בשעה טובה ומוצלחת, אפשר סוף סוף, בשמחה מהולה בשמחה גדולה עוד יותר, לספר על עזיבתו של מנכ"ל יאהו, ג'רי יאנג. מה עוד אפשר לכתוב על ג'רי שלא נכתב? שהוא הצליח לחרבן את עסקת מיקרוסופט-יאהו בגלל האגו הנפוח שלו ובעיקר בגלל שהוא לא סובל את סטיב באלמר? נכתב. שהוא הוביל להשמדת ערך עצומה ביאהו מאז ראשית השנה? נכתב. שהוא כותב מכתבים מגוחכים בהם הוא מוכיח שהוא לא מכיר את מקש Shift באמצעותו ניתן להוציא "אותיות גדולות"? אפילו זה נכתב. למעשה, גם במכתב האחרון שלו, המכתב שבו הוא מסביר שהוא מאמין שעכשיו זה הזמן "לבצע מעבר" בין מנכ"לים, הוא כותב ceo במקום CEO. פלא שאחרי שפורסמה ההודעה לפיה הדרעאק הזה עוזב קפצה מניית יאהו בכמעט 4.5% במסחר שלאחר הסגירה?
גורלה של יאהו לוט בערפל. מחיר המניה שלה הגיע בשבוע שעבר לשפל כמוהו לא ידעה מאז אמצע שנת 2001: 9.76 דולר למניה. סבבי הפיטורים משאירים את החברה מצומקת יותר ולא בטוח שיעילה יותר. יאהו נראית, נשמעת ומתנהגת כמו חברה שמחכה שמישהו יגאל אותה מייסוריה: AOL, מיקרוסופט, ניוז-קורפ, איציק פיצוחים – מישהו! שמישהו יציל! איציייקקק!
ואכן המשימה של המנכ"ל הבא היא לא פחות מאשר משימת הצלה. ליאהו יש כמה נכסים שאי אפשר לזלזל בהם למרות שכיום הם שווים הרבה פחות כסף ממה שהיו שווים לפני שיאנג תפס את עמדת המנכ"ל. יאנג הוא מקרה קלאסי, שוודאי עוד יילמד בפקולטות לניהול, המבהיר מדוע מייסד החברה הוא לא תמיד המנכ"ל הכי טוב שלה, מדוע מי שזורם לו "סגול בעורקים", הוא לא בהכרח מקבל ההחלטות הכי מוצלח, המנהל הכי מוכשר.
יש לקוות שיאהו, חברה שאני באופן אישי מתקשה מאוד לאהוב אותה (אולי בגלל שהיא נוהגת מדי פעם להסגיר עיתונאים לסינים ואז משקרת לקונגרס בעניין), תצליח לשרוד את עידן יאנג למרות שההימור שלי הוא שבשנת 2010 יאהו כבר לא תהיה חברה עצמאית.
כתיבת תגובה