לפעמים אני מתעורר שטוף זיעה ומבין שעוד מעט כבר חלפו 20 שנה. עוד מעט וחלפו 20 שנה מאז שהתגייסתי, 20 שנה מאז שהשיר הזה של משינה, התקליט הזה של משינה ליווה אותי בטירונות (לא יעזור, משינה המוקדמת טובה בהרבה ממשינה המאוחרת).
האם כולם מזדקנים כל כך מהר, או שזה רק אני?
ראית שאלבו זכו בפרס על השירים שהעלית לא מזמן?
זה רק אני.
כולם. וזה גם הולך ונעשה יותר ויותר מהיר ככל שאתה יותר מבוגר.
יש כאלו שאפילו מהר יותר.
והדרקונית צודקת. אי אפשר לעצור לשנייה.
יואב (1) – לא, לא ראיתי.
אכן זכו. ובגדול.
מגיע להם. זה בהחלט אלבום השנה. אלבום השנתיים אפילו.
אגב הזדקנות, אני חווה דבר שאני קורא לו "ד"ש מנעוריך." יש סרטים מסוימים, תאריכים מסוימים שכשהם צצים אני חושב איפה הייתי ועם מי הייתי כשחוויתי אותם. זה נותן לי תחושה שהזמן עובר, אחרת כל יום די דומה למשנהו, ולא משנה כמה הוא מעניין.
הדרך היחידה להשאר צעיר לנצח היא למות צעיר
אם תראה היום את איגי דיין (מופיע פה ושם סולו), תראה שהבחור נראה בדיוק כמו לפני 20 שנה.
תהיה אופטימי:
ייקח לך לפחות עוד 20 שנה להתעורר שטוף זיעה ולגלות שחלפו 40 שנה מאז שהתגייסת. 40 זה ממש הרבה זמן. 20 שנה? בקטנה.
מהשירים האהובים עלי ביותר של משינה. הצ'לו של יובל מסנר שם קורע.
ועכשיו מדנס, הלהקה שחיקתה את משינה המוקדמת, הוציאה דיסק חדש.