העתקה חלולה

הבחירות בישראל מתרגשות עלינו לרעה. כבר כיום לא ניתן לגלוש באתר אינטרנט מבלי שאיזה באנר מעיק ומציק קופץ עליך מאחורי הפינה עם פניהם העאלק-חמורות-סבר של המועמדים שמשדרות אמינות! רצינות! מנהיגות! וכל שאר התכונות שלא קיימות באף אחד מבין שלושת המתמודדים לתפקיד ראש הממשלה.

מכיוון שתכונות אלו לא קיימות אלא מומצאות, אין סיבה שלא להמשיך את הזיוף ולהעתיק פורמטים שלמים ממערכת הבחירות ההיסטורית בארה”ב אל מערכת הבחירות האולטרה-משעממת בישראל. זה התחיל עם ההעתקה המגוחכת והמבישה של עיצוב הבלוג של אובמה אבל זו, כך מסתבר, היתה רק ההתחלה.

הנה אובמה-גירל של האמריקאים והנה ליבני-בוי הישראלי. צודק צביקה בשור כאשר הוא טוען שצריך להיות סתום גמור (מילים שלי) כדי להאמין שיש מישהו שמעריץ כך את לבני (אלא אם כן המעריץ הוא סתום גמור). שלא לדבר על כך שבקליפ של אובמה-גירל צפו יותר מ-12 מיליון איש ובקליפ של לבני צפו פחות מעשרת אלפים. זה לא מונע מכל תוכנית רדיו או טלוויזיה ישראלית לדבר על הקליפ הזה באושר גדול.

ובכלל נראה שהתקשורת הישראלית נורא רוצה להרגיש אמריקה. כך, חדשות ערוץ 2 משיקים (בשיתוף עם גוגל) אתר מיוחד בו יוכלו הגולשים לשלוח שאלות אל המתמודדים אל המשרה החשובה במדינה. “הזוכה” יוכל לבוא ולשאול את שאלותיו באולפן. הו! איזו התרגשות!! יוכלו לא רק לשקר לזוכה אלא גם להביט לו בעיניים כאשר משקרים לו. איך אני מקנא ב”זוכה”. אולי זה בגלל שאנחנו רחוקים משם, אבל התחושה שלי היא שכאשר CNN עשו את שיתוף הפעולה הזה עם יוטיוב, זה נראה יותר אותנטי, פחות מיוזע ויותר רציני.

לשיא השיאים הגיעה, כמו תמיד, ש”ס כאשר לקחה את הסיסמה של אובמה: “yes we can”, תרגמה אותו והפכה אותו לסיסמת הבחירות שלה.

אני לא יודע להסביר למה מה שעובד בארה”ב נראה בישראל כעשוי מפלסטיק, אבל כך זה נראה: חיקוי דהוי, טיפשי, פרובנציאלי ובלתי משכנע. אולי זה בגלל שאנחנו צינים יותר מהאמריקאים ואולי זה בגלל, שאיך לומר את זה בעדינות, שבישראל הבחירה היא בין ראש ממשלה מסית, שקרן, ולחיץ לראש ממשלה אטום, מנותק רגשית ויהיר לראש ממשלה חסרת ניסיון, חסרת אג’נדה וחסרת כריזמה.

הטיבה לנסח את הבעיה ריקי דרורי, סמנכ”ל השיווק של גוגל ישראל, כאשר צוטטה בהודעה לעיתונות כאומרת: “לראשונה בהיסטוריה, מתאפשר לנו להעניק לבוחרים את תחושת המעורבות החברתית”.

זהו בדיוק, שזו רק התחושה.

אני חושב שמנהלי הקמפיינים בישראל ואמצעי התקשורת בישראל מעתיקים ללא בושה את המתרחש בארה”ב מכיוון שהם בפאניקה: הם מסתכלים על הפוליטיקה הישראלית והיא חלולה, היא ריקה; ריקה ממנהיגות, מסדר יום, ממועמדים אותנטיים שמזיזים למישהו משהו, שמייצגים משהו שהוא מעבר לאגו ולייצר הנפוח שלהם. מכיוון שכך, הם כמעט ונדחפים, בלית ברירה, לייבא התרגשות מזויפת מאמריקה בתקווה שהבוחר או הצופה לא ישים לב.

תשכחו מזה. הוא שם לב.

עדכון: גיא זוהר מצטט קטע מהפוסט הזה במסגרת הפינה “חמש דעות” שמשודרת ב”שישי” עם עופר שלח ורביב דרוקר בערוץ 10. אין לי ספק שגיא לא זקוק לי כדי לנסח עמדה מושחזת ומנומקת בעניין ודווקא משום כך, משמח ומרגש לראות שבחר להתייחס אל הפוסט ואף להציגו.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=abpsXK8dFUE[/youtube]

20 מחשבות על “העתקה חלולה

  1. אולי בתנועה הירוקה-מימ”ד יש תקווה למועמדים אותנטיים למנהיגות. היום ב”עבודה שחורה” הם נשאלים בעניין המצב הביטחוני בדרום: “אם ברצונכם להוכיח כי אינכם “מפלגת נישה” עליכם לומר לציבור דברים אמיצים וברורים בשעה זו של מצוקה לאומית, לא לשתוק כמו חלק מהפוליטיקאים ולא למרוח את הציבור כמו אחרים.
    מהו הפתרון שלכם לירי הקסאמים?
    כיצד על ישראל לנהוג מול ממשלת החמאס בעזה?
    מה תציבו בראש סדר העדיפויות בסיוע לתושבים?”

    נראה מה הם יענו.

  2. אני עדיין תוהה מה פשר ה”אנחנו יכולים” של ש”ס? יכולים לדרדר את כל האוכלוסיה לאורך חיים הנסמך על קצבאות ממשלתיות? יכולים לשכנע את צעירי ישראל להשתמט משירות צבאי כי הקב”ה שומר עלינו יופי טופי (והרבודיה כבר אמר משהו על חיילים מתים והסיבה האמיתית לנפילתם בקרב)? יכולים להעיף מתוכנית הלימודים של משרד החינוך את מקצועות ליבה כי מי צריך לדעת משהו בעולם הזה פרט לגמרא (הכל כתוב שם! הכל!)?

    בקיצור, למה הם מתכוונים?

  3. זה הרי מתמטיקה פשוטה.
    אובמה אמר “yes we can”. אובמה ניצח. מסקנה לוגית: מי שאומר yes we can מנצח.
    ש”ס מאוד טובים בלוגיקה.

  4. מרחוק הכל ניראה כמו זהב, שמתקרבים זה רק צבע.
    התקשורת בארה”ב לא יותר טובה, לדעתי ברב המקרים יותר גרועה.
    השאלות בטיוב וההולוגרמות באולפן היו גימיקים לא מוצלחים גם שם.
    אינ מוכן לשים כסף (טוב, מעט כסף) שעם כל ה”האדישות” בישראל ו”המעורבות” בארה”ב, אחוזי ההצבעה פה יהיו גבוהים יותר.

  5. המדד הכי טוב לכישלון של שיווק מועמדים ישראלים בהעתקה מאמריקה הוא מס’ הצופים.

    עיינתי במס’ הצופים בקליפים שהעלו מפלגות וגם בקליפי “השאלות מהעם למועמדים” (שהיו ממש מגוחכות ברמתן) וראיתי עשרות צפיות

    המפלגות לא נמצאות באמת באינטרנט, אבל גם הציבור ברובו לא מחפש שיח פוליטי באינטרנט, כי הוא לא מחפש את השיח הפוליטי בשום מקום. כל פעם שאני מנסה לדבר פוליטיקה עם סביבתי אני נתקל בהתנגדות עזה.

  6. יו”ר- לדעתי ההשוואה לארה”ב של אמריקה היא לא נכונה. אתה בהחלט צודק שכל הקמפיינים בישראל נראים יבשים וחסרי ברק לעומת אלה של אדוני המקדונלד’ס האהובים. אם יש משהו שהחבר’ה שם מעבר לאוקיינוס יודעים לעשות זה show רציני, למעשה הם לא רק יודעים לעשות show, לדעתי התרבות שלהם מבוססת על אפקט הshow. למה צריך תוכן כשיש מופעי לייזר וסרטונים הוליוודים ביוטיוב? כל התרבות האמריקאית (והינה אני הולך לחטוא בחטא ההכללה) מבוססת על החומריות של הדברים, על איך שהם נראים ולא על מה יש שם בפנים. כך, שנדמה לי שאל אף, שמבחוץ אנחנו רצינו, לראות דיון רציני בין אזרחי מדינה למועמדיהם, ובכלל, בין האזרחים עצמם, על אופי החברה שלהם, מה שבאמת הלך שם היה רדוד בהרבה, שלא לומר מחושב ומנפולטיבי. זאת אומרת- גם שם הם חלולים, אולי אפילו הם המציאו את זה. רק שהם עושים את זה מגניב כמו סרט חדש של באטמן (אני אהבתי, אבל לא חייבים. סך הכל סרט חביב)
    הנקודה השנייה שהעלת, לדעתי, קשורה יותר לבעיה שאנחנו מנסים להיות אמריקה. כלומר אנחנו נהיים חלולים כמוהם. העניין הוא שכולם אומרים שזה בגלל שהתרבות הפוליטית שלנו שמנסה להידמות לקבואים. אבל לדעתי זה הפוך: איבדנו את התוכן החברתי שלנו. יותר נכון, גילינו שהוא בעייתי, שאנחנו לא לגמרי בטוחים שהוא באמת נכון מוסרית, פוליטית, חברתית, כלכלית וכל פרמטר אחר ששכחתי ונראה לכם רלוונטי. בקיצור, אנחנו אסטרונאוט שהיה בטוח שהוא בדרך לירח ומצא שהירח לא כזה מגניב ועכשיו הוא מרחף אי שם בחלל, אבוד ובלי גלולות הפרוטאין שלו. איבדנו את נקודת הכובד שלנו. והבעיה העיקרית שלנו, שלא מתקיים כאן שום דיון ציבורי אמיתי על המשך הדרך. יש כאן התנגשויות אלימות אין סופיות בין הקיצוניים לממסד, בעוד המרכז שאנן ומסרב לקחת חלק במשחק הפוליטי. בגלל זה המפלגות הגדולות לא אומרות כלום, חסרות מצא ברור ואין אפילו מה לדבר על הובלת מהלכים אידיאולוגים עמוקים ואמיתיים.
    כתבתי הרבה, ואני אשלח את זה בכל זאת. הייתי שמח לשמוע מה דעתך, באמת.
    מצטער שלא יצא מצחיק, כניראה שעלית על יבלת. יצאתי טרול. קורא לכולנו.

  7. תולעת דיברה לעניין.
    הבחירה היא בין להאשים את כולם, לבין לא להאשים אף אחד.
    אני חושב שהפתרון היחיד הוא “לחזור לפוליטיקה”. אבל לא ברמה הציבורית, אלא ברמה האישית.
    הקמנו מדינה.
    סבבה.
    עכשיו צריך לתחזק אותה. וזה עסק לא-פשוט לא-פחות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: