חצי חלון פתוח

אחרי שבועיים שבהם לא התנהלו לימודים באוניברסיטת בן-גוריון, החליטו באוניברסיטה לשוב וללמד חלק מהקורסים, אחד מהם הוא הקורס שלי. אז הבוקר נסעתי לבאר-שבע כדי ללמד. לצערי, רק חצי מהכיתה הגיעה לשיעור בעוד שהשאר בחר להישאר בבית.

במהלך השיעור נשמעה אזעקה אבל למרבה השמחה, הטיל נפל איפשהו בשטח פתוח. מעבר לזה, הבניין שבו אני מלמד הוא חתיכת יציקת בטון שאפילו טיל אוויר-אוויר-קרקע-מים-נגד-טנקים-ממש-ממש-גדולים לא יצליח לחדור אותו. ובכל זאת, אין ספק, זו חוויה לא סימפטית.

לא היה נעים להסתובב באוניברסיטה. הקמפוס שבדרך כלל שוקק חיים, היה ברובו ריק ועל פניהם של האנשים שבכל זאת הסתובבו היה ניתן לראות את המתח. אבל האינדיקציה הטובה ביותר לכך שמשהו יוצא דופן עובר על העיר היה ניתן ללמוד ממבט חטוף על המכוניות שנסעו בכבישים; כמעט בכל המכוניות, ללא יוצא מן הכלל, החלון שלצד הנהג היה פתוח. לא פתוח לגמרי כדי שהאוויר המדברי ייכנס לרכב, אפילו לא פתוח עד מחציתו. פתוח קצת. מין חריץ קטן, מספיק כדי לשמוע אם לפתע נשמעת אזעקה.

12 מחשבות על “חצי חלון פתוח

  1. גם אני פעם חשבתי שהמבנים בקמפוס הזה נועדו לשמש כמקלט אטומי לעיר כולה, עד שהבנתי שמדובר במשהו שונה לחלוטין.

    המבנים האלה הם למעשה חלקים של חללית ענקית, ובשעת חירום הם ישוגרו לחלל ושם יתחברו יחדיו לביצוע המשימה. שימו לב לכל הדלתות-בקומה-שניה המובילות לשומקום לכאורה… שימו לב לארכיטקטורה של בניין הסנאט… וכמובן אי אפשר בלי בניין הספריה. כל מילה מיותרת.

    גילוי נאות: הכותב הוא פליט BGU בעברו.

  2. רעיון נחמד. גם אני תהיתי פעם מה המטרה של כל הדלתות האלה עד שראיתי בבנין הסנאט את הדגם הסופי של החללית אה אוניברסיטה. הכל מתחבר בסופו של דבר.

  3. כן, באר שבע באמת לא סימפטית.
    ביום ראשון בערב חיפשנו מסעדה, ובערך שום דבר לא היה פתוח.
    למעשה, כל מי שהתקשרנו אליו הסביר שרוב העסקים בעיר סוגרים בשש.

  4. משעשע, גם לנו בגבעת רם בירושלים יש תאוריות קונספירציה לגבי הבניינים, או ספציפית לגבי כימיה 7.
    חורים עגולים בתקרה, קירות של 3 מטר, גלגלי שיניים לא מוסברים בקירות, תקרה של 8 מטר לפחות ובאופן כללי מקום מוזר-מקורות זרים מוסרים שנעשים שם ניסויים בצ’ינגפינקי, ישראל מכחישה.

  5. היום הייתי בבאר שבע, ונאלצתי להאזין לרדיו דרום כדי לשמוע מתי יש אזעקה בתוך האוטו.
    אתם חושבים שחצי שעה של דידי הררי מספיקה כדי להגדיר אותי כ’נפגע חרדה’?

  6. דווקא בימים האחרונים יש הרגשה שהמצב מתחיל לחזור לקדמותו. אמנם אני לא מלמד בקמפוס הראשי אלא מעבר לכביש (הפקולטה למדעי הבריאות), אבל נראה שחיי הדשא מתחילים לחזור לעצמם.

  7. בניין הספרייה מעוצב כראש ינשוף – סמל לידע וחכמה. cool.

    לפני שנים נסעתי ברחובות סידני וגיליתי מתחם עם אסופת בנייני בטון מזויין שהזכירו לי, המממ, את הקמפוס בבן גוריון ( שדווקא זכור לי לטובה ). בירור קצר העלה שמדובר בבנייני המשטרה הפדרלית בעיר, כולל מתקן הכליאה הפדרלי הראשי של ניו סאות’ ווילס.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: