בדרך להאבל

קטגוריות:

טלסקופ החלל "האבל" (Hubble) הוא בעיניי אחת מפיסות הטכנולוגיות המרהיבות ביותר שאי פעם נוצרו בידי המין האנושי. האבל המוצב בחלל מזה 19 שנה, נחשב תחילה לכישלון צורב אבל לאחר שתוקן, הפך (בעיני רבים) למכשיר המדעי החשוב בעולם. התמונות שהאבל מפיק הן לא פחות ממהממות ואולם אחרי תקופה כה ארוכה בחלל, אפילו האבל מזדקן.

כאשר הייתי כתב המדע של "הארץ" התפתח דיון סוער בעולם המדע והחלל: האם יש לסכן אסטרונאוטים אשר יצאו על מעבורת החלל כדי לתקן את האבל. אפשר להבין את עוצמת הויכוח בהתחשב בכך שהוא הוצת זמן קצר אחרי התרסקות מעבורת החלל. בזמנו ניהלתי דיון ארוך עם אחד העורכים הבכירים בעיתון שטען שאין שום סיבה לסכן בני אדם כדי לתקן את הטלסקופ. אני טענתי שהסיכון שווה את התוצאה ואם הייתי בעמדה שבה היו שואלים אותי האם אני מוכן לסכן את חיי ולצאת למשימה כדי לתקן אותו, הייתי עושה זאת בשמחה וללא היסוס, שזו חוכמה קטנה בהינתן שאני לא נמצא בעמדה הזו. אני מודה שזו עמדה רדיקאלית ולא ממש רציונאלית אבל אני עדיין מחזיק בה.

למרבה השמחה בשנים האחרונות בוצעו מספר טיסות תיקון וביום שני, כך אני קורא, אמורה לצאת הטיסה החמישית בה, יש לקוות, יתקנו אותו באופן סופי למרות שהתיקון רחוק מלהיות טריוויאלי.

עם קצת מזל והרבה יכולת, נוכל ליהנות מהאבל, מהמידע העצום שהוא מספק לעולם המדע ומהתמונות המרהיבות שלו, עוד כמה שנים.

תגובות

16 תגובות על “בדרך להאבל”

  1. גם אני, לא הייתי מהסס לרגע. ואפילו שאיני בעמדה וסביר להניח גם לא אהיה, אני מסכים איתך בכל מילה.

  2. "לסכן את חיי" זה לא מאוד מוגדר היטב.
    האם הייתם מוכנים למות בוודאות כדי לתקן את הטלסקופ?
    ב-80%? ב-50% [אני מניח שאני אקח משהו בסביבות ה-50%**] 30%? 1%? 0.0005% (היי, זה כבר יותר בטוח מלנסוע בכבישי ישראל…)

    אני לא חושב שדין בחירה כדין בחירה אחרת, ואין דין הקרבת חיים כדין סיכונם בשיעור כזה או אחר.

    ולשם ה-Flame war: ה-LHC כל כך לוקח את האבל!

    ** אבל לא רק לשם תיקון הטלסקופ. אני חושב שגם בלי טלסקופ, אני מוכן לצאת ל-Space walk עם סבירות של 45% לחזור בחיים, ועוד 5% בשביל הטלסקופ עצמו :-).

  3. אחלה תמונות
    אפשר להשכיר לחתונות/ בר מצוות?

    ואם אני לא טועה התמונה הנ"ל היא ההשראה לאייקון של פיירפוקס.

  4. זה משנה

    לא ראיתי שזה צויין בכתבה שקישרת אליה. הסיכון במשימה הזו הוא כ"כ גבוה, שהמעבורת השנייה של נאס"א עומדת מוכנה על כן השיגור במשך כל ימי המשימה., וזאת במידה ויצטרכו לשלח אותה למשימת חילוץ.

  5. זה משנה, המעבורת השניה בכוננות לא בגלל שהמשימה הזאת כל כך מסוכנת, אלא בגלל שכל משימה היא מסוכנת. אבל בעוד שבמקרה שמשימה אל תחנת החלל הבינלאומית, במקרה של תקלה הצוות יכול לחכות לחילוץ על התחנה, במקרה של ההאבל אין אפשרות להגיע אל התחנה, ולכן הם יחולצו במעבורת, אם וכאשר.

    פעם ראיתי איזה תוכנית טלויזיה שבה ריאיינו את האיש שצובע בפוטושופ את התמונות של האבל. מסתבר שהאבל בכלל עיוור צבעים, לפחות בתחום האור הנראה (כניראה שעוצמת האור יותר חשובה למדענים מאשר הצבע שלו), ולכן הוא צובע את התמונות לפני שמשחררים אותן.

  6. ולעצם השאלה, בני אדם סיכנו את חייהם כדי לגלות מקומות חדשים משחר ההיסטוריה. בני אדם סיכנו את חייהם כאשר הם חצו יבשות וחצו אוקיינוסים. היום בני אדם מסכנים את חייהם כדי לגלות מקומות חדשים בחלל. אין פה שום דבר חדש, וכך יש לעשות. בלי סיכון חיים, לא נגלה מקומות חדשים, ואפילו חלק מהטכנולוגיות החדשות.

  7. אגב, האסטרונאוט שנבחר להוביל את המשימה, היה הכפיל של תום קרוז בסרט "אהבה בשחקים" (הוא זה שביצע את האקרובטיקה האוירית). במשימה הזו הוא יידרש לצאת מהמעבורת – ולרחף בחלל אל עבר האבל כשרק צינור מחבר אותו אליה. בואו נקווה ששום פסולת שנמצאת בחלל לא תתעופף לעברו בעת ביצוע המשימה (מדובר בתרחיש לא דמיוני).

  8. … ותודה על הקישור לתמונות המרהיבות!

  9. זה משנה

    צחי, אתה פירטת, אני קיצרתי ושנינו אמרנו את אותו הדבר.

  10. כמה דברים:
    1. צחי, האבל לא בדיוק "עיוור" אלא משדר כל פעם בסיס אחר בנפרד (כמו אדום, ירוק, כחול) וכאן צריך לעשות את החיבור. אני מפשט פה את על העבודה שצריך לעשות (ואגב, זה קורה אותו דברי עם התמונות ששולחים הרובוטים במאדים). הסיבה לכך היא עניין התקשורת: התקשורת די איטית ומדובר על תמונות שמצולמות ברזולוציה מאוד גבוהה.
    2. העבודה על האבל היא שדרוג מאסיבי, החל מהמעבדים שבו (ביי ביי מעבדי אינטל 486 שבו, וכן, זה מה שיש בפנים), וכלה באופטיקה שלו שתתן לו אפשרות "לראות" הרבה יותר לעומק.
    3. לגבי LHC, אם הם אתאיסטים או לא, הם צריכים להתפלל, כי אם גם הפעם תהיה תקלה רצינית, יהיה להם בעיה להשיג מימון רציני נוסף בתקופה הזו. כשלון אחד, קורה. 2 כשלונות, והסיכוי לקבל עוד כמה מיליארדים מצטמצם בצורה ניכרת. בכלל, כל הבאזז לגבי ה-LHC שמדובר מבחינת מדיה ותקשורת יותר מדי עצום: דובר על למצוא את ה"חלקיק האלוהי". אם הפעם לא יצליחו למצוא את זה, הציבור יתחיל לחשוב שמדובר על עוד פיל לבן והביקורות יתחילו לצוף.

  11. בן חמו היקר, אני מבין שיש לך ידע בנושא הטכנולוגיה של האבל, האם אכפת לך לחלוק איתנו? חיישן? מעבד? האם יש מנגנון של פוקוס, צמצם, או שצמצם סגור עם פוקוס על אינסוף? מי מייצר את האלמנטים? איזה ציפויים יש להם? האם יש לייב ויו? סטופר 10 שניות וזיהוי חיוכים?

  12. צחי וחץ- האבל לא עיוור צבעים בגלל שלמדענים לא אכפת מהצבע, אלא פשוט כי הוא מצלם גם באינפרה אדום ואולטרה סגול וזה רוב התמונה שאנחנו רואים (אור נראה זה חלק קטן מאוד מהסקפטרום). יודעים מה התדר של האור הזה שקולטים, אבל אין לו צבע מוגדר כי זה פשוט לא אור נראה. אז צובעים את התמונה כאשר מחשבים את הספקטרום היחסי שלה מצד לצד כמו הספקטרום של האור הנראה 🙂

  13. תולעת ספרים

    וואו המצב קשה…. השאלה האמיתית היא, אם יש שם אפשרות לצילום מתחת למים. עכשיו זו טכנולוגיה!
    ואם כבר היו"ר העלה את נושא תוכנית החלל האמריקאית אז יש לי שאלה כבדת משקל. באמת. האם אסטרונאוטים מאוננים בזמן משימות חלל?
    הרי יש שם חבר'ה שנמצאים שם במשך שנה שלמה! לבד! מוקפים במתכת ודברים שעושים בעיקר ביפ. ולפעמים בליפ פה ושם. אז בטוח עשו עם העניין של הדחפים האנושיים משו. לא? ואם כן, אז איך בדיוק?
    עכשיו ברור לי למה נס"א מסתירה את זה. איך בדיוק מודיעים לאומה האמריקאית שהוציאו איזה מאה מיליון דולר על פיתוח וייצור של מכשיר שכל התפקיד שלו זה שהאסטרונאוטים יוכלו לאונן בביטחון בלי לסכן את משימתם? זה בטח רשום תחת סעיף מיוחד או משו כזה. בכל מקרה חייב להיות משו שעוזר לחבר'ה להשתחרר קצת אחרת האסרונאוטים האלה בטח מזה עצבניים. לא?

  14. ואוו תולעת, get a life.

  15. היום כבר נאסא הודיעה שמספר אריחים נפלו מהמעבורת ויש סדק לאורך הכנף..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן