הבחירות בישראל מתרגשות עלינו לרעה. כבר כיום לא ניתן לגלוש באתר אינטרנט מבלי שאיזה באנר מעיק ומציק קופץ עליך מאחורי הפינה עם פניהם העאלק-חמורות-סבר של המועמדים שמשדרות אמינות! רצינות! מנהיגות! וכל שאר התכונות שלא קיימות באף אחד מבין שלושת המתמודדים לתפקיד ראש הממשלה.
מכיוון שתכונות אלו לא קיימות אלא מומצאות, אין סיבה שלא להמשיך את הזיוף ולהעתיק פורמטים שלמים ממערכת הבחירות ההיסטורית בארה"ב אל מערכת הבחירות האולטרה-משעממת בישראל. זה התחיל עם ההעתקה המגוחכת והמבישה של עיצוב הבלוג של אובמה אבל זו, כך מסתבר, היתה רק ההתחלה.
הנה אובמה-גירל של האמריקאים והנה ליבני-בוי הישראלי. צודק צביקה בשור כאשר הוא טוען שצריך להיות סתום גמור (מילים שלי) כדי להאמין שיש מישהו שמעריץ כך את לבני (אלא אם כן המעריץ הוא סתום גמור). שלא לדבר על כך שבקליפ של אובמה-גירל צפו יותר מ-12 מיליון איש ובקליפ של לבני צפו פחות מעשרת אלפים. זה לא מונע מכל תוכנית רדיו או טלוויזיה ישראלית לדבר על הקליפ הזה באושר גדול.
ובכלל נראה שהתקשורת הישראלית נורא רוצה להרגיש אמריקה. כך, חדשות ערוץ 2 משיקים (בשיתוף עם גוגל) אתר מיוחד בו יוכלו הגולשים לשלוח שאלות אל המתמודדים אל המשרה החשובה במדינה. "הזוכה" יוכל לבוא ולשאול את שאלותיו באולפן. הו! איזו התרגשות!! יוכלו לא רק לשקר לזוכה אלא גם להביט לו בעיניים כאשר משקרים לו. איך אני מקנא ב"זוכה". אולי זה בגלל שאנחנו רחוקים משם, אבל התחושה שלי היא שכאשר CNN עשו את שיתוף הפעולה הזה עם יוטיוב, זה נראה יותר אותנטי, פחות מיוזע ויותר רציני.
לשיא השיאים הגיעה, כמו תמיד, ש"ס כאשר לקחה את הסיסמה של אובמה: "yes we can", תרגמה אותו והפכה אותו לסיסמת הבחירות שלה.
אני לא יודע להסביר למה מה שעובד בארה"ב נראה בישראל כעשוי מפלסטיק, אבל כך זה נראה: חיקוי דהוי, טיפשי, פרובנציאלי ובלתי משכנע. אולי זה בגלל שאנחנו צינים יותר מהאמריקאים ואולי זה בגלל, שאיך לומר את זה בעדינות, שבישראל הבחירה היא בין ראש ממשלה מסית, שקרן, ולחיץ לראש ממשלה אטום, מנותק רגשית ויהיר לראש ממשלה חסרת ניסיון, חסרת אג'נדה וחסרת כריזמה.
הטיבה לנסח את הבעיה ריקי דרורי, סמנכ"ל השיווק של גוגל ישראל, כאשר צוטטה בהודעה לעיתונות כאומרת: "לראשונה בהיסטוריה, מתאפשר לנו להעניק לבוחרים את תחושת המעורבות החברתית".
זהו בדיוק, שזו רק התחושה.
אני חושב שמנהלי הקמפיינים בישראל ואמצעי התקשורת בישראל מעתיקים ללא בושה את המתרחש בארה"ב מכיוון שהם בפאניקה: הם מסתכלים על הפוליטיקה הישראלית והיא חלולה, היא ריקה; ריקה ממנהיגות, מסדר יום, ממועמדים אותנטיים שמזיזים למישהו משהו, שמייצגים משהו שהוא מעבר לאגו ולייצר הנפוח שלהם. מכיוון שכך, הם כמעט ונדחפים, בלית ברירה, לייבא התרגשות מזויפת מאמריקה בתקווה שהבוחר או הצופה לא ישים לב.
תשכחו מזה. הוא שם לב.
עדכון: גיא זוהר מצטט קטע מהפוסט הזה במסגרת הפינה "חמש דעות" שמשודרת ב"שישי" עם עופר שלח ורביב דרוקר בערוץ 10. אין לי ספק שגיא לא זקוק לי כדי לנסח עמדה מושחזת ומנומקת בעניין ודווקא משום כך, משמח ומרגש לראות שבחר להתייחס אל הפוסט ואף להציגו.
כתיבת תגובה