדי. הפרשנות מסריחה.
מחר יבואו הכתומים ויזלזלו בחוק, יבואו הדתיים ויזלזלו בחוק. על בית המשפט להחיל את החוק על מקרים כאלו. כשיש הנחה בפני החוק לציבור מסויים, זה פשוט מסוכן בעיני.
חתול – גם במקדונלדס לא יהיו לחמניות אבל כן צ'יזברודר. זה כנראה בגלל החוק שאוסר להציג חמץ אבל לא אוסר להציג בשר עם חלב.
ינון – יש אנשים שבוחרים לשמור על ה"בדיחות" האלה.
ר"ש – השיפוטיות הזאת נגד אנשים ששומרים על מסורות מסויימות, זה מה שמפריע לי בפוסט הזה ובתגובות. כאילו שכל אדם דתי או שומר מסורת מאבד את האינטלקט שלו ברגע שהוא בוחר שלא לנסוע לטייל ברחבי הארץ בשבתות או שלפחות יומיים בשנה הוא לא אוכל למשך 25 שעות.
אני לא טוענת שכפיה דתית היא דבר מותר רק בגלל שזאת מדינה יהודית [ויש אחרים שכן ישתמשו בטיעון הזה], רק רציתי להפנות את תשומת הלב לעובדה שהדיון עצמו מוצף בסטריאוטיפים ושיפוטיות. משני הצדדים כמובן.
שימו לב לאיך שאתם מתבטאים – מה באמת רלוונטי לדיון ומה סתם מראה על דעות קדומות ושיפוטיות.
ועוד משהו לינון –
אני נמצאת כרגע בשליחות באוניברסיטה כלשהי בארה"ב. אחוז היהודים בה זעום, בקושי %1.
אני לא נמצאת פה בגלל שמשרד החוץ שלח אותי, אין לי פה עבודה הסברתית בכלל כי קמפוס מאוד לא פוליטי.
אני נמצאת פה כי התבוללות היא הדאגה העיקרית של היהודים ברחבי היבשת הזאת. יותר מ50% מהסטודנטים היהודים בכל ארה"ב באים מבתים מעורבים ולרובם אין שום עניין בשמירה על יהדות כלשהי בהמשך החיים – אורתודוכסית, רפורמית, קונסרבטיבית או מה שזה לא יהיה.
מאיפה לקחת את ההנחה שיהודים בסביבה לא יהודית מצליחים לא להתבולל אני לא יודעת, אבל אני בטוחה שאיגוד הפדרצייות היהודיות היו שמחים לקבל את הנתונים האלה , זה היה חוסך להם הרבה דאגה וכסף.
יש גוונים מסוימים של אפור בין יהודים חילונים, או ממשפחות מעורבות, שלא שומרים על יהדותם, לבין יהודים חרדים המסתגרים בגטאות.
הראשונים הם בעיה שלנו מכיוון שהם עתידו של העם, לכאורה. יש דרכים "למשוך" אותם חזרה ליהדותם (הבונים דרור עושים עבודה לא רעה למיטב ידיעתי), אבל גם בזה – יש הבדל בין רצון אמיתי לחדש את זיקתם ליהדות (או לעם היהודי, לא ניכנס לסמנטיקה כרגע) לבין המאמף הדמוגרפי בעיקרו שמפעילה מדינת ישראל. ולא הבנתי: את בארה"ב מסיבות אידיאולוגיות? לא הבנתי, סיקרנת אותי.
לגבי האחרונים: אריה עמיחי עונה על זה יפה, גם אני בחו"ל כרגע וזה נראה כך גם כאן (לונדון)
אני עושה שנה של שליחות התנדבותית דרך הסוכנות היהודית וארגון הלל.
יש עוד בערך 20 שליחים כאלה בקמפוסים ברחבי ארה"ב ועוד איזה 100 שנמצאים בקהילות בכל העולם
תמר [כלשה] כתבה:
תמר, את ממשיכה להוציא דברים מהקשרם. דובר על יהודים חרדים/דתיים. ינון אמר שלא נראה שמפריע להם בגולה לראות חמץ, והם לא מאבדים את יהדותם בגלל שיש חמץ בסביבה. אז למה הם מתעקשים לכפות עלינו איסורים, בשם יהדותם?
חוץ מזה, לדעתי ר"ש לא מכליל. את ממהרת להאשים כל מיני אנשים בהכללות, כאשר הם אומרים דברים סבירים לגמרי. את האנשים החרדים/דתיים שנחושים לכפות עלינו איסור מכירת חמץ, לא היית תופסת בחיים בארקפה. סיבה אחת היא שמוכרים שם אוכל לא כשר. אבל סיבה אחרת היא פשוט שהם באים מתרבות שונה משלנו. יש לי חברים דתיים, ויש לחברי חברים דתיים, והם באים מהתרבות שלנו. התרבות שבה הדת היהודים היא מכובדת, ויש כאלה שמאמינים בה וגדלו בתוכה ויש כאלה שלו. כל אחד מקבל את דעת הצד השני, מנסה להתחשב, ואיש באמונתו חי, ואנחנו אוהבים מאד אחד את השני. המחלוקת שלנו היא לא עם כל הדתיים, היא עם הממסד הדתי, ועם הפרטים בתוכו שכופים את אורח חייהם עלינו. וזה לא מקובל עלינו. במה שר"ש ואחרים אמרו, אין בכללות. הנימה שלך מתגוננת, ונראה לי שאת מחפשת מריבות כדי להגן על עקרונות דוגמטיים שלך.
חתול אדיש – לול!
מה קורה? גם בגלוב התגובות שלי נבלעות פתאום? למה?
לתמר [כלשהי]:
משיעורי התושב"ע שלי,שיש לי יסוד סביר מאוד להניח שהיו יסודיים יותר משלך,אני דווקא זוכר שהאיסור היה על חמץ שנמצא ברשותך ולא ברשות הרבים (כגון חמץ שמכרת שעדיין צריך לכסות למרות שהוא לא שלך). אכן,אפילו תורתנו הקדושה הכירה בכך שחמץ של מישהו אחר,זה עניינו הפרטי לגמרי.
אני מטעה כמובן,תחת שלטון דתי היינו מוצאים להורג בעקבות ביקור בפיצה צ'ילי,גם לא בפסח (פיצה עם בייקון מסתבר,מעצבנת מאוד את הארנב הגדול שבשמיים).
בפשטות,מעניין לי את התחת מה נוח או לא נוח לחרדים,באותה תורה קדושה מצויים פסקי דין מוות על כל צעד שאני עושה. כשאני מדליק סיגריה ברחוב בשישי אני מחלל שבת בפרהסיה ודיני מוות בסקילה,כשחבר שלי מתחנגל עם גברים נכרים דינו מיתה בסיף,קורבנותיו של בני סלע צריכות להתחתן איתו על פי אותה הלכה.
אני לא כל כך אוהב את הכיוון שזה הולך אליו.
בעבודה שלי יושבים הרבה אדיוטים שיאכלו בשר לא כשר אך יקפידו שבפירה לא תהיה חמאה חלילה וחס,המסורתיות לייט הזאת היא בסדר גמור כל עוד הם לא כופים עלי לצום ביום הכיפורים בחוק.
אתה רוצה להאמין בארנב גדול בשמיים? מגניב לך. אבל אל תיכנס לי לצלחת.
ומעניין לעניין באותו עניין:
יעל כותבת כאן מה קורה כשנותנים לפנאטיים אצבע:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=381621
אז לירושלמים דכאן,נתראה בשישי הזה במדרחוב בצלאל,לא ניתן לארנב לנצח!
מתי בדיוק הכללתי? פניתי לשני אנשים – ר"ש וינון.
היהודים החרדיים שחיים בגולה/תפוצות חיים בגטו משלהם. יצא לך להיות פעם בקראון הייטס בברוקלין? זה טיפ טיפה יותר חרדי מבני ברק. אולי אני חיה בעולם צבעוני ושמח משלי, מנותקת מהמציאות, אבל לא נראה לי נכון לשלוח את שומרי המסורת במדינה יהודית לחיות בגטו [למרות שהם עושים זאת בעצמם, וחבל].
וכן, אני מגנה על העקרונות הדוגמתיים שלי, אני צריכה להתבייש בזה?
ירצו לחיות בגטו, תפאדלו, לא בבית ספרנו. אני חושב שזה מזעזע, וגם לזה חייבים לשים סייגים. אני רוצה לרכב על אופניים ברחובות קיסריה בלילה ולהסתובב יד ביד עם בחורה בשכונת גאולה. ואני מוכן להילחם (על אמת, מקלות, אבנים, חומרים נפיצים) במי שמונע ממני את זה.
הנקודה היא כזו – בשכונות יהודיות בגולה לא תקבלי מכות אם תסתובבי בגופיה (או שכן, עוד סיבה לגור בארץ).
ושוב – בעל עסק שלא ימכור חמץ בפסח, בין אם מסיבות דתיות או מסיבות כלכליות, זכותו.
אדם שלא יקנה בעסק שפוגע או מזלזל באמונתו – זכותו.
ניצול המבנה הדמוקרטי (מה שנשאר ממנו, לפחות) בכדי לכפות חוקי הלכה? אני באמת לא רואה איך אפשר בכלל להסכים לדבר כזה.
ובנימה אחרת – אמר פעם עמנואל לוינס (ואין בידי ציטוט מדויק, סורי) שעוצמתו המוסרית של עם ישראל נובעת מדבקות עמוקה בערכים מוסריים, הבאים לידי ביטוי בקיום מצוות יום הכיפורים. הוא אמר עוד שבעידן של חילון מתגבר מי יודע אם ישרוד הבסיס המוסרי הזה.
אני שותף לדאגה שלו, לגבי יהודי ישראל וגם, אבל קצת פחות, לגבי יהודי התפוצות. אני בטוח שישנן קשת של תשובות לבעיה הזו, ואף אחת מהן שכוללת כפיה ודוגמטיות לא יכולה להיות נכונה.
מה שונה יום כיפור מפסח? שניהם חגים מהתנ"ך, בשניהם יש איסורים שונים, בשניהם אמורים לעשות סוג של חשבון נפש. לפחות כך אני מסתכלת על שניהם.
אגב, ניצול המבנה הדמוקרטי כדי לכפות חוקי הלכה לא נראה לך? מה לגבי חרם צרכנים, גם זה אסור?
כתבתי "בנימה אחרת", כי כן יש משמעות בעיני לשמירת אורח חיים יהודי. השאלה העיקרית היא מי מוביל מהלך כזה, מהי מטרתו הסופית, ומהם האמצעים.
שוב – חרם צרכנים אינו מהלך שמונע מצרכנים אחרים לבחור. שימוש במשמעת קואליציונית וסחיטה פוליטית במשך שנים – זה אולי חוקי, אבל מסריח עד לב השמיים, ונמצא מבחינתי באותה רשימה שחורה של חטאים יחד עם להפריט חלקים מהמדינה ולתת לחברים שלך, ולשלוח חיילים לקרב כדי להשכיח טעויות פוליטיות. כולם במסגרת הסמכות שאנחנו נותנים לנבחרינו, ולא מציפים את הרחובות כשהם מנצלים אותה. החרדים (והדתיים-לאומיים לצורך העניין) לעומת זאת, מציפים גם מציפים כשצריך…
חרם צרכנים היא דרך לגיטימית של ציבור להתמודד עם כוח מסחרי גדול. בסביבה קפיטליסטית זה כמעט הכוח היחיד שנותר לאזרח. נכון שההצלחה תלויה במסה של מחרימים ונכון שלחרדים יש יתרון בתחום כי הם לא חושבים בשביל עצמם אלא מצייתים כעדר להוראות רבנים. אבל זאת עדיין דרך לגיטימית לבטא רחשי ציבור ולגרום לשינוי. אז אל תדאגו לדודוי וייסמן- הוא ימצא את הדרך שתשתלם לו כלכלית. אם זה לפצל את הרשתות בחזרה, ואם זה לסגור אם פי אמים בשבת. ואז מה? העולם ייחרב? לא. יש עוד מרכולים שפתוחים בשבת ואם לא יהיו מספיק אז ייפתחו עוד.