טלסקופ החלל "האבל" (Hubble) הוא בעיניי אחת מפיסות הטכנולוגיות המרהיבות ביותר שאי פעם נוצרו בידי המין האנושי. האבל המוצב בחלל מזה 19 שנה, נחשב תחילה לכישלון צורב אבל לאחר שתוקן, הפך (בעיני רבים) למכשיר המדעי החשוב בעולם. התמונות שהאבל מפיק הן לא פחות ממהממות ואולם אחרי תקופה כה ארוכה בחלל, אפילו האבל מזדקן.
כאשר הייתי כתב המדע של "הארץ" התפתח דיון סוער בעולם המדע והחלל: האם יש לסכן אסטרונאוטים אשר יצאו על מעבורת החלל כדי לתקן את האבל. אפשר להבין את עוצמת הויכוח בהתחשב בכך שהוא הוצת זמן קצר אחרי התרסקות מעבורת החלל. בזמנו ניהלתי דיון ארוך עם אחד העורכים הבכירים בעיתון שטען שאין שום סיבה לסכן בני אדם כדי לתקן את הטלסקופ. אני טענתי שהסיכון שווה את התוצאה ואם הייתי בעמדה שבה היו שואלים אותי האם אני מוכן לסכן את חיי ולצאת למשימה כדי לתקן אותו, הייתי עושה זאת בשמחה וללא היסוס, שזו חוכמה קטנה בהינתן שאני לא נמצא בעמדה הזו. אני מודה שזו עמדה רדיקאלית ולא ממש רציונאלית אבל אני עדיין מחזיק בה.
למרבה השמחה בשנים האחרונות בוצעו מספר טיסות תיקון וביום שני, כך אני קורא, אמורה לצאת הטיסה החמישית בה, יש לקוות, יתקנו אותו באופן סופי למרות שהתיקון רחוק מלהיות טריוויאלי.
עם קצת מזל והרבה יכולת, נוכל ליהנות מהאבל, מהמידע העצום שהוא מספק לעולם המדע ומהתמונות המרהיבות שלו, עוד כמה שנים.
כתיבת תגובה