שמעון שלח מסר למחמוד

קטגוריות:

בדרך לא דרך הגיע אליי הביתה "העיתון" שנקרא "פוסט ישראל" "ישראל פוסט" מקבוצת "ג'רוזלם פוסט" אותו דוחפים בכל מיני סופרמרקטים לתוך שקית הקניות שלך. שיהיה. כך נראית הכותרת הראשית שלו:

קשה להישאר אדיש לכותרת הזו.

אני אתקן.

אפשר לגמרי להישאר אדיש לכותרת הזו, זה אני שמתקשה להישאר אדיש.

מה רוצה עורך "העיתון" לומר לנו הקוראים כאשר הוא מכנה את יו"ר קדימה, ציפי לבני, ויו"ר ש"ס, אלי ישי, בשמותיהם הפרטיים? האם זה אומר שמי שכתב את הידיעה, איתן קושניר, נמצא איתם ביחסים כה קרובים עד שהוא מרגיש בנוח לכנות אותם בשמותיהם הפרטיים? ואם כבר הוא ביחסים קרובים, מדוע שלא יקרא להם בשמות חיבה כמו "קושקוש מחכה לאליקו"? ואולי עורך הידיעה, שמין הסתם נתן את הכותרת, רוצה לומר "האנשים האלו כאלו זבלה שאני אכנה אותם בשמותיהם הפרטיים – לא מגיע להם שאכנה אותם, כמקובל, בשם המשפחה שלהם"? איזה מסר אמור להביע הסגנון האגבי הזה, הסחבקי הזה? כאשר אהוד ברק כינה את לבני בשם "ציפורה" הוא עשה זאת כדי להמעיט מערכה, כדי לזלזל בה. האם זו הכוונה גם כאן?

אם המגמה הזו תימשך, ואני לא רואה כל סיבה שלא תימשך (אחרי הכל ב"גלובס" כבר קראו לטים ברנרס-לי בשם "טים"), לא מן הנמנע שבעתיד נקרא כותרת שמספרת ש"שמעון שלח מסר למחמוד", "ג'ורג' מפנה את מקומו לברק", "גבי ואבי לא מסכימים על תוכנית המלחמה של ישראל", "גורדון לביקור בירושלים" ו"סרגיי מנסה לעזור לג'רי במאבק מול סטיב".

אחים שלנו, כולם.

תגובות

12 תגובות על “שמעון שלח מסר למחמוד”

  1. ההסטוריון מגבעתיים

    זה לא על משקל נאצר מחכה לרבין?
    דרך אגב, בזמנו נתניהו פנה לעורכי העיתונים וביקש מהם באופן מפורש שלא ישתמשו בכינוי ביבי כיוון שהוא מזלזל. חדי העין יכולים להבחין כי כאשר עיתונים משתמשים בכותרת במילה נתניהו, אז מתכוונים להחמיא לו, וכאשר הם משתמשים בביבי, הם יורדים עליו.

  2. אז זה היה צריך להיות "גמאל מחכה ליצחק"

  3. Mahmud has poked Shimon. They are now listed as "It's Complicated"

  4. ודרך אגב, לול גדול על ההעדר של "ישראל צריכה כסף קטן". של מי הוא?

  5. העיתון נקרא כמובן "ישראל פוסט" (פוסט ישראל זה מה שיהיה כאן אחרי שאחמדינג'אד ילחץ על הכפתור).

    האמת, לא נעים להגיד, אבל אני חושב שכבר היום אפשר לראות כותרות ראשיות שמהבחינה הזאת הן לא שונות משמעותית, גם בידיעות וגם במעריב (ובעתיד הלא מאוד רחוק כנראה שגם בהארץ).

    אם כבר, אז מה שלי טיפה מפריע בהתייחסות לתופעה הזאת, הוא שיוצא לי לשמוע כל מיני טיעונים פמינסטיים, על זה שעושים את זה רק לנשים כדי להקטין אותן או כי הן נתפסות כפחות מכובדות, או משהו. והנה, גם כאן אנחנו קוראים על "אלי", וגם באין ספור כותרות וידיעות אחרות מככבים ביבי, פואד, ובעבר גם אריק, וכו'.

  6. לגמרי על משקל "נאצר מחכה לרבין".

    ולשאלתך: לא, אי אפשר לכתוב "לבני מחכה לישי". לא בשל השימוש בשמות הפרטיים או בשמות המשפחה, אלא מטעם פרוזאי (בצורה אירונית, דווקא לא) אחר: המשקל.

    נאצר מחכה לרבין (אי אי אי) היה שיר בימים שלפני מלחמת ששת. השם לבני עוד מתאים, אבל ישי מקלקל את המנגינה ואנשים לא היו מבינים את ההקשר.

    Imagine that.

    שים לב שבכותרות המשנה ההתיחסות היא דרך שמות המשפחה של שניהם, כראוי.

  7. טוב, זו לא חובה להשתמש דווקא בכותרת שמפרפרזת על הקלישאה הזו, נכון?

  8. לרגע לא הבנתי מי זה ג'ורג' ולמה הוא מפנה את מקומו לאהוד ברק.

  9. אם זה היה ב-ביביתון (AKA ישראל היום) הייתי מבין את הכותרת המבזה ואת הכוונה שלה להקטין את שני האישים, לבני (זה ברור) וישי (שיבין שאם הוא הולך עם האישה הזו זה מוריד אותו לרמתה).
    אבל את המניעים של עיתון הקופאיות הזה (ע"ש המפיצים, פשוט כי מחייבים אותן להעביר את העיתון בקופה וישר לשקית, אחרת אף אחד לא יקח אותו) אני לא ממש מכיר ומבין.
    אולי ככה העורך היה כותב בעיתון בית הספר (בהנחה שזה היה הג'וב הקודם שלו לפני ישראל פוסט).

  10. דניאל (3) – לול!
    דניאל (4) – ההעדר הוא של ג'יובל.

  11. מן הסתם בדיוק בגלל זה זה עיתון שדוחפים לך בכוח לשקית ולא עיתון שתקנה מיוזמתך (:

  12. אגב, שים לב שאחר כך הוא קורא להם בשמות המשפחה ישי ולבני… אז או שפשוט השמות הפרטיים התאימו לו יותר טוב לכותרת או שהעורך שתה משהוא…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן