בדרך לא דרך הגיע אליי הביתה "העיתון" שנקרא "פוסט ישראל" "ישראל פוסט" מקבוצת "ג'רוזלם פוסט" אותו דוחפים בכל מיני סופרמרקטים לתוך שקית הקניות שלך. שיהיה. כך נראית הכותרת הראשית שלו:
קשה להישאר אדיש לכותרת הזו.
אני אתקן.
אפשר לגמרי להישאר אדיש לכותרת הזו, זה אני שמתקשה להישאר אדיש.
מה רוצה עורך "העיתון" לומר לנו הקוראים כאשר הוא מכנה את יו"ר קדימה, ציפי לבני, ויו"ר ש"ס, אלי ישי, בשמותיהם הפרטיים? האם זה אומר שמי שכתב את הידיעה, איתן קושניר, נמצא איתם ביחסים כה קרובים עד שהוא מרגיש בנוח לכנות אותם בשמותיהם הפרטיים? ואם כבר הוא ביחסים קרובים, מדוע שלא יקרא להם בשמות חיבה כמו "קושקוש מחכה לאליקו"? ואולי עורך הידיעה, שמין הסתם נתן את הכותרת, רוצה לומר "האנשים האלו כאלו זבלה שאני אכנה אותם בשמותיהם הפרטיים – לא מגיע להם שאכנה אותם, כמקובל, בשם המשפחה שלהם"? איזה מסר אמור להביע הסגנון האגבי הזה, הסחבקי הזה? כאשר אהוד ברק כינה את לבני בשם "ציפורה" הוא עשה זאת כדי להמעיט מערכה, כדי לזלזל בה. האם זו הכוונה גם כאן?
אם המגמה הזו תימשך, ואני לא רואה כל סיבה שלא תימשך (אחרי הכל ב"גלובס" כבר קראו לטים ברנרס-לי בשם "טים"), לא מן הנמנע שבעתיד נקרא כותרת שמספרת ש"שמעון שלח מסר למחמוד", "ג'ורג' מפנה את מקומו לברק", "גבי ואבי לא מסכימים על תוכנית המלחמה של ישראל", "גורדון לביקור בירושלים" ו"סרגיי מנסה לעזור לג'רי במאבק מול סטיב".
אחים שלנו, כולם.
כתיבת תגובה