Page Not Found

מה שאני עומד לומר הוא בעייתי. אני מכריז זאת על ההתחלה, ובכל זאת שווה להעלות את הנושא לדיון. אני חושב.

הנה שתי הצהרות:

1. “רשימות” היא פלטפורמה מצוינת ומעניינת בעיני של בלוגרים. בראשית דרכה היו שם הרבה “מפורסמים” היום יש שם פשוט הרבה אנשים, מכל מיני סוגים. אין יום שעובר שאני לא נכנס לשם לפחות פעמיים.
2. היום היה אחד הימים הדרמטיים בתולדות הפוליטיקה הישראלית. אוריאל רייכמן, מי שהקים את “שינוי”, הודיע שהוא מצטרף ל”קדימה”. שלי יחימוביץ, עזבה את ערוץ 2 ועברה ל”עבודה”. דליה איציק עזבה את “העבודה” ועברה ל”קדימה” (טוב, זה לא ממש דרמטי). שמעון פרס, ככל הנראה עוזב את “העבודה” ועובר ל”קדימה”. אלו מסוג הימים שבעוד עשור (ואף יותר) ידברו עליהם.

וכעת ליבול הבלוגים שהפיקו אנשי “רשימות” (כמובן שבמונח “אנשי רשימות” יש משהו שגוי; הם לא קבוצה מייצגת, הם לא שייכים לארגון שנקרא “רשימות”, הם סתם אנשים שכותבים בלוגים. ובכל זאת).

10:21 – יואב גל – עניין של מה בכך (על המשמר האזרחי)
10:30 – אביבה משמרי – סערה במשאבה (על מאבק בפורום ההנקה בוויינט)
12:59 – תמי ניניו – מלאכים קטנים בערוץ 8 (על סדרה שמשודרת בערוץ 8)
13:06 – עמי בן בסט – ראסטי (על רובוטים)
14:09 – מיכל ק. מרקוס -עלמה – הפסלת טניה פרמינגר – פסל חדש בטיוואן – ותערוכה ב”מקום בארסוף” (על תערוכת פסלים)
15:15 – נעמה כרמי – עניין של בחירה (על האוכלוסיה הבדווית בנגב)
20:57 – שולמית גבע – על הספר: “הנשמה התשיעית”, מאת שלמה בר-שביט (על הספר “הנשמה התשיעית”, מאת שלמה בר-שביט)

מה כל זה אומר? קשה לדעת. מצד אחד, זה די משמח שלאנשים יש דברים אחרים בראש חוץ מפוליטיקה: אומנות, אינטרנט, ספרים, טכנולוגיה, טלוויזיה, מאבקים חברתיים. מצד שני, עבר עלינו יום די מסעיר. אין לכם מה לומר בעניין הזה? כלום? (ואני לא מדבר על אלו שבכלל לא כתבו – לא על הנושא הזה ולא על שום דבר בכלל).

שלא ישתמע מכך שאני נוזף במישהו. כל אחד ובלוגו, כל אחד כותב על מה שבראש שלו. יש אנשים שפוליטיקה מגעילה אותם יש אנשים שסתם אין להם מה לומר בעניין, וזה בסדר גמור. ועדיין, אני חושב שזה מרשים שמבין עשרות האנשים שכותבים ב”רשימות” לא נמצא אדם אחד שיתייחס לאירועי השעה (לפחות לא עד לשעת כתיבת שורות אלו).

עדכון: הסבו את תשומת ליבי שאתמול, שוקי גלילי ודניאל בלוך כתבו על נושאים קשורים. לא שאני עושה ספירת מלאי או משו, פשוט כדי לשים דברים על דיוקם.

עדכון 2: יום למחרת, ב-30 בנובמבר, כבר הופיעו כמה פוסטים מעניינים בנושא. אולי פשוט לקח זמן לעכל את העניין. גם יכול להיות.

Print Friendly, PDF & Email

13 מחשבות על “Page Not Found

  1. זה תמיד נדמה כאילו אנחנו תמיד מפספסים אירועים הסטוריים, אך לאחר שנים מסתבר שהם עומדים בזכות עצמם, או בזכות איזושהי הגמוניה שדואגת להשאיר אותם על סדר היום הציבורי או הממלכתי למרות שמספר שנים לפני אף אחד לא עסק בהם.

    אני עוסק גם בצילום מדי פעם, וזכור לי שאחת מנשות התרבות והרוח בארץ אמרה שהצלמים בארץ מפסידים כי למרות אירועי ההתנתקות ההסטוריים, אף צלם לא קופץ למשימה, ולכאורה הסיקור התקשורתי (של של הגופים הגדולים אלא של הצלמים בלבד) היה צריך להיות רחב בהרבה.

  2. יש כל מיני הסברים לזה. חלק מהאנשים מתייחסים לבלוג כאל יומן אישי ולא ציבורי. חלק מקדישים את הבלוג לנושא מסוים, כמו אמן שהבלוג שלו עוסק באמנות, ולא רוצה לערב פוליטיקה בבלוג. זה, לדעתי, מאד אופייני ל”רשימות”. יש אנשים שעובדים על הפוסט שלהם שלושה ימים, ואלה שפורסמו היום התחילו להיכתב בשבוע שעבר. ויש אנשים שלא רוצים לכתוב בבלוג שלהם “דליה איציק”.

  3. לא הבנתי את ההכרזה בהתחלה, למה זה בעייתי?

    אני חושב שהבעיה היא לא של רשימות דווקא, אלא של הבלוגים בישראל בכלל. אני לא מכיר בלוגים בלוגים פוליטיים בישראל (למעט אחד, והוא תחת שם בדוי). כלומר, לכולם בישראל יש דעות פוליטיות, ולחלק מהאנשים יש יותר מדעה אחת, אבל בניגוד לארה”ב לדוגמא, אין בלוגים שעוסקים אך ורק בפרשנות פוליטית. ככל שזכור לי בארה”ב יש בלוגים פוליטיים רבים, במערכת הבחירות האחרונות חלקם הפכו לפופולריים עד כדי כך שהקמפיינים השונים פירסמו בהם והם הרוויחו המון כסף.

    אני חש שיש מעין פחד להיות מזוהה פוליטית בבלוגים, וזה מאד מוזר, כי לאף אחד בישראל אין בעיה להיות מזוהה פוליטית, בדרך כלל זה מביא לך איזה מינוי או שניים. ובהמשך לזאת, אף אחד מהבלוגים ברשימות הוא לא בלוג פוליטי, לכן אין מה לצפות לדעתי שיהיה שם מישהו שירוץ לדבר על פוליטיקה.

    ואם אנחנו בעניין – אם היו כמה אנשים שרוצים להרים בלוג פוליטי מימין או משמאל, הייתי מאד שמח לפתוח כאלו ברשימות. אבל זה רק אני.

  4. כתבתי שזה בעייתי כי אפשר לפרש את הדברים שלי כהתייחסות ל”אנשי רשימות”, כאילו מדובר בגוף מונוליטי שמייצג משהו. והרי לא כך הוא. מדובר באוסף (אולי לא מקרי, ועדיין אוסף) של אנשים ממקומות שונים, מעיסוקים שונים, שלא מייצגים איזשהי אידאה משותפת.

    אבל אני רוצה לחדד את הנקודה שלי עוד יותר. לא באתי ממקום של “איך זה שאין בלוג פוליטי” אלא איך זה שאנשים שחיים כאן, כותבים כאן, פועלים כאן, לא מוציאים תחת ידם איזשהו טקסט שמתייחס למה שקורה כאן בימים האחרונים. לפחות בעיני, מה שקורה הוא דבר מסעיר ומרגש. מדובר בשינוי יסודי ומרתק של המפה הפוליטית בישראל. כל עוד המפה נראתה כפי שנראתה ב-50 השנים האחרונות, אפשר היה להבין את האדישות. אבל עכשיו? אפילו עכשיו להיות אדיש?

    ועדיין אני חושב שהקריאה שלך היא *מאוד מאוד* מעניינת ומאוד חשובה. בארה”ב מדובר בתופעה אמיתית ובישראל היא כמעט ולא קיימת, וחבל.

    תודה על התגובה שלך.

  5. איש לא נגע כאן עדיין בענין המיאוס. הפוליטיקה דוחפת את עצמה למרכז השיח הציבורי (דרך המדיה הקונבנציונלית) מאז ומתמיד, וזה נמאס משתי סיבות:
    א. התכנים – תכני, יוצרי ומשתתפי הפוליטיקה הישראלית מעוררים בנו סלידה בשל התככים הבלתי פוסקים, הסחטנות, הנורמות הפסולות, השחיתות, האגו-טריפים, מה לא. יש מעט גדולי אומה ביניהם, ודאי מאז יוסי שריד הוריד פרופיל.
    ב. התובענות – הפוליטיקה נמצאת כמעט תמיד בראש הכותרות, בטלויזיה, ברדיו ובעיתון. אי אפשר להמלט ממנה. ויש בזה משהו לא רק מאוס, אלא דפוק יסודית. כי אנו מצפים ממבנים מסוימים במרקם החיים והמציאות שלנו לפעול ולתפקד גם מבלי להילחם כל הזמן על הכרתנו ותשומת לבנו. ברור שדרושים דיווחים ממרכז העשיה החקיקתית, וברור שיש ענין לציבור לדעת אילו החלטות מתקבלות בכנסת ובוועדות השונות. אבל מכאן ועד לאינספור הדיווחים וההתעסקויות בביטס אנד בייטס כפי שאנו רגילים לספוג מהמדיה, אמור להתקיים איזשהו מרחק, והעדרו יוצר מיאוס.
    פוסט מצוין יובל ונקודה רגישה ששווה דיון מתמשך.

  6. אתה צודק מאד יובל. חסרה פרשנות אישית ומרעננת של ענייני השעה בבלוגים.

    כי שאמרתי בעבר, אני מכיר רק בלוג פוליטי טוב אחד והוא ‘העוקץ’ (http://www.haokets.org/).

    בכותרת של ‘העוקץ’ כתוב שהכותבים מאוכזבים מהמוגבלות של הדיון הציבורי בארץ. כנראה שהבלוגים הנפוצים תורמים לתחושה הזו.

    לזכותו של שוקי גלילי יאמר שמדי פעם הוא כותב (יפה) על פוליטיקה.

  7. ללא ספק, חסר לנו איזה בלוגר פוליטי איכותי. ולמען האמת כן היה צפוי שהוא יהיה ברשימות (למה איפה הוא עוד יכול להיות? ישראבלוג?). אני מצד אחד מסכים עם יובל, על כך שזה די מעניין שאף בלוגר באותם שעות לא בחר להתייחס לנושא, אבל מצד שני ירדן צודק, כולם מפחדים או פשוט מעדיפים שלא להביע עמדה פוליטית. נחום ברנע יש מספיק בידיעות.
    יהיה יותר ממעניין לראות בלוגר אמיתי בישראל, שיהיה ממש חלק ממערכת הבחירות, משמע במסיבות העיתונאים ויהיה עיתונאי לכל דבר, כמו בבחירות האחרונות בארה”ב, אז לקחו חלק מהבלוגרים חלק מאוד פעיל. מצד שני, כיום שבקושי עיתונאים מרוויחים שכר נורמאלי, אז בלוגרים…

    (אוי, אני עכשיו נזכר שמזמן לא הגבתי פה).

  8. עכשיו אני נזכר (ויש סיבה למה לא נזכרתי עד עכשיו) שאלי אשד ברשימות החליט להרים את הכפפה ולהפוך לבלוג פוליטי לתקופת הבחירות.
    http://notes.co.il/eshed/14777.asp

    אם זאת שבוע וחצי עבר מאז הפוסט ולמרות כל התהפוכות והמעברים, עדין לא שמענו מילה בנושא…

  9. [קודם כל תודה ל”מוסיף”, בנאדם שכל מילה שלו זהב, במיוחד אלה שמתיחסות אלי.]
    אני לא מסכים עם ירדן. הוא צודק שאין (כנראה) בלוגים שהם אך ורק פוליטיים, בזה אני מסכים איתו. אני לא מסכים שזו בעיה.
    אני לא מבין מדוע משהו, ובלוג בכלל זה, צריך להיות “אך ורק”. אני גם חושב שההגדרה של “פוליטי” לא צריכה להיות מצמצמת. “הכל פוליטי”.

  10. ברור שכמעט כל מה שנאמר לפני נכון, גם לגבי הבחירה של הכותבים, גם לגבי פרסום של רשימות שנכתבו כבר קודם לארועים. גם, במקרה שלי, של איסוף הערות קצרות לטור שבועי, מתוך אי-רצון לפרסם כל הגיג קצר כרשימה נפרדת. וודאי יש עוד.
    אבל המעניין, בעיני, הוא מה שמשתמע ממה שכתבת, יובל, לגבי מהו הפוליטי. כשאני כתבתי את הרשימה על הבג”צ לגבי הילדה הבדווית חולת הסרטן, הייתי מודעת מאד לכך שאני כותבת דווקא על זה ביום כזה. כתבתי על זה לא רק כי זה התפרסם בעיתון באותו יום, אלא כי בעיני זאת היתה הצהרה מול הדליה איציקים; כמשל, כמובן. התקשורת בישראל תמיד נכנסת לסחרחרת כשהבחירות בפתח. הפוליטיקאים גם נותנים להם הרבה זמן לעשות את זה.(אולי בין השאר זו הסיבה לכך שהבחירות לא מתקיימות תוך פרק זמן קצר כמו במדינות אחרות). מי הצטרף לסופרמרקט ומי עזב לטובת סופרמרקט אחר – אלו לפתע כל הכותרות. ובתוך כך נדחקים כל העניינים האחרים. ובכן, בעיני עניינים אחרים הם לא רק לא פחות חשובים, אם לא יותר, הם גם פוליטיים באותה מידה. מה, פתאם ה”פוליטי” זה רק הרה-שפלינג בתוך המפלגות? זאת תפיסה צרה מאד של פוליטיקה, וגם בעייתית בעיני. היא משרתת לעילא את האינטרסים של הח”כים – בהווה ובעתיד – לקבל שורה או חצי כותרת בעיתון. אינטרסים שאני לא חושבת שאני צריכה לשתף אתם פעולה, גם ודווקא אם אני מאד מתעניינת בפוליטיקה, במובנה הרחב של האופן שבו בני-אדם מארגנים את חייהם המשותפים. לכתוב על הבדווים בנגב, על סדר העדיפויות של המדינה הזאת, על האופן שבו היא מתייחסת לאזרחים – זה לא פוליטי?!

  11. כמובן שהכל פוליטי, כפי שכתב שוקי.
    כאשר התייחסתי אל “הפוליטיקה” התייחסתי אל הפוליטיקה הממסדית, זו שעברה “רישפלינג” כפי שאמרת. כמובן שהיחס אל הבדווים, היחס אל החולים, היחס אל העניים, היחס אל המורים – הכל פוליטי. אבל בימים אלו ממש “הממסד הפוליטי” עובר חתיכת טלטלה.

    אין בזה לומר שהנושאים האחרים לא חשובים או אפילו פחות חשובים. ועדיין, כאשר כל כך הרבה אנשים בוחרים שלא להתייחס לגמרי אל הטלטלה הזו, *זה* נראה לי קצת מוזר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: