איתן אבריאל פרסם טקסט בו הוא יוצא כנגד אלו אשר הרואים בתקשורת אחראית לפאניקה בשווקים וטוענים כנגדה שבגלל הדיווחים המבוהלים שלה הם הפסידו הרבה מאוד כסף. אבריאל מעלה תסריט דמיוני לפיו אמצעי התקשורת לא ידווחו עוד בכותרות שמנות על בורסות קורסות, פיטורים או בעיות – האם המצב יהיה טוב יותר, שואל אבריאל בחיוך של מנצח.
אבריאל עושה לעצמו הנחה של סוף עונה. הוא בונה את מה שבאקדמיה נהוג לכנות בשם "איש קש". הכוונה היא לדובר אשר עולה על הבמה ובכישרון רטורי מושלם יוצא בשצף קצף כנגד "הטענות" ו"אלו שאומרים" וכן הלאה. אלא שהטיעונים האלו מכים באיש קש, דחליל שהדובר בנה במו ידיו. זהו לא איש אמיתי, הוא לא קיים באמת ואם הוא קיים הרי שממילא הוא כל כך מגוחך שאף אחד לא מתייחס אליו ברצינות. אז כל הכבוד: ניצחת את איש הקש. בראוו.
נכון, יש כאלו שמאשימים את התקשורת ביצירת פאניקה או לכל הפחות בתרומה לפאניקה (ובצדק אגב, אבל זה כבר עניין לדיון אחר) אבל רק אווילים חושבים שרק בגלל התקשורת הם הפסידו כסף. אבריאל פותח את הטקסט שלו עם כזה אוויל שמשמש עבורו כשלד לאיש הקש שלו.
לא, הבעיה היא אחרת לגמרי ואיתה אבריאל לא מתמודד כלל.
שוב אני חוזר לתחקיר המצוין של אורן פרסיקו (חלק 1, חלק 2 וחלק שלישי ואחרון) ב"עין השביעית" שמראה שהבעיה היא לא הפאניקה שמחוללת התקשורת היום אלא הזחיחות, היהירות, חוסר הצניעות, העיוורון והרשלנות של התקשורת הכלכלית בהצגת התמונה המלאה לפני המשבר: השתקת קולות המבקרים, ניפוח קולות החוגגים, העלאת קרנם של העשירים, המתעשרים, אלו ש"עשו את זה בגדול בבורסה", דיווח מוטה, נטול ביקורת ובעיקר נטול ביקורת עצמית, כל אלו (ויש עוד) הם החטאים של התקשורת הכלכלית ונוח לאבריאל שלא להתייחס אליהם.
חטאים אלו לא גרמו למפולת, הם לא הפילו את שוק המניות, הם לא הובילו להתמוטטותם של בנקי ההשקעות אבל הם גרמו לכך שהקוראים לא קיבלו מידע אמיתי בזמן אמת. במובן הזה, בכירי העיתונאים הכלכליים – גם בישראל – לא עשו את עבודתם; הם התרשלו. העיתונות הכלכלית עודד את התחושה שאין מה לדאוג, שאין בעיה, שבמקרה הכי גרוע מדובר בתיקון טכני, שהבעיה היא עם כמה משכנתאות מחורבנות שאיזה ג'ו מאריזונה לקח ועכשיו קשה לו להחזיר, שהשיטה עובדת והיא השיטה הכי טובה ובואו נדבר על 500 העשירים ו-100 המשפיעים שבשנה האחרונה התעשרו עוד יותר כי היתה שנה כל כך נפלאה.
כמה מזל שבניגוד לקלישאה לפיה "מחר יעטפו עם העיתון דגים", העיתון אף פעם לא מת; הוא חי חיי נצח בארכיון. לכן ניתן למצוא בתחקיר של אורן עשרות דוגמאות להתנהגות העיתונאית הקלוקלת הזו שכעת כולם שמחים להתנער ממנה.
אז באמת כל הכבוד שניצחת את איש הקש שבנית, עשית זאת בהצלחה רבה. רק חבל שאחרי שתם המאבק ההירואי שלך במהלכו הצלחת לשכנע ולהדגים באמצעות טיעונים מחוכמים כמה חשוב תפקידה של תקשורת כלכלית פתוחה ועצמאית גם בעת משבר, אלו הקוראים שנשארו עם הקש. ים בקש.
כתיבת תגובה