לאף אחד אין מושג

הטור האחרון שלי ב”עין השביעית” עשוי להרגיז חלק מהאנשים שעוסקים המדיה החברתית. הם עשויים למצוא שהוא עושה להם עוול כאשר הוא צובע את כל העוסקים בתחום באותו הצבע. אכן, יש בטור הזה לא מעט מן ההכללה וטיבן של הכללות שלא להיות הכי מדויקות.

אבל אחרי שמנקים את הרעש שיוצרת ההכללה, אני חושב שהטענה נכונה. בקליפת אגוז היא קובעת שנכון להיום, לאף אחד אין באמת מושג מה טיב השינוי שמביאה לעולם המדיה החברתית, אף אחד לא באמת מבין מי נגד מי, אף אחד לא באמת יודע מה סוד ההצלחה וכיצד נמנעים מכישלון, אף אחד לא באמת יודע איך מנצלים את היתרונות (אם יש כאלו) ואיך נמנעים מהחסרונות, מה יהיה השלב הבא, כיצד נכון להיכנס לעולם הזה אם בכלל, אף אחד לא באמת יודע לענות על השאלות האלו. לאף אחד אין באמת מושג, למרות שיש לא מעט אנשים שמוכנים לתת עצות (בתשלום כמובן), להסביר שהמדיה החברתית היא משהו שאתם חייבים להיכנס אליו ובמקרה אני גם מעביר סדנא, כתבתי ספר ואני נותן שירותי ייעוץ.

אני לא טוען שהמדיה החברתית היא שינוי זניח או חסר משמעות. ממש לא. פשוט מאסתי באינספור “גורו האינטרנט” שצצים בכל פינה, שמציפים את יוטיוב בקליפים בהם הם מסבירים כיצד לפצח את התופעה, שעולים על כל במה, מחלקים כרטיסי ביקור וכותבים טקסטים בנאליים בהם הם מספקים עצות בגרוש נוסח “הקשב לגולשים” ואז “נהל איתם שיחה”.

אני עומד מאחורי הטענה הזו ואשמח אם יוכיחו לי אחרת.

37 מחשבות על “לאף אחד אין מושג

  1. אני לא חושב שזה אוויר. אני חושב שזה משהו ממשי. וזה החלק העגום: מהמשהו הממשי הזה אנשים רבים עושים כסף על ידי אוויר. חם, אם אפשר.

  2. אולי באמת הנקודה החשובה היא שהמדיה החדשה מדגישה את עיקרון התנועה. הכל משתנה וזז. כמו החיים, כן? אבל באופן מוחשי. וכל אותם יועצים למיניהם מנסים להקפיא את הרגע, ולכן תמיד נידונו לכישלון.
    ובעצם, אמירה כזו היא לא גם הקפאה של הרגע בעצם מעשה הניתוח שלה? אפשר בכלל לצאת מהלופ?

  3. יובל, מאמר מצויין בעין.
    כמות האנשים שמנסים להתפרנס מאיזושהי “מדרגת הבנה” יותר גבוהה של התחום, היא לא תיאמן. אני ממש לא חושב שמדיה חברתית היא אוויר, הבלון החם נוצר מכמות האנשים שמתיימרים להסביר את הנושא לאלה שלא מתיימרים להבין בו. משם גם מגיעה תחושת השרלטנות, תחושה מוצדקת לחלוטין.
    עוד דבר אחד – רוב האנשים ש”מתעסקים” במדיה החברתית, בכלל לא “מתעסקים” בה, אלא מנסים להיבנות ממנה. וזה הבדל גדול!

  4. זה נכון רק למדיה חברתית? יש איזשהו מפרסם שאי פעם עלה על סוד ההצלחה? גם כאן וגם כאן – מדי פעם מישהו מוציא איזה הברקה אבל בכללי יורים באפלה…

  5. מצד שני, גם אף אחד לא באמת יודע אין מתנהג היקום ולמה, ובכל זאת אנחנו כן מצליחים לתכנן ולבנות מכונות, בניינים וכו’, או כמו שמישהו אמר – “כל המודלים שגויים. חלקם מועילים.”

  6. העובדה שיש כל כך הרבה שרלטנים, מעבר להיותה מעצבנת, דווקא מעידה על כך שזה דבר כל כך מרתק ומורכב ונחוץ. הפריחה של “המומחים” בתחום הזה נובעת מכך שמדיה חברתית היא נושא שקרוב לכולנו – אנחנו הרי יצורים חברתיים – ומזה שזה עדיין “חדש”, “אחר”. זה בסדר גמור, וזה רק מראה שזה מלהיב. ובקשר לכמות השרלנטים – זה די דומה לכמות הקואצ’רים שצצה בתקופה האחרונה, “מאמני החיים”.

    לא חסרים אנשים שמתעסקים בזה ברצינות ובעומק, כמו פרופ’ יוחאי בנקלר, או ד”ר דנה בוייד (דוגמאות הכי בסיסיות). ממליץ לך לקרוא אותם.

  7. נראה לי שיש הגזמה מסוימת עם הערכת ההשפעה החברתית של המדיה החדשה – אבל אין ספק שמדובר בשינוי לא קטן בצורה שאנו צורכים מידע ומתקשרים עם אנשים. העניין הוא שבניגוד למהפכות חברתיות בעבר (נניח, הפריצה של הטלויזיה או הסלולאר) – למהפכה הזו אין צידוק כלכלי, לפחות כרגע.

    חברות הווב 2 הם לא חברות הטכנולוגיה הראשונות שנקנות במליונים ומליארדים כשמאזן הרווחים שלהם הוא שלילי – אבל לחברות קודמות (לדוגמא, זאת שאני עובד בה) היה מוצר שנמכר בכסף אמיתי, או טכנולוגיה שניתן לשלב במוצר רווחי, והיו זקוקות לחברה גדולה יותר שתיקח את המוצר ותמנף אותו לרווחים אמיתיים. לפעמים זה עבד ולפעמים לא – אבל לחברה הקונה היה רעיון אמיתי כיצד אפשר להפיק כסף מהחברה שקנו.

    איי סי קיו (אולי הרשת החברתית הראשונה), מייספייס, פייסבוק, יו טיוב וכל חבריהם הן חברות שלא מצליחות להפסיק להפסיד כסף – והנה משקיעים וקונים מוכנים לשפוך עליהם עוד ועוד מזומנים בלי מודל עסקי מנצח. מי שמצליח להרוויח הם אתרים צנועים יותר ו”סקסיים” הרבה פחות – קרייגליסט, פלנטי אוף פיש – שמשקיעים מעט מאוד במחקר ופיתוח ובהובלה טכנולוגית.

    מה עושים עם שרות שהוא חיוני למשתמשיו אבל לא רווחי, ושכל נסיון להרוויח ממנו כסף אמיתי עשוי להעביר את משתמשיו לשרות מתחרה (שבתורו גם יפסיד כסף)? אולי המדיה החברתית תהפוך ל”צעצוע לעשירים” – כמו קבוצות כדורגל גדולות – שבעליהם מוכנים לשפוך עליהם כסף בשביל המעמד הנלווה.

  8. דיפלו – יכול להיות שאתה צודק.
    את פרופ’ יוחאי בנקלר ואת כתביו אני מכיר היטב והיה לי הכבוד לראיין אותו ראיון ארוך למוסף “הארץ” לפני כמה שנים. אין ספק שיש גם עיסוק רציני במדיה חברתית ואולם הוא עיסוק אקדמי ברובו וגם הוא נמצא בחיתוליו (כמו התופעה עצמה).
    העיסוק במגזר הפרטי, כך לפחות אני חש, הוא שטוח, רדוד ובחלק מהמקרים חלול לגמרי. אין דיון אמיתי על משמעות השינוי שמתרחש כאן, אף אחד לא עסוק בלשאול שאלות כי כולם עסוקים בלתת תשובות. את דעתי על התשובות האלו כתבתי בטקסט שאליו אני מפנה בפוסט הזה.

  9. “אני עומד מאחורי הטענה הזו ואשמח אם יוכיחו לי אחרת”

    אני אשמח להוכיח לך אחרת. למעשה, ממש בקרוב אני מעביר סדנה בדיוק בנושא הזה. אבל אם לא מסתדר לך להגיע אתה יכול פשוט לרכוש את הספר שכתבתי.

  10. יובל, אני מסכים עם חלק גדול מאוד ממה שנאמר בכתבה, וודאי שאני מקבל את המסר העיקרי שלה.

    אבל צריך קצת לסייג:

    א. מאז ומתמיד התחום של ייעוץ מדיה, וייח”צנות כלל מגוון עצות הזויות ואחרי כמעט כל מהלך ציבורי אפשר למצוא 3 יועצים שאומרים שהוא מוצלח ו-3 יועצים שאומרים שהוא נכשל.

    ב. אם אני לא טועה, רוב הדוגמאות בכתבה הם טורי דעה של עיתונאים וכותבי טורים. קהל זה מתיימר תכופות לכתוב אודות הרבה בתופעות שהם לא מבינים (מדיה, טלויזיה, חיי לילה, ובמיוחד – חיי רשת, טכנולוגיה וכו’) כי זה התחום שאמרו להם לסקר וזהו.

    אני דווקא מכיר אנשים שאני חושב שמבינים את התופעה הזאת טוב, או לפחות עושים את המיטב.

    לדעתי קשה לחלוק על העובדה שלהגיד “תנהגו בשקיפות, תתנצלו במהירות” זו עצה טובה, במציאות הצרכנית האמריקאית. ייתכן שבארץ זה יותר בעייתי.

  11. נו, הנה משהו שקראתי לא מזמן כששרון עשתה ריטוויט ל-@netfart ושמצליח לסכם את המצב בצורה מדוייקת להפליא תוך כדי שהוא מדגים אותו בעצם

    for the record: there is no such thing as a “social media expert”. Only 11 year old girls actually deserve the title

  12. יובל ידידי, בכל תחום יש מומחים, מומחים מטעם עצמם ושרלטנים. אני חושב שאתה קצת שוכח אולי, שבהרבה חברות עדיין לא מודעים לשינוי שעובר על האינטרנט. מה שנראה לקוראי הבלוג הזה כחדשות של אתמול (טוויטר, פייסבוק, בלוגים) הוא משהו שבחברות רבות ובעיקר ישראליות בכלל לא יודעים עדיין על מה מדובר.
    חלק מהמומחים, ומי כמוך יודע, עסוקים בלהסביר את השינויים האלה לגולשים. אני לא חושב שהמומחים האלה מתיימרים לומר מה יהיה, אלא רק להסביר את מה שהיה עד עכשיו למי שפשוט לא מחובר.
    מי שאומר מה יהיה הוא נביא, וכמו שראינו בחלק מהדוגמאות שהבאת בטור, אנחנו יודעים למי ניתנה הנבואה.

  13. כתבה מעניינת מאד.

    אותי פחות מעניינת ההשפעה על גופים מסחריים ומותגים (למרות שאני מניחה שאותם זה מעניין מאד), ויותר ההשפעה, ההרסנית לטעמי, על דעת הקהל בנושאים מהותיים ובכלל, הפצת הדיסאינפורמציה בכמעט כל תחום שניתן לחשוב עליו. כבר שנים שמתנהלים דיונים על השאלה עד כמה הטוקבקים ב-YNET ושאר גופי העיתונות הגדולים מייצגים את הדיעה בציבור הרחב, אבל השאלה החשובה יותר היא עד כמה הם משפיעים על הדיעה הזו (ובסופו של דבר, גם אם לא ייצגו את דעת הקהל מלכתחילה, מייצגים אותה בדיעבד, דרך השפעתם על אותה דעת קהל). עצם קיום הטוקבקים מטעם מוכיחה ש”נשואי” הדיון חושבים שההשפעה גדולה, ולאחרונה קיבלתי הוכחה ממשית על כך, כאשר קראתי ראיון עם זהבה גל-און ב”הארץ” שם הסבירה כיצד מרצ התייחסו לטוקבקים בעת קביעת מדיניות המפלגה בנוגע לנושאים שונים הקשורים למסע הבחירות שלהם.

    השאלה שאני מכוונת אליה למעשה היא כיצד, במקביל לחיפוש אחר מומחים וגורואים, לא עולה הדרישה לרגולציה הרבה יותר משמעותית בנושא (בצורה חכמה, לא חוק הטוקבקים), שתאפשר קצת פחות בלגן. למשל, האם באמת כל כתבה, גם אם היא דיווח עובדתי לכל דבר, מחייבת אפשרות רשימת תגובה? האם דיווחים בנושאים טעונים, למשל בנושא הרג מפגין ערבי או אזרח זר בשוגג/ברשלנות/בכוונה חייב להכיל בסיום את הדיעות (ובעיקר הנאצות) של כל מאן דהוא? איזה ערך מוסף יכול להיות בדיעות (קללות) של אנשים על דיווח שמתאר התפוצצות מטען בפתח ביתו של זאב שטרנהל? קראתי לפני כמה ימים טוקבק לכתבה על ישראל בניו יורק טיימס שנאמר בה משהו כמו: “הישראלים עושים לפלסטינאים בדיוק מה שהנאצים עשו ליהודי אירופה והאמריקאים לאינדיאנים, מגרשים אותם מהבתים שלהם” (לתגובה הזו היו כמובן המלצות מרובות). כולם מכירים את הדוגמאות האלו, והן רק מאתרי עיתונות מרכזית, על המערב הפרוע של הפורומים והבלוגים אין טעם להרחיב.

    לסיכום, שאלתי היא, עם כל הבלגן הקיים, האם יש דרך או נסיון למתן את ההשפעות הכל-יכוליות ההרסניות האלו (סליחה אם אני תגובתי מסיטה את הדיון לנושא שלא התכוונת אליו).

  14. ממממ…מאיפה להתחיל?

    אני לא אגן כאן על כבודם של היועצים ונותני השירותים בתחום. גם בגלל שאני אחד מהם, וגם בגלל שאני מרגיש שאין בזה ממש צורך. זה נכון שיש הרבה מאד רעשי רקע, הרבה מאד טקסטים ירודים, הרבה עצות בגרוש והרבה מאד מומחים ויועצים מטעם עצמם, שעושים קצת נזק לתחום ובעיקר נזק לעצמם, אבל “השוק” בניגוד למה שמשתמע ממה שכתבת כבר יודע לברור ולבחור.

    אתה מבקש ש”יוכיחו לך אחרת”? אין בעיה. אני יכול לשלוח אליך מקרי מבחן ומחקרים אקדמיים (יש כבר לא מעט כאלה, כמו גם אנשי מחקר שמתמחים בתחום. גם בארץ.), ולהפנות אותך למנהלי שיווק ומנהלים אחרים שמתנסים בתחום באופן אינטנסיבי כבר יותר משנתיים וממשיכים לעשות ולהתנסות בגלל שזה תורם להם אישית ומקצועית ומביא להם תוצאות. אבל זו, לדעתי, לא הבעיה עם הטקסט שלך.

    הבעיה היא שאתה חוטא כלפי הקוראים שלך כשאתה מפנה את הביקורת שלך כלפי מי שבחרו להתמחות בתחום, לעסוק בו ולספק בו שירותים. זה צורם במיוחד כשאתה מפרסם את הטקסט בעין השביעית.

    בגלל שאתה עוסק בתקשורת ובביקורת תקשורת, הטקסט שלך היה צריך להתמקד באנשי התקשורת שאמורים לתווך בין מה שקורה בשטח לבין הקוראים. העיתונאים שאמורים להכיר את התחום על בוריו, להבחין בין עיקר לתפל, בין רעש למהות ובין מומחה למתחזה, אבל, ברובם, לא מסוגלים לעשות זאת.

    העיתונאים הישראלים צריכים ללמוד ממה שנעשה בתחום שלהם מעבר לים ולראות מה עושים הקולגות שלהם ב-Financial Times, ב-NY Times, ב-CNN, וב-BBC. איך עורכים ועיתונאים בכירים מסקרים את תחום המדיה החברתית, איך הם עושים שימוש בכלים ושיטות מהתחום ומסקרים את תוצאות הפעולות שלהם תוך כדי עבודה, ואיך מעל לכל הם נאבקים להישאר רלוונטיים. רוב העיתונאים בישראל לא נאבקים כדי להתעדכן ולהישאר רלוונטייים בזמן שהמציאות סביבם משתנה, וזה מורגש.

    כדי שאני לא אחטא בחטא ההכללה, אני אגיד שיש מספר מצומצם של עיתונאים מקומיים שפועלים אחרת. גל מור הוא הבולט מביניהם.

  15. אני אגיד משהו מאוד קיצוני ונראה מה יקרה 🙂

    אמרת שתפקידם של אנשי התקשורת במקרה הזה הוא “לתווך בין מה שקורה בשטח לבין הקוראים. העיתונאים שאמורים להכיר את התחום על בוריו, להבחין בין עיקר לתפל, בין רעש למהות ובין מומחה למתחזה, אבל, ברובם, לא מסוגלים לעשות זאת”.

    ועל כך יש לי לומר שני דברים.
    הראשון הוא שאם נאסוף בחדר 100 “מומחים” בתחום של מדיה חברתית ונבקש מה להצביע על מי המומחה ומי המתחזה, ברוב המקרים יצביע הנשאל על עצמו כעל מומחה ועל שאר 99 האחרים כעל מתחזים.
    הדבר השני הוא שלדעתי העיתונאים לא מסוגל לעשות את מה שאתה מצפה מהם לעשות בגלל ש-99 מתוך מאה הם באמת מתחזים. עכשיו לך תמצא את האחד בתוך כל הרעש האיום הזה.
    הסיבה לכך, אגב, היא לא שהתחום הזה מושך שרלטנים אלא שלטעון שאתה מומחה למשהו שנולד לפני חמש דקות, זו בהגדרה שרלטנות. מההתרשמות שלי, שאני רחוק מלטעון היא שהאמת ואין בילתה, אין בתחום הזה מומחים באמת. יש בו אנשים עם אינטואיציה קצת יותר טובה מאחרים ל”מה עובד”.

  16. ואני חושב שבאופן בסיסי מאד אתה טועה. אתה טועה גם כשאתה אומר שהתחום הזה נולד לפני חמש דקות, ואתה טועה כשאתה מסיר את האחריות מהעיתונאים, בגלל שבעולם אתה יכול לראות דוגמאות שמוכיחות את ההיפך.

  17. גם אם הוא נולד לפני שנתיים, הוא רחוק מלהיות תחום שיש בו מומחים רבים כל כך. הוא תחום שרבים מתנסים בו ויש ניסויים מוצלחים ויש פחות מוצלחים וזה בסדר גמור. היומרה להציג מומחיות נראית לי יומרה ריקה. אם היא היתה מנת חלקם של מעטים, מילא – כאלו יש תמיד. כאשר היא מנת חלקם של רוב העוסקים בתחום (“מומחי שיווק”, “גורו אינטרנט”, “מוביל אינטראקטיבי” ושאר כינויים אוויליים), זה מתחיל להדאיג.

  18. זה ממש לא תחום שהתחיל לפני שנתיים. פורומים התחילו לפני שנתיים? קהילות מקוונות? בלוגים? רשתות חברתיות? ויקיפדיה? דלישס? אתה כל-כך עצבני על התחום שאתה שוכח בדרך את כל מה שאתה יודע עליו.

    אתה יכול כמובן לחשוב מה שאתה רוצה על התחום ועל מי שעוסקים ומתמחים בו, אבל אני מציע שכשאתה כותב ביקורת תקשורת, תכתוב את הביקורת על התקשורת ולא על השחקנים שהתקשורת מסקרת.

  19. גם ויקיפדיה, גם פורומים וגם דילשס! ואוו! יש משהו שהוא לא מדיה חברתית? כי לפי ההגדרה הזו גם משחק מחבואים הוא מדיה חברתית.
    לדעתי “מומחה” למדיה חברתית שידבר על פורומים ודילשס יזרקו אותו מכל המדרגות כי יגידו לו שהוא תקוע בווב 1.0.

    הבעיה מגיעה מכל הכיוונים: הלקוחות שרוצים את הדבר חדש-חדש, ה”מומחים” שנענים בהכנעה לדרישה והעיתונאים שמסקרים את “המומחים” בגרוש תחת כל עץ רענן ומכתירים ילד בן 25 כ”יועץ מנוסה בתחום המדיה החברתית” (סלח לי שלא מצאתי את הקישור, אבל אני נשבע לך שגם את זה ראיתי). מהבחינה הזו, וחבל לי שלא הבנת את זה, הטור שלי בהחלט מתייחס לעיתונאים כאשר הוא פונה אליהם בסוף ואומר:
    “עיתונאים, אנשי יחסי-ציבור, סמנכ”לי שיווק ומנכ”לים של חברות גדולות, אתם יכולים להירגע; אתם לא לבד. כולם מגששים באפלה”.

  20. פורומים (שים לב להדגשה), אתרי שיתוף קישורים, ו-ויקיפדיה הם עדיין מדיה חברתית. הם כבר לא בני שנתיים, אבל הם עדיין מדיה חברתית.

    יותר מזה – בשנת 1998 הקמתי וניהלתי עבור פרופ’ אבנר זיו מאונ’ ת”א את הקורסים המקוונים הראשונים באקדמיה הישראלית. התרגילים התנהלו בצ’ט ובפורום שהיו מאד פעילים (בעקבות ההצלחה של הקורסים החליטו להטמיע באוניברסיטה את המערכת המקוונת שלדעתי משמשת אותה עד היום). זה היה לפני 11 שנה, עמוק בווב1.0, 9 שנים לפני שהמושג “מדיה חברתית” נטבע, אבל זו היתה מדיה חברתית, או טכנולוגיה חברתית, או מה שאתה לא רוצה.

    והטור שלך לא ממש מתייחס לתקשורת. לא באופן המורכב והמעניין שאני הייתי רוצה לראות. אני רוצה עיתונות טכנולוגית ישראלית שדומה לזו של הביזנס וויק והניו יורק טיימס. לא מגיע לי? אמרתי לך את זה בפעם האחרונה שדיברנו – אני רוצה את היובל דרור שב-1999הסתגר בבית וניסה לחיות רק עם חיבור לאינטרנט. גם כשבזמנו זה נראה כמו הדבר הכי ביזארי בעולם.

  21. אתה פשוט רוצה לנהל את הדיון במקום שבו אתה מרגיש נוח. לא נוח לשמוע שהשדה שאתה פועל בו הוא שדה בעייתי. אז יתכן שלפי ההגדרות שלך חרגתי מגבולות הגזרה המותרות לי ועדיין אני חושב שהטור רלוונטי הן לאנשי תקשורת, הן לאנשים שאותם הם מכסים (מומחים ולקוחות כאחד).

  22. את זה שהשדה שאני פועל בו הוא בעייתי אני יודע מצוין, אבל כשאתה מבטל את המורכבות של השדה שאני מתמחה בו, אני מחזיר את הכדור אליך.

  23. הו מוסיפיניו, אם כך הבנת את הטקסט הרי שהבנת הפוך. הפוך גוטה, הפוך!
    אני טוען שזהו שדה מורכב, חדש ומיוחד, שמביא שינוי אמיתי (אם כי עוד לא לגמרי מובן) לעולם שאנחנו חיים בו ובין השאר לעולם התקשורת (ראה את הפסקה שמספרת כיצד העיתונאי רודף אחרי הבלוגר שרודף אחרי הטוויטר שרודף אחרי…). דווקא בשל המורכבות שלו הניסיון להציג אותו בפשטות איומה ובנאלית על ידי כל מיני מומחים בגרוש, מרתיח אותי.
    אני בסך הכל מבקש לומר: “המלך הוא עירום!”. לא, לא השדה הוא המלך במטאפורה הזו אלא אלו שמציגים אותו בידענות אינסופית אך ברדידות מוחלטת, אלו שטוענים שהם הבינו אותו, שאם רק יעקבו אחרי כמה חוקים פשוטים הכל יהיה בסדר – אלו הם העירומים.

  24. מוסיף,
    מההיכרות הקצרה והשיחות שהיו לי איתך ועם אחרים בנושא, יובל צודק בכל מאת האחוזים. ערימת פוצים אדירה עם הערכת עצמית מוגזמת, מנטרה שנשאבה מכתבי “הסוד” וחשבון בקפה ד(רעק)מרקר, שוטפת אולמות, כנסים, ומבלבלת את המוח לחברות כדי לעשות להן חשבון בטוויטר, עמוד בפייסבוק ועוד שטויות שכל ילד בן 12 היום כבר צוחק עליהם. רק תביט על כמות האנשים שעושים לך Follow+unfollow בטוויטר שהטייטל שלהם הוא “Social media expert/ web marketer/ evangalist/ entguist/ Seo expert”.

    אני מכיר כמה שמתהדרים בנוצות האלה מחוץ לחייהם וכל שיש לי להגיד עליהם הוא שאני לא מבין איך לשכת התעסוקה לה פתחה עד כה מחלקה ייעודית לעסקנים בתחום.

    מנגד, פירמות רציניות, ובעלי מקצוע רציניים ומלומדים כמוך, שניתן לספור אותם בארץ על כף יד אחת או שתיים – באמת יתנו ערך מוסף אמיתי למי שיעזר במומחיותם. נכון, המדיה החברתית היא מערב פרוע מדהים ולא ממופה, ובעולם כזה, כל פוץ יכול לשכנע כל מבקר טרי שהוא יהיה מורה הדרך שלו. זו בידיוק הבעיה, המומחים האמיתיים, כמוך, הופכים מיום ליום למחט בערמת שחת וערימת השחת הזו ניראת בידיוק כמו שיובל תיאר. רק מסריחה יותר ופאטית יותר.

  25. מסכים איתך לגמרי. לדעתי, כמו בכל תופעה חברתית חדשה גם כאן יש המון “באז” ורעשי רקע שקצת מטשטשים את המציאות שברור שהיא משתנה בעקבות פריצת הווב 2.0.

    לי זה מאוד מזכיר לי את הדיונים שהיו עם כניסת האינטרנט – ואתה כזכור לקחת חלק בכמה פאנלים של עיתונאים-יחצנים שניסו להבין את ההשלכות של הזירה הווירטואלית. גם אז, כמו היום, המון דיבורים, המון מומחים – עם או בלי מרכאות שיצרו המון רעש – בעיקר שנבע מהבלבול סביב האינטרנט.

  26. הלו יובל,
    רק בשביל הרקע, אני אוהב את הראש שלך, אני תלמיד STS, ואני אוהב כתיבה נשכנית.

    מה שאתה מתרעם עליו הוא כנראה ה”שיווק בזירות שיחה” (SMO etc..)
    ובאיזה שהוא מקום הטיעון שלך מסתבך והופך לשלילה גורפת שהיא (מה לעשות) – טעות.

    יש מדיה חברתית, כמו שיש ווב 2. אולי ההגדרה רופפת והחידוש מאחוריה הוא רק בכינוס
    של המאפיינים ל”שפיל” שמשתתפים בו כולם – אתה, בלונדי (הדי סתומה), מוסיף, אני, פוקצ’ה בת 11 וסו און… היא לא פה משחר ההיסטוריה אבל היא גם לא בת שנתיים. ולהגיד שקיפות אולי נשמע לך טריוויאלי אבל אם אתה מבין אמיתי של העניין אז כשבא לך לקוח ורוצה “שתעשה לו ילד” חברתי, יש לך שתי ברירות:

    1. לטחון אותו – ולהתחיל לכתוב את הבלוג של המנכ”ל במקומו (הוא הרי לא יודע איך לוחצים אנטר מיסטר טוויטר)
    2. להסביר לו (בתשלום) – שככה זה אל עובד. אם הוא לא יישב ויכתוב ויענה וישלח, זה לא יקרה. הוא לא יהיה מנכ”ל 2.0.

    בדרך כמובן יש הרבה פניות שלוקחים והרבה דברים שנעשים ושהרבה מהם כן דורשים מומחיות.
    כזו או אחרת (טכנית, סוציולוגית-תרבותית, שיווקית וכו’)

    כמו שיש Social media experts יש ים SEO Experts ועוד לפחות 80 סוגי אקספרטים שונים
    שרק אינייסדרים יכולים להבין למה הם מומחים (אני יכול להגיד לך שבקרוב תשמע על הרבה מומחי ווב אנליטיקס, עוד גל בדרך), זה לא אומר שכולם באמת מומחים, זה לא אומר שרובם באמת לא סוג של טפשים שרוכבים על הטפשות של מי שנמצא מתחת אליהם בשרשרת המזון.

    אבל

    אני יכול להגיד לך בתור מי שחפר ביוטיוב בימים הראשונים שלו (לצורכי עבודה – עבודת גרילה)
    שלימדתי דורות של תלמידים (עובדים 🙂 איך ומה עושים עם זה.

    היום אני לא נוגע בזה מעשר קילומטר, היום אני ווב אנליסט
    🙂

  27. יובל: התכוונתי ישראלים שכותבים בעיקר באנגלית. לא רק.
    אני לא יודע עדיין עד כמה אני מסכים עמך. יש שרלטנים? מלוא החופן. פוגשים אותם בכל אירועי הגיקיה והכנסים. יש מקצוענים? גם כן לא מעט. לדוגמא, ריקי כהן עוסקת בחיבור בין אינטרנט לאנשים שיוצרים קהילות כבר 13 שנה (בפעם האחרונה שספרתי). לא מקצוענית? הנסיון שלה לא נחשב? אני עוסק בתחומים משיקים ומגדיר עצמי אחרת, אז אתחמק מהאש. ירדן או אורי ב. גם הם אנשים שלו הייתי צריך ייעוץ בתחום, הייתי פונה אליהם.
    ויש בעיה חמורה מאוד עם איכות העיתונאים – עד שהם נהיים לא רק מבינים אלא גם מומחים, הם עוברים הלאה. לאקדמיה, למשל…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: